השופטים נגד הממשלה, שנותנת להם את כל הסיבות להיות נגדה

יש שני נושאים שאני משתדל לכתוב עליהם שוב ושוב, בתקווה שמתישהו ייפול האסימון למי שהוא צריך ליפול. הראשון הוא הסחבת המשפטית, הרעה החולה בה"א הידיעה של מערכת המשפט. הליכים משפטיים, בכל תחום ובכל עניין, נמשכים נצח. הניתוח לפעמים מצליח, אך פעמים רבות מדי החולה מת בדרך. זה לא ייאמן בעיניי שהנושא הזה פוגע בכל אזרח במדינה, אבל יש לזה אפס קשב בכנסת, בממשלה, ואפילו במערכת המשפט. למעשה, גם בתקשורת.

הנושא השני הוא הרפיסות של נבחרינו. סדרי העדיפויות העקומים שלהם, חוסר היכולת ובעיקר חוסר הרצון להתמקד בעיקר ופחות בטפל, גם לפי תפיסת עולמם והרפורמות שהם עצמם רוצים לקדם. הם לא מסוגלים להשקיע במהות, ולצמצם את העיסוק בקידום עצמי מיידי. חז"ל אמרו "אם אין קמח אין תורה". פוליטיקאי חייב להשקיע ביחסי ציבור כדי שיוכל להשפיע על המציאות, וכדי שיוכל להיבחר שוב ולהמשיך להשפיע על המציאות.

ההחלטה שלהם, בכל פעם מחדש, לריב עם השומר של הכרם במקום לאכול את הענבים, היא משהו שלא ייאמן. בכל פעם מחדש הם נכשלים באותו יצר הרע של רצון לגרוף יח"צ מהיר על חשבון המהות. ואתם יודעים מה הבעיה האמיתית? שהציבור לא גובה מהם מחיר על כך. גם הציבור עצמו התחרפן ואיבד את שיקול הדעת. מתלהבים מרעשי הרקע, ולא אכפת להם שבסוף הם הולכים לישון רעבים מבחינה אידאולוגית.

קחו את האירוע של פסיקת בג"ץ בעניין סגירת גלי צה"ל. השופט יחיאל כשר, שאליו הצטרפו השופטת דפנה ברק־ארז והשופט אלכס שטיין, ביטל את החלטת הממשלה לסגור את גלי צה"ל. יכולתי לכתוב פה טור שלם שכל מילה בו הייתה נכונה לגופו של עניין. יכולתי להסביר כאן למה פסק הדין הזה אינו מוצדק, אינו הגיוני ואפילו אינו הגון. אבל בעיניי אי אפשר כל הזמן לתקוף את בג"ץ ולהתעלם מהטמטום שבחדר: שרי הממשלה פעם אחר פעם מחבלים ומזיקים לעצמם במו ידיהם ובמו פיהם.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אבישי גרינצייג הרפורמה המשפטית חוזרת. זה אולי צודק, אבל ממש לא חכם

עוד מאת אבישי גרינצייג המועצה לזכויות הסבתא: מערכת המשפט מבזבזת את זמנה לחינם

כבר כתבתי כאן לפני כמה שבועות שמשפט מינהלי ומשפט חוקתי הוא לא מדע מדויק. הרבה פחות מזה. מכיוון שברוב גדול של הפעמים אין כאן שחור ולבן אלא עניינים שנתונים לפרשנות, יש משקל עצום לזהות השופט שיושב בדין, וגם לאווירה הכללית ולהתרשמות שלו מזהות הצדדים ומהתנהלותם. תגידו "מה?! זה לא הוגן, זה לא צודק. זו שערורייה". או־קיי, אבל זו המציאות.

הממשלה רוצה מזמן לסגור את גלי צה"ל. אלא שאיכשהו, במשך כל כך הרבה שנים, תחנת השידור הצבאית ממשיכה לשדר למרות היותה אנדרוגינוס – כלי תקשורת של צבא במדינה דמוקרטית. בסוף מרץ 2025 פנה ראש הממשלה נתניהו לשר הביטחון כ"ץ ולשר התקשורת קרעי בבקשה שיבחנו את סגירת גל"צ, כשהוא מציין שאין בתחנה צורך. עוד באותו יום שלח קרעי לכ"ץ את המכתב הבא: "בהמשך לישיבת הממשלה מהיום, בה התבקשנו לבחון במשותף את הנושא שבנדון, ומתוקף סמכותי על פי סעיפים 88 ו־90 לחוק תאגיד השידור הישראלי בכל הנוגע לתוכניות שאינן תוכניות צבאיות, אני פונה אליך מתוך אמונה בשותפות הדרך שלנו, לקדם יחדיו מהלך חשוב ומתבקש: סגירת תחנת הרדיו הצבאית גלי צה"ל, תוך מימוש סדר היום הימני־ליברלי שאנחנו חולקים. גלי צה"ל, שבמקור הוקמה כתחנה צבאית לתמיכה ולחיבור עם חיילי צה"ל, הפכה זה מכבר למעוז פוליטי, מנותק מייעודה המקורי. ביקורת על לוחמי צה"ל ופגיעה מתמשכת בערכי הלכידות הלאומית בזמן מלחמה – הפכו לשגרה. אין זה סביר כי במדינה דמוקרטית תפעל תחנת רדיו צבאית, בוודאי כזו פוליטית, שבמקום להיות 'הבית של החיילים' מנמיכה את רוחם. לוחמינו חוזרים משדה הקרב ונאלצים לשמוע תכנים שלא רק שאינם תומכים בהם, אלא לעיתים מבקרים קשות את פועלם".

התוכן אינו קשור לשיקול ימני־ליברלי

זה טקסט אווילי ממש. תחשבו כמה קל משפטית ופרקטית לסגור את גלי צה"ל. שר הביטחון יכול לשבת לפגישה בארבע עיניים עם הרמטכ"ל, ולהגיע להסכמות שאין באמת דרך לתקוף אותן. להגיד שמכיוון שחסרים לצה"ל חיילים, אין שום הצדקה ושום היגיון שימשיך לגייס חיילים לצורך תחנת שידור צבאית. היה אפשר להציג שיש בכך חשיבות מבחינת נראות ציבורית וכו' וכו'. היה אפשר לתת לרמטכ"ל להחליט זאת. השר היה יכול לתת לו לעמוד בפרונט. וזו באמת רק דוגמה אחת לטיפול. אם היו רוצים לסגור את גל"צ, היו מאה דרכים חכמות יותר. אבל לא – בואו נודיע על כך פומבית בישיבת הממשלה, ואז נוציא מניפסט פוליטי נגד גל"צ, ונצבע את החלטת הסגירה העתידית בצבעים פוליטיים עזים של שיקולים זרים.

קרעי היה יכול לכתוב רק שהוא מבקש לסגור את גל"צ כדי לקדם סדר יום ימני־ליברלי של אי־התערבות ממשלתית בשידורים. אבל הוא היה חייב להתנסח בצורה מתנגחת, כדי לתפוס כותרות. "ביקורת על לוחמי צה"ל ופגיעה מתמשכת בערכי הלכידות הלאומית בזמן מלחמה – הפכו לשגרה". בשביל מה אתה מביא נימוק כזה, שיהיה קשה כל כך להגן עליו? האמירה שגל"צ מנמיכה את רוחם של החיילים, ושהיא מבקרת את פועלם באופן שגרתי וכו', היא אמירה שאוטומטית מסבכת את מקבל ההחלטה. הרי אם השיקול שלך הוא ימני־ליברלי, השיקול של התכנים הוא פשוט שיקול לא רלוונטי. ומשפטית, לגופו של עניין, זה שיקול זר.

מבחינה פרקטית, אתה באמת רוצה לנהל דיון משפטי בפני שופטי בג"ץ על הקביעה שלך שגלי צה"ל "הפכה למעוז פוליטי"? השופט יחיאל כשר כמובן חגג על האמירות הללו, וכתב בפסק הדין בין היתר כי "הטענה כי שידורי גלי צה"ל, במיוחד בזמן המלחמה, פגעו במורל החיילים, שהושמעה יותר מפעם אחת כמצדיקה, כביכול, את סגירת התחנה, לא התבססה על תשתית עובדתית כלשהי, ואף לא נעשה כל ניסיון לבססה בפנינו. כמו כן לא יהיה מיותר לציין, כי לא נמצאה כל תמיכה בטענה זו בדבריו של נציג צה"ל שהופיע בפני הוועדה, ולכאורה הנתונים הסטטיסטיים שהובאו בעניין זה לוועדה לימדו אחרת".

באוגוסט 2025 הודיע שר הביטחון כ"ץ על הקמת ועדה מייעצת שתבחן את אפשרות סגירת גל"צ. לכאורה מהלך חכם. בהקמת הוועדה השר כאילו אומר: אני אקבל החלטה רק לאחר שתהיה מונחת בפניי חוות דעת מקצועית המתבססת על תשתית עובדתית. אלא מה? בממשלה הזאת, לשמור על מינימום תחכום זו משימה בלתי אפשרית. כך הוא פרסם באותו יום בחשבונו ברשת X: "מיניתי היום את חברי הוועדה לבחינת מעמד גלי צה"ל על מנת שיגישו לי בתוך 50 יום המלצות ביחס לעתיד התחנה. הבהרתי מראש שאינני מוכן שהמצב הקיים יימשך – ומה שהיה לא יהיה. גלי צה"ל הוקמה על ידי ממשלת ישראל כתחנה צבאית כדי שתשמש כפה ואוזן לחיילי צה"ל ומשפחותיהם ולא כבמה להשמעת דעות אישיות שרבות מהן תוקפות את צה"ל וחיילי צה"ל עצמם". תגיד לי, אתה נורמלי? למה היית צריך לכתוב עם הקמת הוועדה שהבהרת מראש שאתה לא מוכן שהמצב הקיים יימשך, ושמה שהיה לא יהיה? כמה אתה יכול להזיק למהלך שאתה בעצמך מקדם? בשביל מה היית צריך לכתוב על הדעות שתוקפות את צה"ל ואת חיילי צה"ל? כמה קשה לשרים האלה להתאפק?

משפט מינהלי הוא לא מדע

כל שר שיקבל החלטה לסגור תחנת שידור נמצא בניגוד עניינים, כי מדובר בתחנת שידור שמסקרת אותו. אבל זה ניגוד עניינים מובנה. ברור שזו כשלעצמה אינה יכולה להיות הצדקה לכך שהשר לא יוכל לקבל החלטה לסגור תחנת שידור ממשלתית. אלא מה? הוא צריך להתרחק כמה שיותר מאזורי החיוג של שיקולים זרים ושיקולים פוליטיים־מפלגתיים. תגידו "רגע, אבל זה בלוף. ברור לכולם שאם השר רוצה לסגור תחנת שידור – זה מה שעומד ברקע. הרי אם התחנה הזאת הייתה משרתת אותו – הוא לא היה מבקש לסגור אותה". ברור שאתם צודקים, אבל כמו שאמרתי, משפט מינהלי הוא לא מדע. אתה יכול להחליט לריב עם השומר, אבל אל תתפלא שנשארת רעב ומיוזע. אם אני הייתי שר התקשורת או שר הביטחון, לא הייתי נכנס לנישה הבעייתית שהתחנה הזאת הוקמה כ"תחנה צבאית כדי שתשמש כפה ואוזן לחיילי צה"ל ומשפחותיהם ולא כבמה להשמעת דעות אישיות שרבות מהן תוקפות את צה"ל וחיילי צה"ל עצמם". זה אוטומטית מכניס אותך לפינה גרועה מאוד. למה בכלל להיכנס לזה?

כתבתי כאן לא אחת שהשופטים בבג"ץ פשוט מפחדים משרי הממשלה. הם מפחדים מהמהלכים שלהם. מהכיוון הכללי. הם בתפיסה שאי אפשר לבחון כל החלטה בפני עצמה אלא כמכלול. ברור לי כשמש שכאשר שופטי בג"ץ הכריעו בעניין גלי צה"ל, הם ראו בעיני רוחם מהלכים רבים (שלא צלחו) של הממשלה להתערב בשוק התקשורת. הם ראו את חוק התקשורת של קרעי. ברור לי, אף על פי שאין לי דרך להוכיח זאת, שאם זו הייתה ממשלה אחרת פסק הדין היה אחר. השופטים פשוט מפחדים מהלך הרוח של הממשלה, ולכן מדקדקים איתה במקומות שהיו מחליקים לממשלה אחרת שנראית בעיניהם לא מאיימת. שוב אזכיר את העובדה שמשפט מינהלי זה לא גאומטריה ולא פיזיקה.

הממשלה הזאת, שמסיימת כעת את ימיה, התמחתה בשני דברים: עיסוק ביח"צ על חשבון המהות והתעקשות לקדם אין־ספור רפורמות באותו נושא מכל כיוון. תפסת מרובה, לא תפסת. כל עוד הציבור ימשיך למחוא כפיים להתנהלות הזאת, ולבוז לפוליטיקאים שמקדמים ריאל־פוליטיק של פשרות, של משא ומתן, של ריצה לטווח ארוך, של איפוק ותחכום – תמשיכו לקבל כלום בפיתה. מה שעצוב זה שאנשים רואים איך הממשלה הזאת נכשלת בהעברת החלטות, ומספרים לעצמם שזו דווקא הוכחה לכך שצריך ללכת עוד יותר עם הראש בקיר. איכשהו בכל פעם ששרי הממשלה נכשלים, הם מגיעים למסקנה ששיטת "עוד דונם ועוד עז" היא הבעיה, ומה שצריך לעשות זה לדפוק את הראש עוד יותר חזק בקיר. לא יודע איך להגדיר את הדבר הזה. ורטיגו? בוחן מציאות לקוי? הגדרה מקצועית אין לי, אבל המציאות מדברת בעד עצמה. השאלה אם יש מי שמוכן לשמוע.

לתגובות:

[email protected]