השכונה בתל אביב שנבנתה בצורת חנוכייה

החנוכייה של תל אביב – סיפורה של שכונת נווה שאנן

איך תכנון עירוני יוצר ומוחק ערך נדל״ני

בחג החנוכה, חג של אור, זהות וסמליות, מעניין להביט דווקא בשכונת נווה שאנן בתל אביב, שכונה שתוכננה מראש כסמל כלכלי ולא רק כמרחב מגורים. נווה שאנן, המכונה שכונת המנורה, אם כי היא בנויה דווקא בצורת חנוכייה, נולדה מתוך חזון ציוני ברור להוות קונטרה כלכלית ותודעתית לשכונת שרונה הגרמנית. מכאן גם הצורה שבה תוכננה, נוכח הצלב הנוצרי שסימן את המרחב שמנגד. זהו סיפור שבו אדריכלות, כלכלה וזהות עירונית שזורות זה בזה, והוא רלוונטי במיוחד לשיח הכלכלי של ימינו.

חזון עירוני עם היגיון כלכלי

אולי יעניין אתכם

עוד בכלכלה מניית דוראל ירדה 50% מהשיא. האם זו הזדמנות?

עוד בכלכלה אשליה במבצע: כשהממשלה מייקרת ומאשימה את המדף

החזון שעמד מאחורי נווה שאנן היה חד וברור: שכונת עובדים עברית, נגישה, צפופה במידה, עם רחובות שמאפשרים מסחר מקומי, תעסוקה וקהילה. התכנון ביקש ליצור עצמאות כלכלית עירונית, מרחב שבו מגורים ופרנסה מתקיימים זה לצד זה ומייצרים ערך יציב לאורך זמן. במונחים כלכליים, מדובר היה במודל מוקדם של עירוב שימושים, כזה שמפחית תלות ומחזק חוסן מקומי.

כשהתכנון מחק את הערך

אלא ששורת החלטות תכנוניות בקנה מידה גדול, כאלה שנכפו מלמעלה, שינתה את מסלול השכונה מן היסוד. מיקום תשתיות תחבורה כבדות והקמת התחנה המרכזית החדשה בלב המרקם הפכו את נווה שאנן משכונה ליעד, לשכונת מעבר. הרחוב איבד את תפקידו הכלכלי, תנועת הולכי הרגל הוחלפה בזרימה מתמדת של אוטובוסים, ועסקים קטנים איבדו את הקרקע הכלכלית שאפשרה להם להתקיים. ערך הנדל״ן נשחק, האוכלוסיות החזקות עזבו, ונוצר מעגל של הזנחה שאינו מקרי אלא תוצאה ישירה של תכנון.

מי שנותרו הם התושבים שלא יכלו לעזוב. הם ספגו גם את הרעש, הזיהום והעומס התחבורתי, וגם את השינוי החד במרקם החברתי. דירות חולקו והפכו לצפופות, עובדים זרים נדחסו בהן מתוך מצוקת דיור, והשכונה איבדה בהדרגה את תחושת הקהילה שהייתה אמורה להיות ליבה הכלכלי. זהו מחיר אנושי של החלטות תכנוניות, שמיתרגם ישירות לשחיקה בערך ולפגיעה ביציבות.

מנקודת מבט כלכלית, נווה שאנן מדגימה כיצד תכנון שאינו מתואם עם חיי היומיום מגביר את הסיכון, מרחיק את ההון הפרטי ויוצר פער בין פוטנציאל מקומי גבוה למימוש בפועל. שווקים עירוניים מגיבים בעיכוב, אך מגיבים.

האור שמגיע, ג׳נטריפיקציה אחרת

בשנים האחרונות מתחיל להופיע שינוי מסוג אחר, כזה שצומח מלמטה. אוכלוסייה צעירה נכנסת, יזמים קטנים מזהים הזדמנות, עסקים חדשים נפתחים, ושוק לוינסקי המתחדש מחזיר את החיים למסחר המקומי. זו אינה ג׳נטריפיקציה אגרסיבית שמוחקת את העבר, אלא תהליך הדרגתי וזהיר, שמבוסס על יתרונות אמיתיים, מיקום מרכזי ומחירי כניסה שעדיין מאפשרים יזמות.

שיעור כלכלי לעיר כולה

אולי התחנה המרכזית כיום מסמלת חנוכייה שכבר מזמן כבה בה האור. אבל כלכלות עירוניות, כמו בסיפור חנוכה, יודעות להפתיע. הסיפור של נווה שאנן מזכיר שתכנון הוא החלטה כלכלית ארוכת טווח. תשתיות יכולות למחוק ערך, אך גם לאפשר את חזרתו. ייתכן שדווקא עכשיו, בזכות תהליכים מקומיים זהירים, עוד נחזה בנס פך השמן של נווה שאנן.

הכותבת היא אדריכלית ומנהלת חממת הסטארטפים והאקוסיסטם ConTech, מרכז טכנולוגיות הבנייה והנדל"ן בישראל