הדירוג שלי: חמשת הדברים החשובים בכלכלת הממשלה ה־37

הבחירות יתקיימו בעזרת ה' בעוד שבועיים, והממשלה ה־37 תירשם כממשלה השנייה בתולדות מדינת ישראל שמילאה את ימיה. הכנסת הנוכחית תהיה השביעית שמילאה את ימיה, והראשונה שעושה זאת ב־38 השנים האחרונות, אך בחמש מתוך האחרות הממשלה התחלפה באמצע הקדנציה. מלבד הממשלה הנוכחית, היחידה ששרדה קדנציה שלמה הייתה ממשלתה של גולדה במלחמת יום כיפור.

ראוי בעת הזאת לסכם את פעילותה הכלכלית של הממשלה, ובמיוחד את ההתמודדות שלה עם האתגרים הכלכליים של המלחמה. כפי שהבהרתי בטורי הראשון במדור זה, אינני מתיימר להיות אובייקטיבי. אני איש ימין, איש שוק חופשי וארץ ישראל השלמה, אינני מסתיר זאת ומתוך תפיסת עולם זו אני כותב ומנתח את פעילות הממשלה. אני טורח להדגיש זאת, כי רבים מדי בעיתונות בישראל אינם טורחים לספק גילוי נאות, וכותבים את עמדותיהם הפוליטיות מתוך יומרה של אובייקטיביות. אז בהשראה מיונתן גרובר, אלה חמשת הדברים החשובים בפעילותה הכלכלית של הממשלה. זה הדירוג שלי, אני בטוח שיש כמה עיתונאים מהשמאל עם דעות משלהם.

במקום החמישי: הימנעות מניהול יתר של השוק

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אמציה סמקאי אשמנו, בגדנו, האטנו: מי מרוויח מהווידוי של ראשי ה-AI?

עוד מאת אמציה סמקאי סימני החקלאות הישראלית – תחל שנה וברכותיה

כמעט כל ממשלה במלחמה מגיעה לרגע שבו היא מחליטה לנהל את הכלכלה במקום לתת לה לעבוד. פיקוח מחירים, הגבלות יבוא, צווי חירום למשק. רוסיה עשתה את זה, אוקראינה עשתה את זה, וישראל של 1973 עשתה את זה ושילמה ביוקר במשך עשור. הממשלה הזאת הצליחה להימנע מכך ואף המשיכה לקדם רפורמות לשחרור השוק. רפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל" נכנסה לתוקף בינואר 2025, בזמן המלחמה, ומאז פעימה אחר פעימה. האינפלציה ירדה מ־3.2% ל־1.5% בלי צו פיקוח אחד, ובזמן שמחיר הנפט בעולם זינק. רוב הממשלות נכשלות בנקודה זו, טוב שהנוכחית הצליחה להימנע.

במקום הרביעי: ההמשכיות העסקית

38.6 מיליארד שקלים על 1.18 מיליון תביעות, מקרן שערב המלחמה היו בה 17.7 מיליארד. הכסף הגיע, והוא הגיע מהר. אין גל פשיטות רגל, ושיעור הפיגורים באשראי נמוך. במדינה שבה מאות אלפי עסקים נסגרו לחודשים, זה לא מובן מאליו. המנגנון שדרכו הוא הגיע הוא מנגנון של מונופול ממשלתי. למבקר המדינה ולחלק מהמפוצים הייתה ביקורת על אופן התפעול שלו, אבל בזמן מלחמה זה בוודאי לא הזמן לשנות מנגנון שעובד. מה שחשוב הוא מהירות התגובה שמנעה מעסקים לפשוט רגל ואיפשרה את המשכיות הפעילות העסקית.

במקום השלישי: המשבר שבוזבז

בטור הראשון שלי במדור זה כתבתי, בעקבות צ'רצ'יל, שאסור לבזבז משבר טוב. הצעתי לנצל את המלחמה לשני דברים עיקריים: הראשון הוא צמצום משמעותי של מנגנוני המדינה תוך מתן גמישות ניהולית למשרדים לקביעת סדרי עדיפויות, והשני – השקעה מסיבית ומהירה בתשתיות, ופיתוח הצפון והדרום. טענתי אז שראוי לעשות זאת גם במחיר חוב גבוה בהרבה. פיצויי פיטורים משלמים פעם אחת, החיסכון שנובע מההתייעלות נשאר לתמיד. היה חלון זמן קריטי שבו אפשר היה להכריז על מצב חירום כלכלי ולנטרל את ההתנגדות העזה של ההסתדרות לכל הצעת ייעול. בחלון הזמן הזה גם אין שום בושה להגיע לחוב של 80% מהתוצר, אם ניתן להראות למשקיעים תוכנית חומש של צמצום החוב בחזרה באמצעות צמיחה של השוק וייעול המערכת.

זה לא קרה. הקיצוץ היחיד במנגנון היה קיצוץ רוחבי של 3%, שלא סוגר אף יחידה ולא מבטל אף תוכנית. קיצוץ רוחבי הוא ההפך מסדר עדיפויות – זו החלטה לא להחליט. וההשקעה בתשתיות? רשות החשמל קיבלה בקשות חיבור למרכזי נתונים בהיקף של 27,000 מגה־וואט, פי שלושה מכל צריכת החשמל של ישראל, והקפיאה את הדיון בהן ל־140 יום. אתמול פורסם כי הרשות מתכוונת להגביל את היקף חוות השרתים כי "אין מספיק חשמל לכולם". לוקח כאן עשור להקים תחנת כוח, ומלאי התכנון של רשת ההולכה עומד על אפס שנים קדימה. העולם בא להשקיע בישראל ואנחנו סוגרים לו את הדלת.

2024 הייתה החלון הזול ביותר. הגירעון כבר היה ב־8%, פרמיית הסיכון כבר הייתה בשיא, ועוד שניים־שלושה אחוזי תוצר של חוב מגובה בצמצום אמיתי לא היו עולים כמעט כלום. היום, עם פרמיית סיכון ברמת טרום המלחמה, והסתדרות שלא מתביישת לעצור את נתב"ג בשיא העומס, אותו מהלך יהיה יקר בהרבה. אסור לבזבז משבר טוב. אני מקווה שנלמד לקראת המשבר הבא.

במקום השני: המימון

כחצי מעלות המלחמה מומנה בחוב וכחצי במיסים: מע"מ 18%, הקפאת מדרגות, מס על רווחים כלואים, 30 מיליארד שקלים בשנה אחת. הגירעון ירד משיא של 8.4% מהתוצר בספטמבר 2024 ל־3.2% היום. החוב עלה מ־60% ל־68%, ונעצר. זה אחד הדברים שמנעו שידור חוזר של התוצאות הכלכליות של מלחמת יום כיפור. בלי זה פרמיית הסיכון לא הייתה חוזרת לרמת טרום המלחמה.

אני הייתי הולך בדרך אחרת. הייתי מעלה את המע"מ, מוריד את מס החברות וההכנסה כדי למשוך השקעות ופעילות כלכלית, וכאמור מנצל את המשבר לצעדים חריפים. אבל מהלך כזה דורש תמיכה ציבורית רחבה, ולממשלה הזאת לצערנו לא הייתה. בכל מקרה זה הבדל בגישה ולאו דווקא כישלון. הגישה השמרנית בוצעה היטב, וזה לא מובן מאליו במדינה עם טלטלות פנימיות וחיצוניות בלתי פוסקות. חלק מההישג ניתן לזקוף לנקודת הפתיחה של המשק ולמנגנונים המבניים כמו הנומרטור שאיפשרו את נקודת הפתיחה הזאת ונבנו והוטמעו לפני שנים, אך בעולם שבו כל ממשלות המערב טובעות בחובות עתק גם כשאין מלחמה לפתחן, זה בהחלט הישג מרשים.

במקום הראשון: ההכרעה

במהלך הקדנציה נאמר באולפנים שוב ושוב שבתקציבים "אין מנועי צמיחה". אבל היו – השיקום בצפון ובדרום, והחוות ביהודה ושומרון, שמבחינתי הן מנוע צמיחה משמעותי, כי כל איום שנמנע מזירת יו"ש הוא תוצר שנשמר. מה שהכלכלנים רצו באמת הוא מנועי צמיחה בלי גירעון, וזה לא קיים. כלומר, מה שהם באמת רצו זה לנגח את הממשלה ולקבל הנהונים מלאי הערכה באולפן. אבל הטענה עצמה מחמיצה את העיקר. מנוע הצמיחה הגדול של הקדנציה לא היה בתקציב אלא בשדה הקרב, והנתונים מראים זאת. הפחתת הריבית הראשונה אחרי 22 חודשים באה שבועיים אחרי הפסקת האש בעזה. שתי סוכנויות דירוג החזירו את התחזית ליציבה ונימקו זאת בירידה בסיכון הביטחוני. וכשפרץ המבצע נגד איראן בפברואר, משקיעים זרים לא ברחו – הם קנו שקלים בשווי 6.6 מיליארד דולר ברבעון שבו נפלו טילים על תל אביב. השוק הימר על התוצאה, וצדק. הרבעון שאחרי המבצע נתן צמיחה של 15.4% בקצב שנתי.

ויש כאן משהו עמוק יותר מרבעון טוב אחד. מלחמה ארוכה עוצרת את המשק: העובדים במילואים, המשקיעים מחכים, הפרויקטים על המדף. כושר הייצור לא נעלם, הוא נדחס – כמו קפיץ שלוחצים, וככל שלוחצים יותר הוא מזנק יותר כשמשחררים. ובמקרה שלנו המלחמה לא רק לחצה את הקפיץ אלא גם חיזקה אותו. היצוא הביטחוני הגיע ל־19.2 מיליארד דולר, צברי ההזמנות של אלביט והתעשייה האווירית עומדים על יותר מ־60 מיליארד דולר, 70% מתוכם הזמנות מחו"ל, ואנבידיה בחרה לבנות את הקמפוס הגדול שלה מחוץ לארצות הברית בקריית טבעון, באמצע המלחמה. העולם ראה מדינה שמיירטת טילים בליסטיים ומפרסמת באותו חודש אקזיט של 32 מיליארד דולר. הוא ראה יציבות, חדשנות ועוצמה. הממשלה התמקדה במנוע הזה, וצדקה.

מחוץ לדירוג ולשליטת הממשלה: הריבית

המבנה הכלכלי בישראל, כמו במדינות רבות, הוא שלדרג הנבחר אין שליטה ישירה על המדיניות המוניטרית. זו נקבעת בבנק ישראל תוך שמירה על עצמאותו המלאה. שומר סף. יש לכך יתרונות רבים בשמירה מפני מדיניות מזיקה בשל אינטרסים פוליטיים, אך זה מונע מהממשלה את היכולת לקחת אחריות מלאה על התוצאות הכלכליות.

בנק ישראל החזיק ריבית של 4.5% במשך 22 חודשים רצופים, בזמן שהאינפלציה ירדה מ־3.2% ל־2.6%. מדידת האינפלציה היא דוגמטית, היא בוחנת עליית מחירים בלי קשר לסיבה. בנק ישראל היה צריך להיות חכם יותר מכך, ולהבין שגם אם יש לו את פטיש הריבית ביד, זה לא אומר שכל בעיה כלכלית היא מסמר.

באפריל 2025 המדד עלה ב־1.1%. 70% מהעלייה נבעו ממחירי הטיסות אחרי הטיל בבן גוריון, והנגיד השתמש בעלייה זו כתירוץ לאי הורדת הריבית. באפריל 2026 המדד עלה ב־1.2% – נפט, שאגת הארי – אך הפעם סוף סוף הריבית ירדה שלוש פעמים ברצף. לא רק שהאינפלציה לא השתוללה, היא ירדה כמעט לתחתית הטווח – 1.5%.

יש תקופות שבהן ראוי להפעיל היגיון בריא. הצמיחה בזמן המלחמה חשובה לאין ערוך משמירה על יעד האינפלציה, במיוחד כשיודעים מה הסיבות להתייקרויות. ריבית גבוהה לא תפתור את בעיית היצע המטוסים, היא רק תמנע את היכולת לחכור מטוס נוסף ולהקל על ההתייקרות. ריבית גבוהה לא תפתור את המחסור בעובדים זרים, היא רק תמנע את היכולת של החקלאי לקנות מכונה שתחליף אותם.

לו הריבית הייתה יורדת בתחילת המלחמה, משבר הנדל"ן היה נמנע, משברי אשראי של עסקים היו נמנעים, הצמיחה הייתה גבוהה בהרבה, וכך גם תשלומי המיסים וצמצום הגירעון.

בשורה התחתונה: איפה אנחנו ביחס למה שהיה צפוי

מה מצפה הספרות הכלכלית ממדינה במלחמה של שלוש שנים? קרן המטבע בדקה את כל הסכסוכים הגדולים ב־30 השנים האחרונות ומצאה שעשר שנים אחרי פרוץ מלחמה התוצר לנפש נמוך בכ־28% ממה שהיה אמור להיות. רוסיה, שהפכה את המלחמה לכלכלה, קיבלה שנתיים של בום ואחריהן ריבית של 21%, אינפלציה דו־ספרתית וצמיחה שהתכנסה לאחוז אחד. אוקראינה נושאת חוב של יותר מ־100% מהתוצר וריבית של 16%, וזה עם עשרות מיליארדי דולרים של סיוע בשנה. וישראל עצמה, אחרי 1973, נכנסה לעשור אבוד שהסתיים באינפלציה של 445%.

ומה קרה כאן? בנק ישראל מעריך את הפסד התוצר המצטבר ב־8.6% מהתוצר השנתי. אני גורס שהפער אף גדול יותר. אבל בקצב הצמיחה הנוכחי, פער התוצר לא יתרחב ואני מעריך שאף ייסגר במהירות יחסית. לסיים מלחמה כזאת עם פער של 10 אחוזים לעומת 28 מעיד על כלכלה מצוינת. השקל הוא המטבע החזק בעולם, והקפיץ של כלכלת ישראל דרוך. קיוויתי ששנת 2026 תהיה השנה שבה הקפיץ ישתחרר והצמיחה תזנק. זה קרה רק באופן חלקי, בעיקר בגלל מבצע שאגת הארי והתמשכות המשבר העולמי מול איראן. זה בסדר, מבצע שאגת הארי אף הוא מנוע צמיחה שדרך עוד את הקפיץ. בעוד שבועיים נבחר את הממשלה שהקפיץ יועבר אליה. נקווה שהיא תאפשר לו להשתחרר ולמשק הישראלי לזנק.

הכותב הוא ד"ר לכלכלה ומנכ"ל קבוצת הייעוץ תבור־סמקאי TCG

לתגובות:

 [email protected]