משבר זהות: ההפריה המלאכותית בישראל עדיין לא מוסדרת

"את העובדה שהוריי הביאו אותי לעולם באמצעות תרומת ביצית גיליתי בגיל 20 פלוס", פותחת ע' את שיחתנו, "הגילוי הזה טלטל את כל עולמי". היא נולדה במושב ירחיב שבשרון, שבו מתגוררות משפחות רבות של יוצאי תימן. "הוריי ממוצא תימני, ותמיד אמרו לי שגם אני כמוהם. אבל זה לא הסתדר לי, כי אני אומנם דומה לאבי אבל לא דומה כלל לאימי. אני בהירה מאוד ויש לי שיער חלק, ואימי כהה ומתולתלת". היא בת יחידה להוריה, בת 29, סטודנטית במכללת תל חי, וכבר כשבע שנים היא נמצאת במסע חיפוש אחר זהותה.

איך גילית שנולדת בעקבות תרומת ביצית?

"כשהשתחררתי מהצבא עבדתי וגרתי במושב. יום אחד לי ולאמא היה ריב שהגיע למקומות לא נחמדים, ואז היא פתאום אמרה לי 'את לא הבת שלי יותר!'. משום מה, אני לא שמעתי את המילה 'יותר' אלא רק את המילים 'את לא הבת שלי!', והן הדהדו אצלי במקום עמוק מאוד שהעיר אצלי משהו שתמיד היה שם באופן לא מאוד מודע".

למה הכוונה?

אולי יעניין אתכם

עוד באקטואליה בג"ץ הודיע לממשלה: אי אפשר למנות את יהודה אליהו לראש רמ"י בתקופת בחירות

עוד באקטואליה העיניים של יהודה ושומרון: חמ"ל JSR יוצא למלחמה בפייק ניוז

"זה היה כאילו נפל לי אסימון פתאום, כי היו לי סימני שאלה כל הזמן. היה לי די מוזר שאני בת יחידה, שאני לא דומה לאמא, שאני תימנייה אבל לא נראית כזאת. באיזשהו אופן, פתאום ראיתי בבהירות שמשהו לא בסדר והתחלתי לחפש תשובות".

היא התחילה את החיפוש בתעודת הלידה שלה, במסמכי הלידה ובאתרים רשמיים של משרד הפנים. "עם אמא לא דיברתי במשך יומיים, שאחריהם באתי ושאלתי אותה באופן ישיר אם הגעתי לעולם מהביצית שלה. היא אמרה לי שלא".

לאחר גילוי הידיעה הזאת ע' לא ידעה שקט, והתחילה לחפש בקדחתנות קצה חוט שיביא אותה לגלות מי היא אימה הביולוגית. "באותם ימים לא היה בישראל חוק שמסדיר את הנושא של תרומת זרע וביצית, ולא ניתנה לילדים הנולדים מתרומה כזאת זכות או יכולת לדעת מי הם הוריהם הביולוגיים. לאף אחד אין שום מידע על התורמת, חוץ מלרופא המטפל שביצע את ההפריה. להוריי סיפרו שתרומת הביצית נלקחה מאישה ממוצא תימני כמותם, אך מאוחר יותר התברר לי שזה לא נכון".

האם פנית אל הרופא שביצע את ההפריה של אימך כדי שיגלה לך פרטים על זהות התורמת?

"כן, אבל הוא לא חזר אליי. אין חוק שמחייב אותו לספק לי את המידע הזה", היא אומרת, "התקשרתי גם לבית החולים שההפריה נערכה בו וניסיתי לברר במרשם האוכלוסין, אבל לא מצאתי שום מידע. אמור להיות מאגר מידע בנושאים הללו, אבל המדינה לא הקימה מאגר כזה ואני לא יודעת איפה נמצא המידע הזה, אם בכלל".

מה חשבו הורייך על החיפוש שהתחלת לעשות?

"בהתחלה הם הרימו גבה ואפילו קצת כעסו", היא אומרת, "אבל אמרתי להם שזה חשוב לי מאוד כדי לדעת מי אני. אני לא חייבת להיות במצב שבו אני לא יודעת מה הם שורשיי, זו אינה גזרת גורל. הנושא של הזהות העדתית הוא משהו שמדברים עליו למשל במכללה שאני לומדת בה, ואני לא יודעת מאיפה באתי ולאן אני שייכת".

מכיוון שאין בישראל בדיקות די־אן־איי שיכולות לזהות מוצא עדתי, ע' שלחה בדיקות לארצות הברית וקיבלה את התשובה שהיא חצי אשכנזייה, ולא תימנייה משני הצדדים. באמצעות הבדיקה היא גם מצאה קרוב משפחה שלה מצד אימה הביולוגית, שגם הוא עשה בדיקת די־אן־איי כזאת ונמצא באותו מאגר.

נפגשת איתו?

"ניסיתי לפגוש אותו אבל זה לא כל כך הלך", היא מודה, "ניסיתי גם לדבר עם הבת שלו בפייסבוק, אבל אחרי זמן מה היא הפסיקה להגיב לי. הלכתי לעסק שלהם כי רציתי לראות אותו, אבל לא ניגשתי אליו ולא דיברתי איתו. חיפשתי גם ברשימת החברים שלו ושל הבת שלו בפייסבוק, אולי אמצא משהו שייתן לי קצה חוט, כי אני יודעת שאחת מבנות הדוד שלו היא אימי הביולוגית".

למה חשוב לך כל כך לדעת מי היא? הרי ההורים שלך הביאו אותך לעולם כי הם רצו אותך. אימך נשאה אותך ברחמה תשעה חודשים וילדה אותך. ואימך הביולוגית לא ויתרה עלייך, היא רק תרמה ביצית.

"אני כן רואה בזה ויתור על ילד", היא אומרת, "אולי היא לא התכוונה לוותר, אבל בסופו של דבר יש לה ילדה ביולוגית, מישהי שנושאת את הדי־אן־איי שלה, והיא לא מכירה אותה". היא מסבירה שבתקופה שבה הוריה קיבלו את תרומת הביצית, הנושא לא היה מוסדר כלל: "הכול היה פרוץ מאוד. רופא נשים שליווה נשים בתהליכי הפריה מלאכותית היה מבקש מהן לתרום אחת מהביציות שנשאבו מהן. זה היה יכול להיות אפילו בזמן ההתאוששות מתהליך שאיבת הביציות, ואפילו כשהאישה עדיין מטושטשת מההרדמה. דיברתי עם מישהי שלקחו ממנה ביצית שלא בידיעתה".

סליחה?

"כן. בשנת 1995, כשנעשתה ההפריה שלי, לא היה את חוק ההסכמה מדעת. נשים חתמו על מסמך לא רשמי, לפעמים כשהן עדיין תחת טשטוש. ב־2010 נחשפה פרשה של רופא שהיה לוקח ביציות מנשים שטיפל בהן ללא ידיעתן".

הוריה שילמו סכום גבוה לרופא המטפל שלהם על תרומת הביצית ועל הליווי בתהליך ההפריה. "כל רופא היה משיג את הביציות לעצמו ולא הייתה על כך שום רגולציה. במהלך החיפושים שלי אחר זהותי גילית שהמון נשים שאני מכירה תרמו ביציות במהלך טיפולי הפריה. אף אחד לא חשב שיש בזה בעיה, אבל בשבילי זה משהו מאוד משמעותי. כל המטען הגנטי שלי מגיע מאישה שאני לא מכירה". היא מסבירה שגם החוקרים סברו פעם שהאישה שנושאת את העובר ברחמה היא זו שמעניקה לו את המטען הגנטי, אבל כיום יודעים שדי־אן־איי אינו מתקבל במהלך ההיריון, ושכל המטען הגנטי מתקבל מהביצית.

החיפוש שלא נגמר

ע' לא הצליחה להשיג מידע נוסף על אימה הביולוגית, והדבר השפיע עמוקות על חייה. היא מצויה מאז בחוסר שקט מתמיד ובחיפוש קדחתני אחר שורשיה, וסובלת מבעיות נפשיות.

במה מתבטא החיפוש שלך?

"עשיתי בדיקות בעוד שלושה אתרי די־אן־איי ובארבע חברות. אני מחפשת בפייסבוק מידע על נשים שתרמו ביציות, מחפשת בקבוצות של אנשים שנולדו מתרומות כאלה. אני עסוקה בזה כבר שבע שנים וזה לא מרפה ממני. עברתי הרבה תהפוכות נפשיות מאז, אובחנתי כסובלת מדיכאון קליני ולדעתי זה כתוצאה מהנושא הזה, כי לפני זה לא היו לי קשיים נפשיים. בכל פעם שהייתה תזכורת כלשהי לעניין הייתי נכנסת לדאון, היו זמנים שלא תפקדתי ולא יצאתי מהמיטה. זה היה ממש קשה".

איך זה השפיע על היחסים עם הורייך?

"הלכנו לטיפול משפחתי. היינו חייבים. זה הגיע למצב שאמרתי להם שאו שאנחנו הולכים לטיפול משפחתי או שאני הולכת ולא חוזרת. הטיפול המשפחתי מאוד עזר לנו, פתרנו כמעט את כל הבעיות שהיו בינינו וקיבלנו כלים לתקשורת ולשיפור היחסים. הטיפול הביא לכך שהוריי קיבלו את המצב שבו יש לי זיקה לאימי הביולוגית, ושאני מרגישה שאני בת של מישהי אחרת, כי האמא שילדה אותי היא לא באמת אמא שלי. היא גידלה אותי והיא אוהבת אותי, אבל הזהות שלי לא שלמה".

את עדיין קוראת לה "אמא"?

"כן, אבל זה מתוך כבוד. היא אמא שלי והכי טבעי לי לבוא אליה ולאהוב אותה, אבל אני יודעת בפנים שהיא לא באמת שלי. אני מרגישה שאם היה לה ילד אחר, ביולוגי, אולי היא לא הייתה רוצה אותי. זה מסובך ומורכב. היא קצת אמא שלי וקצת לא".

את חושבת שאם תמצאי את אימך הביולוגית החיים שלך ייראו אחרת?

"כן, ברור. לכן אני רודפת אחריה. אני צריכה לדעת מאיפה באתי כדי לדעת לאן אני הולכת, זה משהו בסיסי! אני רוצה לדעת אם מישהו מהמשפחה שלי היה בשואה, למשל – זה הסיפור שלי! כשגיליתי שנולדתי כתוצאה מתרומת ביצית קרעתי את עבודת השורשים שלי. השארתי רק את החלק של אבא. הרגשתי מרומה".

ע' סבורה שההסתרה של תרומת הביצית היא חלק גדול מהבעיה, יחד עם חוסר היכולת לקבל מידע על זהות התורמת. "אילו הייתי יודעת מההתחלה שנולדתי מתרומת ביצית, הייתי במקום אחר מבחינת הכעס, הייתי יותר שלווה", היא מצהירה, "את יודעת שבמדינות מודרניות באירופה אסור לתרום ביצית או זרע ולהישאר אנונימי? אנחנו בישראל מפגרים בנושא הזה, אצלנו זה מותר, וזה פוגע בזכויות הילדים שנולדים כתוצאה מהתרומות הללו".

בשלב מסוים ע' הייתה חברה בקבוצת פייסבוק של כמה מאות צעירים שנולדו מתרומות זרע וביצית, "אבל העיפו אותי משם כי דיברתי יותר מדי", היא אומרת.

כלומר?

"נזפתי למשל במנהלת הקבוצה כשהיא כינתה את האמא הביולוגית שלי 'התורמת'. היא אמא שלי, לא תורמת אנונימית! הייתי מעלה פוסטים וכתבתי שלא צריך לקבל כל מה שמכתיבים לנו, ואם מישהו מרגיש שההורים שגידלו אותו אינם הוריו מכיוון שהם אכן אינם הוריו הביולוגיים, מותר לו לומר את זה ולאיש אין זכות להשתיק אותו". מטרת הקבוצה הייתה לסייע למי שמחפש את זהותו למצוא אחים ביולוגיים או קרובי משפחה: "מייסדת הקבוצה הייתה מצליבה מידע ומחפשת התאמות בין אחים, אבל עכשיו אסרו עליה לנהל גם את הרישום הזה והיא מחקה את המאגר".

על פוסט בפייסבוק, שבו כתבה על רגשותיה בנוגע להוריה ולאימה הביולוגית, היא קיבלה מאות תגובות זועמות, בעיקר מנשות שמאל מהזרם הניעור (woke) שטענו שהיא כפוית טובה. "המסר שמועבר למי שגילה את עובדת היווצרותו מתרומת ביצית או זרע בגיל מאוחר הוא 'תגידו תודה שנולדתם'", היא אומרת, "אבל מבחינתי, העובדה שנולדתי מחייבת לאפשר לי לדעת מי אני ומי המשפחה שלי. זו זכות אדם בסיסית. לכל אחד יש את המידע הזה, ורק לילדים כמוני אין".

המאגר עדיין לא קם

ע' מלווה במאבקה על ידי מיכאל פואה ותנועת 'בוחרים במשפחה'. "בקבוצת הפייסבוק שממנה הוציאו אותי", מספרת ע', "מיכאל פרסם פוסט ובו קרא לילדים שנולדו מתרומה מבנק הזרע 'יתומים מאבא'. מאוד התחברתי לזה, הרגשתי שסוף סוף מישהו מדבר תכל'ס. באופן אישי, אני מרגישה שמי שלה שייכת הביצית שממנה נוצרתי היא אמא שלי. אני לא יודעת אם היא רוצה אותי או לא, אז יש פה אלמנט של נטישה ואפילו יתמות. אני אפילו לא יודעת אם היא תרמה ביצית מבחירה, ואני צריכה את התשובות".

כאמור, הנושא הזה גרם לה לדיכאון ולבעיות נפשיות: "לפני זה הייתי אדם בריא, עכשיו אני חיה על ביטוח לאומי. בתחילת הלימודים לא הצלחתי לקום בבוקר מהמיטה ולא הגעתי להרצאות, כל היום הייתי עסוקה רק בזה ולא היה לי פתרון. אני לא אמשיך את החיים שלי בלי לדעת מי אני. למאומצים יש את הזכות לפתוח את תיק האימוץ שלהם, ולי אין שום מידע". כעת היא תובעת מדינת ישראל על פרסום תקנות ששללו את זכויות היסוד שלה.

"זאת זכות יסוד לדעת מי ההורים שלך", מסביר מיכאל פואה, "זכות היסוד הזאת הוכרה בפסיקה, ואילו המדינה פעלה ברשלנות כשאיפשרה תרומה אנונימית. יש פה נזק מוכח".

ע', איפה התביעה הזאת עומדת?

"נקבע לנו דיון בבית המשפט המחוזי בפברואר. אני חושבת שהפרקליטות מפחדת מהמשפט הזה, כי קיבלתי הודעה שהם החליפו את הייצוג. יש לי נתבע פורמלי – בית החולים שבו הוריי עברו את טיפולי ההפריה. אני מתעקשת על התביעה הזאת, אבל אם ייתנו לי את האפשרות לדעת מי זו אמא שלי אני אבטל הכול. לעומת זאת, אם הם ימשיכו להתעקש אני אלך עד הסוף".

ע' תובעת שבעה מיליון שקלים, גם בשל העובדה שכושר העבודה והתפקוד שלה נפגעו אנושות, וכן שיאפשרו לה גישה אל המידע. "המדינה מתעקשת על האנונימיות של התורמות. צריך להיות שופט אמיץ בשביל לאפשר גישה אל המידע, זה תיק שכמעט כל עורכי הדין נמנעים מלעסוק בו", היא אומרת. מי שמייצג אותה כעת הוא עורך הדין יהודה פואה, בנו של מיכאל ויושב ראש ארגון 'בצלמו'.

למרות הקושי, הוריה תומכים בה מאוד. "הרבה ילדים כמוני מרגישים אותו דבר, אבל קשה להם לומר זאת להוריהם. אמא שלי אומרת היום שטעתה כשהסתירה ממני את האמת. צריך לדעת שגם בימים אלה יש פניות לנשים צעירות בבקשה לתרום ביצית ולקבל הרבה כסף בעבורה. בגיל צעיר נשים לא חושבות על ההשלכות, והן לא מבינות שבעוד עשרים שנה אולי ידפוק להן מישהו על הדלת ויאמר 'את אמא שלי'".

מיכאל, מה אומרת ההלכה על תרומת ביצית?

"יש כאלה שסוברים שהאמא ההלכתית היא האמא היולדת, ויש כאלה שסוברים שהאמא ההלכתית היא האמא הגנטית", אומר פואה, "על זה אמר הרב הגאון זלמן נחמיה גולדברג שכיוון שמדובר בספק דאורייתא צריך לחשוש לשתי הדעות. וכשמביאים ילד לעולם, אי אפשר להביא אותו למצב של ספק בבחירה, מצב שבו יכול להיות שהוא יפגוש את אחיו או אחותו מאותה תורמת אנונימית ויתחתן איתו או איתה. אנחנו כמדינה צריכים לוודא שזה לא יקרה. לצורך זה חובה להקים מאגר ורישום מסודר, והמדינה לא עשתה זאת, לא בתקנות ולא בפועל. זה כתוב בחוק אבל לא מיושם. כיום, אדם יכול לפגוש את אחותו שנולדה מאותו תורם זרע או מאותה תורמת ביצית ולהתחתן איתה. המדינה לא מגינה עליהם, וזה כמובן יוצר בעיה הלכתית גדולה".

יש תכנון להקים מאגר מידע?

"מאגר מידע של תורמות ביצית עדיין לא קם", אומר פואה, "עתרנו על זה בשנת 2019, כי לפי החוק המדינה התחייבה להקים מאגר כזה. המדינה טענה שהנושא נמצא בשלב ההכנות של הקמת המאגר. עתרנו שוב לפני כשנה, וכרגע זו עתירה פתוחה. עתרנו גם לגבי מאגר מידע תורמי זרע ותוך כמה חודשים הוא אכן הוקם, אבל הוא לא מאפשר לזהות אחים ואחיות כדי למנוע נישואין כפי שהיה אמור להיות, אלא רק מונע מתורם זרע אחד למכור את זרעו בכל 18 בנקי הזרע בישראל. בנוסף לכך עתרנו להסרת אנונימיות מזרע האב, שזאת עתירה שעדיין פתוחה ומתנהלת".