אין הרבה פעמים שבהן המסך מורם, ומפעל הנקניקיות מתגלה במלוא עליבותו. פרשת הבילד ופרשת קטארגייט (או בשמה המגויר, "רכבת בשער") הן הזדמנות פז להצצה כמעט חד־פעמית להתנהלות הלשכה החשובה במדינה – לשכת ראש הממשלה – וכן להתנהלות בכירי העיתונאים בישראל.
עבדכם הנאמן זכה לפרסם לא מעט על מפעל הנקניקיות הזה בשבוע האחרון. השאלה האם המעשים הללו עולים כדי עבירת מגע עם סוכן חוץ היא שאלה משפטית חשובה, אבל עולם הערכים שלנו לא נע (או ליתר דיוק לא אמור לנוע) בין שני מצבי הפעלה: עבירה שעונשה הוא מאסר עולם ומשהו שהוא נפלא ותקין מוסרית. מי שעולמו מתחלק בין שני הקטבים הללו הוא אדם שפל ובזוי. חברה שפועלת בדרך הזאת היא חברה בקריסה. יש לקוות שאנחנו לא חברה בקריסה. המציאות שנגלית לעינינו היא שהאנשים הקרובים לראש הממשלה עסקו במקביל בדברור מסרים של מדינה עוינת, שמתדלקת את ההסתה והשנאה לישראל בעולם באמצעות מפעל התקשורת שלה – אל־ג'זירה.
לאורך כל התקופה מאז שפרצה לחיינו, אלי פלדשטיין, דוברו של ראש הממשלה, הכחיש שעבד בשביל קטאר או שדברר מסרים קטאריים. ראשיתה של הפרשה בחשיפתו של העיתונאי בר פלג בנובמבר 2024. כמה חודשים לאחר מכן, העיתונאי עופר חדד פתח צוהר חדש לפרשה: "בזמן שראש הממשלה תקף אותה בפומבי: אלי פלדשטיין פעל לשיפור תדמית קטאר". על פי הפרסום של חדד, בתקופת כהונתו כדובר צבאי בלשכת ראש הממשלה הועסק אלי פלדשטיין על ידי חברה בין־לאומית במימון קטארי, במטרה לשפר את תדמיתה של קטאר בנושא המגעים להשבת החטופים. אלי פלדשטיין הכחיש זאת מכול וכול. היום אנחנו יודעים שההכחשה שלו מגוחכת ומביכה.
החיבור בין פלדשטיין, דובר של ראש הממשלה, ובין הקטארים, החל באפריל 2024. יונתן אוריך, הדובר בה"א הידיעה, שולח לפלדשטיין את איש הקשר ישראל אינהורן, יועץ תקשורת המקורב ללשכת ראש הממשלה. כך החל הקשר שבמסגרתו לוביסט קטארי הפעיל את פלדשטיין יחד עם אינהורן וגורמים נוספים כדי לקדם את המסרים הקטאריים. השיטה הייתה לפמפם מסרים בעד קטאר או נגד מצרים, תוך הצגת המסרים הללו בשם גורמים שונים ומשונים. המסר הועבר לעיתונאים ישראלים דרך פלדשטיין. העיתונאים היו בטוחים שהם מקבלים את המסר הזה כמסר שלשכת ראש הממשלה רוצה להעביר. בפועל, זה היה מסר שהלוביסט הקטארי רצה להעביר.
אולי יעניין אתכם
עוד מאת אבישי גרינצייג
הרפורמה המשפטית חוזרת. זה אולי צודק, אבל ממש לא חכם
עוד מאת אבישי גרינצייג
השופטים נגד הממשלה, שנותנת להם את כל הסיבות להיות נגדה
עוד במשפט
נתניהו וכ"ץ: מחבלים לא יוחזרו לבתיהם, בניגוד לפסיקת בג"ץ
עוד במשפט
העונה החדשה של משפט נתניהו: דמויות מרתקות, עלילה צפויה
עוד מאת אבישי גרינצייג
המועצה לזכויות הסבתא: מערכת המשפט מבזבזת את זמנה לחינם
עוד מאת אבישי גרינצייג
למה אנשי תקשורת מתעקשים לכרות את הענף שהם יושבים עליו?
כך לדוגמה, פלדשטיין שולח לאינהורן כתבה של עמיתי סולימאן מסוודה מתאגיד השידור ציבורי: "בישראל מוטרדים מהמעבר הצפוי של הנהגת חמאס מקטאר לטורקיה. גורמים ישראליים בכירים: 'אין מדינה אחרת שמסוגלת להביא עסקה מלבד קטאר'". באותו יום הוא שולח מסר של סגן־אלוף אלון אביתר בריאיון למעריב, שכותרתו: "עוד נתגעגע לקטאר כמתווכת? הטורקים יותר גרועים, הם האח הגדול של חמאס". מיד לאחר מכן שולח פלדשטיין: "התחתנו".
באותם ימים ניהלו הצדדים מגעים לעסקת חטופים נוספת, מה שכונה "העסקה ההומניטרית" לשחרורם של הנשים, הזקנים והפצועים שעוד נותרו בידי חמאס. ישראל המתינה לתשובת חמאס, בעודה מכינה את פעולת כיבוש רפיח. העסקה כידוע התרחשה רק בינואר 2025, אבל בדיווחי התקשורת באותם ימים הייתה אווירה של דרמה לקראת עסקה מתקרבת. לקטאר היה אינטרס מוחשי להשפיע על העסקה ועל מעמדה כמתווכת.
לקראת סוף אפריל 2024 יצאה משלחת עיתונאים ישראליים מ'הארץ' ו'כאן 11' לקטאר, לפגישות עם בכירי הנסיכות. הבכירים חזרו על המסרים הרגילים שלהם על ממשלת ישראל שגוררת רגליים בפתרון בעיית החטופים.
חבר הכנסת בועז ביסמוט מן הליכוד תקף את התקשורת: "זו פשוט שערורייה שיש מי בתקשורת בישראל שמראיין את יועצו של ראש ממשלת קטאר – מדינה עוינת שמממנת את חמאס ותומכת בגלוי בטרור, שמציג אותנו כאילו אנחנו נגד עסקה. תתארו לכם שבמלחמת העולם השנייה התקשורת הבריטית הייתה מראיינת נניח את הדובר של קרואטיה ששיתפה פעולה עם הנאצים, והוא היה משמיץ את בריטניה שלחמה נגד גרמניה הנאצית. במקום לשדר עוצמה ואחדות – כך צריך להיות תמיד, אבל בימים מורכבים אלה, זה אמור להיות מובן מאליו אפילו יותר". אינהורן השיב לפלדשטיין על דברי ביסמוט: "אין מנוס". ביסמוט לא ידע שהשערורייה מגיעה עמוק מתוך לשכת ראש הממשלה ויושב ראש המפלגה שלו. מאז שנחשפה הפרשה, הוא שותק.
זמן קצר לאחר מכן כתב פלדשטיין לאינהורן הודעה, שמהווה ראיית זהב למודעות של פלדשטיין לכך שהוא מקדם מסרים קטאריים. גרסתו כי היה בטוח שמדובר במסרים שמשרתים את האינטרס של ראש הממשלה, ולא העלה על דעתו שהוא מדברר את קטאר, קורסת כבר בהודעה הזאת. ב־30 באפריל מתפרסמת כתבת מגזין ארוכה של ירון אברהם, שביקש לתהות על קנקנה של נסיכות הגז והציג את קטאר כמי שמשחקת משחק כפול. פלדשטיין פירש זאת כנקמה על הריאיון של היועץ הקטארי למתחרים ב'כאן 11' וב'הארץ', ומציע לאינהורן: "יש פה שני צדדים מבחינתנו. מצד אחד, זה לא רע כל כך. למה? כי אם מגיבים לך וחוזרים לדבר עליך, כנראה שאתה רלוונטי וחשוב. וזה טוב. כי העסקה האחרונה היא כאילו ממצרים, ואנחנו לא על השולחן. אבל הכתבה מזכירה לכולם שאנחנו פה".
כאמור, גרסת פלדשטיין היא שהוא עבד אך ורק בלשכת ראש הממשלה עד ליום מעצרו, והכסף שקיבל מאנשים פרטיים היה רק פתרון טכני להסדרת התשלום לו. לשיטתו, הוא נוצל לטובת קידום השפעת קטאר. אבל האמירות "אנחנו לא על השולחן" ו"אנחנו פה" מעידות שהוא ידע היטב שהוא מדברר את ממשלת קטאר. הרי ברור שאם הוא כותב שהעסקה האחרונה היא כאילו ממצרים, אנחנו לא על השולחן וכעת הכתבה מזכירה לכולם שאנחנו על השולחן – הרי שמדובר על הקטארים. כי לפי ההיגיון של פלדשטיין, יוצא שהעסקה הקודמת יצאה לפועל על ידי מצרים ושממשלת ישראל לא הייתה על השולחן קודם לכן. זה מופרך ונלעג.
כשעיתונאים לא מצליבים מידע
פלדשטיין ממשיך בהתכתבות ומציע את שהוא מציע. אינהורן עונה: "מלך". בתחילת מאי 2024 השניים מנהלים שיחת ווטסאפ, שבסיומה פלדשטיין מנסח תדרוך: "ישראל דורשת ממצרים לעשות יותר וללחוץ על חמאס להביא לעסקה. אחרי שנים שאפשרה את חימוש חמאס – עכשיו שתפצה את ישראל". בין היתר הוא כותב: "מסר מקטאר לישראל, אל תשכחו אותנו ואת תפקידנו במשא ומתן, והדרישה של ישראל – אתם יכולים ללחוץ הרבה יותר. תפעלו ותספקו את הסחורה כי יש לכם מנופים חזקים על חמאס". מיד לאחר מכן הוא מוסיף: "גורם ביטחוני בכיר המעורה בפרטים".
אינהורן שולח לו גרסה משופצת שתוקפת בצורה הרבה יותר קיצונית את מצרים: "צריך להסביר שחמאס התחמש ומתחמש דרך המנהרות ברפיח ולא דרך הכסף הקטארי ששימש לצרכים הומניטריים"; "המוחבראת מקבלים 20% מכל הברחה ובכירים בצבא המצרי התעשרו מהברחת אמל"ח לחמאס". פלדשטיין מוסיף את הפינאלה: "גורם ביטחוני בכיר המעורה במשא ומתן". אבל אינהורן מוסיף עוד שמן: "מסר שעובר היום לישראל בביקור בלינקן – קטאר היא שותפה של אמריקה וצריכה לקחת חלק מוביל בפתרון היום שאחרי".
קוראי 'בשבע' יודעים שהמצרים לא צדיקים. האם הם קיבלו 20 אחוזים מכל הברחה? האמת היא שאני לא יודע. אבל יש הבדל תהומי בין תדרוך מסרים נגד מצרים, שאיתה יש לנו הסכם שלום, ברשות ובסמכות של ראש הממשלה, ובין תדרוכים שמחרחרים ריב עם מצרים בשליחות מדינה מפרצית עוינת.
ב־8 במאי מנסח אינהורן לפני המהדורות מסר פרו־קטארי בשם "גורמים אמריקאים בכירים לגורמים ישראלים". המסר הוא: "הקטארים במאמץ גדול בימים האחרונים ובלחץ על חמאס להחזיר אותם לעסקה. הקטארים יכולים לעשות את זה. המתקפות של פוליטיקאים ישראלים נגד הקטארים פוגעות במאמץ הזה של המשא ומתן". פלדשטיין שולח לו כתבה ישראלית עם המסר הזה, ומוסיף: "קיבלת".
ב־17 במאי אינהורן מנסח שוב מסר פרו־קטארי בשם גורמים אמריקאיים בכירים: "האמריקאים ביקשו שקטאר תוביל את היום שאחרי ברצועת עזה". ה"אמריקאים" אומרים: "קטאר היא שותפה אסטרטגית שלנו. השרים הישראלים צריכים להפסיק לתקוף את קטאר ולשלב ידיים למען המזרח התיכון". התדרוך הזה מועבר לכתב הצבאי של ערוץ 14 נועם אמיר, ששולח לפלדשטיין את הטקסט שעליו הוא תודרך ומבקש ממנו: "תדייק לי". פלדשטיין מעדכן את אינהורן, ומוסיף: "דייק את זה דחוףףף. זה פותח מהדורה ב־14". פלדשטיין הלהוט: "הערב!!!!" אינהורן מנסח את הטקסט שהופיע תחת השם של נועם אמיר, והוסיף כיד הדמיון הטובה עליו. המשימה הוכתרה בהצלחה. הטקסט שודר על ידי נועם אמיר מילה במילה. מיותר לציין שאמיר לא טרח להצליב רבע מילה מהטקסט שקיבל.
בשביל מה יש עיתונאים אם הם לא בודקים כלום? ברור שנועם אמיר לא היה אמור להעלות על דעתו שהדובר של ראש הממשלה העביר לו בעצם מסרים ממומנים על ידי קטאר. לא היה צריך לצפות ממנו לעלות על זה, כי זו באמת הזיה מוחלטת. אבל כן היה צריך לצפות ממנו לבדוק בדיקה מינימלית. האם האמריקאים ביקשו דבר כזה? מי היה שותף לשיחות הללו? עבודה עיתונאית מינימלית. כלום לא נעשה.
ב־24 במאי, היועץ אינהורן ממציא המצאה יפה ושולח אותה לפלדשטיין: "בשיחות סגורות שנערכו אתמול, בכירים אמריקאים אמרו למקביליהם הישראלים שהם מבינים שאי אפשר לסמוך יותר על מצרים, ובמיוחד על המודיעין המצרי. הם אכזבו אותנו בגדול. המצרים עסוקים רק ברווח הכלכלי מהברחות לחמאס. מעכשיו רק קטאר תוביל את המשא ומתן. לאחר שהוכיחה את עצמה". אינהורן שואל את פלדשטיין מה דעתו: "משהו כזה?" פלדשטיין מעדכן שהם כבר מכרו את הסיפור הזה יומיים קודם ל'כאן 11'. אינהורן משיב שהכתבה הקודמת הייתה קצת שונה. "לא מהאמריקאים. לא".
פלדשטיין: "לא אשקר לך. אני יכול למכור לניר דבורי, והוא ייתן בלי שהוא ישים לב שזה היה בכאן 11". אינהורן: "מעולה. בוא ניתן". פלדשטיין ואינהורן מסגננים את החומר ומוסיפים שקטאר "הוכיחה את עצמה בעסקת החטופים הקודמת וכשותפה אמיתית של ארצות הברית", והופ – המסר מועבר לניר דבורי, הפרשן הצבאי של המהדורה הנצפית בישראל. ואכן, בערב דבורי יושב באולפן שישי, ובארשת של חשיבות עצמית חוזר מילה במילה על מה שקיבל מפלדשטיין.
מפעל הנקניקיות המביך הזה לא היה מתגלה לולא נחשפה הפרשה. אני האחרון שיטען שעיתונאי חייב לעסוק אך ורק בפרסומים מתחום הסיקור הישיר שלו. החיים הם דינמיים, המקורות מגוונים, ואדם לא צריך לכלוא את עצמו רק לתחום הספציפי שלו. אבל הוא כן צריך לבדוק ולהצליב. בטח ובטח אם לא מדובר בחשיפה של מסמך או מידע גולמי שמגיע לעיתונאי אלא באירוע משונה מאוד שכתבים צבאיים מקבלים תדרוכים על עניינים מדיניים. למה בכלל כתבים צבאיים עסקו בזה? כמובן שלפלדשטיין־אינהורן היה קל להפיל בפח את הכתבים הצבאיים יותר מאשר את הכתבים המדיניים, כי האחרונים היו עם גישה למקורות שבשמם התיימרו פלדשטיין־אינהורן לדבר. אם כי החומרים שיוצאים מתוך ההתכתבויות של פלדשטיין ואינהורן מלמדים שרבים, רבים מדי, נפלו ברשת הקטארית.
עכשיו תשאלו: האם זה פלילי? האם זה עולה כדי עבירת שוחד? האם זה עולה כדי עבירת מגע עם סוכן חוץ? האם המעשה מהווה עבירת הפרת אמונים? אלו שאלות טובות, שהמשטרה והפרקליטות יצטרכו לתת עליהן את הדעת. אבל מבחינה ציבורית, מעשה כזה היה אמור להעיף את המעורבים לאלף עזאזל. לצערנו, חלקם עדיין זוכים לחיבוק חם ואוהב.
לתגובות:
