אחד מהאירועים הקומיים־ביזאריים – אחד מני רבים – שסיפק ממשל טראמפ בזמן הקצר מאז תחילת כהונתו, היה הנאום בקונגרס שבו הקריא טראמפ רשימה בלתי נגמרת של תמיכות כספיות שסיפק הארגון הממשלתי USAID מכספי המיסים של אזרחי ארצות הברית. "45 מיליון דולר למלגות DEI (גיוון ושילוב) בבורמה", הקריא מתוך רשימה לקול צחוקם המהדהד של חברי הבית הרפובליקנים, "8 מיליון דולר לקידום להט"ב במדינת לסוטו באפריקה, שאף אחד לא שמע עליה. 8 מיליון דולר להפיכת עכברים לטרנסג'נדרים… זה אמיתי. 20 מיליון דולר לגרסה הערבית של רחוב סומסום. 250 אלף דולר לעידוד טבעונות מקומית בזמביה".
את העובדה שטראמפ הוא פרפורמר בחסד עליון אי אפשר להכחיש, וקולות הצחוק באולם הדהדו זמן רב אחרי שסיים את נאומו. ההגחכה הפומבית הזאת של USAID, ארגון שבזבז את כספי האמריקאים בסדרי גודל של עשרות מיליארדי דולרים מדי שנה, הייתה הכנת הקרקע לקראת הצו הנשיאותי המורה על סגירתו. נאמן לדרכו החדה והחותכת, טראמפ לא בא להתבכיין לתקשורת כדי לקבל מנדטים בבחירות הבאות. הוא החליט, ומיד ביצע באופן הדרסטי ביותר.
הימים ההם, ימי תחילת הכהונה, היו ימי הזוהר של "המשרד ליעילות ממשלתית" – אותו משרד שנתפר תוך כדי קמפיין הבחירות של טראמפ לטובת מקורבו דאז, המיליארדר אילון מאסק. באותם ימים מאסק היה נלהב: נלהב מהנשיא טראמפ, ונלהב מהתפקיד החדש. הוא קיצץ בכל מה שראה, חתך הוצאות ממשלתיות, והכול בבוטות תיאטרלית שדיברה אל לב הבייס. סגירת USAID הייתה אחת מגולות הכותרת של פעילות המשרד. מאז אומנם עברו הרבה מים עכורים בנהר שזורם בין טראמפ למאסק, ודרכיהם נפרדו שלא בטוב – אבל מקום מנוחתו של ארגון הסיוע האמריקני נותר בקבר. עד כאן היסטוריה, נחזור לימינו אנו.
הודעה דרמטית עיטרה השבוע את פלטפורמות המדיה השונות של ארגון הסיוע לפליטים א.ס.ף. "לא תכננו לצאת לקמפיין הזה ולבקש תרומות עכשיו, אבל אין ברירה אחרת", הרעידו אנשי הסושיאל של הארגון את אמות הסיפים, "ארגון א.ס.ף ניצב בפני מצב חירום אמיתי בעקבות המלחמה ושינויי מדיניות בארצות הברית, כספים שיועדו לתמיכה הומניטרית ופסיכו־סוציאלית לקהילת הפליטים ומבקשי המקלט בישראל בוטלו או קוצצו דרמטית. המשמעות ברורה וכואבת: סיוע חיוני יצטמצם משמעותית או ייפסק לחלוטין".
אולי יעניין אתכם
עוד מאת יוני רוטנברג
מחקר ישראלי: חיסוני הקורונה פגעו באוכלוסיות בריאות
עוד מאת יוני רוטנברג
כולם נשא הרוח: לאן נעלם "גוש האחדות" הפוליטי?
עוד באקטואליה
בג"ץ הודיע לממשלה: אי אפשר למנות את יהודה אליהו לראש רמ"י בתקופת בחירות
עוד באקטואליה
העיניים של יהודה ושומרון: חמ"ל JSR יוצא למלחמה בפייק ניוז
עוד מאת יוני רוטנברג
בקואליציה מתווכחים, ועשיית הצדק במחבלי הנוחבה מתעכבת
עוד באקטואליה
האקרים חיממו מקפיאים באירופה ל-80 מעלות: טונות מזון נזרקו
ההודעה ממשיכה ומפרטת את בקשת העזרה. 300 אלף שקלים מבקשים שם כדי לצלוח לפחות בשלב הזה את המשבר, כשהעתיד בכלל לוט בערפל. אבל אני מבקש להתעכב על שלוש מילים שמובלעות בתוך ההודעה כאילו בדרך אגב: "שינויי מדיניות בארצות הברית". אלה מילים בעלות משמעות דרמטית, ולא רק לארגון הפליטים הספציפי הזה. ייתכן מאוד שאנחנו עדים בימים אלה לאחד המשברים הגדולים שידע מערך ארגוני החברה האזרחית של השמאל הקיצוני, שהחוזקה העיקרית שלו מאז ומעולם הייתה תקציבי העתק ממדינות זרות שהניעו אותו.
את הדרך מוושינגטון לתל אביב, שאורכת לאדם הממוצע כ־12 שעות בטיסה ישירה, עשו החלטות הממשל האמריקני במשך כמעט שנה. מעקב אחר נתיב הכסף מגלה כיצד ההחלטה הדרמטית של הנשיא טראמפ לחתוך את תקציבי הסיוע הנדיבים של ארצות הברית לארגוני זכויות אדם מכה גלים בכל העולם וגם אצלנו. בתעמולה שמנהלים האו"ם וארגוני הסיוע העולמיים זה מצויר כהשפעה הרסנית ואפילו קטלנית על אזורים מוכי רעב ומחלות שסובלים כעת ממחסור, אבל הציבור הימני כבר מזמן הבין שחלק ניכר מהפעילות של אותם ארגוני זכויות אדם משתמש בדאגה לחלש ככסות לקידום אג'נדות אחרות לחלוטין.
"תסתגלו או שתמותו"
בואו נצלול אל מקורות המימון של ארגון א.ס.ף. ארגון הסיוע לפליטים מגדיר את מטרותיו באופן רשמי כ"הגשת עזרה וסעד לפליטים ומבקשי מקלט… הגברת מודעות הציבור על ידי חינוך והסברה באשר לזכויותיהם ומעמדם של פליטים מבקשי מקלט". זה די חופף למה שאנחנו מכירים במציאות: א.ס.ף היה שם בכל צומת של ויכוח ציבורי על בעיית הפליטים בישראל, הצטרף לעתירות בבג"ץ, ניהל קמפיינים סוחטי דמעות על ילדי השוהים הבלתי־חוקיים, ובאופן כללי עשה כל שביכולתו כדי לשחוק את חוק השבות וממילא להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה.
אם בוחנים את הדוחות שהגיש למשרד המשפטים, די מובן מה מקור ההשפעה הכה גדולה שלו על השיח הציבורי. הארגון זוכה למימון נדיב של תרומות, קרוב לחמישה מיליון שקלים בשנת 2024 למשל, 73 אחוזים מתוכן הן תרומות מחו"ל. צלילה לעומק המקורות, כלומר מאין בחו"ל מגיעות התרומות, עשויה להסביר את המילים המרומזות "בעקבות שינויי מדיניות בארצות הברית". בכל שנה, באופן עקבי ויציב, התרומה הגדולה ביותר שמתקבלת בארגון מגורמים מדינתיים, מקורה באו"ם על ארגוניו השונים. כך, בשנת 2024 הגיעו לארגון כ־600 אלף שקלים מ־UNHCR, נציבות האו"ם לפליטים. שנה קודם לכן, כ־650 אלף שקלים הגיעו מאותו ארגון. ב־2022 הועברו לא.ס.ף דרך הארגון הזה ושני ארגונים דומים של האו"ם (UNHR ו־UNVFT) כמעט מיליון שקלים. מדובר בחלק לא מבוטל מהכנסותיו.
מכאן נלך עוד צעד אחד אחורה: מאין מביא האו"ם את הכספים שלו? האומות המאוחדות הוא ארגון גג של מדינות, שלא מחזיק בנכסים, צבא או כלכלה משלו. כל התקציבים שלו מורכבים מהעברות של המדינות החברות בארגון. באופן מסורתי, כבר שנים ארוכות, המממנת העיקרית של הארגון היא ארצות הברית, ובאופן ספציפי היא גם התורמת הגדולה ביותר – ובפער גדול – לסוכנויות הסיוע וזכויות האדם שלו. מכאן נבין עד כמה המהלך של טראמפ בתחילת השנה האזרחית היה דרמטי לאו"ם ולסוכנויותיו, וממילא כיצד הוא התגלגל עד לארגוני התעסוקה לפעילי השמאל בתל אביב.
את הנתונים הבאים ניתן למצוא באתר OCHA, שהוא למעשה המשרד שמתכלל את פעילות הסוכנויות ההומניטריות של האו"ם. במשרד הזה יושבים מקבלי ההחלטות, מווסתים את התקציבים לפי רמת הדחיפות והצרכים, ולמעשה שולטים בקופת התרומות שמתקבלות ממדינות העולם. לפי OCHA, אם כן, הפער בין סכומי התרומות של ארצות הברית שניתנו בזמן ממשל טראמפ לסכומים שניתנו בתקופת ממשל ביידן, ואפילו בהשוואה לממשל טראמפ הראשון, הוא עצום. בשנים הקודמות, תחת ממשל ביידן, העבירה ארצות הברית מדי שנה כ־10 מיליארד דולרים לארגוני הסיוע של האו"ם, שזה כרבע מסך התרומות שהתקבלו לארגון. בשנה האחרונה, שנת טראמפ, הסכום נחתך ועמד על 2.7 מיליארד, כאשר ארצות הברית מפסידה את המקום הראשון בטבלת התורמות לאיחוד האירופי.
קשה לתאר את עוצמת הפגיעה בארגונים הללו. זה לחתוך בבשר החי ממש. מכיוון שהם בעיקר צינורות לטובת העברת כסף לארגוני סיוע מקומיים, את הפגיעה בשטח רואים בצורת צמצום פעילותם של ארגוני זכויות אדם אזרחיים ואפילו סגירה שלהם. נכון לעכשיו, סופה של שנת מס, קשה לראות את ההשפעה בדוחות הכספיים, אבל נקודת השבר ממש מעבר לפינה. הקמפיין של ארגון א.ס.ף הוא סנונית ראשונה של תופעה רחבה בהרבה, שצפויה לגדול ולהשפיע דרמטית על שדה הפעילות של ארגוני החברה האזרחית.
כל עוד טראמפ בשלטון, אין לארגוני השמאל שנתמכים על ידי האו"ם איזשהו אופק חיובי להיתלות בו. השבוע הצהיר הנשיא טראמפ שהוא מתחייב לשני מיליארד דולר בלבד, וגם אותם הוא דורש להעביר בכפוף להתייעלות ושליטה של אנשי אמונו ב־OCHA בתקציבים. טראמפ הבהיר שיסכים אך ורק להעברות כספים למטרות הומניטריות טהורות – לא טיפולי מגדר לעכברים ולא משכורות מנופחות לפעילי WOKE עצלים. "תסתגלו או שתמותו", אמר בלשונו העדינה.
לאופק העגמומי הזה של ארגוני הסיוע נתמכי האו"ם יש ביטוי ברור בשטח. עורך הדין יונתן יעקובוביץ' מהמרכז למדיניות הגירה ישראלית, יריב ותיק של א.ס.ף ושאר ארגוני הסיוע לפליטים, מדווח שהוא חש כבר תקופה לא קצרה את דעיכת הפעילות שלהם. "אתה כבר כמעט לא פוגש אותם בבתי הדין למשמורת, אתה לא רואה את הקמפיינים האגרסיביים שהם ידעו להרים כאן למען ילדי הזרים, הם כמעט נעלמו מהרדאר", הוא מתאר.
מבחינתו, ההוכחה המובהקת ביותר לירידה בפעילות היא ההיעדרות המוחלטת שלהם מאחד התיקים הדרמטיים בתחום ההגירה שמתנהל כיום בבג"ץ, עליו דיווחנו בטור זה בעבר. "בג"ץ אמור להכריע בשאלת שירות צבאי באריתריאה כעילה לבקשת פליטות, שאלה שתשפיע על עשרות אלפי חסרי מעמד", הוא מסביר, "הארגון שלנו, שמתוקצב עשירית מהם, הגיש בקשה להצטרף כידידי בית המשפט וסופג את העלויות. א.ס.ף וארגונים נוספים נעלמו פתאום. זה דבר שבעבר לא יכולתי לדמיין אפילו. הנוכחות שלהם כמעט התפוגגה".
צריך לסייג, שעל פי הדוחות אחוז גדול מהתרומות מגיע גם מתאגידים פרטיים בחו"ל. עם זאת, היות שהחוק מחייב לחשוף רק את זהותם של מקורות מדינתיים, אין באפשרותנו לדעת באילו תאגידים מדובר. לא מן הנמנע, וכאן זו כבר השערה, שההסבר השני בפוסט של א.ס.ף – "בעקבות המלחמה" – קשור להתנערות של תאגידים זרים מכל קשר לישראל. אם זו אכן התמונה, המכה שספגו א.ס.ף וארגוני סיוע דומים קשה אפילו יותר ממה שתיארנו.
לתגובות: