לאורך כל שנות קיומה, מדינת ישראל לא ניסתה באמת לגייס חרדים. לא היה רצון כזה – לא מצד המערכת הפוליטית, לא מצד הצבא ולא מצד אף גורם אחר. אומנם בג"ץ ביטל לאורך הדרך את חוק טל ואת תיקון שקד, אך בשורה התחתונה המצב הגיע לנקודת הכרעה סופית ביוני 2023, רגע לפני אירועי שבעה באוקטובר. באותה עת, ההערכה הרווחת הייתה שיעבור חוק דומה למתווה שהניח בני גנץ בממשלה הקודמת; זה נתפס אז כאירוע פוליטי יותר מאשר כצורך מהותי.
אולם חודשיים לאחר פרוץ המלחמה, המציאות השתנתה: בצה"ל הבינו שחייבים עוד חיילים. המשימות גדלו בבת אחת בצורה דרמטית, בעוד הצורך בהגנה על כל הגזרות נותר בעינו. הצבא נדרש להמשיך להחזיק כוחות ביהודה ושומרון ובגבולות, ובד בבד להקצות די חיילים ללחימה בעזה ובלבנון ולצידם כוחות שיתאמנו למשימות הבאות. המערכת הבינה שאין מנוס מגיוס מילואים נרחב, ולמרות שיעורי גיוס שהגיעו ל־150 אחוז, זה עדיין לא הספיק. היו משימות שלא בוצעו פשוט מחוסר בכוח אדם.
בהתאם לכך, חודשיים לאחר תחילת המלחמה החליט שר הביטחון דאז יואב גלנט להקים את ועדת שקדי, בראשות מפקד חיל האוויר לשעבר אליעזר שקדי, והנחה אותו לרתום את האנשים המקצועיים ביותר בתחום. בין חברי הוועדה היו ראש חטיבת תכנון ומנהל כוח אדם איתי אופיר (הפצ"ר הנוכחי) ודמויות בכירות נוספות, איש מהם אינו חרדי. תפקידם היה לגבש המלצות אופרטיביות לגיוס חרדים לצבא ולהכין את התשתית לחקיקה, מתוך הבנה שהצורך נובע ממצוקה אמיתית של הצבא ולא רק מפקיעת החוק בבג"ץ.
אולי יעניין אתכם
ועדת שקדי פעלה במשך חמישה חודשים, נפגשה עם כל מי שעסק אי פעם בנושא, ערכה מחקרי עומק, סקרים וראיונות, והגישה את הדוח שלה במאי 2025 במטרה ליישמו בצבא. מיד לאחר מכן הגיע שר הביטחון גלנט לוועדת החוץ והביטחון, גיבה את מסקנות הדוח והציג את עקרונות 'מתווה גלנט' לחוק, תוך שהוא מבהיר לחברי הוועדה כי החוק והדוח הם חבילה אחת שחלקיה משלימים זה את זה, וכי נוכח צורכי כוח האדם בצה"ל, יש לפעול במהירות לקידום החוק. באותה תקופה גנץ ואיזנקוט עוד היו חלק מהממשלה, והתקיים משא ומתן בינם לבין גלנט ודרעי. הם הגיעו להבנות על קווים כלליים שבהם הפערים היו קטנים יחסית – פערים קטנים בהרבה מאלו שקיימים בחוק של ביסמוט – מתוך הבנה משותפת שמדובר באירוע קיומי וחייבים להעביר חוק שיטמיע את מסקנות שקדי במהירות כתוכנית אופרטיבית לשותפות הציבור החרדי בשירות הביטחון.
גנץ ואיזנקוט נטו לשתף פעולה בתחילה, אך האופוזיציה החלה להתנגד בחריפות לאחר שזיהתה בנושא פוטנציאל להפלת הממשלה. בתוך הוועדה עצמה הבהירו גלנט וסגן הרמטכ"ל אז, מנכ"ל משרד הביטחון דהיום אמיר ברעם, שמסקנות ועדת שקדי הן הדרך המקצועית היחידה לגיוס חרדים, וביקשו לסייע ביישומן. לצד זאת עלה הצורך לתת מענה לדרישות בג"ץ בחקיקה, אך כאן נוצר פער מהותי: בפסיקותיו קבע בג"ץ אמות מידה קשיחות ומוטות שוויון, ולכן אין בהכרח קשר בין חקיקת חוק שיספק את המשפטנים לבין התוצאה המעשית של הבאת חרדים לצבא. בג"ץ רואה לנגד עיניו את עקרון השוויון וקובע שלממשלה אין סמכות לפגוע בו. כאן טמון הפער האמיתי: בג"ץ לא התעניין מעולם במצוקת כוח האדם בצה"ל, אלא בערך השוויון. מבחינת בג"ץ, הגיוס חייב להיות מבחן לשוויוניות בתנאי מעבדה, בין שזה יביא חרדים בפועל ובין שלא. וצורכי צה"ל? פחות חשובים. שוויון אין, ביטחון אאוט.
למעשה, ועדת שקדי הייתה הוועדה היחידה והראשונה במדינת ישראל שעשתה עבודה רצינית, יסודית ומקצועית בשאלה איך באמת מגייסים חרדים לצבא. כל שאר האנשים שמתבטאים בנושא מדברים ממשאלות לב או אינטואיציות אך ללא תשתית עובדתית. לכן הדרך היחידה להצליח היא ליישם את מסקנות דוח שקדי כחלק בלתי נפרד מהליך החקיקה. בעבור החברה בישראל מדובר באירוע קיומי; אנחנו חייבים את אחינו החרדים כשותפים מלאים בנטל הביטחוני. המשימות המבצעיות הולכות וגדלות, אך הצבא לא גדל במקביל אליהן. אומנם בעיית כוח האדם בצה"ל מורכבת גם מניהול רשלני בתחומים אחרים, אך בקצה, המאגר היחיד במדינת ישראל שרלוונטי להבאת כמות משמעותית של חיילים חדשים הוא הציבור החרדי.
המטרה שלנו כחברה וכציונות הדתית היא להצליח במשימה הקריטית הזאת. כשאנחנו קוראים לחרדים להשתלב, הם מזכירים בצדק שבמשך מאה שנה לא היה רצון הדדי לשותפות, וכעת עלינו לגשר על הפערים ולהגדיר מחדש את מטרת הצבא. האם הצבא הוא כור היתוך ומקום למימוש עצמי, או שהוא גוף שנועד להילחם ולהגן על המדינה? החוק כיום למשל, מבטיח לנשים זכות לשרת בכל מקום, וכל עוד זה חל גם על המסגרות החרדיות, יהיה קשה מאוד להביא את הציבור הזה לשירות. כדי לגייס אותם באמת, אנחנו חייבים לנטרל את הטענה שהצבא הוא מקום של "שמד רוחני". כיום אין בציבור החרדי אידאולוגיה של גיוס, אך ישנה נכונות שמי שאינו לומד יתגייס – בתנאי שתישמר רמתו הרוחנית. על המקום הזה אנחנו חייבים להסתער בכל הכוח. השינוי האמיתי בדי־אן־איי של החברה יקרה ברגע שבבני ברק, במודיעין עילית ובביתר עילית יסתובבו אלפי לובשי מדים שהם יראי שמיים; זה מה שיביא את החיילים הנוספים שאנו כה זקוקים להם.
באופן פרדוקסלי, בימים אלה מתנהל קמפיין של השמאל שמציג מצג שווא כאילו הם אלו שרוצים בגיוס ואנחנו מתנגדים לו, ועוסקים רק בשימור כיסאותינו בקואליציה, תוך אטימות והפניית כתף למשרתי המילואים בכלל, מהם רבים רבים מבני הציונות הדתית. המציאות היא הפוכה לחלוטין: השמאל מעוניין בפירוק הממשלה ולא מוכן לתת לחרדים דריסת רגל בצה"ל, שמא ישנו את אופיו, ומנגד גם לחרדים אין אינטרס מובנה להתגייס. לכן אנחנו בציונות הדתית היחידים שבאמת רוצים שהמהלך הזה יצליח, מתוך הבנת הצורך הקיומי ברמה הלאומית והמגזרית.
זו הסיבה שאנו מגבשים כעת תיקוני חקיקה והחלטות ממשלה נוספות, כדי להבטיח שגיוס החרדים לא יישאר על הנייר, אלא יהפוך למציאות שתחזק את צה"ל ואת החברה הישראלית כולה. יש לא מעט מה לשפר בטיוטת החוק הקיים כדי להפוך אותו לאפקטיבי מאוד, ובעזרת השם כך נעשה. אנחנו נצביע אך ורק בעד חוק שנחשוב שיעשה באמת את השינוי הזה.
הכותב הוא חבר כנסת, חבר ועדת החוץ והביטחון ויושב ראש ועדת החינוך מטעם מפלגת הציונות הדתית
