פעילות שוטפת: האם המשק נערך לאתגרים שמביא איתו הגשם?

סוף סוף גשם. לאחר חורף שחון ביותר שעברנו בשנת 2025-2024, ותחזית לא מעודדת שהצביעה על חורף שחון נוסף, החורף הזה מפתיע לטובה, לשמחתנו. בחודש דצמבר חווינו כמה אירועי גשם גדולים, שמסייעים לפצות ולו במשהו על אירועי החורף הקודם.

עם זאת, השמחה עדיין מוקדמת. למרות התמונות משובבות הנפש של נחלים שוצפים, דווקא אזור הצפון, לרבות הכינרת, שחשוב ביותר למשק המים, טרם הגיע לממוצע הרב־שנתי של כמות המשקעים, והגשם מתרכז בחוף ובדרום הארץ. אנו מברכים על הגשמים, אך נשמח אם העננים יואילו לתרום גם לצפון.

היקף המים המסופקים במשק המים, לכל סוגי הצרכנים, עומד על כ־2.4 מיליארד מ"ק (מטר־קוב). מתוך זה, כ־1.5 מיליארד הם מה שמכונה "מים שפירים", מים באיכות מי שתייה או באיכות קרובה לכך. שאר הכמות היא מי קולחים ומים מליחים, שמשמשים להשקיה חקלאית. את המים מייצרים שישה מתקני התפלה, כולם בבעלות פרטית, שמספקים כ־70% מהמים למגזר הביתי. למרות זאת, אנחנו עדיין זקוקים לגשם.

קצב גידול האוכלוסייה השנתי בישראל קבוע, פחות או יותר, ועומד על קצת פחות מ־2% (השנה האחרונה, לפי הפרסומים, הייתה חריגה). משמעות הדבר היא כי האוכלוסייה תוכפל בקצב של בין 37 לכ־40 שנים. מטבע הדברים, כמות הגשם אינה גדלה. נהפוך הוא – לפי תחזיות המומחים לשינויי האקלים, כמות המשקעים צפויה לקטון בעשורים הבאים. משמעות הדבר היא כי עלינו להקים עוד מתקני התפלה, על מנת לתת מענה לביקוש. מתקני ההתפלה מופעלים בשיטת BOT (בנה, הפעל והעבר), עלותם גדולה, והם צורכים שטח ואנרגיה.

אולי יעניין אתכם

עוד בכלכלה מניית דוראל ירדה 50% מהשיא. האם זו הזדמנות?

עוד בכלכלה אשליה במבצע: כשהממשלה מייקרת ומאשימה את המדף

פרט לכך, שינויי האקלים מביאים למצב שבו אירועי הגשם קצרים יותר ועוצמתיים יותר מבעבר. משמעות הדבר היא הצפות, בעיקר באזורים מישוריים, כפי שראינו באירועי הגשם האחרונים. הבינוי הצפוף גם הוא תורם למצב, מכיוון שהמים, שבעבר חלחלו לתת הקרקע, אינם יכולים לעשות זאת בעקבות הפיתוח הגדל והגידול בבנייה. לפיכך, ההנחה היא ששני גורמים אלו חד, עלולים לגרום נזקים כספיים הולכים וגדלים אם לא יינתן לכך פתרון.

בשבועות האחרונים ראינו בערי החוף, כמו אשקלון ואשדוד, הצפות שגרמו לנזקים לרכוש כגון מכוניות חונות וגם בתים וחנויות שהוצפו. לדבר זה יש השלכות רבות, הן על חברות הביטוח, שייתכן שתידרשנה לשלם פיצויים בגין הנזקים, אך לא פחות חשוב על המדינה, שנדרשת להיערך לאירועים אלו.

כיום נושא הניקוז הבין־עירוני נמצא תחת אחריות משרד החקלאות, שעושה זאת באמצעות רשויות הניקוז. עם זאת, היקף התקציבים שמוקצה לנושא אינו מספק, ונדרשת הגדלה של מיליארדים רבים לשם הסדרת תוואי הנחלים ויצירת מנגנונים לוויסות שיטפונות, כמו בניית מאגרים במורדות ההרים שמהם מגיעים המים למישור החוף.

האחריות על הניקוז העירוני נמצאת בידי הרשויות המקומיות. הרשויות צריכות להבין כי אי היערכות מתאימה משמעה נזקים גדולים לתשתיות העירוניות ולתושבים. לעיתים פעולות פשוטות שמתבצעות בקיץ, כמו ניקוי פתחי ניקוז ועוד, יכולות לצמצם נזקים. נכון להיום, אין גורם אחד שמתכלל את הנושא. רשות המים, כרגולטור מקצועי ובעל מומחיות בתחום, הציעה ליטול עליה אחריות, ואנו תקווה שהגורמים הרלוונטיים יבינו את האתגר.

העתיד מזמן לנו אתגרים לא פשוטים בנושא ההצפות. שינויי האקלים יביאו להתגברות אירועים שיטפוניים שעלולים לגרום לנזקים גדולים. יש להיערך לכך באמצעות פעילות שוטפת והבנה של גודל האתגר.

הכותב הוא מנהל הרשות הממשלתית למים וביוב