מקורבי היועמ"שית הודיעו: זה קו אדום, בן גביר לא יהיה שר

סתיו 2022. בחדרי המשא ומתן מחלקים ראשי סיעות הקואליציה המתגבשת את השלל שהרוויחו בבחירות הכלליות לכנסת. לגבי איתמר בן גביר כמעט לא הייתה שאלה – כבר במהלך קמפיין הבחירות הוא סימן את המשרד לביטחון פנים, ולמעשה לא היה בסביבה מישהו שחשק בתפקיד כדי לאתגר אותו. הדרך אל המשרד הייתה סלולה.

אומנם לא היה מי שחשק בתפקיד של בן גביר, אבל מי שחשק מאוד שבן גביר לא יתמנה לתפקיד – לא זה ולא אף תפקיד אחר – היה גם היה. וגם כסף לא היה חסר לו. המיליונר אורני פטרושקה, מגדולי הספונסרים של המחאה נגד הממשלה, הגיש עתירה לבג"ץ. המינוי אומנם טרם יצא לפועל, הממשלה אפילו לא הוקמה באופן רשמי, אבל על שולחן מזכירות בג"ץ כבר נחה העתירה. העילה להתערבות: אי סבירות קיצונית במינוי. אותה עילה שעתידה לעמוד כמה חודשים לאחר מכן תחת מתקפה חוקתית של הכנסת, ולהינצל בעור שיניה הודות לפסיקה חריגה של בג"ץ שפוסלת חוק יסוד. בשלב ההוא, הוא עוד היה בשאננותו ואץ לעשות שמות ברצון העם בלי לחשוב פעמיים.

בן גביר, המיועד לשר דאז, חשב לבוא בטוב. המדינה, קרי מחלקת הבג"צים של הפרקליטות בהנחיית הייעוץ המשפטי לממשלה, טרם הגישה את עמדתה בעתירה. פגישה נקבעה בין השר המיועד ואנשיו ובין נציגות הייעוץ המשפטי לממשלה, בעיקר לצורך היכרות וחידוד העמדות, במשרדי הפרקליטות הישנים, כשעוד שכנו ברחוב צלאח א־דין בירושלים. ההתרחשויות בפגישה ההיא היו סימן לבאות.

את הצוות של משרד המשפטים מוביל ד"ר גיל לימון, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה. יש סיבה לכך שהשם שלו מוכר לכם, הרבה יותר משמו של כל משנה אחר. לימון הוא המשנה לעניינים ציבוריים ומינהליים, מה שהופך אותו לפנים של הייעוץ המשפטי מול הממשלה, אבל הרבה מעבר לזה: לימון היה שם הרבה לפני גלי בהרב־מיארה, עוד כעוזרו הצמוד והוותיק של אביחי מנדלבליט, והכוח שיש לו בתוך היחידה שנקראת הייעוץ המשפטי לממשלה במשרד המשפטים גדול בהרבה מהטייטל הרשמי.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוני רוטנברג כולם נשא הרוח: לאן נעלם "גוש האחדות" הפוליטי? 

עוד מאת יוני רוטנברג כשהשמאל יפעיל את המכבש – 'עמך ישראל' עלולה להתכופף

מול לימון ואנשיו יושבים בן גביר וכמה יועצים. הפגישה מתנהלת בנימוס ובחביבות, כאשר אלה מציגים את יחידות משרד המשפטים ותפקידיו, ובן גביר מציג את הקווים הכלליים לכהונתו. כאשר הגיע לימון להציג את חלקה של פרקליטות המדינה במשרד הזה, הוא סיפר כמין בדיחה. "אתם יודעים, אומרים עלינו שאנחנו תופרי תיקים", אמר בחיוך ואז הצביע לכיוון הרצפה, מורה אל הקומות שמתחת, "כאן למטה נמצאת המתפרה שלנו".

את המשפט הזה ניתן היה לפרש כבדיחה חברית ותמימה. מי שמעוניין לעשות זאת, מוזמן. אבל אם מתבוננים על דרך הפעולה שלו ושל הבוסית מאז שנאמרה הבדיחה ועד היום הזה – צריך לגייס שקים של תמימות כדי לדבוק בפרשנות הזאת. זו הרי דרכה של ההלכה במקומות רבים: "הוכיח סופו על תחילתו". אם יש לך ספק למה התכוון האדם, בין שהוא חולה הנוטה למות ומחלק את נכסיו ובין שהוא בעל שמורה לגרש את אשתו, והפעולות שעשה לאחר מכן מתיישבות באופן מופתי עם אחד מצדדי הספק – הרי שהספק איננו.

שר בלי סמכויות מעשיות

ולימון התאמץ מאוד כדי להוציא מידי הספק. כבר בתחילת הדרך, הוא והיועמ"שית הפעילו על בן גביר את התרגיל הכי ישן בספר. הם לא תמכו בעתירה נגד מינויו בבג"ץ, אבל גם לא התנגדו לה. הם מרחו את הזמן, כדי שבכל פעולה ופעולה שינקוט השר תעמוד לנגד עיניו הידיעה שעצם כהונתו נתונה בידם. במקרה הזה, לא הייתה למניפולציה הזאת השפעה רבה על הפציינט, ובכל מקרה בג"ץ דחה את העתירה אחרי תקופה מסוימת של מריחה.

אגב, רק בהערת סוגריים, עצם הדיון בבג"ץ בעתירה הזאת הוא טרלול שראוי למחאה. בואו נחזור רגע ליסודות, לדבר השולי הזה שנקרא חוק. הרי על פי החוק, אפילו אם נגד שר הוגש כתב אישום, הוא אינו חייב להתפטר מתפקידו. ישנה זהירות יתרה בביטול של רצון העם במדינה דמוקרטית על סמך חשדות בלבד, ורק במקרה של הרשעה מתקיימת החובה לפיטורין. בג"ץ, בהלכת דרעי־פנחסי, לקח את זה לאקסטרים הבלתי סביר, והחליט שאפילו בהינתן כתב אישום ראש הממשלה חייב לפטר את השר. באה העתירה המדוברת וממציאה משהו מופרך: לא רק שאין הרשעה, לא רק שאין כתב אישום, גם כשאין אפילו חשדות או כל עניין אחר – מעצם העובדה שאתה מחזיק בדעות הלא נכונות, בג"ץ צריך לפסול את המינוי שלך. תודה לא־ל שהשופט עמית הסכים לסגת לפחות כאן.

מאותה נקודה, ולאורך שלוש שנים, הייעוץ המשפטי לממשלה לא הרפה לרגע. נזכיר רק על קצה המזלג: כשניסה השר לעצור את קידומו של מפקד מחוז תל אביב עמי אשד, קצין בדרגת ניצב שתפס לעצמו בלי בושה עמדה של נציג המחאה במשטרה שגם מצפצף על הוראות הממונים עליו, היועמ"שית הודיעה שזה בלתי אפשרי. כשהביא חקיקה שתעניק למשטרה כלים נגד הפשיעה החמורה – מעצרים מינהליים, רוגלות, צווים מינהליים, עירוב שב"כ – היועמ"שית עמדה בפרץ והתעקשה על הזכות האינהרנטית של האוכלוסייה הערבית להירצח.

זה נכון גם לגבי שינויים בבתי הסוהר הביטחוניים, כשניסיונותיו של בן גביר להרע את התנאים בהם לפני המלחמה נתקלו בהתנגדות חמורה של היועמ"שית. המדיניות החדשה של השר בהר הבית, שמתירה ליהודים תפילות והשתחוויות בלי מגבלה, עוררה גם היא תרעומת, כשהיועמ"שית טענה שבסוגיות נפיצות שכאלה נדרשת החלטה של כל הממשלה. גם על הריסות הבנייה הבלתי־חוקית בנגב יצא מכתב שקבע כי קיימת מניעה משפטית.

במקביל, ארגוני השמאל לא אמרו נואש מבג"ץ. אם על עצם המינוי לא הצליחו לעתור, לגבי ההחלטות של השר נותרה עוד תקווה. עתירה אחת שהוגשה עסקה בסבירות המינויים של השר לביטחון לאומי בתוך המשטרה, ואחרת במדיניות שהכתיב השר למשטרה בעניין האכיפה בהפגנות – שתי סוגיות שעל פי החוק נתונות לסמכותו של השר לביטחון לאומי ללא צל של ספק. אבל יש חוק ויש בג"ץ, והאחרון קבע מגבלות חמורות לאפשרות של בן גביר להשפיע בתחומי אחריותו.

קצת יותר משנה לקח למתפרה בקומות התחתונות של צלאח א־דין לעבוד, אבל בסוף זה הגיע. מיד אחרי פרוץ המלחמה, הודיע המשרד לביטחון לאומי על רפורמה במתן רישיונות נשק, כאשר הקריטריונים לקבלת נשק הורחבו וגם הבירוקרטיה קוצצה דרמטית. התוצאה הייתה מאות אלפי רישיונות נשק חדשים, פי כמה וכמה מהכמויות שהיו לפני המלחמה. הצעד הזה לא מצא חן בעיני הייעוץ המשפטי, שלצד העיסוק בעתירה שהוגשה נגד המהלך גם פעל כדי למצוא רבב פלילי בפעילות המשרד.

להדביק לבן גביר איזשהו אשם הם לא הצליחו, אבל שניים מיועציו הקרובים מצאו את עצמם בחדרי החקירות. חנמאל דורפמן ודוד בבלי נחקרו שוב ושוב בחשד שהעניקו רישיונות שלא בסמכות ופעלו לטובת אנשים פרטיים מכוח השררה שבידם. עם זאת, ככל שהחקירה התקדמה לא נמצאו ראיות לחשדות הללו. אחרי תקופה קצרה יחסית, התיקים נגד השניים נסגרו. זה לא היה לשביעות רצונו של לימון. על פי מקורות במשטרה, לאחר סגירת התיק פנה המשנה ליועצת המשפטית לממשלה לחוקרים בלהב 433, ודרש מהם לפתוח מחדש את התיקים על מנת לבצע בדיקות נוספות. כשניסו להסביר לו שכבר מיצו את כל כיווני החקירה, לימון התעקש על דרישתו ואמר כי מדובר בהוראה של היועצת.

הקו האדום של הייעוץ המשפטי

לסקירה ההיסטורית הזאת של שלוש שנות קדנציה יש תכלית. בשבועות האחרונים נראה שהבדיחה החתרנית מתחילת הקדנציה הופכת לדירקטיבה נחושה. היועצת המשפטית לממשלה, שהפיטורים שלה עצמה נעצרו בצו בג"ץ, העלתה הילוך בניסיונות לפטר את השר לביטחון לאומי, והגבעה שבחרה למות עליה בקרב הזה מפתיעה מאוד במבט ראשון. שימו לב לפרטים הבאים.

אורני פטרושקה, העותר מהמערכה הראשונה, חזר במערכה השלישית והגיש עתירה נוספת נגד מינויו של בן גביר לשר לביטחון לאומי. הפעם, בניגוד לעתירה הקודמת שהוגשה לפני המינוי בפועל, פטרושקה הגיע עם סל עמוס בהחלטות שקיבל השר לאורך הכהונה, ובתקווה שהפעם ישעה בג"ץ לבקשתו. בג"ץ לא דחה על הסף, וראה עניין לדון מחדש בפרטים שנוספו. תגובת המדינה, קרי היועמ"שית, נדרשה שוב, והיא כדרכה התנהלה בעצלתיים.

אבל אז התרחש אירוע אזוטרי לכאורה, שהתגלה כטקטוני. אל בן גביר הגיע מינוי במשטרה לחתימה, פעולה כמעט יומיומית במשרד: קצינה בדרגת רב־פקד, שחיכתה לקידום לדרגת ניצב משנה ולתפקיד עוזרת לראש אח"מ (אגף חקירות ומודיעין). השר בדק את החומרים בעניינה, שלח את אנשיו לעשות בדיקות משלהם, וגילה בעיות קשות במינוי.

סבן הייתה מעורבת בחקירות נתניהו, ואף העידה בבית המשפט, אך בתיקים הללו לא בלטה באופן מיוחד לכאן או לכאן. תיק אחר בעל פרופיל ציבורי גבוה שכן בלטה בו, התנהל נגד עוזרי ראש הממשלה אוריך וגולן באשמה של הטרדת עד המדינה שלמה פילבר. שם סבן עמדה בפני בית המשפט, וזכתה משופטי בית המשפט העליון לביקורת חריפה מאוד. שלא בפרופורציות לעבירה הקלילה – השמעת מוזיקה סמוך לביתו של העד – פרצה המשטרה בדרקוניות למכשירים הסלולריים של אוריך וגולן. כל ילד מבין מה המשמעות של מכשירים כאלה ומה הרגישות בעניין.

סבן, שהייתה מעורבת בחקירה, גם העידה בפני בית המשפט. השופטים, איך נאמר, לא היו מרוצים מתפקודה. "בחקירתה פקד סבן הרבתה להשיב שאיננה זוכרת, או ביקשה שלא להשיב לשאלות מסוימות שהופנו אליה", נכתב בפסק הדין של העליון לגבי עדותה של סבן. "בדברי עדותה של פקד סבן נמצאו כמה וכמה סתירות", נכתב במקום אחר. גם ביקורת קשה על דריסת החוק שאמור להגן על נחקרים הוטחה בה, בשל הפריצה שביצעה לפלאפונים. כל ממונה בעל אחריות היה חייב לתת את הדעת לפני שיחתום על קידום לקצינה כזאת.

הפרטים על סבן המשיכו להיצבר, ורק הקשו עוד יותר את המינוי. ב'כאן 11' נחשף שסבן מונתה כבר בפועל לתפקיד עוזרת ראש אח"מ, בלי שהדרגה אושרה לה ובלי לעבור מכרז כפי שמחייבים נוהלי המשטרה. ועוד פרט התגלה לשר: במבחני מרכז ההערכה זכתה סבן לציון הנמוך 5 מתוך 10, נתון שלא מתאים לקידום בשום צורה. ההחלטה התקבלה: סבן לא תקודם.

את הרמזים לכך שההחלטה לא תעבור בשתיקה ניתן היה לקלוט מאופן המינוי שלה. נראה היה שראש אח"מ, בעז בלט, הבן של פרידה, החליט שהיא תהיה העוזרת שלו ויהי מה. הוא הודיע שהיא תישאר בתפקיד והשר יכול לקפוץ. בן גביר זעם על המסר שהועבר לו, ושלח מיד מכתב לסגל הפיקוד של המשטרה כדי להבין כיצד מינוי כזה מקודם. את התשובה הוא לא קיבל מהם.

כאן יש תורה שבעל פה ותורה שבכתב. התורה שבכתב היא מכתב ששלח גיל לימון לשר בן גביר, ובו טענה אחת ברורה: ההתנהלות של השר בעניין המינוי הזה היא חריגה. הוא היה אמור להיות חותמת גומי, ואין לכך שום הסבר מלבד שיקול פוליטי זר – נקמה בסבן על שלקחה חלק בחקירות ראש הממשלה. אבל מכתבים כאלה הם לחם חוקו זה שלוש שנים. החידוש היה התורה שבעל פה. סביב אותם ימים, ראש הלשכה של בן גביר חנמאל דורפמן מקבל טלפון מסביבת היועמ"שית עם מסר ברור: רינת סבן היא הקו האדום שלנו. אם היא לא ממונה, נדאג שגם בן גביר לא יהיה שר.

בן גביר התעקש על פסילת המינוי, ולפתע פתאום הגיעה תשובה חד־משמעית ומפורטת של המדינה לעתירה בבג"ץ על מינוי השר. היועמ"שית הצטרפה באופן נלהב לעותרים וטענה שהשר חייב להיות מפוטר מתפקידו, ואף התנדבה לספק סימוכין וטיעונים לכך – כאלה שהעותרים לא היו יכולים להגיע אליהם בעצמם ואף לא הציגו אותם בעתירה.

ההתגייסות של המערכת לטובת רב־פקד זוטרה במשטרה מעוררת פליאה. על השולחן לא נאמרה הסיבה האמיתית להתנגדות הנחרצת, אבל אם יורשה לי להפליג מעט לפרשנות – דווקא קיים הסבר מעניין. בואו ניזכר בחקירה של ראש להב 433 מני בנימין. היא הגיעה מיד אחרי שהתעמת עם ראש אח"מ בלט לגבי אופן החקירה בפרשת הפצ"רית. גם שם הייתה היועמ"שית בצד של בלט. אחרי שלוש שנות כהונה, מינוי אחר מינוי, גם שכבת הניצבים במשטרה הלכה ולבשה צורה שמתאימה יותר לרוח השר. בעצם, אגף החקירות נשאר המעוז האחרון שבו יושב ניצב שמשתף פעולה עם היועמ"שית באופן מלא מול השר, והוא גם האגף הקריטי ביותר בעבורה: שם מנוהלות החקירות נגד הפוליטיקאים והדרגים הבכירים במדינה. לכן עיבוי נוכחות של אנשי שלומה, ובניית הדור הבא של האגף, הם משימה קריטית מבחינתה. קו אדום מה שנקרא.

הכותרת של מערכת הבחירות

זה היה הרקע לישיבה המתוחה של הממשלה בתחילת השבוע. השרים הגיעו לפגישה עם גיל לימון זועמים על עצם המחשבה שהייעוץ המשפטי יחליט לפטר שרים. מזכיר הממשלה יוסי פוקס הצית את האש כשטען: "אין תקדים לפיטורי שר בלי כתב אישום, זו שבירת כלים, זו סוף הדמוקרטיה". בן גביר עלה על הגל, והחליט לעמת את לימון עם האיום שנשלח אליו דרך דורפמן. "ניסו לסחוט אותי", אמר בישיבה, "מישהו מסביבת היועמ"שית איים שאם לא אמנה את רינת סבן נפטר אותך. ואתה גיל לימון מכיר את המישהו הזה", הפנה אל המשנה ליועמ"שית את האצבע המאשימה.

הצעקות נמשכו, עד שרשות הדיבור ניתנה ללימון. הוא טען שסיפור האיום על בן גביר על רקע פרשת סבן הוא שקר, והעניין המרכזי הוא המדיניות בהר הבית – כפי שנכתב בתשובה לבג"ץ. "ראש הממשלה אמר שלא משנים סטטוס־קוו, ובן גביר עושה שינויים", טען.

ראש הממשלה היה מופתע מהיחס המלטף ומהדאגה הכנה שתקפה פתאום את הייעוץ המשפטי כלפיו. רק שהוא עצמו לא ידע במה מדובר. "אמרנו שאין שינוי בסטטוס־קוו, אבל השינויים שבן גביר עושה לא משנים את הסטטוס־קוו, וזה בתיאום איתי", קבע. לימון קלט את המלכודת שנפל בה, ועבר לטיעון אחר. "צריכה להיות כאן משטרה עצמאית, ובן גביר פוגע בעצמאות המשטרה", טען. כדוגמה הוא נתן את אירוע הירי בחשוד בתראבין שהתרחש לילה קודם לכן: "קחו לדוגמה מה קרה הלילה, שבן גביר ישר גיבה את השוטרים. נורה אזרח בתראבין ובן גביר לא בדק אלא ישר גיבה. זו התערבות בחקירה, הוא מתערב בחקירות ולא בפעם הראשונה".

הנוכחים נתקפו הלם. "לא הבנתי, לי מותר לגבות ולבן גביר אסור?" תמה השר סמוטריץ'. רק כדי שלא נתבלבל, בן גביר הוא השר הממונה על המשטרה אך לא על הגוף החוקר את המשטרה, שנמצא תחת סמכות משרד המשפטים וסמכותו של לימון באופן פרטני. כך שלא ברור איזו השפעה יש כאן לשר. "אתה הופך את המשטרה לפוליטית", הצטרף השר ברקת לביקורת. ראש הממשלה סיכם בענייניות: "זה פשוט מביך, פיטורי השר בן גביר, זה לא יקרה, שים לב למה אתה אומר כאן. לא פעם קורה שיש בדיקות בצה"ל על אירוע כזה או אחר, אבל זה לא מונע משר הביטחון והרמטכ״ל, ולפעמים גם אני, לתת להם גב. אף אחד לא משתכנע מזה שאתם משתמשים בארגומנטים הזויים".

ד"ר לימון והיועמ"שית הממונה עליו לא השתכנעו, אם תהיתם. מאידך, גם שרי הממשלה נשמעים נחושים באופן מיוחד בסוגיה הזאת, עם אפס מוכנות להתקפל. ובעיקר: ראש הממשלה נתן את מילתו שהפיטורים לא יקרו. מתחת לרדאר, האירוע הזה מתפתח להיות שדה הקרב האולטימטיבי שבו יתרחש המשבר החוקתי שמרחף מעלינו כבר שלוש שנים. כל צד סימן את הקו האדום שלו בתוך הטריטוריה הנטענת של יריבו, וברקע עתירה בבג"ץ שדוחק את לוח הזמנים של ההכרעה.

הדינמיקה היא של פיצוץ בלתי נמנע. אם כל צד ימשיך בדרך שסימן, המשבר החוקתי הוא עניין של שבועות עד חודשים. לבן גביר, ולקואליציית הימין, זה לא דבר רע בהכרח. מערכת בחירות שעוסקת בדיכוי מטורף של הצבעת הרוב, עדיפה פי כמה ממערכת שעוסקת בחוק הגיוס. ודווקא בגלל זה, ייתכן שנראה נסיגה נדירה של היועמ"שית. גם היא צריכה להיות ערה לאפקט הבומרנג, וגם היא מבינה שמהלך דרמטי כזה, רגע לפני הבחירות, עלול להחזיר אותה לקדנציה נוספת עם בן גביר חזק יותר. עכשיו נותר רק לשבת ולצפות מי ינצח, הראש או הבטן.

לתגובות:

[email protected]