תאגיד השידור מציג: תעמולה במסווה של תוכנית תחקירים

בברית המועצות היה עיתון מרכזי שהכתיב את סדר היום. הוא היה שייך למדינה, כל המנהיגים העבירו דרכו מסרים, ותפקידו העיקרי היה לוודא שהעם היושב בברית המועצות יחשוב מה שצריך לחשוב אליבא דשלטון, והכול במסווה של עיתונות. היה לו שם, קראו לו 'פראבדה' – אמת. גם בישראל של 2026 יש מוצר תקשורתי שהמדינה מממנת, שרואה לעצמו תפקיד קדוש – לוודא שהעם היושב בציון חושב מה שצריך לחשוב לשיטתו, וגם הוא עושה זאת במסווה של עיתונות. קוראים לו: זמן אמת. תוכנית התחקירים היוקרתית כביכול של תאגיד השידור הציבורי.

השבוע שודר בו פרק סיום עונה מטלטל: "משני תודעה – איך הצליח בנימין נתניהו להתאושש פוליטית מהשבעה באוקטובר, ועד כמה זה קרה בחסות מנגנון השפעה וגלגול אחריות שהופעל מסביבתו הקרובה ביותר?". התזה, בקצרה, טוענת שמנגנון אפל וחסר מעצורים פעל החל משבעה באוקטובר במטרה להסית את כל אש האשמה מנתניהו לאחרים, ועשה במסגרת הזאת מעשים חמורים ושפלים. אם מנקים לרגע את כל הצבעים מהטיעון היסודי, זה דווקא נשמע סביר שפוליטיקאי פועל על מנת לייצר נרטיב שתואם את האינטרס שלו. אבל גם אחרי הניקוי, התחקיר של בר שם־אור – שמגיש את התוכנית עם סולימאן מאסוודה – היה מופת של אי עיתונות. שקרים גסים, הטיות מוזרות, טריקים מביכים של עריכה ומניפולציות על הצופה – הכול היה שם. ועל חשבוננו כמובן. נצא למסע כדי לפרק אותם בזה אחר זה.

תחקיר רציני של ספקולציות

כתב האישום של שם־אור נפתח בשמונה באוקטובר. שם, לפי היומן, נערכת פגישה של נתניהו עם יועצי התקשורת שלו ועם ראש מערך ההסברה. המוזיקה, הטון הדרמטי והגרפיקה, מסמנים את ראיית הזהב: נתניהו עסק ביחסי ציבור לעצמו ובהימלטות מאחריות יום למחרת הטבח. הנה, יש ביומן הרשמי פגישה.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוני רוטנברג כולם נשא הרוח: לאן נעלם "גוש האחדות" הפוליטי? 

עוד מאת יוני רוטנברג כשהשמאל יפעיל את המכבש – 'עמך ישראל' עלולה להתכופף

אבל, רגע: זה לא אתם שמאשימים יומם וליל את נתניהו בכך שהוא הרס את מטה ההסברה, וששונאי ישראל משחקים מול שער ריק בגלל שנתניהו לא מבין בהסברה? אז זה טוב או רע שהוא מכנס את אנשי האסטרטגיה שלו רגע אחרי הטבח, כשהוא מבין את החשיבות של השדה הזה תוך כדי שהקרבות מתנהלים בעוטף? שם־אור דואג לצרף לידיעת הזהב גם מרואיין שיאשש אותה. רונן מנליס, דובר צה"ל לשעבר ואסטרטג בהווה, בשר מבשרה של עדת קפלן שלא חוסך ברדיו ובטוויטר חיצי רעל שנונים מנתניהו. הוא האדם הנכון לפרשן את צעדיו למחרת הטבח.

המבוכה גדולה כאשר אפילו הוא לא ממלא את תפקידו בתחקיר. "אני מקבל את זה שראש הממשלה צריך לכנס התייעצות תקשורתית", הוא עונה, ומיד מפליג להאשמות הרגילות על הרס ההסברה והעיסוק בפוליטיקה אישית. אז איך זה קשור לפגישה? אז מנליס ממשיך ומתקן: "הם עסקו בדימוי של נתניהו בישראל, וביכולת שלו לשרוד. חד־משמעית". שמעתם? זה חד־משמעי! מנליס, שלא נכח בפגישה, אין לו קשר לאף אחד מהנוכחים בה ואין לו מושג מה התרחש בה, אומר שזה חד־משמעי. כך עושים תחקיר רציני, רבותיי.

את הסרט כולו, שאורך כשעה, מלווה שיחת טלפון שעורך שם־אור עם דמות בקול מטושטש. היא מכונה מ', והטייטל שלה הוא דובר לשעבר במפלגת הליכוד. הדמות האנונימית היא למעשה המקור העיקרי, אם לא היחיד, של שם־אור, למידע פנימי על הקמפיין הליכודי שהתחקיר מנסה לחשוף. אותו מ' מספק את הסחורה באופן חלקי בלבד, כאשר הוא מסתפק באמירות כלליות וטענות אווירה. גם הוא לא מביא אקדח מעשן.

וכאן אני רוצה להעלות תאוריה, ובניגוד לשם־אור לסייג ולומר שהיא פרשנות אפשרית שלי בלבד ולא עובדה. לפני כמה שבועות התפרסם ב'כאן 11' ריאיון בכמה חלקים, של העיתונאי עמרי אסנהיים עם אלי פלדשטיין, המעורב בפרשת ה'בילד'. פלדשטיין היה דובר שעבד עם ראש הממשלה החל משבועיים לאחר הטבח. לפי פרסומים, פלדשטיין קיבל סכום עתק של מאות אלפי שקלים בעבור הריאיון. האם במסגרת העסקה סוכם שייתן שירותים נוספים לתאגיד, כמו עדות אנונימית מבפנים על המתרחש בליכוד אחרי הטבח? האם זה בכלל הטריגר שסביבו בנו את כל התחקיר? אני חושב שאלו שאלות טובות.

נחזור לסרט. הרגל השנייה שעליה יושב התחקיר היא "מיזם מחקר ישראלי" של רשתות חברתיות בשם 'פייק ריפורטר'. עכשיו, אם התחקיר היה נעשה עם 'פייק ריפורטר' לפני שלוש שנים, אולי היו עוד כמה תמימים שהיו נופלים בפח. לעשות את זה כיום, כשערוותו של הארגון נחשפה פעם אחר פעם, זה כבר עלבון לאינטליגנציה. 'פייק ריפורטר', למי שלא הספיק להתעדכן, הוא מיזם השפעה של השמאל הקיצוני ביותר שקיים במדינת ישראל. המייסדים שלו הם אחיה שץ מ'שוברים שתיקה', לא פחות, ועמותת השמאל הקיצוני 'מחזקים'. הם באמת הקצה של הקצה של השמאל הרדיקלי בישראל. גם היום עומד בראשה ניר רוזן, שהיה מנכ"ל מפלגת העבודה לפני כן. מדובר בארגון עם מטרות פוליטיות סמויות – בעבור מי שסובל מלקות ראייה חמורה ונשברו לו המשקפיים – שתמיד מוצא את מזימות ההשפעה של הימין ומעולם לא זיהה חוסר אמת בשמאל. הייתי שואל: האם אין עורך לתוכנית 'זמן אמת'? אבל היות שבר שם־אור, קפלניסט נלהב ועיתונאי חסר כישרון, הוא עצמו העורך והיוצר – השאלה מתייתרת.

ובכן, 'פייק ריפורטר' גילו דבר מדהים. כמה ימים אחרי הטבח, אנשים מתחילים להאשים את אחים לנשק ואת שקמה ברסלר בזה שהסרבנות שלהם גרמה לטבח. מאיפה זה צץ פתאום, תוהה המגיש המבריק, אין לכך כל הסבר מלבד קמפיין מתוזמן ומתוזמר מבית ראש הממשלה, שמנסה להסיט מעצמו את האחריות.

האם בתאגיד השידור סבורים שאנחנו מטומטמים? את ההאשמות שלו נגד הסרבנות והמחאה השמיע הימין עוד קודם הטבח. ההפקרות שתביא לאסון הייתה כתובת שהתנוססה על הקיר. גם שקמה הבינה את זה, והיא אפילו ניסחה זאת מפורשות, בשם "יוצאי המ"מ" כביכול: בספטמבר לא יהיה צבא. איזה קמפיין צריך בשביל להגיד את המובן מאליו?

ימין זה פוליטי, השמאל מקצועי

העיוות רק הולך ומתגבר. בשלב הזה אני כבר סבור שצריך להרים תחקיר נגד, שבוחן מי מכונת הרעל שעומדת מאחורי מבצע ההשפעה שנקרא תאגיד השידור. בר שם־אור מושיב את הנאשמים עצמם, את אייל נווה מ'אחים לנשק' ואת שקמה ברסלר, על כיסא הקורבנות. הם יושבים שם שניהם, בפנים מיוסרות, ותמהים איך מכונת הרעל התלבשה עליהם ביום בהיר אחד והחליטה להאשים אותם בכך שהסרבנות שקידמו הובילה לטבח. קוזק נגזל כזה לא נראה מאז ימי הבעל שם טוב.

אגב, הערה חשובה מאוד על כל התחקיר. בר שם־אור, בתחכומו ובהבחנה הניואנסית שלו, מכנה לכל אורך התחקיר את ה"קמפיין" כ"מכונת הרעל". הוא כל כך שבוי במעמקי קפלן, וכל כך לא חכם, שהוא בטוח שמדובר בביטוי לגיטימי שלא מגלה לצופה מה העמדה המוקדמת שלו למושא התחקיר. אם אני העורך, רק על זה הייתי גונז את התחקיר.

מתקדמים. עוד הוכחה למבצע ההשפעה המתוחכם של נתניהו היא המסרים שהעבירו שרי הליכוד בימים שאחרי הטבח. הוא ממציא שם ללא ביסוס איזו תאוריה על כך שביבי אסר עליהם להתראיין ושלח אותם רק כעבור יומיים להפיץ מסרים שינקו אותם מאשמה. ומה המסר? "זו העת להתאחד, השאלות הקשות יתבררו בעתיד. עכשיו כולנו מאוחדים במלחמה בחמאס". אוקיי. היה מישהו שתכנן להקים ועדת חקירה בשמונה באוקטובר? הרצי הלוי, שהתנגד לבדיקת מבקר המדינה גם חצי שנה מאוחר יותר? איש לא חשב אז אחרת, כולל יאיר לפיד שהסכים להצטרף לממשלה אך התנה זאת בפרישה של בן גביר.

שם־אור מנסה להציל את התאוריה עם מרואיינים שיאששו אותה. מנליס ראשון, והטענה שלו מעניינת אם אנחנו מדענים שעוסקים בחקר הזמן: גם אני הייתי מתבטא כך באותו זמן, אבל כחלוף שנתיים ברור שהם התכוונו להתחמק מאחריות. שוב ראיית הזהב: ברור. מרואיין נוסף הוא איתן זליגר, עוד גורם שמוצג כאובייקטיבי אך כבר קפץ מזמן למגרש הפוליטי ולמאבק נגד חוק הגיוס. גם הוא מודה שכך היה עושה, אבל שוב: כחלוף שנתיים מבינים במבט לאחור שהיו כוונות נסתרות. דרך מוזרה להוכיח תאוריה.

האמת היא שהתאוריה של שם־אור סופגת את המכה הקשה ביותר דווקא מהמקום שממנו הוא ניסה לאשש אותה. היציאה של השרים לתקשורת הייתה מעשה לא קל בעבורם. הסנטימנט הציבורי היה קשה. הם התייצבו באולפנים, ובכל הסרטונים שהביא שם־אור הם מקפידים לומר שהדברים יתוחקרו לאחר המלחמה וכעת כולנו מאוחדים. ובכן, אם מטרתם הייתה להרחיק את האשמה עליהם, דף המסרים האולטימטיבי היה צריך להיות שהצבא אשם. גם כי זה נכון ומוסכם על כולם, וגם משום שהזעם הציבורי על הצבא באותה עת היה גדול יותר אפילו מזה שהיה על ההנהגה. ההימנעות שלהם מוכיחה את ההפך מקמפיין זריקת אחריות.

התחקירן המופלא לא הרפה מהתאוריה. הוא הביא עוד הוכחה. וכאן אני מבקש שתשימו לב למניפולציה תקשורתית זולה, באמת מהגרועות שיש. זה הולך כך: מקדימים קריינות שמכתיבה לצופה אופן פרשנות מאוד מסוים למה שיראה עוד רגע, ורק אחר כך מקרינים את הדבר עצמו. כך זה היה במקרה שלנו: שם־אור מסביר שיונתן אוריך, דובר ראש הממשלה, תדרך את השרים ללכת על הראש של ראשי הצבא בתקשורת, ואז מקרין צילום של הודעת ווטסאפ: "אין שום משבר אמון בין ראה"מ לרמטכ"ל. נתניהו הוא המבוגר האחראי שדורש תשובות ותוכניות מהצבא, אבל בפועל מפשר ומאחד בין עמדות שונות בקבינט". מישהו הבין איפה כתוב פה ללכת על הראש של הצבא?

אני עושה לרגע עצירה מהשטף העלילתי של התחקיר, ומבקש לגעת במבנה העריכתי. תמחלו לי על הסמינר הקצר בתקשורת, אבל חשוב להבין זאת כצרכנים. במהלך הסרט מופיעים הרבה מרואיינים. ניתן לחלק אותם לשלוש קבוצות: חברי "מכונת הרעל" (חברי כנסת מהליכוד), נפגעי המכונה (ברסלר, 'אחים לנשק', יאיר גולן) ואנשי מקצוע ('פייק ריפורטר', מנליס, זליגר, מ'). המיתוג הזה הוא הטריק הכי ישן בספר הטריקים של השמאל. נעשה את זה קליט: ימין זה פוליטי, שמאל זה מקצועי. זה נכון לעולמות המשפט, הצבא, הפקידות ולכל מקום. וגם כאן, הטענות של הליכודניקים חסרות משמעות, כי הם הרי נגועים באינטרסים ומכונת רעל מניפולטיבית, ולכן כדאי להקשיב לאנשי המקצוע. אה, הם בוגרי 'שוברים שתיקה', מפלגת העבודה או מחזיקי מנוי זהב בצומת קפלן? אין סיכוי שזה מטה את דעתם המקצועית הטהורה.

באופן הזה גלש התחקיר לסוגיית יאיר גולן. חוקרי 'פייק ריפורטר' מצאו שהוא זוכה לתשומת לב מרובה בקרב פעילי ימין ברשתות, והסיקו מזה שזה חלק מהקמפיין של מכונת הרעל להשלכת האשמה. גולן יושב שם, על כיסא המרואיין, ואומר ברצינות תהומית כמה זה נורא התופעה של מכונת הרעל. ואיש, אבל איש, לא מעלה על הדעת לאתגר את התאוריה או את המרואיין עם העובדה שיאיר גולן הוא מכונת רעל עם שמונה שסתומים ועם יותר מ־300 כוח סוס. לא צריך להתאמץ, הציטוטים בגוגל. אם אתם מתעצלים, אפשר גם בג'מיני. חשבתם אולי שזו הסיבה לכמויות הרעל שהוא חוטף כריקושטים לצרורות הרעל שלו?

הקמפיין שלא היה

השלב הבא בתחקיר מנסה לייחס למכונת הרעל את נושא הקונספירציות ותאוריות הבגידה סביב שבעה באוקטובר. מאיפה דבר כזה יכול להגיע, הם תוהים, ואז מנטרים חשבונות ימניים מקושרי ליכוד שמעלים תאוריות כאלה. מבחינתם זה אקדח מעשן, ברור שנתניהו עומד מאחורי תאוריית הבגידה. הם מצרפים לכך נתון: צפייה ב'ערוץ 14' מעודדת תמיכה בקונספירציות בכ־40 אחוזים.

ראשית, צריך לומר בכנות שהתאוריות האלה הן לא דבר מופרך, בטח כשמדברים על התקופה הסמוכה לטבח. אני אומנם לא סבור שהייתה בגידה של ממש, אבל בהחלט זוכר את עצמי טס ברכב צפונה בצוהרי שמחת תורה ואומר לחבריי המילואימניקים ברכב שאין סיכוי שזה קרה בלי מישהו מבפנים. קצת שכחנו את עוצמת התדהמה שהכתה בנו אז.

אבל עזבו את זה. המחקר הזה, שמוכיח ש'ערוץ 14' מעודד תמיכה בקונספירציות – לא בכדי לא שמעתם עליו. הוא פרי הטרלול של אתר שולי ומביך בשם 'העין השביעית', שמחשיב את עצמו לאתר לביקורת התקשורת. האם יש למקם אותו מימין לאחיה שץ או משמאל לו? איני בטוח, מה שבוודאות אני יכול לומר הוא שזה לא רחוק ממנו. בר שם־אור ממשיך בשיטת ההסתמכות המקצועית על אויבים פוליטיים מרים.

ואיפה האקדח המעשן שנתניהו מפיץ את תאוריית הבגידה? רק משום שאנשים מהליכוד מדברים על זה? לניר רוזן, מנכ"ל מפלגת העבודה – סליחה, מנכ"ל מיזם מחקר התקשורת 'פייק ריפורטר' – יש תשובה פשוטה: נתניהו לא אומר מפורש. הוא שותק, וזאת הדרך שלו לשרוק לקהל מאמיניו ולעודד אותם להפיץ אותה. מהיום ביבי אשם גם בזה. אבל מילא אם זה היה אמת – זה פשוט לא נכון.

נתניהו דחה את התאוריות האלה לכל אורך הדרך. בניגוד לדימוי המטופש של השמאל, הוא אדם סופר־ממלכתי. אני זוכר כמה התייחסויות שלו במסיבות עיתונאים, אבל הואיל ולא הצלחתי להגיע לציטוט המדויק, אביא רק התייחסות אחת שלו. בלב כלי התקשורת שמעודד תאוריות קונספירציה, לטענת התחקיר, בתוכנית הכי פופולרית, נתניהו עונה נחרצות לינון מגל, ששואל אותו אם הוא מאמין בתאוריית הבגידה, כך: "אני לא קונה את זה. אני חושב שיש דברים שצריך לבדוק אותם… ראיתי הרבה כשלים שעוד צריך לברר אותם עד תום, אבל אני לא קונה את תאוריית הקונספירציה". בקיצור, שתק כמו ששתק מול ההסתה נגד רבין. שקרים של השמאל פושטים צורה ולובשים צורה.

התחקיר ממשיך ומתגבב לו, ומלבד אוסף של טענות פרלמנט במדרחוב חובבי ציון בפתח תקווה לא מתגבשת בו שום האשמה רצינית. אפשר להמשיך ולהפריך אותו עד סוף הגיליון, אבל ננסה להביא בקצרה עוד כמה פנינים עכורות: בתור הוכחה לקיומו של קמפיין הסטת האשמה אל מערכת המשפט, הם מביאים כמרואיין את עורך הדין עמית בכר, יושב ראש לשכת עורכי הדין. בכר הוא כמובן קפלניסט בכיר ומהנואמים הגדולים בהיכל התהילה של הצומת, והוא בכלל מעיד על הסתה נגד עורכי הדין – המצאה מוזרה, מפני שאיש לא הטיל עליהם אשמה אלא על בית המשפט העליון.

עוד אי־דיוק מביך של תוכנית תחקירים יוקרתית קשור לעיתון שאתם מחזיקים כעת. בר שם־אור מציין את הקריקטורה של אור רייכרט, שבה נראית נשיאת העליון דאז חיות נועצת דגל בגופתו של חייל, ככזו שהתפרסמה בעיתון 'בשבע'. זה כמובן לא נכון, ומדובר בבלבול של איש לא רציני עם עלון השבת 'שביעי'. 'בשבע' שומר על זכויותיו המשפטיות, ואין באמור כאן ויתור על כל תביעה או טענה עתידית.

שם־אור מאשים את סביבת נתניהו בהנעת קמפיין שלפיו גנץ ואיזנקוט הם סוכנים אמריקנים. שמעתם פעם על הקמפיין הזה? אם ראש הממשלה עומד מאחוריו, הוא צריך להתפטר ולו רק בשל הכישלון המחפיר להפיץ אותו. ועוד דבר מחפיר: התחקיר מייחס למכונת הרעל גם את הקמפיין נגד ועדת חקירה שימנה נשיא בית המשפט העליון (עמדה מתבקשת, שנכתבה כאן הרבה לפני ה"קמפיין" המומצא). כחלק מהתזה שלו, הוא מצייר את פורום 'דין וצדק' של משפחות שכולות נגד ועדה שימנה נשיא העליון כספין פוליטי עלוב של הליכוד. בובות על חוט, זה הרושם שמתקבל. מדהים, כאשר מדובר במשפחות שכולות ימניות, פתאום מותר להגיד הכול.

אני עוצר פה. אני חייב לציין שכאשר נתקלתי בידיעה על כך שבר שם־אור עובר להנחות את תוכנית התחקירים של התאגיד, הרמתי שתי גבות. לו הייתה לי שלישית, הייתי מרים גם אותה. אבל הוא לא עובד לבד, ורוח התאגיד מנשבת בכל התכנים הקפלניסטיים והאנטי עיתונאיים האלה. אם 'פייק ריפורטר' עושים מחקרים מצחיקים ומוטים – זו זכותם. אם שקמה ברסלר, אייל נווה ועמית בכר נהנים להתקרבן – זו זכותם. אם מנליס חושב שנתניהו שונא ישראל – שיצייץ בטוויטר. אבל שתאגיד השידור, על חשבוננו, ישקיע מאות אלפי שקלים בפרק כזה, ויארח את כל החבורה הזאת לשטוח את תפיסת עולמה בכסות של תחקיר – זה בלתי מתקבל על הדעת.

לתגובות:

[email protected]