בשנת 1827 פרסם הצאר ניקולאי צו שגייס לשורות הצבא הרוסי נערים יהודים בני 18-12 לשירות רצוף של יותר מ־20 שנה. צו זה התפרסם בתולדות עם ישראל כגזרת הקנטוניסטים. מטרת הצו המפורשת, בנוסף למילוי שורות הצבא הרוסי, הייתה "לחנך מחדש" את הצעירים היהודים ואף לנצר אותם. גדולי הדור דאז ניסו כל שביכולתם כדי למלט את הנערים, ובמקרים שבהם זה לא עלה בידם פסקו שעל הרבנים להגיע למקומות הכינוס ולדרוש שם בדברי תורה כדי לחזק את רוחם. אף אחד לא קרא להם "למות ולא להתגייס".
השתנו הזמנים ועימם כנראה גם הטבעים של גדולי הדור. אדבר רק בשם עצמי: חילול השם ששינוי זה מחולל בתוכי פנימה הוא נורא. אין לתאר. כיצד ייתכן שגדולי הדור, צאצאיהם של גדולי דור קודמים, מחנכים ציבור שלם שעדיף למות ולא להתגייס לצבא הגנה לישראל?!
תפיסה זו איננה שולית בעולם החרדי. איך אני יודע שהיא לא שולית? אני יודע זאת בין היתר מהתכתבויות עם חרדים שהגיבו במייל על מאמרים שכתבתי בנושא גיוס חרדים בבמה זו. קוריוז מעניין הוא שחלק מהתגובות החרדיות התחילו באמירות כמו "אני בדרך כלל לא קורא 'בשבע'", או "במקרה הזדמן לי גיליון 'בשבע'" וכדומה. אהבתי. התנצלות חמודה שכזו, מבוישת קמעה, של קוראי 'המודיע', 'משפחה' או 'יתד נאמן'. עם אחד המגיבים התפתח דיון של עשרות מיילים, שבעיני תמצת לא רע את העמדה של שני הצדדים מההיבט הקיומי, המוסרי, הכלכלי והחברתי. אציין שעמדתו שיקפה נאמנה את דעותיהם של שאר החרדים שהתכתבו איתי, פרט לאחד מהם שלא הרשה לי לפרסם את דבריו, שהיו מתונים בהרבה. ההתכתבות בינינו הייתה מכובדת, אך התוכן היה קשה מאוד. ברצוני להביא בפני הקוראים את השורה התחתונה, שאחריה כבר לא היה טעם להמשיך את הדיון.
לאחר שטענתי בפני בר הפלוגתא שלי שגם חיי החרדים מוגנים על ידי צבא הגנה לישראל – טענה שהוא לא הכחיש – קבלתי באוזניו על כך שיש נופלים ופצועים בקרב כל קבוצות האוכלוסייה היהודית־ישראלית, פרט לחרדים. "תדע כל אם חרדית", כתבתי לו, "שלה זה לא יכול לקרות". וכך ענה לי: "אצל אם חרדית בן מקולקל זה גרוע ממוות". ולדידו, קלקול הוא תוצאה בלתי נמנעת של הגיוס לצבא הגנה לישראל. כאשר שאלתי אותו למה החרדים לא מתגייסים לגדוד החרדי של חטיבת חשמונאים, שבו מקפידים בענייני כשרות וצניעות ובקלה כבחמורה, הוא ענה לי כך: "ראיתי סרטון על החשמונאים בו ניגנו באיזה טקס את ההמנון של המדינה. הבנתי שהם לא מבינים כלום במגזר החרדי. ואם היו יודעים, היו מבינים שזה לגמרי נגד התרבות שלהם ושיש כאן ממש כפייה תרבותית". הבנתם? אין כאן באמת דרישה כנה לכשרות מהדרין, לתורניות ולצניעות. הם לא ישרתו בצבא של המדינה הציונית כל עוד הוא צבא של המדינה הציונית.
רק מי שמדבר חרדית מבין שאין עם מי לדבר. ואלה שאפשר לדבר איתם, כמו החרדי יוצא הדופן שהזכרתי קודם, לא רק שאין להם השפעה על המיינסטרים החרדי, אלא הם חיים בסוג של מחתרת. זוהי דעתי הנחרצת אל מול כל מי שטוען לתהליכים בחברה החרדית. יש תנועה בשוליים, אבל המיינסטרים עומד איתן בסרבנותו אף יותר ממה שעמד בתחילת המלחמה.
ועם כל הפסימיות, אני בכל זאת מאמין בתהליכים, בפרט בכאלו שקורים באמצעות הזרז הכלכלי, חיובי ושלילי. אם אין קמח אין תורה. אם וכאשר המימון הממשלתי של המוסדות החרדים ושל האברכים ייפסק לחלוטין, תגיע שעת התהליכים המיוחלת, וגדולי הדור שמנהיגים את צאן מרעיתם בכל מצבי החיים יגיעו לפשרה עם המדינה הציונית.
לתגובות: [email protected]
