'נוטוק' נוגעת לראשונה בלב העדה הדרוזית, ובלי כפפות משי

באחת הסצנות היפות בסדרה נוטוק, אלוף במיל' פארס פארס ואיש השב"כ יותם נפגשים בחשאי בחורשה צפונית. לפגישה הזאת יש שני רבדים: ברובד הפשוט, איש צבא בכיר נפגש עם איש השירות בחורשה שכוחת אל, כדי לדבר ביניהם על עניינים שהפרופיל הנמוך יפה להם. ברובד הזהותי, מתרחשת שם דרמה של ממש: פארס הוא טייפקאסט של הדרוזים מהגליל – קריירה צבאית עניפה, אורח חיים מודרני, זהות ישראלית מבוססת. מולו יותם, שהוא למעשה אחיינו הדרוזי שהחליט להתגייר ובעקבות כך נותק מהמשפחה. השיחה ביניהם עוסקת בפרופיל ביטחוני של משפחה דרוזית מהגולן – זהות דרוזית שונה לחלוטין שמסוייגת מהמדינה ומחוברת למשטר אסד.

הרבה דובר על האומץ שביצירת הסדרה 'נוטוק' ששידוריה הסתיימו לאחרונה בקשת 12. האומץ עליו דובר, ויוחס ליוצר שלה רועי עידן, היה לשדר בפריים טיים ישראלי סדרה שרובה דוברת ערבית, ועוד אחרי השבעה באוקטובר. לטעמי, זה האומץ הקטן יותר בסדרה. האומץ האמיתי, הוא העיסוק בעדה הדרוזית, בקונפליקטים שבה, בבעיות שצפות.

היחס בחברה הישראלית לחברה הדרוזית הוא כאל פרות קדושות. יש לזה הצדקה, כמובן, מפני שהעדה תרמה מעל ומעבר לביטחון ישראל לאורך השנים. הישראלים, כמי שרגילים להיות נרדפים על ידי הזרים שבסביבתם – בטח כשהם דוברי ערבית – נדהמו למול הפלא של ברית הדמים עם הדרוזים, ומרוב התרגשות עטפו את העדה וגנזו אותה בקופסת כסף של אתרוג. זה סנטימנט מובן, אבל אי אפשר לחמוק מכך שהאדרה יוצרת השטחה. מעולם לא יצאה לאור בישראל יצירה שעוסקת באמת בדרוזים, שמעמיקה בתרבות ובמרקם החברתי שלהם, וממילא לא התעניינה בהם באמת מעבר להיותם קצינים ולוחמים מעולים.

בא רועי עידן, והתחיל לנבור בקרביים של העדה. 'נוטוק' נוגעת בלי להסס בסוגיה הלא פשוטה בכלל של הדרוזים מהגולן. לא פעם פגשנו בתקשורת כתבות על עליה בבקשות לקבלת אזרחות בכפרי הגולן, אבל כמעט ולא קיבלנו את המצב כפי שהוא לאשורו. עידן הציג את הנאמנות הכפולה בנקודת הקיצון שלה – בגידה של ממש ועבודה בשירות משטר אסד. אבל מתוך הנקודה הזאת מובן גם הסנטימנט הלאומי הרחב.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוני רוטנברג מחקר ישראלי: חיסוני הקורונה פגעו באוכלוסיות בריאות

עוד מאת יוני רוטנברג כולם נשא הרוח: לאן נעלם "גוש האחדות" הפוליטי? 

לא מתביישים להציב את השאלות המורכבות בפרונט

ומה היחס בין הדרוזים האלה לדרוזים של הגליל, אלה שאנחנו אוהבים? הם כמובן מסוייגים אלה מאלה, אבל החיבור הדתי והתרבותי קיים בין ירצו ובין אם לא. כך הרי נוצר הקשר בין משפחת האלוף מצה"ל למשפחת משתפי הפעולה עם אסד מהגולן. ולמה מחוברים הדרוזים של הגליל – למקצוע הצבאי או לרעיון הציוני? בפעם הראשונה בציבוריות הישראלית, דרך דרמה עלילתית, השאלות האלה עולות לדיון.

הניואנסים האלה משתקפים בניגוד שבין שני המחותנים – פארס פארס הגנרל ושייח' מופיד החקלאי. עולמו של פארס, כפי שמוצג בסדרה, בנוי מדאגה למשפחה ולשגשוגם הכלכלי של כל הילדים, רדיפה אחר המינוי לתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון, וארגון אזכרה מכובדת עם כל האח"מים לבנו שנפל בקרב. שייח' מופיד מסרב להגיע לאזכרה, כי לפי מנהג העדה לא עורכים אזכרות. הנשמות אינן מתות. בכל ההופעות של מופיד אין התייחסות לצבא הישראלי, למדינה, למשטרה. עולמו סובב סביב כינוסי השייח'ים, העברת צדקה לאחים המדוכאים בסוריה, דאגה למשפחה ולחינוך בדרך המסורת הדרוזית. לכן הוא גם מבטא הבנה ונינוחות רבה יותר כלפי החיבור עם שכפה גלגול הנשמות של נכדו עם משפחה דרוזית מהגולן.

וכאן אנחנו מגיעים לאמירה המעניינת השניה של הסדרה, שלא רלוונטית רק לעדה הדרוזית. העלילה כולה בנויה על גלגלות נשמות – נוטוק – שעובר ילד נחמד מדליית אל כרמל. לאורך כל הסדרה, מתגלות התייחסויות שונות בתוך העדה ומחוצה לה לתופעה הלא רציונלית. אפשר לדון ספציפית בגלגול נשמות וההסתברות שהוא אכן קיים, אבל זה יהיה פספוס. הדיון האמיתי כאן הוא על אמונה בכוחות רוחניות, במה שמעל המדע. וזה דיון שבוער מאוד בימים אלה בחברה הישראלית.

עידן מציג בסדרה שלו שורה של תגובות, חלקן צפויות וחלקן מפתיעות: הקצין הדרוזי הבכיר שמעורב היטב בישראליות מתייחס לתופעה כמובן מאליו; צעירים בני העדה מתחלקים בין הכחשה להשלמה; הפסיכיאטר האשכנזי הבכיר מבית החולים מאשש מדעית את האמונה הדרוזית; הגנרל הסורי הנוצרי מזלזל בשגעון הדרוזי; ראש האגף בשב"כ משדר את הניתוק הארגוני מהשטח ודוחה את הרעיון; ודווקא השב"כניק הדרוזי לשעבר שהתגייר מקבל את התופעה מתוך ההכרה של היהדות ברעיון הזה. את התגובות האלה אפשר להעתיק ככתבן וכלשונן לדיון פנים ישראלי על "בעזרת ה'", או לסיפורי השגחה וניסים מהמלחמה.

האמירה המסקרנת ביותר כלפי התופעה בתוך העדה הדרוזית, היא הכמעט אדישות שמפגינים כמה מהדמויות לדיון בתופעה. אלה אנשים חילונים באורח חייהם, שלא מרגישים איום מכך שתופעות רוחניות ומיסטיות מתרחשות סביבן. הם מנהלים את חייהם לפי הרציונל, נאמנים לאנושיות ולתודעה המודרנית, אבל מקבלים בהכנעה קיומן של שכבות נוספות במציאות. זו לא ההתלהבות של המסורתיות שמתפוצצת כיום בחברה הישראלית, אלא חילוניות שלא התנתקה מעולם מהנחות המוצא של התרבות ממנה באה. האם יש לכך מקבילה בעולם היהודי-ישראלי שלנו? שאלה מעניינת שאין לי תשובה חד משמעית אליה.