כן, אני יודע. לאף אחד אין חשק לחזור ולעסוק בתקופה האפלולית והמודחקת שקברה שנתיים מחיינו. אף אחד לא רוצה לחזור אחורה, לימי הקורונה, ולנבור בהחלטות שהתקבלו, בנתונים שהתבהרו בדיעבד, ובשיפוט לאחור לצורך למידה והתייעלות לקראת מגפה נוספת שלא תבוא. אדייק את עצמי: כמעט אף אחד. למעט שני חוקרים ישראלים עקשנים, שפרסמו השבוע מחקר שכן מצריך תשומת לב מצידנו.
מדובר בחוקרים ד"ר יעקב אופיר מאוניברסיטאות אריאל וקיימברידג', וד"ר יפה שיר־רז מאוניברסיטת חיפה. מחקר שלהם התפרסם השבוע בכתב עת מדעי בשם EXCLI, והוא חושף מידע חשוב על חיסוני הקורונה שניתנו בישראל במהלך אביב 2021. אני לא אעשה כאן את ההצגה שאני מבין גדול בנבכי האקדמיה העולמית, אבל לפחות לפי בדיקות ההדיוט שלי מדובר בכתב עת שהקהילייה האקדמית העולמית רוחשת לו כבוד, הוא יוצא לאור על ידי מכון לייבניץ הגרמני, והמאמרים בו מתקבלים אחרי ביקורת עמיתים ובאחוז סינון גבוה.
מה שמעניין במחקר הזה הוא שלמרות שמדובר במחקר אקדמי, במהותו הוא דומה מאוד לתחקיר עיתונאי. הוא מבוסס, באופן די חריג למחקרים מן הסוג הזה, על הדלפה של מקור בתוך משרד הבריאות הישראלי. אותו מקור העביר כמה קובצי אקסל אותנטיים שנוצרו במשרד בתקופה שבין מרץ למאי 2021, תקופת המעקב הראשונית אחרי מבצע החיסונים נגד הקורונה בישראל. החוקרים מבססים את האותנטיות של הקבצים הללו בכמה דרכים: הם מראים כיצד שם המשתמש שרשום במערכת כמחבר המסמך הוא אכן שמה של בעלת תפקיד בכיר ורלוונטי במשרד הבריאות, הם מראים כמה עריכות מתועדות שמעידות על עבודה מתמשכת ולא פיברוק סתמי, הם מראים כיצד המידע בקבצים מוצלב באופן מושלם, ומוסיפים עוד כמה סימנים שעל פניו מניחים את הדעת. את זהות המקור עצמו הם מן הסתם לא חושפים, וזו נקודת תורפה של המחקר.
אז מה בעצם הסיפור? נזכיר את מה שרציתם לשכוח. בתחילת 2021 ראש הממשלה נתניהו מכריז בדרמטיות שישראל תהיה הראשונה להתחסן נגד הקורונה, ולצאת מהמגפה ששיתקה את המדינה כמעט שנה. הסיבה שדווקא מדינה קטנה וביישנית כמו ישראל זכתה לקדימות בחיסון שהעולם כולו חיכה לו היא היותה מעבדת ניסויים אולטימטיבית. כלומר, בלחץ הזמן והדחיפות של המגפה, החיסון שפיתחה חברת התרופות פייזר לא יכול היה לעבור את כל השלבים בקצב האיטי של הרגולציה השגרתית במינהל המזון והתרופות האמריקני (FDA), ולכן עשו לו מין קיצור דרך. ועם זאת, גם אחרי הניסוי הראשוני שהראה בטיחות מסוימת של החיסון, היה צורך בקבוצת ניסוי גדולה יותר ומתועדת כדי להבטיח שלא נעשה כאן צעד שיגרום נזק גדול יותר מהנגיף עצמו לכל העולם. ישראל, שמתאפיינת באוכלוסייה קטנה יחסית, בגבולות סגורים הרמטית ובתיעוד רפואי מלא לכל אזרח על פי החוק, הייתה פלטפורמה מושלמת. על פניו, ווין־ווין סיטואיישן.
אולי יעניין אתכם
בנושא 1213b
המדיניות שמפלה לרעה יישובים יהודים בגליל נעצרה. בינתיים
עוד מאת יוני רוטנברג
כולם נשא הרוח: לאן נעלם "גוש האחדות" הפוליטי?
עוד באקטואליה
בג"ץ הודיע לממשלה: אי אפשר למנות את יהודה אליהו לראש רמ"י בתקופת בחירות
עוד באקטואליה
העיניים של יהודה ושומרון: חמ"ל JSR יוצא למלחמה בפייק ניוז
בנושא 1213b
"לרכס עלי טאהר יש לא רק משמעות תפקודית, אלא גם סמלית"
עוד באקטואליה
האקרים חיממו מקפיאים באירופה ל-80 מעלות: טונות מזון נזרקו
הסיפור שהכרנו עד היום היה די אופטימי: החיסונים הפחיתו דרמטית את התחלואה, לא גרמו נזקים משמעותיים, והפיילוט הוכרז כהצלחה. אומנם, זה לא היה סופה של הקורונה. היא למדה להתגבר וחזרה בווריאציות שונות. מדוע התפוגגה בסופו של דבר? איני יודע, ואני בספק אם יש מי שיודע להסביר באופן מוכח, אבל כך היא דרכו של הטבע. מגפות באות – וגם הולכות. אך האם זה הסיפור האמיתי? החוקרים אופיר ושיר־רז מבקשים להוסיף כמה סימני שאלה על פי המסמכים שהודלפו אליהם.
קשר ישיר לדלקת בשריר הלב
מתברר שבחודשים שאחרי המנה השנייה של החיסון, זרמו דווקא נתונים מדאיגים ממשרד הבריאות אל ארגוני הפיקוח על תרופות באירופה ובארצות הברית. בעוד שתופעות לוואי שונות הן דבר טבעי, ובמינונים נמוכים אין דרך לקשור ביניהן ובין החיסון, הייתה תופעה אחת שהתבלטה באופן מדאיג, ועוד בקבוצת אוכלוסייה שבה לא ניתן לטעות בכך שמדובר בתוצאה של החיסון. במסמך שהודלף תועד שבתוך תקופה קצרה מאוד מאז תחילת מבצע החיסונים, בערך חודשיים, כבר נרשם מספר די מבהיל של 64 מקרי מוות של מחוסנים ו־157 אשפוזים. מדובר במקרים שבהם אין רקע רפואי אחר שיכול להסביר את התופעות בסבירות גבוהה יותר מהחיסון עצמו.
מה שהתבלט עוד יותר בתוך הנתונים האלה הוא תופעת לוואי חמורה בשם מיוקרדיטיס, כלומר דלקת בשריר הלב. זה מסוכן כמו שזה נשמע. הדלקת גורמת לקושי בתפקוד הלבבי, להפרעות קצב ולקשיי נשימה. יש לה כמובן הופעות קלות יחסית, אבל בתיעוד של משרד הבריאות מופיעים גם מקרי מוות שמקושרים באופן ישיר לדלקת הזאת. בסך הכול, מסכמים במשרד הבריאות, מתוך 157 אשפוזים של מחוסנים לקורונה, 65 מקרים אובחנו כמיוקרדיטיס שמקושר ישירות לחיסון.
משרד הבריאות אינו מתרשל בשלב זה, ומעביר במרץ 2021 את הדיווח בתוספת אזהרה למרכז לבקרת מחלות הפדרלי של ארצות הברית (CDC), שאמון על בדיקת הבטיחות של חיסון פייזר. ומה עושים פקידי ה־CDC וה־FDA עם האזהרה? לפי המחקר של אופיר ושיר־רז, הם מכווצים מעט את המספר ל"כ־40 מקרים של מיוקרדיטיס", וטוענים שלא סופק להם מידע נוסף ומועיל מעבר למספר הזה.
משרד הבריאות אינו מוכן שהאחריות תיפול עליו. הוא מדייק ומעבה את הנתונים, ומעביר כחלוף שבועיים מסמך מסודר ומלא. גם זה אינו מניע את ה־CDC לפעולה, והוא מסתפק בהוראה לכל המשתמשים בחיסון להעביר לו מידע לגבי בעיות לבביות בקרב מחוסנים. מבצע החיסונים בישראל ובמדינות נוספות בעולם שהצטרפו נמשך כסדרו. ולא רק נמשך כסדרו: החיסונים מורחבים גם לגילים צעירים יותר, כולל ילדים. במקביל, הציבור נקרא לקבלת מנה שלישית של החיסון, אחרי שנתוני התחלואה מוכיחים שרמת היעילות של הנוגדנים ירדה.
בינתיים, הנתונים ממשיכים להיאסף לטבלת האקסל של משרד הבריאות. הופעת המיוקרדיטיס שומרת על עקביות, ועולה במקביל למבצעי חיסונים מוגברים. אם נסכם את נתוני הטבלה כולה, הרי שמתחילת הספירה בחודש מרץ 2021, ועד המועד האחרון המתועד בה – מאי 2022 – נרשמו 531 מקרים של אשפוז בעקבות תופעות לוואי מהחיסון. ושוב: תופעות שמיוחסות ישירות לחיסון, ובדרגת חומרה שהצריכה אשפוז בבית חולים. מקרי המוות מסתכמים ב־62, כאשר 53 מתוכם הם מחוסנים מעל גיל 50.
אבל הגילוי המרעיש, שלכאורה היה צריך להדליק את כל הנורות האדומות, הוא האחוזים הגבוהים של מיוקרדיטיס מתוך כל האשפוזים, ובעיקר בפלח אוכלוסייה מסוים מאוד. נתוני משרד הבריאות, ככל שהמסמך אכן אותנטי, מדברים על 250 מתוך 531 האשפוזים שבהם סיבת האשפוז היא דלקת בשריר הלב. כמעט מחצית. אבל כאן יש גם הפתעה: ככל שיורדים בגיל, המיוקרדיטיס הופך נפוץ יותר, וכשמדובר בגברים צעירים זו כבר תופעה של ממש. מתוך 211 מאושפזים מתחת לגיל 30, 151 הגיעו לבית החולים עם מיוקרדיטיס בעקבות החיסון. בחישוב מהיר – 71 אחוזים.
הדוח של משרד הבריאות העמיק אפילו יותר, וניסה לבודד מקרים טהורים של תגובה לחיסון. הוא מצא כי ל־134 מהמאושפזים הצעירים היה עבר רפואי נקי לחלוטין, ועדיין, 99 מתוכם לקו בדלקת שריר הלב. והפאנץ': 90 מתוך 99 הצעירים, הבריאים, שלקו בדלקת שריר הלב אחרי החיסון – הם גברים. כלומר, בידי משרד הבריאות היו סימני אזהרה בוהקים לגבי קבוצה מאופיינת מאוד, שגם הסיכון שלה למות מקורונה אפסי. כל המידע הזה הועבר לרשויות המפקחות בארצות הברית ובאירופה בזמן אמת.
ומה הייתה תגובתם? ביולי 2021 מפרסם ה־CDC הודעה לתקשורת, ובה הוא טוען שמקרי המיוקרדיטיס שהתגלו בעקבות החיסון הם קלים יחסית וניתנים לטיפול בלי התערבות חמורה מדי. ואז מגיעה הקביעה הנחרצת: "היתרונות של החיסון גוברים על הסיכונים, לכל האוכלוסיות שלהן הומלץ להשתמש בחיסון". הקביעה הזאת לא שונתה עד היום, ומנות של חיסוני קורונה המשיכו להינתן בקופות החולים השונות עד שכבר הפכו ללא רלוונטיות. הנתונים החריגים של משרד הבריאות הישראלי לא גרמו לרשויות לנקוט פעולה או אפילו להשהות מעט את מתן החיסונים לצורך מחקר.
פגיעה קשה בזכויות האזרח
אז מה יש לנו במחקר הזה ומה אין? נתחיל במה אין. אין פרופורציות. אין טווח ארוך. אין מסקנות סופיות. ואת זה לא אני אומר, אלא החוקרים בעצמם. הקבצים רבי הערך שהודלפו להם מתארים רק התבססות של תופעת לוואי מטרידה ומובהקת, תוך כדי מבצע החיסונים והבחינה שלו במקביל. החוקרים טוענים שזהו דגל אדום מספיק כדי שהרשויות בחו"ל ובישראל יעצרו את החיסונים, לפחות בקרב גברים בני פחות מ־30 בלי מחלות רקע. בטענה הזאת יש על פניו היגיון רב, מפני שככל שידוע לנו (והנתונים, לצערנו, אינם שקופים לציבור) אין תיעוד של מקרי מוות ישירים מקורונה, כלומר בלי מחלות רקע, בגילים אלה.
ובכל זאת, אין בנתונים הללו די כדי לקבוע אם החיסון בטוח או לא. כדי לקבוע זאת צריך תיעוד מדויק של כל המחוסנים, עם פילוח של גיל, חומרת המחלה, עבר רפואי והדבקה קודמת, ולעומתם בלתי מחוסנים עם נתונים דומים. זה מחקר שאני לא מתיימר אפילו לומר מה המתודה שלו, בטח שלא לבצע אותו. אבל אופיר ושיר־רז אומרים בצורה ישירה: משרד הבריאות אינו מוכן לספק את הנתונים האלה, ולכן איננו יכולים לתת תמונה מלאה על הבטיחות של החיסונים לעומת התועלת שלהם, לפי סוגי האוכלוסייה השונים. וזו, כשלעצמה, שערורייה בעיניי.
אבל מה כן אפשר להגיד בעקבות המחקר, מלבד השאלות שמעלים שני החוקרים? בשביל זה אזכיר לכם עוד פרטים שבוודאי רציתם לשכוח מהתקופה ההיא. משנכנס מבצע החיסונים נגד הקורונה לתוקף, מדינת ישראל קיבלה החלטה שהיא כופה את אזרחיה לעשות את החיסון. אתם יכולים להציג את זה איך שתרצו, לתרץ ולהיתמם, אבל תקנות התו הירוק שנקבעו כמחייבות ואף נאכפו, העמידו כל אזרח בפני בחירה בין החיסון לשלילת החירות. לא תצליחו לשכנע אותי שזו לא כפייה ופגיעה קשה בזכויות האזרח.
ההצדקה לכך, בזמנו, הייתה עת החירום הנוראית שפקדה אותנו ואת העולם כולו. נניח לרגע בצד את הנחת המוצא הזאת, שבעיניי נתונה לוויכוח. הבה נתייחס רק לשאלת החיסון או שלילת החירות. האם למדינה יש זכות חוקתית לכפות אדם בן 25, בריא כשור, שהסיכון שנשקף לו מהקורונה אפסי ולעומת זאת הסיכון מהחיסון עצמו קיים (בלי שנדע בדיוק באיזו מידה) – לעשות בעצמו את החיסון? האם כאשר על כף המאזניים עומדים ליחיד שני צדדים בריאותיים כמעט שקולים, שתי בחירות הגיוניות ולגיטימיות לכל הפחות, יש למדינה זכות לכפות אותו לבחור באחת מהן בצורה שרירותית שכזו? אני הקטן איני יודע להכריע אם משרד הבריאות קיבל את ההחלטות הנכונות מבחינה אפידמיולוגית, אבל כאזרח אני בהחלט יודע שמידתיות, שמירה על זכויות וחופש הפרט לא היו כאן בשום צורה.
ייתכן שהכול היה בשוגג, או שבלהט התקופה אי אפשר היה להפעיל שיקול דעת. אני מוותר על משפטי ראווה וחבל תלייה. כל העניין הוא הפעם הבאה, ומן הסתם תהיה כזאת. יקראו לה אמבה אוכלת מוח, עכברת, שפעת חריפה או אבולה. הרי אזהרות היפוכונדריות מבית משרד הבריאות אנחנו פוגשים כאן מדי חודש. בשביל שבפעם הבאה לא נגיע למצב שבו שוללים כל זכות מאנשים שמעיזים לבחור אחרת מהמלצות המשרד, והם מוצאים את עצמם נזרקים ממקום העבודה, מחנויות או מבתי הכנסת בהיעדר תו ירוק, חייבת להתקיים חקירה שקופה ומפורטת של כל ההחלטות שהתקבלו במשרד הבריאות מול נתוני האמת בחלוף חמש שנים. לשקול בצורה אמיתית, וחשופה לחלוטין לציבור, אילו מההחלטות היו מוצדקות ואילו לא, בשקלול הפגיעה בזכויות והסכנה הקיומית שנשקפה או לא נשקפה. ואת ההחלטות לגבי מדיניות טיפול במגפה, עם כל הכבוד לפקידים במשרד הבריאות, צריכים בסופו של דבר לקבל נבחרי הציבור שלנו. אלו שאמורים לייצג את האינטרסים שלנו כאזרחים.
ומילה לסיום על הטרגדיה של ביבי. מה מאפיין את ראש הממשלה שלנו, שאנחנו מכירים כל פרט בו כבר 30 שנה, יותר מאשר אלרמיזם קיצוני? רק לאחרונה הוא התפאר בכך, כשאמר בריאיון: "אתם מכירים אותי, אתם יודעים מה הייתי עושה אם היו מעירים אותי באותו לילה". בנוהג שבעולם, אדם שקיצוני בתכונה מסוימת, עיתים הוא נשכר מכך ועיתים הוא נפגע מכך. נתניהו, בשני המבחנים הגדולים שלו, הצליח להיכשל עם האלרמיזם משני הכיוונים: בקורונה, כשהיה צריך למתן אותו, מנגנון ההתרעה שלו פעל ביתר עוצמה ורמס את זכויות הפרט. אבל בערב השבעה באוקטובר, כשנדרשו חיישנים מוגברים, ראש הממשלה המשיך להזרים דולרים לחמאס לצורכי הרגעה.
לתגובות:
