האתוס היהודי בנוי על גדולי עולם שקפצו לתוך כבשן האש או השליכו עצמם למי ים סוף מתוך אמונה גדולה בבורא. אני לא מגדולי עולם, בקושי מקטניו, ולכן לא אקפוץ ממש ללב הכבשן. אולי אגע בקצות אצבעות הרגליים בשולי השוליים של האש. אבל אחרי זמן רב שאני עוקב אחרי האירוע הזה וחש שהוא יוצא משליטה, בשלה העת לגעת בו. אני מדבר על סוגיית הפגיעות הטקסיות־דתיות, שפרצה לחיינו לפני כשנה ומאז מסרבת לדעוך – לפחות בוועדות הכנסת.
זה התחיל בפוסטים בפייסבוק וסיפורים מצמררים שתפסו את תשומת הלב הציבורית. לא ניגע במהלך הטור הזה בשמות ובמקרים, מפני שלא זה העניין. זו הערה מקדימה חשובה: אין לי כל טענה, ביקורת, הכחשה או ביטול של הנפגעות שמתלוננות בפנים גלויות או תחת שם בדוי. איני בוחן כליות ולב, לא פסיכולוג ולא אורקל שמקבל בנבואה את האמת המוחלטת. אני עוסק אך ורק בתפקוד המערכות בסוגיה: הכנסת, התקשורת, הפרקליטות והמשטרה.
למעשה, הסוגיה הזאת לא הייתה מוכרת או מתועדת בישראל עד שהתעוררה בגל האחרון. היו כתות, היו אנשי דת עבריינים שביצעו מעשים זוועתיים, אבל לא הייתה תופעה מוכרת ומוגדרת של ריטואלים טקסיים של קבוצה מוגדרת, שפוגעת פעם אחר פעם באספקטים של מיניות ואלימות בקורבנות מסוימים. עד שהתחילו לצוץ הסיפורים ברשתות החברתיות, ומשם הם הגיעו מהר מאוד לוועדה לקידום מעמד האישה בשיתוף פעולה עם הוועדה לענייני צעירים.
את המהלך הובילו כמה חברות כנסת, כמו נעמה לזימי, מירב כהן, מטי צרפתי הרכבי ופנינה תמנו־שטה. ביולי האחרון הן זימנו אל הוועדה המשותפת כמה נפגעות שיספרו את סיפורן, ועימתו את נציגי המשטרה והפרקליטות שנכחו שם עם העדויות הקשות. אין טעם לחזור בפירוט על כל העדויות, אבל בכלליות מדובר על מקרים של אונס שיטתי וחוזר בידי קבוצת אנשים לאורך שנים ארוכות, במסגרת טקס דתי כלשהו. אחת אפילו סיפרה שהדברים התרחשו בלשכה של חבר כנסת. אחרת בבית קברות. יש מי שדיברה על רצח של קטינים במסגרת הטקסים. הרבה בכיות היו בחדר הוועדה, של הנפגעות ושל חברות הכנסת כאחת, ואז האצבע הופנתה אל המשטרה.
אולי יעניין אתכם
עוד מאת יוני רוטנברג
כולם נשא הרוח: לאן נעלם "גוש האחדות" הפוליטי?
עוד מאת יוני רוטנברג
כשהשמאל יפעיל את המכבש – 'עמך ישראל' עלולה להתכופף
עוד בפוליטיקה
ראשי המפלגות חייבים להסכים איך לא מסכימים
עוד בפוליטיקה
שישה בעקבות אחד: למה כל הפוליטיקאים רוצים את תיק הביטחון?
עוד מאת יוני רוטנברג
מחקר ישראלי: חיסוני הקורונה פגעו באוכלוסיות בריאות
עוד מאת יוני רוטנברג
בקואליציה מתווכחים, ועשיית הצדק במחבלי הנוחבה מתעכבת
"יש לכם פה עדה שאומרת במפורש, עם שמות, קוהרנטית. אין דבר כזה להמתין עם עדות כזאת! אני היום הייתי מזמינה אותה. מחר בבוקר", נזפה היו"רית דאז, פנינה תמנו־שטה, בנציג המשטרה. הצטרפה אליה חברת הכנסת לזימי: "הן יודעות שמות, מקומות, הכול. צריך לייצר להן הגנה". הכול היה נראה פשוט בדרך לפיצוח תופעה מטורפת שהסתתרה מתחת לרדאר כל כך הרבה שנים, וכללה עבירות שעולות יחד עד לעשרות שנות מאסר. דיון מעקב כבר נקבע.
הדיון הזה בכנסת הביא איתו גל של אייטמים בתקשורת. היו אייטמים על הוועדה עצמה, שבהחלט היטיבו עם חברות הכנסת העומדות בראשה, אבל היו גם כתבות נרחבות עם הקורבנות. אין ספק שסיפורים מצמררים ומסמרי שיער כאלה מושכים קוראים וצופים. ערוצים 12 ו־13, ישראל היום, ועוד כלי תקשורת גדולים וקטנים תיאמו ראיונות עם הקורבנות, והפיצו את סיפורן המזעזע בלי להטיל ספק.
הדיון השני התקיים לפני חודש וחצי. גם לשם הוזמנו קורבנות שיספרו את סיפורן, נציגי גופי האכיפה נדרשו להתייצב וחברות הכנסת החרוצות פינו את הלו"ז לקראת האירוע. היו"רית התחלפה בינתיים, וכעת בראש הוועדה עומדת חברת הכנסת צרפתי הרכבי. היא עשתה מעשה ראוי: לקראת הדיון, כדי שיהיה פורה, היא ביקשה ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, הממ"מ, דוח מפורט על הפעילות שנעשתה בכל הגופים המעורבים בעניין מאז הישיבה הקודמת.
כעת נצלול לדוח, שאיך נאמר בלשון המעטה – לא שירת את האג'נדה של מי שהזמינה אותו. הנה מה שעולה מהבדיקה היסודית שנעשתה: משרדי הממשלה הרלוונטיים לנושא הזה לא הצליחו למצוא שום מידע במאגרים שלהם על מקרים שעשויים לענות להגדרה של פגיעה טקסית. משטרת ישראל עשתה מאמצים כבירים לעיין בתיקים רלוונטיים, למשל כאלה שמסווגים כעבירות מין, אלימות במשפחה, נפגעי כתות ועוד, והצליחה למצוא בעשור האחרון ארבעה תיקים שיש מקום לפתוח אותם מחדש ולחקור אם היה בהם אלמנט של פגיעה טקסית. הם נמסרו לפרקליטות כדי שתבחן את הנושא. הפרקליטות בעצמה מסרה שאכן הגיעו כמה תיקים שעשויים להיות רלוונטיים, אך אין לה מה לחדש מעבר לזה. כלומר, התופעה הרווחת טרם נמצאה.
לכאורה, הנתונים הללו מעוררים תמיהה. הרי יושבת ראש הוועדה צעקה על המשטרה שיש להם מול העיניים עדויות קוהרנטיות עם שמות ומקומות, איך הן לא אותרו? מסתבר שהעדוֹת כן הוזמנו, כפי שדרשה יושבת ראש הוועדה. ומה הייתה התוצאה? כך מעדכן הדוח בצורה עדינה למדי: "במענה לבקשתנו לקבלת נתונים על תיקים העשויים להיות רלוונטיים לנושא, בהם תיקים וחקירות שנפתחו בגין תלונות על מקרים שעלו בדיוני הוועדות – לא נמסר מידע של ממש". כלומר, המשטרה חקרה את העדות, ועדיין אין לה מה לחדש בעניין מקרים של פגיעות טקסיות.
אין קצה חוט
הלאה. משרדי הרווחה והבריאות ניסו גם הם להגיע אל האירועים האלה. יש בזה היגיון: אם הנפגעות כל כך מפחדות מהפוגעים, הן יימנעו מלהתלונן עליהם במשטרה. זה המקום שבו צוותים רפואיים שטיפלו בהן או עובדים סוציאליים עשויים לדעת יותר. כידוע, קיים נוהל מאוד מוקפד של דיווח בצוותים רפואיים על מקרים שעלולים להסגיר אלימות. סגירת מעגל על מקרים שחוזרים על עצמם וגורמים לפציעות קשות, כפי שהעדויות תיארו, צריכה לקרות במיוחד במקום הזה.
ובכן, היא לא קרתה. שני המשרדים ערכו סקר בקרב עובדים שלהם – מתחום הרפואה והרווחה – שנמצאים במעגלים הרלוונטיים לזיהוי אירועים כאלה. התוצאות היו דלות. "מעט מהמשיבים דיווחו כי טיפלו בנפגעים שסיפרו על מקרים העשויים להיות רלוונטיים", מדווח הממ"מ לוועדה. גם שם לא נמצא האקדח המעשן.
אפשר לטעון, שהבעיה בטיפול בתיקים מהסוג הזה היא הפחד של המתלוננות להיחשף ולהיפגע, וממילא החשש לגשת אל רשויות החוק. הצוותים הרפואיים והעובדים הסוציאליים עשויים לספק מענה לבעיה הזאת, אבל גם אם לשם לא הגיעו סיפורים קונקרטיים – ישנם גופים שהוקמו במיוחד לצורך כך. מבירור שערכנו, סיפורה של אחת המתלוננות שהופיעה בוועדה הגיע בעבר לפורום תקנה, אך לא המשיך לטיפול בשל בעיות אמינות. לאחר מכן, הסיפור הגיע גם לבית הדין של הרב שמואל שגם בחר שלא לעסוק בו מאותן הסיבות. גם מתלוננת אחרת ניסתה ליצור קשר עם הרב אליהו, ונדחתה על רקע דומה. נציין גם, שהרב שמואל אליהו מנהל כרגע תביעת דיבה נגד משפחת בוירסקי, שעוסק בין השאר בהאשמות של פגיעות טקסיות. התיק עודנו בשלבים מוקדמים, אך לתוצאות בו עשויות להיות השלכות מעניינות על הנושא.
לא באתי לכפור במורכבות. אני יודע שחלק גדול מהקוראים חושב עכשיו בליבו, שזו ממש הבעיה של המערכת. בגלל גודל הטירוף והאכזריות, היא מסרבת לקבל את העדויות ודוחה אותן. אני לא יכול לאמת ולא יכול לשלול את הטענה הזאת, אבל צריך לשאול מה הגבול. עד היום, הכנסת הקדישה שעות ארוכות לנושא, והכריחה את פרקליטות המדינה, יחידה 105 של המשטרה, להב 433, משרדי הבריאות והרווחה והממ"מ להקדיש שעות רבות ומשאבים יקרים לנושא. לא יצא מזה כלום. מתי יוחלט שכספי הציבור יחזרו לשרת עניינים שיש להם תוחלת?
לסוגיה של פגיעות טקסיות יש בעיית קיימוּת בשתי רמות. ראשית, מבחינה משפטית אין כיום עבירה בספר החוקים או כל הגדרה חוקית אחרת שנקראת "פגיעה טקסית". זוהי תולדה ישירה של העובדה שלא התעורר צורך בכך. לא התביעה ולא המחוקק נתקלו באירועים כפי שתיארו העדות בוועדה, ולפיכך גם לא נדרשו לתקן להן קטגוריה משלהן בחוק. חברות הכנסת בוועדה תובעות שוב ושוב מגורמי המקצוע שינסחו הגדרה מדויקת ויסווגו לפיה תיקים, אבל הדרישה שלהן נתקלת בבעיה: איך נגדיר את העבירה בצורה מדויקת, בלי שיש לנו אפילו דוגמה קונקרטית אחת מתאימה?
הרמה השנייה של הבעיה נמצאת בכלל בעולם המחקר. מסתבר שסביב הנושא של פגיעות טקסיות מתנהל דיון אקדמי סוער בעולם כולו. כמובן, המיינסטרים המחקרי בפקולטות כמו סוציולוגיה ופסיכולוגיה נוטה לאמץ אוטומטית את גרסת המתלוננות, ולבנות את התאוריה בהתאם. אבל זה עדיין רחוק מקונצנזוס. לא מעט חוקרים טוענים שבפועל, מספר המקרים של "התעללות מינית ריטואלית מאורגנת", כפי שהיא מכונה במחקר, בעולם הוא מזערי עד אפסי. הם טוענים שהעדויות לוקות הרבה פעמים בבעיות של "זיכרון שתול" שנובע מדינמיקה מסוימת בין הקורבן לכאורה ובין המטפל שלו או סביבתו התומכת. במילים אחרות: הסיפור נבנה בדיעבד, והוא יושב4 על יסוד של פגיעה או מחלה מסוג אחר.
אבל כל אלה – היעדר קצה חוט אחרי חיפוש רחב ומעמיק, קושי משפטי וקושי מחקרי – לא השפיעו כל כך על הח"כיות החרוצות של האופוזיציה. הן ירו את החץ, ואם גורמי המקצוע לא יסמנו בשבילן את המטרה אז הן שוב יצעקו עליהם. "מדובר במגה־אירוע ששנים מתעלמים, מטייחים ומזניחים", קבעה בדיון חברת הכנסת צרפתי הרכבי, "למען הנפגעים והנפגעות, ובכדי למנוע פגיעות בעוד ילדות, ילדים, נערות ונערים, המשטרה והפרקליטות חייבים להיכנס לאירוע, לפעול ובדחיפות". יושבת ראש הוועדה המיוחדת לענייני צעירים, חברת הכנסת נעמה לזימי, הוסיפה: "אנחנו, מספר חברות כנסת שמובילות את הטיפול בנושא הקשה והסבוך הזה, פועלות בחזית אחת יחד כדי שיהיה טיפול אמיתי לנפגעות".
נציגות הפרקליטות והמשטרה ממש נדחקו לפינה בדיון הזה. חברות הכנסת הטיחו בהן: כיצד ייתכן שחלפה חצי שנה ולא נמצא שום מקרה? המבוכה הייתה גדולה, מפני שהנציגות לא רצו להגיד באופן בוטה וגלוי את התשובה – כי אין דבר כזה. אז הן מצאו ניסוחים דיפלומטיים. "בעקבות הדיונים בכנסת הנושא מלווה על ידי ראש אגף החקירות ובטיפול יחידה 105 שמתמחה בפגיעות מיניות", ניסתה נציגת המשטרה להרוויח זמן, "הנושא מורכב והוא אחורה בזמן, ואנחנו רוצים לראות איך אנחנו מתקדמים באמצעות שולחן עגול קדימה. השולחן העגול מאוגוסט עסק בשאלות על אפשרויות זיהוי מהעבר. זאת חקירה סבוכה והבנו שאנחנו צריכים ליווי של פרקליטות והתיקים מורכבים. יש קורבן נוספת שמגיעה היום לתת עדות. יש קורבנות שלא עונות לנו. כל מי שמרגישה מאוימת או חשה סכנה לחייה יכולה להתקשר ל־100".
אתרגם: שולחן עגול הוא המקבילה של "נקים ועדה מיוחדת", שנתניהו משתמש בו פעמים רבות. זו דרך לומר: אנחנו לא מבינים מה אתם רוצים, הדיון כאן הוא על נושא שאין לנו שום חומר לספק בעניינו, אבל משלמים לנו משכורת מטעם המדינה והריבון דרש מאיתנו להקדיש את כל מרצנו לנושא.
גם נציגת הפרקליטות ניסחה התחמקות דומה. "התגייסנו לנושא הזה ומינינו מתוך הפרקליטות פרקליטה בדרגת מנהלת מחלקה", השתמשה בבירוקרטיה כמענה, "אולי יש אירועים נקודתיים מהעבר וצריך מישהו שיתכלל את הכול. בחנו תיקי עבר באמצעות מנהלי מחלקות ומחוזות. העברנו טבלה מסודרת עם המון קריטריונים וזיהינו שמות ומענה ואנחנו לא יכולים להתייחס לתיקים פליליים עם נתונים מאוד קשים. יש תשובות ולא כולן יכולות להינתן כאן ועכשיו. מאז ש־105 פתחו מחלקה ייעודית הגיעו מספרים ספורים שחלקם חזרו על עצמם מתיקים ישנים, וזה לא משנה אם הם נסגרו בעבר. לא כולם כללו מוטיבים של פגיעות טקסיות".
הציטוטים מדברים בעד עצמם. הרבה דיבורים, הרבה צוותים, הרבה ישיבות – אפס תוכן. אני לוקח איתי את הניסוח המבריק של נציגת הפרקליטות: "אולי יש אירועים נקודתיים מהעבר וצריך מישהו שיתכלל את הכול". אולי קרה משהו. וצריך שמישהו יתכלל את זה. את מה? את הכול. זאת הרמה, ידידיי. העיקר שחברות הכנסת מהאופוזיציה "מובילות את הטיפול בנושא הקשה והסבוך הזה ופועלות בחזית אחת יחד כדי שיהיה טיפול אמיתי לנפגעות".
משפחת בוירסקי מסרה בתגובה: "הרב שמואל אליהו תבע אותנו נחמה תאנה ואבי מנחם בוירסקי על כך שפרסמנו כי הוא פוגע מינית בבנות, עקב הסכנה החמורה בפגיעות מיניות ראינו ועדיין אנו רואים שליחות בפרסום".
לתגובות:
