ניהיליזם פיננסי: הדור הצעיר לא מאמין ביציבות כלכלית

ביקור במרכז מסחרי בארצות הברית עשוי לספר למתבונן סיפור מתעתע: הצריכה נראית בשיאה והמסעדות מלאות. אך האם ייתכן שמתחת לפני השטח השגשוג הזה משקף תנועה עמוקה יותר? האנליסטית קיילה סקנלון טבעה את המונח "ניהיליזם פיננסי" כדי לנסות להסביר תופעה מעניינת. לטענתה, בקרב חלקים מהציבור, דווקא הספק ביכולת לבנות עתיד יציב באמצעות עבודה וחיסכון, הוא זה שעשוי לעודד צריכה מוגברת.

במשך עשורים, רבים גדלו על ברכי החוזה החברתי שהבטיח שעבודה קשה תוביל לבית ולחיים יציבים. אלא שבארצות הברית של 2026, כשמחיר בית ממוצע שווה ערך לכ־61 משכורות (לעומת כ־39 משכורות בשנות ה־90), התחושה אצל חלק מהצעירים היא שהעוגן הזה מתרחק מהם. במצב כזה עשויה להתרחש תופעה המכונה "Aspirational Displacement" (התקה שאיפתית): במקום לחסוך למקדמה שנראית בלתי מושגת, יש מי שבוחרים להפנות את המשאבים לפינוקים קטנים. זוהי מעין אסטרטגיית התמודדות: אם הדירה נתפסת כחלום רחוק, האייפון החדש הוא לפחות פיצוי נגיש ומיידי.

דוגמה קיצונית לכך ניתן למצוא בשולי שוק היוקרה, כמו בחברת התעופה BARK Air המפעילה טיסות VIP לכלבים. התופעה שבה אנשים מוכנים להוציא סכומים גבוהים על חיות מחמד עשויה להצביע על שינוי בסדרי העדיפויות: בשביל צעירים שרואים בהקמת משפחה אתגר כלכלי כבד, הכלב הופך לעיתים לבן משפחה הזוכה לפינוק מקסימלי. כשסקרים מצביעים על בעלי כלבים שנכנסים לחובות בגלל חיית המחמד שלהם, ייתכן שזהו ביטוי לרצון להעניק את "הכי טוב" במקום אחד, כאשר במקומות אחרים – כמו רכישת נדל"ן – הדלת נראית סגורה. בשביל חלקם, כשהתחושה היא שהמשחק מכור, אפיקים ספקולטיביים כמו קריפטו עשויים להיתפס כסיכוי הריאלי היחיד לרווח משמעותי.

גם בישראל השיח על יוקר המחיה והדיור עשוי ליצור הלך רוח דומה. לפי נתוני 2025, נדרשות בממוצע כ־160 משכורות כדי לרכוש דירה. יש המפרשים את הזינוק ברכישת רכבי הפנאי והטיסות התכופות כפיצוי צרכני, גישה שאומרת שאם הבית ממילא מחוץ להישג ידינו – לפחות נהנה מההווה.

אולי יעניין אתכם

עוד בכלכלה מניית דוראל ירדה 50% מהשיא. האם זו הזדמנות?

עוד בכלכלה אשליה במבצע: כשהממשלה מייקרת ומאשימה את המדף

במגזר הדתי־לאומי, שבו היציבות, השירות הצבאי או הלאומי והקמת המשפחה הם ערכים חשובים, האתגר הזה עשוי לקבל גוון ייחודי. גם אם לא נראה אצל בני הציבור הזה טיסות לכלבים, הקושי הכלכלי עלול ליצור תלות מתמשכת בהורים ("בנק אמא ואבא") או תחושת תסכול שקטה. כשהמסלול הקלאסי של שירות ועבודה לא תמיד מבטיח עצמאות כלכלית מיידית, הלחץ לעמוד בסטנדרט הקהילתי עלול להכביד, ותחושות של חוסר אונים עשויות להתעורר אצל חלק מהזוגות הצעירים. במקרה כזה אנו עשויים לראות את הניהיליזם זוחל פנימה – לא כמרד, אלא כתגובה לתסכול עמוק.

ייתכן שאנו עדים לשינוי בתפיסה התרבותית אצל חלק מהצרכנים החדשים. לא כולם מחפשים רק יציבות במובן הישן, אלא נחמה או משמעות בהווה, בעולם שבו הכללים הכלכליים השתנו. הניהיליזם הפיננסי הוא אולי רק שם אחד לניסיון למצוא תחושת בית, גם אם הבית הפיזי הפך בשביל רבים למוצר מותרות. במציאות מורכבת שכזאת, קל יותר להבין מדוע בשביל אנשים מסוימים, החוויה המיידית הופכת למפלט.

הכותב הוא מייסד הסטארט־אפ Twelve ובוגר אגף התקציבים במשרד האוצר