בשנת 1807 כינס נפוליאון סנהדרין גדולה בפריז. ממש כך. האם הוא עיין קודם במסכת סנהדרין או בהלכות מלכים של הרמב"ם? נראה שלא. אבל נפוליאון כמו נפוליאון. באותן שנים נפוליאון היה בשיא כוחו. פירוש "נפוליאון בשיא כוחו" הוא בין היתר שאף אחד לא העז לומר לו "לא". לנפוליאון באותן שנים אמרו רק "כן". אחרת הוא כעס מאוד, ואף אחד לא רצה שנפוליאון יכעס עליו. ההשלכות היו עלולות להיות קשות. אשר על כן בחורף 1807 התקבצו להם 71 המוזמנים על ידי נפוליאון בפריז, לעיניה המשתאות של ה"גראנד נאסיון", האומה הצרפתית כולה, בהצגה הטובה בעיר.
נפוליאון עשה ליהודים כבוד כפי שרק נפוליאון ידע לעשות. כאשר ראש הסנהדרין, הרב דוד זינצהיים מחבל אלזס, נכנס לבניין המפואר במרכז פריז שהוסב לסנהדרין, נורו לכבודו מטחי כבוד על ידי חיילים צרפתיים, והוא עבר ביניהם עם פמלייתו בלבוש מפואר, כאילו הוא המשנה למלך. מאז חורבן הבית לא עשה שליט גוי כבוד כזה לחכם יהודי, ועוד שליט בסדר גודל של נפוליאון. יחי נפוליאון.
תפקידה של הפייק־סנהדרין שהוקמה על ידי נפוליאון ופוזרה על ידו מיד אחרי שמילאה את תפקידה, היה למשטר את היהודים החיים בצרפת ולהפוך אותם לאזרחים צרפתים מועילים. מנהיגי היהודים נדרשו לענות על 12 שאלות, לדוגמה אם היהודים מזדהים עם מולדתם צרפת, אם הם מחויבים לחוקיה, אם הם מרגישים מחויבות להגן עליה בפני אויביה, ועוד כהנה וכהנה.
על כל השאלות האלה ענתה הסנהדרין בראשותו של הרב דוד זינצהיים (שבקושי ידע צרפתית) את התשובות הפטריוטיות המתבקשות. השאלה היחידה מתוך 12 השאלות שגרמה להם לכאב ראש הייתה השאלה השלישית: האם מותר ליהודים הצרפתים להתחתן עם הצרפתים האחרים, כלומר אלה שאינם יהודים. התשובה המלומדת של הסנהדרין הייתה משהו כמו שאומנם אין זה מותר על פי דין תורה ולכן על פי דין תורה אין זה מותר, אך מצד שני זה מותר על פי החוק הצרפתי ולכן על פי החוק הצרפתי זה מותר. טוב, זה לא מילולי, אבל האמינו לי, זאת הייתה התשובה. ונפוליאון היה מרוצה. כללו של דבר, מנהיגי היהודים תמרנו את דרכם לא רע במסגרת הפייק־סנהדרין שנפלה עליהם כרעם ביום בהיר.
אולי יעניין אתכם
בסוף אף פרסמו מסמך מסכם של החלטות הסנהדרין בשתי שפות, בצרפתית ובעברית. וכך כתוב שם בהקדמה: "א־לוקים משמיים ראה בעוני עמו ישראל, ולגמלם כרחמיו וכרוב חסדיו רצתה נפשו באדיר המושלם נאפוליאון הגדול. בצל כנפיו בטח לבנו ונעזרנו ותהי שלווה באוהלינו כי מצאה ידינו. חוכמתו הנשגבה היא סמכתנו למען עשה ביום הזה לצאת בעקבי האסיפה המפוארת מאז וכמקץ שנים אלף וחמש מאות התחדש דמותה כימי קדם, ועתה נועדנו בשם סנהדרין גדולה וכוחנו עתה כוח בית דין יפה לגזור ולתקן גזרות ותקנות כפי שורשי תורתנו הקדושה וממנו יראו ילמדו ויעשו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם".
כעבור חמש שנים נפטר הרב זינצהיים. החתם סופר הספיד אותו כמי שבהיותו "גדול ומכובד מאוד בעיני המלך והשרים לא התפתה אחריהם, אלא אחר שגילה להם טפח חזר לכסות טפחיים". סוג של "בא אחיך בעורמה" ורקד לך על האף.
מאז עברו הימים, השתנו הזמנים, ובארץ ישראל קמה מדינה יהודית, היא מדינת ישראל. אנחנו כבר לא צריכים להתרפס בפני הפריץ כמו שנאלצנו לעשות בעבר. עם זאת, המשיח עדיין לא בא, ואת מקצה השיפורים של השחרור המוחלט משעבוד המלכויות ניאלץ כנראה להשאיר לו. יש בזה גם היגיון דתי: כשהוא יבוא ויבקש לגאול אותנו סופית, מה נגיד לו? כבר הסתדרנו בלעדיך? עד אז נמשיך להסתופף בצל משלוחי ה־15F וה־35F מארצות הברית. כך זה כמעט מאז קום המדינה, כך היה תחת ניקסון, רייגן, בוש, קלינטון, ביידן ועכשיו טראמפ. מבחינתנו, טראמפ הוא הטוב מכולם. בעיקר משום שהוא חזר למדיניות הטובה והישנה שהלכה ונזנחה על ידי ארצות הברית בעשורים האחרונים: הוא עושה שימוש כמעט ללא ריסון בכוחה של מעצמת־על שנחושה להישאר מעצמת־על. במבט כללי, מבחינתה של ישראל, זה טוב ואפילו טוב מאוד. בעבור מדינת ישראל, סדר עולמי שבו ארצות הברית שומרת את המעמד שלה כמעצמת־על הוא הסדר העולמי הטוב ביותר. עדיף לנו עשרת מונים על סין, רוסיה או אירופה.
יש דמיון לא מבוטל בין נפוליאון לטראמפ. אולי אפשר להעניק לו שם חיבה: טראמפוליון. אבל רק אם זה מחמיא לו. כי להרגיז אותו חלילה אני לא רוצה, באמת שלא. טראמפ לא אוהב שמרגיזים אותו, וכמו נפוליאון, גם הוא לא רוצה לשמוע את המילה "לא". עכשיו מתגלות בינינו לבין ממשל טראמפ חריקות, אפילו חריקות משמעותיות: בעידודו של טראמפ, טורקיה וקטאר שואפות להיכנס לעזה. הג'יהדיסט בחליפה אל־ג'וליאני מרחיב את תחום שליטתו בסוריה המפורקת, גם זה בתמיכת טראמפ. התפתחויות אחרונות אלה, שלא מבשרות טובות למדינת ישראל, נובעות מהעובדה המרגיזה שטראמפ לא עובד אצלנו, הוא עובד עבור MAGA (Make America Great Again), ובתרגום לעברית: להחזיר את אמריקה לגדולתה. זכותו.
וזכותנו וחובתנו לתמרן מולו בצורה מיטבית: להגיד "לא" איפה שתשובה שכזו לא תשבור את הכלים מולו, ולהגיד "כן" היכן שכל תשובה אחרת רק תזיק לנו, ואחר כך לדאוג לכך שהיישום בשטח יהיה ידידותי יותר מכפי שזה נראה על הנייר. יש לקוות שנתניהו ידע לעשות זאת.
