המדינה לא צריכה לממן חלב במחירי הפסד

לצד האיום הביריוני להפסיק לשווק חלב, לובי הרפתנים מתלונן כי רפורמת החלב של השר בצלאל סמוטריץ' "תכחיד" את ענף הרפת בישראל. כדאי להתעכב רגע על טענה זו ולשאול שאלת תם: מדוע הרפורמה עשויה להכחיד את ענף הרפת? האם האפשרות הזאת צריכה להטריד את מנוחתם של 99.9 אחוזים מאזרחי המדינה שאינם רפתנים, אבל כבר היום משלמים מחירים מופקעים למוצרי חלב שלעיתים קרובות אינם בנמצא בחנויות בכמויות מספיקות?

הרפורמה בענף החלב שאמורה לפתוח את השוק ליבוא מאיימת על ענף הרפת, משום שבעולם מייצרים כמויות חלב שניתן לייבא ולשווק בישראל בפחות מהמחיר המפוקח אצלנו. כפי שכבר קרה במקומותינו, אפשר לייבא מפולין, לדוגמה, ליטר חלב שעומד בסנדרט האיכות של האיחוד האירופי, ולשווק אותו בישראל ב־80 אחוזים ממחירו של ליטר חלב תוצרת כחול־לבן. לא מדובר ב"הצפה", כלומר, במכירת אותו ליטר חלב פולני בפחות מעלות הייצור. זה המחיר האמיתי של ליטר חלב המיובא מפולין.

רפורמת החלב לא באמת תכחיד את ענף הרפת הישראלי, אבל לצורך הדיון נניח לרגע שטענת הרפתנים נכונה. אז מה? האם יש יתרון מיוחד לקיומו של ענף רפת כחול־לבן, והאם גם היום הוא על טהרת הכחול־לבן?

הטענה כאילו ענף זה מבטיח את ייצור החלב המקומי היא בדיחה. גורמי ייצור החלב היחידים הקיימים כאן בישראל הם פרות – ורפתנים. רוב התשומות הנחוצות לייצור חלב – מחומרי בנייה לרפתות ועד מכונות החליבה והמזון שהפרות אוכלות – מיובאים כבר היום מחו"ל. איזה היגיון יש לייבא אותם לישראל כדי לייצר ליטר חלב בכמעט 8 שקלים, כשאפשר לשלוח אותם לפולין או למדינה מרכז אירופאית אחרת וליצור את אותו ליטר ב־6 שקלים? בואו נסתכל לאמת המחרידה בעיניים: אם לא היה רפתן ישראלי אחד, אבל היה אפשר לייבא מוצרי חלב באופן חופשי מחו"ל, לא היה מחסור בחלב או מוצריו בשוק והמחירים היו נמוכים מהיום, לרווחת האזרח הישראלי ובמיוחד לבעלי הכנסות נמוכות.

אולי יעניין אתכם

עוד בכלכלה מניית דוראל ירדה 50% מהשיא. האם זו הזדמנות?

עוד בכלכלה אשליה במבצע: כשהממשלה מייקרת ומאשימה את המדף

פתיחת שוק החלב המקומי ליבוא לא באמת תכחיד את ענף הרפת בישראל, אך תגרום לו להתייעל כדי לעמוד בתחרות. יצרנים קטנים ולא יעילים יצאו מהשוק, ויצרנים גדולים ויעילים יותר, שיכולים לעמוד בתחרות, ירכשו את הפרות ואת הרפתות שלהם. הדבר לא ייצור מונופול, כי מוצרי חלב מיובאים יתחרו עם היצרנים המקומיים. המחירים ירדו ויהיה מספיק חלב ומוצריו לכולם.

הבריונות והאיומים ביצירת מחסור מכוון בחלב נובעים מכך שקומץ רפתנים קטנים נלחמים על העסקים שלהם. אפשר לגמרי להבין אותם, אבל אי אפשר להבין מדוע האינטרס האישי שלהם אמור לגבור על האינטרס של מיליוני אזרחי ישראל. כבר היום רפורמת החלב מבטיחה לסבסד את הרפתנים הללו כדי שיוכלו לעמוד בתחרות. סובסידיות אלו לרפתנים יעלו הון תועפות. היה עדיף למדינה, וזול יותר, להציע פנסיה מוקדמת לכל רפתן שמוכר את הרפת שלו משום שאינו יכול לעמוד בתחרות היבוא.

ציונות אינה נמדדת במחיר חלב מופקע בחסות המדינה. ראוי לדאוג לעתיד הרפתנים, אך לא על חשבון התזונה והכיס של משפחות ישראל. רפורמה אמיצה היא הדרך היחידה להבטיח שוק חופשי, הוגן ובר־קיימא.

הכותב הוא עמית בכיר בפורום קהלת