מועמד ש"ס זכה בבאר שבע, הציונות הדתית תתנחם בסביון

בחירתו בראשית השבוע של הרב אברהם דרעי לתפקיד הרב הראשי של באר שבע, על חודו של קול, סימנה ניצחון נוסף של מפלגת ש"ס באחת ממטרות העל שהציבה לעצמה בשנים האחרונות: השתלטות על כמה שיותר משרות רבני ערים בישראל. הרב דרעי הוא בנו של רב העיר הקודם הרב יהודה דרעי, שנפטר בשנה שעברה. הוא גם אחיינו של יושב ראש ש"ס אריה דרעי. נדגיש מראש בפתח הדברים: אין בכתבה טענות לגבי יכולותיהם והתאמתם של הרבנים שנבחרו או שמועמדים להיבחר לערים השונות.

הרב דרעי נבחר לתפקידו אף על פי שראש עיריית באר שבע רוביק דנילוביץ', דווקא תמך במועמד הנגדי הרב יורם כהן, מועמדו של הציבור הדתי־לאומי בעיר. הוא זכה לתמיכה נרחבת של ראשי הקהילות בעיר ונתמך אקטיבית על ידי ראש העיר, אך לבסוף הפסיד במרוץ כשהרב דרעי קיבל 26 מקולות הגוף הבוחר, והרב כהן קיבל רק 25. הסיבה להפסד: פיצול הצבעה בציבור הדתי בין הרב כהן למועמד דתי נוסף: הרב גד רווח, רב המועצות המקומיות מצפה רמון ונאות חובב. הרב רווח קיבל שני קולות בלבד, וזה עלה בבחירתו של הרב כהן לתפקיד.

הפסדו של המגזר הדתי־לאומי בבחירות בבאר שבע הגיע לאחר ניצחון מפתיע שנרשם שבוע קודם לכן: הרב אורי סדן, רב קהילת 'עוז והדר' בפתח תקווה, נבחר לתפקיד רב היישוב סביון, כאשר ניצח 11 מועמדים וקיבל 16 מתוך 19 קולותיהם של חברי הגוף הבוחר. הניצחון המפתיע לנציג הדתי בבחירות בסביון התאפשר לאחר שש"ס סירבה לתמוך במועמדה של יהדות התורה לתפקיד.

הבחירות בסביון ובבאר שבע הן חלק ממדיניות שהתקבלה כבר בממשלה הקודמת על ידי שר הדתות דאז מתן כהנא, למלא את התקנים החסרים בשורה ארוכה של ערים ויישובים שבהם לא כיהנו רבנים ראשיים, לפעמים גם יותר מעשור. בממשלה הנוכחית המדיניות הלכה והתעצמה.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות האיסור על הגעת אוהדי הפועל ב"ש לאלקמאר: נדבך נוסף במאבק המדיני נגד ישראל

עוד מאת אסף משניות הפר הבטחה: איגוד השחמט העולמי כפה הפסד טכני ביום כיפור

מאז תחילת כהונתה של הממשלה הנוכחית מונו לא פחות מ־11 רבני ערים. עוד ארבע מערכות בחירות מתנהלות כעת, ובראשן הבחירות לרבנות העיר תל אביב, שצפויות להיערך בין פורים לפסח. המועמד המוביל בהן הוא מועמדה של ש"ס הרב זבדיה כהן, אחיו של הרב זמיר כהן. מלבד זאת, גורמים המעורים בפרטים אומרים ל'בשבע' כי בסבירות גבוהה נראה עוד הליכי בחירה נפתחים בשבועות הקרובים. משרד הדתות פועל בימים אלה להליכי בחירה בעוד עשרות מושבים, וכן ביותר מעשר רבנויות אזוריות.

"לש"ס יש מטרה להתחיל להניע כמה שיותר תהליכי בחירה של רבני ערים לפני שהכנסת מתפזרת", אומרים הגורמים ששוחחנו עימם, "היא יודעת שאם היא לא תעשה את זה עכשיו, לא בטוח שהיא תוכל לעשות זאת בכנסת הבאה, והיא עלולה לאבד את היכולת שלה להציב אנשים שלה בערים מרכזיות".

באשר לנתונים, ש"ס הצליחה מעל ומעבר למה שציפתה. מתוך 11 המינויים שכבר נעשו, ש"ס הצליחה למנות 7 מרבניה. בהסכם הקואליציוני של ש"ס מול הציונות הדתית קיבלה הציונות הדתית ארבע מועצות בלבד, בשתיים מהן רב חרדי לא יכול להיבחר: קריית ארבע, בית א־ל, סביון וקצרין.

הטבות ממשרד הפנים

בליץ המינויים מתאפשר בעקבות שינוי התקנות שהחל ליזום מתן כהנא בהיותו שר הדתות. כשכהנא נכנס לתפקיד הוא זיהה שיש ערים שבמכוון מונעות במשך שנים ארוכות את מינוי רב העיר, והשינוי שביצע בתקנות נועד למנוע את האפשרות שראשי ערים יבלמו את ההליך. בכנסת הנוכחית התקנות שונו פעם נוספת: המטרה של ש"ס בשינוי הייתה לא רק למנוע את היכולת של ראשי ערים לעצור הליכי מינוי של רבני ערים, אלא לתת למשרד הדתות שליטה בגוף הבוחר. ראשי הערים התנגדו, בג"ץ התערב, והתקנות תוקנו כך שעדיין יש רוב לרשות המקומית בגוף הבוחר – אך שר הדתות קיבל הרבה יותר כוח באותם גופי בחירה.

לאורך כל הדרך, חברי כנסת הגיעו לוועדת החוקה בהובלת חבר הכנסת שמחה רוטמן והזהירו כי התקנות יפגעו בעיקר בציונות הדתית. כמו כן, רבנים בציונות הדתית הביעו בפני סמוטריץ' ורוטמן את החששות הללו בשיחות פרטיות, והיום ידוע שהם אכן התממשו.

אחת ההשלכות העיקריות של ההסכם שבין הציונות הדתית לש"ס היא הוויתור של הציונות הדתית על עיצוב הגוף הבוחר לרבנות הראשית לישראל. הגוף הבוחר מורכב בין היתר ממקצת מרבני הערים הגדולות בישראל, ולפי ההסכם, כמעט כל הערים הללו שייכות לש"ס. במילים אחרות, הציונות הדתית ויתרה על היכולת לעצב את הגוף הבוחר לרבנות הראשית לישראל – תמורת הסכם שמבטיח לה מינויים במקומות שגם ככה היה נבחר בהם רב מהציונות הדתית.

מי שאיבדה כמעט את כל הערים שבהן כיהנו רבנים מטעמה היא יהדות התורה. אם בעבר היו יותר מעשר ערים מרכזיות שבהן כיהנו רבנים חרדים אשכנזים, ליטאים וחסידים, כיום נותרו שניים בלבד: הרב גרוסמן במגדל העמק, והרב מרגלית בכרמיאל. שניהם צפויים לפרוש בקרוב מתפקידם. העובדה כי לא נותרו רבני ערים חרדים אשכנזים היא הסיבה לזעם שהתגלה ביהדות התורה, לאחר שבש"ס סירבו להפר את ההסכם מול הציונות הדתית בסביון.

אלא שגם ההסכם הזה איננו חקוק בסלע. חלק מאותו הסכם אמור היה להבטיח את בחירת המועמד מטעם מפלגת הציונות הדתית לרבנות הראשית לישראל. מדובר היה, לאחר הפארסה הגדולה בהליך בחירת הנציג של הציונות הדתית, ברב מיכה הלוי, רבה הראשי של פתח תקווה. אלא שניתוח ההצבעה בבחירות לרבנות הראשית לישראל מלמד כי ש"ס לא עמדה בסיכומים, ותמכה במועמד השני מהציונות הדתית שהתמודד במסגרת עצמאית ללא גב מפלגתי, הרב קלמן בר (גילוי נאות: כותב שורות אלה הוא מתלמידיו של הרב הראשי, הרב קלמן בר), שאכן זכה בתפקיד.

"צריך להבין שברוב המוחלט של הערים יש רב ראשי אחד. כלומר, אם ש"ס ממנה את רובם – המשמעות היא שש"ס משתלטת על כל שירותי הדת באותן ערים. בפתח תקווה זה היה אירוע חריג, שהיו שני תקנים. בירושלים הצורך הפוליטי יצר שני תקנים. אבל בערי ענק כמו תל אביב, חיפה ובאר שבע, יש רק תקן אחד. זאת משמעות גדולה מאוד, ושליטה אדירה על תחום הדת בישראל", אומרים גורמים בעולם הרבנות.

"העובדה שבש"ס מצליחים למנות אילו רבנים שהם רוצים ואיפה שהם רוצים, נובעת מכך שהמפלגה מחזיקה גם במשרד הדתות ובעיקר במשרד הפנים", אומר שר הדתות לשעבר מתן כהנא, "ראשי הערים חוששים להמרות את פיו של שר הפנים, ולכן הם מעדיפים ללכת עם הרצונות של ש"ס".

איזה כוח יש למשרד הפנים בנושא?

"כוח עצום. שר הפנים יכול לתת הטבות ושלל טובות לרשויות המקומיות, וזה משחק תפקיד מאוד משמעותי. לדוגמה, דיונים על גבולות של רשויות מקומיות מתנהלים בהובלת משרד הפנים. לכל החלטה שכזו יש השלכות כלכליות אדירות על הערים והרשויות. ראשי ערים לא רוצים להסתכסך עם שר הפנים, ובגלל שהנושא הרבה יותר חשוב להם מאשר זהות רב העיר, אז הם נותנים לש"ס למנות את מי שהם רוצים, בתמורה להחלטות שמרשתות אותם במשרד הפנים. אחד מראשי הערים שדיברתי איתו בנושא בחירת רבני ערים אמר לי במפורש שמבחינתו בחירת רב העיר היא עוד כדור במחסנית הפוליטית שלו, והוא ישתמש בזה כדי להשיג הישגים פוליטיים".

העובדה שבפועל שרי ש"ס לא מכהנים במשרדיהם משנה משהו?

"לא. בפועל הקואליציה הנוכחית ממשיכה לתפקד כאילו השרים של ש"ס מכהנים כרגיל בתפקידם. אלה שיושבים כרגע במשרדים ממשיכים לעבוד שם בשביל ש"ס. ועובדתית, רוב העובדים – למעט השרים עצמם – נשארו בתפקידם. אלה המנכ"לים, ראשי המטות, העובדים בלשכות, כולם. ואלה אנשי ש"ס. אז העובדה שרשמית ש"ס לא מכהנת בתפקידים לא משנה דבר, כי בפועל היא ממשיכה לשלוט בהם".

"ברית המשרתים" עם החרדים

סוגיית בחירתם של רבני הערים הפכה בשנה החולפת לחלק מהמאבק הפוליטי בישראל. חלק מאותן ערים שבחרו רבנים ראשיים בתקופה האחרונה משתייכות למחוזות הליברליים־שמאלניים של הפוליטיקה הישראלית. דוגמה בולטת היא הוד השרון, שם מכהן ראש עיר מטעם 'יש עתיד', אמיר כוכבי, שהתבטא רבות נגד הפוליטיקאים החרדים בעירו, בדגש על מפלגת ש"ס. דוגמה נוספת היא תל אביב בהובלת רון חולדאי. בהוד השרון כבר נבחר מועמדה של ש"ס לתפקיד רב העיר, ובתל אביב כאמור צפוי להיבחר מועמד נוסף מש"ס.

כל זה מגיע ברקע השיח על "ברית המשרתים", אותה קואליציה אלטרנטיבית לקואליציה הנוכחית שמנסים באופוזיציה לגבש, כשלציבור הדתי – לפחות לפי ההצהרות – יהיה מקום מרכזי באותה קואליציה. אלא שבפועל, ברמת השלטון המקומי, אותן מפלגות שמדברות שוב ושוב על ברית המשרתים, מעדיפות ברגע המבחן לסגור עסקאות מול המפלגות החרדיות.

"צריך לומר את האמת, והיא כואבת. מבחינת ראשי הערים, רבנות העיר היא מטרד. הם גם אומרים את זה במפורש. אחד מראשי הערים אמר לי שמבחינתו לא ימנו אף פעם רב עיר עד שיכריחו אותו לעשות את זה. זאת בעיה קשה", אומר כהנא.

איך הגענו אליה?

"הגענו אליה כי השאלה מי יהיה רב העיר היא לא רק שאלה של ג'ובים כאלה ואחרים. זאת שאלה על המקום והנוכחות של היהדות בערים במדינת היהודים. זאת שאלה על אופיין היהודי של הערים בארץ. כאשר אופן החשיבה שלנו עוסק במי יקבל איזה ג'וב, ולא במהות, אלה התוצאות. כשהציבור לא מרגיש מחובר לרבני הערים, הוא יחשוב שהתפקיד מיותר. לכן חייבים במדינה ציונית למנות רבנים ששירתו בצה"ל, שאומרים הלל ביום העצמאות, פשוט רבנים ציונים. עם רבנים כאלה לציבור יהיה קל יותר להתחבר לרבנים הראשיים, וכפועל יוצא לא יזלזלו בתפקיד הזה".

ואולי האמת היא שאותה "ברית משרתים", אותה קואליציה חלופית, גם ברמה הארצית, לא באמת רוצה שותפות עם הציבור הדתי ותעדיף תמיד לסגור דילים עם המפלגות החרדיות.

"אני חושב שבנושא הזה האשמה מוטלת על מפלגת הציונות הדתית, שהתיימרה לייצג את כל הציבור הדתי־לאומי, אבל מה שהיא יצרה בפועל זה תדמית שגורמת לפחד ורתיעה בשמאל הליברלי. זה גורם לכך שיש לאותו מחנה נכונות לעשות עסקאות מול החרדים, בדגש על ש"ס, שמפחידים אותם פחות".

המפלגות שקוראות לציבור הדתי לתמוך בהן, הן אלה שאחר כך עושות עסקאות על חשבונו ועם הסיעות החרדיות.

"בסוף, ברמה הפוליטית מפלגת הציונות הדתית היא זאת שמתיימרת לייצג את המגזר. לה גם יש כרגע את הכוח, והיא מפחידה את האגפים הליברליים. אני לא חושב שבשמאל הליברלי יודעים לעשות את ההפרדה בתוך המגזר הדתי המגוון. אחת המטרות העיקריות שלי היא שבכנסת הבאה, בקואליציית ברית המשרתים, לדמויות כמוני מהמגזר יהיה כוח משמעותי באותה קואליציה ונוכל למנות רבני ערים ציונים מכל חלקי המגזר".

"רב עיר לא חייב לעשות צבא"

באופן מפתיע למדי, סוגיית מינוים של רבני הערים רושמת הסכמה חלקית בין גורמים באגפים היותר ליברליים במגזר, כדוגמת מתן כהנא, לאגפים היותר חרד"ליים, כדוגמת ארגון 'חותם'.

"הדבר שחשוב יותר מכול כשבאים למנות רב עיר, זה שהציבור באותה העיר ירוויח מהבחירה", אומר הרב אביעד גדות, מנכ"ל ארגון 'חותם', "הבעיה היא שמבנה הבחירה היום הפך את ההליך לכזה שמורכב בעיקר מדילים פוליטיים, ולא עוסק בשאלה מי יהיה הרב המתאים ביותר לאותה העיר".

מה ההשלכות של מציאות הדילים הפוליטיים הקיימת כיום?

"התוצאה היא שיש היצע עצום של רבנים מכל המגזרים, מעולים ונהדרים, כאלה שעוסקים יום ולילה בלימוד תורה, הפצת תורה, חיבור הציבור לתורה, אבל הדלתות לתפקידים הממלכתיים המשמעותיים נעולות בפניהם. במקום זה מתמנים רבנים שיכול להיות שגם הם מוכשרים מאוד, אבל זה לא מה שהוביל את הבחירה בהם, אלא היותם מקורבים לפוליטיקאי כזה או אחר. אני יודע שיש המוני רבנים מעולים שמראש ויתרו על האפשרות להתמודד לתפקידי רבנות, כי הם יודעים שזה חסר סיכוי אל מול הדילים. אז הם עוברים להפיץ יהדות באמצעים אחרים, ועושים שם עבודה נהדרת, אבל הציבור בכללותו, בערים, מפסיד אותם בתפקיד החשוב הזה".

העובדה שש"ס היא ששולטת במינויים מרחיקה בעיניך את הציבור ממוסדות הדת?

"זהות הכיפה או השייכות המגזרית לא באמת חשובות כאן. גם לא הטיעונים שכדי שרב יהיה מחובר לציבור בעיר הוא צריך לעשות צבא. אלה טיעונים לא רציניים. אנחנו צריכים רבנים שמתמקדים בעשייה תורנית, כאלה שרוצים להפיץ אותה. כשהרב קוק עשה את מסע המושבות, הוא לא עבר מושבה ומושבה וישב לקפה עם התושבים. הוא עבר ממקום למקום ודאג לשחיטה כשרה, מקוואות, עירוב ולכל צורכי הדת".

אתה לא חושב שרב שמגיע מעולמות דומים לציבור שהוא אמור לשרת יוכל להתחבר טוב יותר אל הציבור?

"זאת אמירה שהיא טובה כסיסמה, אבל במבחן המציאות היא לא עובדת. אנחנו רואים היום שהצמא ליהדות הולך וגובר. הציבור רוצה יהדות. אבל הוא מוצא אותה אצל רבני הציונות הדתית, או שאת מה שהוא מחפש הוא מקבל מרבני הידברות או חב"ד? כולנו יודעים את התשובה לשאלה הזאת. לכן המחשבה שבגלל שרב עשה צבא הוא מתאים יותר לכהן כרב עיר, זאת מחשבה שמזלזלת בעולם הרבנות, ורק יוצרת נזק. ואני אומר את זה כמי ששירת כרב צבאי במשך שנים ארוכות".

הרב גדות סבור כי אחת הסיבות הבולטות שבגללן מעמדם של המוסדות הדתיים בישראל, בדגש על רבני ערים, נמוך כל כך, היא התנהלותו של הציבור הדתי בנושא.

"זאת בעיית מלקחיים. מצד אחד נמצאים לך הרבנים באגף הליברלי־פרוגרסיבי, שהם כבר שנים מנהלים קמפיין נגד המוסדות הדתיים בישראל. אלה שבוכים יותר מכול על כך שהרבנים הנבחרים כיום הם רבנים מהזרם החרדי־ספרדי, הם אלה שבמשך שנים ארוכות ניהלו קמפיינים נגד הרבנות הראשית, ובראשם כמובן ארגון 'צהר'. אך יש בעיה גם בצד השני, בחלק המיינסטרים של המגזר ובחלק החרד"לי", הוא אומר.

ומה הבעיה של האגפים הללו?

"שהם הזניחו את הנושא. הציבור הדתי יודע לקחת משימות גדולות ולעשות בהן דברים מדהימים. מספיק לראות את כל העשייה במפעל ההתיישבות כדי להבין את היכולות הגדולות של המגזר לקחת נושא ולהפוך אותו לאימפריה. הדברים ששר האוצר סמוטריץ' ומפלגת הציונות הדתית עשו בקדנציה האחרונה בכל הקשור ליהודה ושומרון הם לא פחות מהיסטוריים. וזה מעיד בצורה השלילית ביותר שבמקביל להשקעה האדירה ביהודה ושומרון, את נושאי הזהות הדתית ומוסדות הדת בישראל הם הזניחו לגמרי. וכמו בכל תחום אחר, הפעילות הפוליטית היא רק התוצר של התפיסה הציבורית. הציבור הדתי זנח את ההתעסקות בעיצוב הזהות היהודית של המדינה, וכפועל יוצא לא יצרנו את המפעלים והתשתיות שבהם נוכל להשפיע ולשנות את הדברים".