בחודשים האחרונים סימנו גורמים בציונות הדתית, שמהווים אופוזיציה לממשלה הנוכחית, את סוגיית חוק הגיוס כעקב האכילס העיקרי של מפלגת הציונות הדתית. הטענות בדבר "כניעה לחרדים" נועדו לערער את אמון בוחריה של המפלגה שנאשמת בכך שאינה מתנגדת נחרצות למתווה חוק הגיוס גם במחיר יציאה מהממשלה ופירוקה. כך הפכה סוגיית גיוס החרדים, שמטלטלת את החברה הישראלית מאז קום המדינה, לוויכוח שטחי יצרי שמנצל ערך אידאולוגי שמזוהה כל כך עם הציונות הדתית לצורכי ניגוח פוליטי.
בני ובנות הציונות הדתית מחונכים מילדות לתפיסה אינטגרטיבית שרואה בלימוד התורה, בחיי המעשה, בשירות הצבאי ובבניין המדינה חלקים משלימים של זהות לאומית אחת. אותו מודל ייחודי ממצב את הציונות הדתית בעמדת תיווך אידיאלית: יכולתה ואחריותה להוביל ולפקח על מודל שירות הדרגתי, מותאם ואמין שאינו פוגע בזהות החרדית. הציונות הדתית ניצבת בצומת דרכים: האם תצליח לשמש כמתווכת בסוגיה החברתית והתרבותית הנפיצה ביותר בחברה הישראלית, או להישאב ללחץ פנימי של שיח השוויון בנטל ודרישת גיוס מיידית. זאת תוך התעלמות מהעובדה ששינויים סוציולוגיים בסדרי גודל היסטוריים אינם מתבצעים באבחה ומצריכים גישה אבולוציונית של אמון ושמירה על זהות תרבותית. ככל שיצטברו שנים של מציאות מוכחת בשטח שבה מי שנכנס חרדי יוצא חרדי, כך יתגברו תהליכי השינוי וההתקרבות המבורכים שעובר המגזר החרדי.
השבוע היינו עדים לטקס השבעה נוסף בחטיבת החשמונאים, שנערך במעמד ראשי ישיבות ובני משפחות נרגשים. גם הנתונים מעידים על עלייה מתמשכת במספר החרדים שמבקשים להשתלב בחי"ר, בליבת המודיעין, במג"ב, בשירות בתי הסוהר והכבאות. השינוי ניכר גם בשדה המבצעי, כשבשבועות האחרונים הושלמו תיקונים חשובים והיסטוריים בפקודות המטכ"ל שיאפשרו למתגייס החרדי לשמור באדיקות על אורח חייו החרדי, כתנאי יסוד לגיוס חרדים לצה״ל.
אי העברת חוק הגיוס תוביל בהיתכנות גבוהה לפירוק הממשלה בעיצומו של אחד הצמתים הגאו־פוליטיים הקריטיים שידעה המדינה, כשחרב התקיפה מונחת על צוואר משטר האייתוללות וחזית הכרעה בעזה היא עניין של זמן. ברקע פועל ממשל אמריקני מהאוהדים שידעה ישראל, אך גם מהקפריזיים והלא צפויים שעימם התמודדה ישראל, עם מחנה בדלני לצד זרם אנטישמי גובר שרואה בקשר עם ישראל נטל אסטרטגי. מאידך, מעולם לא היה קיים קשר אינטימי והדוק כל כך בין נשיא אמריקני לראש ממשלה ישראלי. השבוע קיבלנו לכך גושפנקה נוספת, כשראש הממשלה נתניהו ביקש פגישה דחופה עם הנשיא טראמפ, ונענה מיידית בחיוב כשבטווח של ימים ספורים נסגרה פגישה בין שני המנהיגים, השביעית בשנה וקצת. רק לזכור את פגישתו המנומנמת של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, שהגיע לפגישה קריטית עם הנשיא ביידן בסוגיית איראן, כשהוא וצוותו מתעקשים להגיע לבית הלבן דווקא בגיהינום של אוגוסט בוושינגטון, כשכל מי שיכול נמלט מהעיר שבחופשה והקונגרס ריק מאדם. לכך יש להוסיף את עיתוי הביקור בשבוע שלפני תאריך היעד ליציאת אחרוני הכוחות האמריקניים מאפגניסטן, כשביידן וצוותו טרודים עד צוואר בעיצומו של משבר שהתברר כקו פרשת המים של ממשל ביידן. מה שקיבלנו בתמורה הוא דחיות ואי ודאות בביקור של ראש ממשלה ישראלי, שישב פחות או יותר בחוסר מעש בעיבורה של וושינגטון, שעה שנשיא ארצות הברית נאלץ להדוף גלי ביקורת עצומים אגב פופולריות מתרסקת.
אולי יעניין אתכם
בתוך כך, במערכת הבחירות הקרובה ניצב המאבק ב"דיפ סטייט" שכבר מזמן יצא מהצללים ומניח את תפיסת עולמו באופן גלוי על השולחן. בראשו המאבק מול מערכת משפט מוטה, שבין היתר בא לידי ביטוי בתיקון לחוק שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים שייכנס לתוקפו רק בכנסת הבאה וצפוי לרדת סופית מהשולחן במקרה של הקמת ממשלת שמאל־מרכז, והעובדה שבקדנציה הבאה צפויים להתמנות לבית המשפט העליון שמונה שופטים שזהותם תלויה בממשלה שתקום. כך גם בנוגע לסוגיית מינויי הבכירים והמשך כהונתו של ראש השב"כ דוד זיני. יאיר גולן, שלפי כל הסקרים צפוי לקחת חלק מרכזי בממשלת השמאל־מרכז העתידית, חוזר ומדגיש שיפעל מיידית לביטול מינויו של זיני, כמו גם שאר המינויים שביצעה הממשלה.
גם בזירה הלאומית־ציונית צפויים להיעצר ההישגים חסרי התקדים ביו"ש מאז 1967, כשהשר סמוטריץ' וחברי ממשלה נוספים דוחפים את תנופת הבנייה והתשתיות עם יותר מ־50 אלף יחידות דיור והקמת יותר מ־50 יישובים חדשים. זאת מתוך הבנה שאף ממשל אמריקני לעולם לא יהיה ציוני יותר מהממשל הישראלי שעומד מולו, וזוהי העת לנצל אופטימלית את חלון ההזדמנויות המדיני שנפתח בפנינו. לאלה מתווספים איומים גלויים כקמפיין להכשרת הרשימה המשותפת לשותפות עתידית בממשלת שמאל־מרכז, איומי הקפאת תקציבי ההתיישבות, סגירת רשתות חברתיות וערוצי תקשורת ועוד.
הגיע הזמן שאותם גורמים שאוחזים בתפיסת "הכול או לא כלום" יאמצו קול שקול שמבין שוויתור על אחריות שלטונית בשם עיקרון ראוי ונכון כשלעצמו – אך שגוי בחוסר הרצון לבחון אותו בפרספקטיבה רחבה – מהווה מתכון להפסד לאומי אסטרטגי. דווקא בזמנים שבהם נדרש איזון עדין בין זהות יהודית לרוח ממלכתית, בין שמירה על עקרונות להובלת שינויים מתוך אחריות, מן הראוי שבני הציונות הדתית לא רק יראו עצמם כשחקנים בזירה הפוליטית היצרית, אלא כמבוגרים האחראים שבה.
הכותב הוא מנכ"ל חברת בלומברג תקשורת
