דילוג לתוכן הראשי

העדכונים של בשבע, ישירות אליכם

בוחרים ערוץ אחד — ומקבלים רק את מה שחשוב.

ערוץ הוואטסאפ עדכונים נבחרים, בלי רעש קבוצת הוואטסאפ אותם עדכונים, בקבוצה ערוץ הטלגרם למי שחי בטלגרם
דעות

סזון של דעות

כנגד אכיפה בררנית והדרה שקטה בתקשורת ובשוק הפרטי, עלינו לזכור שפלורליזם לא שורד ללא תמיכה מעשית בתקשורת עצמאית

איילה חסון. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
איילה חסון. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

אחד הסיפורים שנחרתו בזיכרוני מאימי ז"ל הוא על סבי ז"ל, עיתונאי ב'הצופה' ו'הארץ' ואיש הכוורת הקרובה של השר יוסף בורג, כשהוא עומד בגינת הבית, צינור השקיה בידו, ובין ערוגה לערוגה רושם על פתקים שמות של אנשי קשר שיוכלו לסייע לשכנים וחברים למצוא פרנסה. אלה היו ימים שבהם הפנקס האדום של מפא"י פתח דלתות, ורבים מאלה שלא החזיקו בו נותרו מחוסרי עבודה. לסבי היה הפנקס התכלת של המפד"ל, שותפה קבועה כמעט בממשלות התקופה, ובאמצעות קשריו הצליח לפתוח דלתות שננעלו בפני אחרים.

נזכרתי בסיפור בעקבות פרישתה של איילה חסון מ'כאן 11'. חסון היא עיתונאית ותיקה ומוערכת, שגם מעמדה המקצועי וקורות חייה המפוארים לא מנעו את סיום דרכה בתאגיד, בעקבות אולטימטום שהציבה בפניה הנהלת החדשות: הקראת התנצלות בשידור על דבריה בנוגע לנשים בדואיות בנגב ועל טענותיה לכשלים בקלפיות במגזר הערבי, או שתיאלץ להתפטר. זאת אף שכבר התנצלה על התבטאותה הראשונה וועדת האתיקה קיבלה את התנצלותה. המקרה של חסון מעלה שאלה מטרידה: האם אותן אמות מידה מחמירות, עד כדי הצבת אולטימטום מאיים על המשך העסקה, מופעלות באותה נחישות גם כלפי עיתונאים ופרשנים המזוהים עם השמאל? דווקא במערכת שידור ציבורית שאמורה להבטיח גיוון רעיוני וחופש ביטוי, העובדה שקיימת אכיפה בררנית על בסיס השקפת עולם היא פאול ערכי ומוסרי. בשנת 1987, במאמרו 'הטובים לתקשורת' קרא אורי אורבך ז"ל לבני הציונות הדתית לא להסתפק בשורות קורס הקצינים או בהימצאות בין כותלי בית המדרש, אלא להתיישב גם מול המיקרופון ולהשפיע על האופן שבו מסופר הסיפור הישראלי. רבים נענו לקריאה. אבל כ־40 שנה אחרי כן, גם מי שהגיע לעמדות בכירות יודע שהבעת עמדה ימנית לא מתנצלת עלולה לגבות מחיר מקצועי.

די לקרוא בימים האחרונים אין־ספור טוקבקים נגד עיתונאים שמזוהים עם הימין: "תתחיל לחפש עבודה", כאילו תוצאת בחירות אמורה לקבוע מי יהיה זכאי לעסוק במשלח ידו. האיום אינו מסתכם בטוקבקים. יאיר גולן הכריז שאם יעלה לשלטון יפעל לסגירת ערוצי חדשות שמזוהים עם הימין, ודיבר גם על הטלת מגבלות על תעמולה ברשתות החברתיות. הוא נימק זאת בצורך להגן על הדמוקרטיה מפני הסתה ותעמולה. מה שצריך להטריד כל דמוקרט אינו עצם הביקורת, אלא הנכונות להבטיח מראש את סגירתה של במה תקשורתית. למותר לציין שהעיקרון הזה היה נכון באותה מידה גם אל מול איומים מצד ממשלת ימין על כלי תקשורת שמזוהים עם השמאל, תופעה שאינה קיימת במחוזותינו, וטוב שכך.

הזיכרון ההיסטורי של תקופת הסזון, שבה היריבות בין מחנות ביישוב היהודי הידרדרה לפעולות נגד אנשי המחתרות, אינו מקביל בעוצמתו או בנסיבותיו לוויכוחים בני ימינו. ובכל זאת הוא מזכיר מדוע יש להיזהר במיוחד כשהיריב הפוליטי חדל להיות מישהו שמתעמתים עם רעיונותיו והופך למי שמבקשים לשלול ממנו את זכות הפעולה. ללחץ יש גם ביטוי שקט יותר. עיתונאים ואנשי יח"צ דתיים וימניים שפועלים בכלי תקשורת מרכזיים חשים לא פעם שמצופה מהם להקפיד על ממלכתיות מופלגת, למדוד כל מילה ולהצניע עמדות.

אולי יעניין אתכם

למותר לציין שהפתרון איננו החזרת משטר הפנקסים בצבע אידאולוגי אחר. אין סיבה להדיר איש מקצוע בשל השקפת עולמו; מקצועיות, ניסיון, יושרה ותוצאות צריכים להיות השיקולים הראשונים בכל התקשרות. אבל אם שני אנשי מקצוע מצטיינים בתחומם, מדוע להתעלם מכך שאחד מהם מכיר מבפנים את הציבור, מאמין במטרות הפרויקט ומוכן לשלם מחיר כדי להישאר נאמן לערכיו? זה אינו תחליף לכישרון, אך זו יכולה להיות עדות למחויבות. אדם שאינו מוותר על עקרונותיו גם כשהדבר עלול לעלות לו באפשרויות פרנסה, עשוי להביא למהלך תקשורתי מוצלח יותר מאשר איש מקצוע מבחוץ שהאידאולוגיה שלו מתמצה בשורת הרווח בחשבונית.

אנחנו אוהבים להתרפק על סיפורי החלוציות של גוש אמונים דוגמת סיפורן של נשות בית הדסה שחיו בתנאים קשים בחברון מתוך נאמנות לאמונתן. עבודתו של איש תקשורת אינה שקולה לחלוציות ההיא. ובכל זאת, גם היום יש מי שמשלמים מחיר על עמוד שדרה אידאולוגי: לקוח שנקם, במה שנחסמה, תפקיד שלא הוצע. במובן הזה אפשר לדבר גם על גוש אמונים מקצועי, אנשים שאינם מוכנים להסתיר את עמדותיהם רק כדי להישאר במשחק.

לכן, בבחירת משרד פרסום או פלטפורמה לפרסום מודעה, תרומה לקרנות אידאולוגיות, יועצי תקשורת, כותבי נאומים, מפיקים או אנשי הובלה, אל תתפשרו על הצרכים של הלקוח ובאותה עת גם זכרו את פלטפורמות הימין, בראש ובראשונה מתוך הבנה שפלורליזם בדעות לא ישרוד ללא תמיכה ציבורית. תקשורת עצמאית שמחויבת לערכיה זקוקה לבסיס כלכלי שיאפשר לה להמשיך להשמיע את קולה. סבי השתמש בפנקס התכלת כדי לפתוח דלתות בפני מי שהפנקס האדום סגר בפניו. היום אני מייחל לדבר אחד: שדעה פוליטית לא תהיה כרטיס אדום לפרנסה, ושנאמנות לערכים לא תהפוך לחיסרון מקצועי.

הכותב הוא יועץ תקשורת ואסטרטגיה תקשורתית

 

 

 

מה לקרוא עכשיו