עוד בטרם נודעו תוצאות האמת, כבר התחלף באולפנים ובמסדרונות הפוליטיים הביטוי "חוק ההשתמטות" ב"חוק גיוס מרוכך". ראשי 'גוש השינוי', שבמשך קדנציה הציגו כל מתווה כ"בגידה במשרתים" ואת השותפות עם החרדים כ"איום קיומי", החלו לדבר על "פשרה", "גמישות" ו"עיגול הסוגיה". המעבר ממסע דמוני עתיר אנטישמיות להצהרות מפויסות, מחזק את הטענה שהמאבק בחוק שימש כקרדום פוליטי להפלת הימין, ולא כניסיון לגייס ולו חרדי אחד.
בקדנציה החולפת הוויכוח על השוויון בנטל גלש להכללות פוגעניות. חרדים היו ללעג בתוכניות סאטירה והוצגו כאטומים למחיר הדמים במלחמה, ספגו התנכלויות בתחבורה הציבורית, ונערים שאספו תרומות להכנסת כלה נתקלו בבוז ובטריקת דלת. בן כספית פרסם בליל הבחירות את תמונת יצחק גולדקנופף לצד הכיתוב: "את חמאס כולנו רוצים לפרק, את איראן כולנו רוצים להכריע, אבל על זה הבחירות". אך כבר בשלב המדגמים קרא "להתעלם מהבטחות הבחירות החלולות, לבחון שותפות עם ש״ס ולעגל איכשהו את נושא הגיוס".
גדי איזנקוט, שכינה לאורך הקדנציה את ממשלת הימין "ממשלת ההשתמטות", פרסם סרטון שבו נתניהו מעביר לדרעי שטר של 200 שקלים תחת הכותרת "תקציב תמורת השתמטות". יאיר לפיד טען ש"החוק מבטיח שילדיהם של אחרים יילחמו וייפגעו במקום החרדים". נפתלי בנט בנה את קמפיין הבחירות על "ברית המשרתים", קבע ש"אי גיוס חרדים הורג לנו בפועל חיילים" והזהיר: "מי שלא משרת לא יקבל שקל מהמדינה".
אביגדור ליברמן שבר השבוע את שיאי הציניות. לאחר שהסיר את הווטו על המפלגות החרדיות, הוא הסכים שהמגעים יתבססו על מתווה 2018, ללא סנקציות אישיות ועם יעדי גיוס של מאות בודדות בשנה. זהו אותו ליברמן שב־2019 התעקש להעבירו ללא שינוי, דחה פשרה ומנע הקמת ממשלת ימין. מאז הפך את העימות עם החרדים למנוע אלקטורלי: מהקריאה "לשלוח אותם במריצה למזבלה", דרך הדרישה לשלול ממי שאינו מתגייס את זכות ההצבעה, ועד הקריאה לנהוג במתפרעים חרדים "כמו במחבלים".
אולי יעניין אתכם
המציאות מורכבת מסיסמאות: בשנת הגיוס החולפת התגייסו 4,298 חרדים, לעומת 2,811 בשנה הקודמת. המתווה הציב יעדים של 4,800 בשנה הראשונה ו־5,760 בשנייה, אך לא הבשיל בשל המחלוקת על הסנקציות והתנגדות של פוליטיקאים מתוך הקואליציה. בדומה למשפט נתניהו שפגע אנושות בימין בבחירות 2021, גם חוק הגיוס הוא גורם מרכזי בכישלון הימין להשגת רוב. אם לאחר שנות השפלה תעניק יהדות התורה את השלטון למחנה שהציג את בוחריה כטפילים וכסכנה קיומית, היא תקבע תקדים הרסני: ניתן לרמוס ציבור שלם, ולמחרת לקנות את תמיכתו בהקלה זמנית. זהו פרוטקשן פוליטי: כל עוד החרדים מספקים את האצבעות להקמת ממשלת שמאל, הם ייהנו מחיבוק תקשורתי מוגבל. במידה ויבקשו לשוב לימין, החיבוק צפוי להתחלף במסע נקם חריף יותר. הם יותירו מיליוני אזרחים חבולים, בלי לזכות בלגיטימציה זמנית ממחנה שמשתמש בהם כשטיח בדרכם לשלטון.
הזעם החרדי על אי העברת החוק מובן, אבל הם לא לבד במאבק העצמאות של מחנה שלם. נתניהו ואנשיו מתמודדים שנים עם חקירות, הדלפות, מעצרים וקמפיינים משפטיים ותקשורתיים. סביבת בן גביר נעשתה יעד לעתירות ולחקירות. אנשי הציונות הדתית סומנו כ"קיצוניים", "משיחיים", "אוכלי מוות" ו"מפקירי חטופים", ומצביעיהם זכו לסנקציות משתקות ולמעצרים שרירותיים עד תום ההליכים. בכל זאת, איש ממרכיבי המחנה לא שבר את הברית, מתוך הבנה שאלה מחירים שמשלמים במערכה הקשה על זהותה היהודית והלאומית של המדינה.
הפרסום השבוע בחדשות 12 צריך לשמש אות אזהרה בוהק. ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה, ניצב בועז בלט, קבל על שבפרקליטות קיימים "תיקי מגירה" שמשמשים "מנופי לחץ": "שמים במגירה, לא עושים עם זה כלום שנה. אחרי שנה מוציאים ועושים השלמת חקירה". לדבריו, מח״ש מפעילה כלים דומים כלפי קציני משטרה: "חרגת במשהו? כל מה שצריך זה לבוא ולהזמין אותך עכשיו לכיסא המחשבות". הטענות של ראש אגף החקירות ממחישות את הסכנה שניצבת בפני בוחרי ונציגי הימין.
חבירה לממשלת שמאל תמיט נזק חסר תקנה על המחנה הלאומי. בכניעתה לפרוטקשן של מערכת המשפט ומסע ההסתה, יהדות התורה תמסור לשונאיה את המפתחות לעיצוב ישראל לשנות דור. ממשלות מתחלפות, אך מינויים לביצור כוחם של בית המשפט העליון ומערכות אכיפת החוק, תקדימים משפטיים ושינויים בפיקוח על התקשורת וחופש הביטוי נשארים לשנים אחר כך. כבר נשמעות קריאות לביטול ולהדחות של מינויי הימין, לסגירת ערוץ 14 וגלי ישראל ולהידוק הפיקוח על הרשתות החברתיות, שיופעלו בדומה למה שקורה כיום באנגליה כלפי מחנה אחד. כל תיקון עתידי יעלה לימין בדם פוליטי, כל מינוי שמרני ייתקל בחומה וכל חקיקה תיגרר לעתירות.
החרדים אולי יקבלו חוק נוח, אך יכולים להתעורר מחר כשמוסדות החינוך והישיבות שלהם תלויים במערכת שכבר אינה זקוקה לקולם. יהדות התורה מוכנה לסלול דרך לממשלה שתעצב מחדש את מעמד התורה ואופייה היהודי של ישראל. זהו מאבק בלתי הפיך בחלקו, בייחוד כאשר מצויים כיום במגרש הפוליטי כוחות רדיקליים שמבטיחים לטשטש את זהותה הלאומית של ישראל ולהישען על מפלגות שכופרות בריבונות היהודית. ממשלות מתחלפות, אך מינויים, פסיקות ותקדימים נשארים לדורות.
הכותב הוא יועץ תקשורת ואסטרטגיה תקשורתית
