המחסור במורים מכניס את הבעיה הביטחונית למערכת החינוך

הרגע הזה בוועדה גילם בתוכו את הדיון כולו בקליפת אגוז. יושב ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת צבי סוכות, ביקש מחבר הכנסת סמיר בן סעיד, איש מפלגת תע"ל, להשיב לשאלה פשוטה: האם חמאס הוא ארגון טרור? הדיון עצמו נסב על אירוע דרמטי שמתרחש בשנים האחרונות במערכת החינוך: גידול עקבי במספר המורים הערבים בחינוך הממלכתי העברי. חבר הכנסת סוכות ביקש להדגים בשאלה הזאת את המסר שהוביל לאורך הדיון.

חבר הכנסת בן סעיד, מי שהיה מנהל אגף החינוך במועצה המקומית הבדואית שגב שלום, שרק דקות קודם לכן דיבר בוועדה בשלוות נפש על כך ש"לאף מורה ערבי אין אג'נדה מסוימת. אנחנו חברה אחת, חיים יחד, וצריך לשלב ולהכיר את האחר", יצא מכליו ברגע שהשאלה לגבי חמאס הופנתה כלפיו. "תפסיק לשאול את זה!" התרתח, "אני מסרב לענות", "אני לא חייב לענות לאף אחד", "עזוב אותך מהשטויות", נורו הפנינים מפיו בזו אחר זו. לקינוח כינה את סוכות "אתה גזען", וירד עד כדי קריאות "אוסקוט!" בשפת אימו, לאחר שסוכות לא הרפה ודרש ממנו שוב ושוב לענות לשאלה.

יושב ראש הוועדה לא התרגש מהצעקות, אלא הסביר לנוכחים: "אתה מוכיח בדיוק את הנקודה עליה אנחנו מדברים. אני לא רוצה בבית הספר מורה שלא מוכן לומר שחמאס הוא ארגון טרור. אתה אדם שבא ממערכת החינוך, ויש עוד אנשים כמוך שלא מוכנים לגנות את הטבח. אי אפשר שאנשים כאלה יהיו מורים במערכת החינוך".

כמעט עשירית מהמורים

אולי יעניין אתכם

עוד מאת חגית רוזנבאום המדיניות שמפלה לרעה יישובים יהודים בגליל נעצרה. בינתיים

עוד מאת חגית רוזנבאום מתמחים ממוסדות תומכי חמאס יטפלו בישראלים באיכילוב

המחסור במורים במערכת החינוך הוא סוד גלוי, ולא מהשנה. במערכת החינוך מנסים למצוא פתרונות, אולם פתרון אמיתי ושורשי לא הוצע עדיין, והסובלים העיקריים הם ילדי הדור הבא של מדינת ישראל, וגם המנהלים והמורים שנדרשים לעבוד תחת אילוצים בלתי אפשריים.

על פי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מספרם של בוגרי המסלולים האקדמיים להוראה בשנת 2023 הוא הנמוך ביותר בעשור האחרון ועומד על כ־8,400 בוגרים. הנתונים מצביעים גם על ירידה בשלוש השנים האחרונות במספר הסטודנטים להוראה שנכנסו למערכת החינוך. נציג התאחדות הסטודנטים במכללת קיי תיאר בדיון בוועדה בשבוע שעבר נשירה מאסיבית בלימודי ההוראה עצמם: "התחלנו 32 ונשארנו 12".

מדי שנה, כ־3,000 בוגרים של מסלולי ההוראה (בערך 30 אחוזים) לא נכנסים כלל למערכת. נתון עגום נוסף מצביע על עלייה בשיעור המורים החדשים שעוזבים את המקצוע כעבור שנה אחת בלבד. הנתון העדכני מצביע על כ־12 אחוזים מהמורים שעזבו אחרי שנה את המערכת. מורים רבים אחרים עוזבים אחרי שלוש או חמש שנים.

פתרונות שונים למצוקת המורים נידונו בוועדה, ונגיע אליהם בהמשך. אבל הנתון שנחשף בדיון והקפיץ במיוחד את יושב ראש הוועדה הוא אחוז המורים הערבים המשולבים בבתי הספר בחינוך הממלכתי־עברי, כחלק ממגמה שנועדה למלא את כוח האדם החסר בהוראה. הגרפים שהוצגו לחברי הוועדה הצביעו על מגמה מדאיגה מאוד: מספר המורים הערבים במערכת החינוך העברית הוכפל בחמש השנים האחרונות. אם בשנת 2020 עמד מספרם של המורים הערבים על 1,683, הרי שבשנת 2025 עובדים במערכת החינוך העברית 3,984 מורים ערבים, שהם ארבעה אחוזים מהמורים בחינוך הממלכתי העברי.

נתוני מחקר מעמיקים יותר של הלמ"ס בנושא זה מלמדים כי עד פרוץ המלחמה, מגמת קליטת המורים הערבים הייתה בנסיקה מתמדת, ובשנת 2023 הגיעה לשיא של 600 מורים ערבים חדשים, תשעה אחוזים מהמורים במערכת החינוך היהודית. בשנתיים מאז המלחמה חלה ירידה קלה במספר המורים הערבים החדשים, ובשנת 2025 הוא עומד על 500 מורים, שהם כשבעה אחוזים מהמורים. מקצועות ההוראה שלהם מתמקדים במתמטיקה, אנגלית, מדעים, ערבית וחינוך מיוחד.

נתון נוסף קובע כי בשנת 2025 כמעט מחצית מבתי הספר בחינוך הממלכתי קלטו לפחות מורה ערבי אחד. ערים רבות קלטו יותר ממורה ערבי אחד בבית הספר, והמובילות ברשימה זו הן כפר סבא, חדרה, חיפה ולוד.

המציאות הזאת, שהלכה וצברה תאוצה מתחת לרדאר, איננה אירוע מחתרתי. משרד החינוך של מדינת ישראל, כך מתברר, הלך יד ביד עם גופים שהובילו אג'נדה מוצהרת של שילוב מורים ערבים בחברה היהודית, ועובד איתם במשך שנים ארוכות בשיתוף פעולה רשמי. המוטיבציה של הגופים הללו, יחד עם משרד החינוך, היא כפולה: תחילה ישנו שילוב אינטרסים בין המחסור העצום במורים בחברה היהודית ובין אלפי הסטודנטים המובטלים להוראה במגזר הערבי. מתברר כי רבים במגזר הערבי פונים ללימודי הוראה במוסדות אקדמיים בישראל, ברשות הפלשתינית וגם בירדן, אך מוצאים עצמם מחוסרי עבודה במגזר שלהם. כאשר הענף בישראל משווע לכוח אדם, יש מי שעשו את החיבור והחליטו כי שילובם של פרחי ההוראה הערבים הוא פתרון הקסם למצוקה במגזר היהודי. כך למשל, לפני כשנה פורסמה באתר ynet כתבה על תוכנית פיילוט של משרד החינוך עם המכללה האקדמית בסכנין להכשרת 120 בוגרי המכללה לעבודה בבתי ספר יהודיים, כשגורמים משני הצדדים מסבירים את התועלת הרבה בפיילוט.

אבל ישנו שם רובד נוסף, חשוב לא פחות ומסוכן בהרבה: במסמכים רשמיים של משרד החינוך אודות פרויקט שילוב המורים הערבים, חוזרת שוב ושוב המנטרה על חשיבות הדו־קיום, הכרת האחר, שבירת סטראוטיפים שליליים שנוצרו לחברה הערבית, ועוד שלל ביטויים מוכרים היטב מהשפה הפרוגרסיבית של ארגונים שחדרו אל עומק המערכות של מדינת ישראל. אחד הגופים המרכזיים שמובילים את הפרויקט הוא מכון 'מרחבים' המוביל תוכניות שילוב בין ערבים ליהודים בחברה הישראלית. ראש תחום שילוב מורים ערבים במכון הוא כאמל אגברייה, תושב יפו שעוסק במיזמי שילוב ערבים-יהודים כבר יותר מעשרים שנה.

למורות יש משפחות בעזה

פרויקט שילוב המורים הערבים של 'מרחבים' מוצג באופן רשמי כשיתוף פעולה עם משרד החינוך. 550 מורים מלמדים ב־240 בתי ספר המשתתפים בתוכנית. המכון מתהדר בנתון של 150 אחוז פחות נשירה בקרב מורי התוכנית, בהשוואה לממוצע נשירת מורים בישראל.

במדריך השתלבות למורה ולמנהל במסגרת תוכנית שילוב מורים ערבים בבתי ספר יהודיים – שעליו חתומים משרד החינוך, מכון 'מרחבים' ואף משרד ראש הממשלה דאז – נחשפים עוד פרטים חשובים. המדריך, המפורסם באתר 'מרחבים', פורסם ככל הנראה לפני כעשור, מה שמלמד על מגמה בעלת ותק שהלכה וצמחה בשקט עם השנים. שם נכתב כי התוכנית לשילוב מורים ערבים במקצועות המדעים, מתמטיקה ואנגלית, כדי לפתור את מצוקת כוח האדם בבתי הספר היהודיים, הושקה על ידי משרד החינוך כבר בשנת תשע"ד.

לא מפתיע לגלות כי את הפעילות הזאת מממנים בין השאר ארגוני הקרן לישראל חדשה, שמחדירים את טשטוש הזהות הלאומית אל מערכת החינוך באמצעות מכון 'מרחבים'. על מימון מדריך השילוב של 'מרחבים' חתומות בין השאר קרנות של הקרן לישראל חדשה, דוגמת קרן מוריה וקרן אלן ב' סליפקה, ויוזמות קרן אברהם שותפות לבנייתו המקצועית.

24 עמודי המדריך גדושים עצות, הנחיות ומוטיבציה למורה הערבי בבואו למערכת החינוך היהודית. ישנן שם הצעות להתמודד עם "קריאות גזעניות" מתלמידים (לפנות להנהלה), מה לעשות בתקופות של עימות צבאי או מתח, ודגש מרכזי על התנהגות בימי "מתח" מיוחדים, כלומר ימיה הלאומיים של מדינת ישראל: מה יעשה המורה הערבי בזמן הצפירה ביום הזיכרון, בחגיגות יום העצמאות וביום השואה. הדגש אומנם סובלני ומכבד, אך בהחלט אינו מוחק את זהותו של המורה הערבי, שאף מוצע כי יכיר לתלמידים את חגיו שלו. המדריך חוזר ומשבח את המורים שבחרו להיות "שגרירים של החברה הערבית בחברה היהודית", שישברו את הסטראוטיפים השליליים ויכירו ליהודים את "האחר".

בדיון שהתקיים השבוע בוועדת החינוך הציג כאמל אגברייה מ'מרחבים' את פעילות המכון כמקצועית לחלוטין ונטולת אג'נדה חברתית: "זה לא פרויקט של דו־קיום. אנחנו לוקחים את הטובים ביותר כדי לשבור את מעגל האבטלה ולהכניס אותם לתעסוקה, כמורים מקצועיים ולא כמורים ערביים", הדגיש, בניגוד גמור למסרים הכתובים של מכון 'מרחבים'. הוא אומנם לא התאפק והודה כי "בסוף גם מכירים את החברה הערבית, שיש בה גם הרבה ערכים טובים, אבל בעיקר מדובר על שילוב מקצועי. טובי האנשים נמצאים במערכת הזו".

אלא שהוא עצמו, בריאיון למגזין הפלשתיני 'סברה', תיאר את הקשיים שעימם מתמודדות מורות ערביות במערכת החינוך מאז המלחמה, שמטבע הדברים גרמה ליהודים להיות מסויגים יותר. מדבריו מובן כי שילובן אינו מקצועי גרידא וכי לא ניתן לברוח מהקוטביות בין המגזרים. "אנחנו מלמדים אותן איך להגיב, איך לא לוותר על הזהות שלהן אבל גם איך ליצור אמפתיה אצל הצד השני", הוא מסביר, "המורכבות היא יומיומית. לחלק מהמורות יש משפחות בעזה, חלקן חיות לצד קולגות שבעליהן או בניהן משרתים בצבא. זה לא דיון תאורטי, אלא מציאות חיה".

נציגת שר החינוך יואב קיש נדרשה לשאלת שיתוף הפעולה עם מכון 'מרחבים', והשיבה כי "השר הורה מיידית לבחון את הפעילות של 'מרחבים'. שר החינוך לא ייתן לאף גוף עם תפיסה קיצונית נגד הזהות היהודית להיות חלק ממערכת החינוך ולפעול בתוכה".

ובעוד השר שלח מסר תקיף בנוגע ל'מרחבים', נציגת משרד החינוך הובילה את האג'נדה שלה בדיון, שהרי שר לחוד ופקידים לחוד. בכל הנוגע לשילובם של מורים ערבים במערכת, הסבירה הנציגה כי משרד החינוך פועל על פי דין בשילובם של המורים, ובסופו של דבר הסמכות ושיקול הדעת בקליטת מורה ערבי נתונים לכל מנהל בפני עצמו על פי שיקולי התאמה ומקצועיות, ואין מניעה בהכנסתו של מורה בשל זהותו.

לגבי מכון 'מרחבים' השר אומנם הורה לערוך בדיקה, אמרה הנציגה, אולם ציינה כי המשרד עבד עם המכון בהצלחה יתרה גם בשילוב מורים מהעדה האתיופית. "לי הייתה בבית הספר מורה ערבייה שלימדה ערבית באופן מופלא ואהבו אותה", סיכמה נציגת המשרד באמפתיה גלויה.

רק 12 מורים בחוזים אישיים

דורית יצחק, מנכ"לית ארגון ההורים 'מאירים', התייחסה ל'מרחבים' כחלק מתופעה כוללת של עמותות במימון זר שפרצו לדבריה למערכת החינוך ומשתלטות עליה מבפנים. "'מרחבים' פעלו בתחכום כדי לשלב מורים ערבים במטרה להפוך את ישראל ממדינה יהודית למדינה דו־לאומית", האשימה. היא ציטטה את מטרות החינוך על פי חוק החינוך הממלכתי, שבמרכזן הזהות הלאומית והציונית, וקבעה: "מורה שלא מזדהה עם המטרות האלה לא עומד בדרישות המקצוע. לא מדובר באפליה, אלא בחוסר כשירות. חוסר התאמה מהותי שפוגע בילדים". יצחק תיארה סיטואציות אבסורדיות של מורות ערביות לתנ"ך, מורות שבקושי מדברות עברית ועוד.

טל קופל, איש חינוך וחבר פורום 'כיוון', התריע בוועדה מפני מגמת הגידול של שילוב המורים הערבים: "בקצב הזה, עד 2030 עשרה אחוזים מהמורים במערכת החינוך יהיו ערבים. חינוך זה עיצוב נפש הדור הבא, ואתם נותנים את החינוך בידי אנשים שלא מוכנים לגנות את חמאס, או מורה שיֵשב עצוב בצד ביום העצמאות והילד שלנו יצטרך לבוא ולשאול אותו מה כואב לו. אנחנו מפקיעים את חינוך ילדינו ונותנים אותו לאנשים שרוצים בחורבן המדינה היהודית".

עורכת הדין אודליה קדמי, המשנה לראש מועצת זכרון יעקב ופעילת ימין חברתית, השמיעה קולות מכנס של פורום 'הורים מעורבים' שערכה לפני כמה חודשים. מדובר בהורים שתובעים את החזרת ערכי היהדות והציונות למערכת החינוך, לאחר שכמעט נעלמו ממנה לחלוטין. "בעוד עשר שנים, כ־30 אחוזים מהמורים יהיו ערבים, האם זה יממש את השאיפה של הרצל להנחלת תרבות עברית? איך מורה ערבי ינחיל את מורשת מלחמות ישראל, גבורת ישראל, השואה? מורה ערבי הוא תבנית נוף מולדתו, מה שהוא ספג בבית הספר שלו. אני לא מוכנה שמורה לא ישיר את ההמנון בגאווה לאומית במדינת ישראל".

נקודה נוספת שיש לתת עליה את הדעת היא היכן מתחנכים אותם פרחי הוראה שהופכים אחר כך למורים של ילדי ישראל. נתוני הלמ"ס חושפים כי רובם המוחלט לאורך השנים הם בוגרי מכללות בשטחי הרשות הפלשתינית או ירדן. לפני כחודש עבר בכנסת החוק האוסר על העסקה של עובד או עובדת הוראה (מורה, מנהל, מפקח) במערכת החינוך בישראל אם הוא מחזיק בתואר אקדמי ממוסד להשכלה גבוהה ברשות הפלשתינית – אלא שהוא לא יחול על מי שכבר מועסק במערכת החינוך או על סטודנטים שסיימו שנת לימודים מלאה. כלומר, נכון לעכשיו המצב יישאר כך שרובם של המורים הערבים בתוך המערכת היהודית הם בוגרי מסלולים ברשות הפלשתינית או בירדן. טל קופל הצביע על הנתון המדובר והתריע מפניו בוועדה, כשהסביר שהאווירה האסלאמיסטית הקיצונית במוסדות אלו אינה יכולה להוציא בוגרי הוראה שמתאימים ללמד במדינת ישראל.

אז מה כן עושים? במשרד החינוך מנסים למצוא פתרונות יצירתיים לגיוס כוח אדם להוראה, בינתיים לא בהצלחה יתרה. יצוין, אגב, כי המצוקה אינה רק בבתי הספר אלא גם בחינוך לגיל הרך, שסובל ממחסור קריטי בסייעות. במסגרת ה"אין ברירה" נידונו השבוע בוועדת החינוך גם פתרונות חסרי היגיון כמו ייבוא סייעות ממדינות כמו הודו, או שילוב בני נוער מגיל 16 ומעלה בתפקידי סיוע בגיל הרך.

פתרון אחד שהוצג למצוקת המורים הוא העסקת מורים באישורים חריגים, למשל גמלאים או כאלה שלא סיימו את ההכשרה. הנתונים מלמדים על עלייה של 80 אחוזים באישורים החריגים שניתנו בשנים האחרונות על מנת למלא את השורות, בעיקר באזור תל אביב והמרכז.

אפיק חשוב להגברת המוטיבציה למורים להיכנס למערכת היה חתימת חוזים אישיים. המשמעות היא משכורות גבוהות ומתגמלות יותר מאלו שמקבלים המורים החתומים על ההסכמים הקיבוציים של הסתדרות המורים. המהלך אושר במסגרת הסכם 'אופק חדש' מול הסתדרות המורים, והיה אמור לצאת לדרך לפני שלוש שנים, אלא שיש כנראה מי שלא רוצה להתאמץ יותר מדי למען קידומו.

בוועדת החינוך נחשף הנתון המדהים שלפיו עד כה נקלטו במערכת החינוך רק 12 מורים בחוזים אישיים. יושב ראש הוועדה חבר הכנסת סוכות זעם על ההסתדרות, שלדבריו מסכלת את המהלך החשוב הזה: "היינו אמורים להיות היום עם עשרות אלפי מורים בחוזים אישיים, אבל הסתדרות המורים היא הגורם שסיכל את זה. נשלב ידיים בכל מה שצריך כדי לפתור את הנושא ולהביא מורים איכותיים".

לתגובות:

[email protected]