בעולם המערבי – ובפרט בקרב העם היושב בציון, שאמפתיה, על פי הרמב"ם, היא אחת מסגולותיו – מושמעת לעיתים תכופות הדרישה מהציבור להעלות דבר מה למודעות – שלא הייתה לו מקודם – כדי לתקן את הדרוש תיקון בחברה. יש אכן הרבה דברים שעלינו להעלות למודעות כדי שתיווצר תהודה ציבורית, שתיתן דחיפה לפעילות חברתית וממשלתית ולתקציבים הדרושים לכך: צרכים של אנשים עם מוגבלויות, הטיפול בפגועי נפש, פגיעות מיניות, אלימות במשפחה ועוד.
אלא שהשיח הפרוגרסיבי – לאחרונה המליצו לי כמה מחבריי להפסיק את השימוש במונח שחוק זה, אבל עד שתומצא מילה הולמת אחרת אין לי מונח טוב יותר – מנסה בעקביות להעלות למודעותנו דברים שאינם קיימים. הוא עושה זאת בשם הרגישות החברתית, אך מאחוריה מסתתרת למעשה תפיסת "עולם ישן עד יסוד נחריבה", כדי לבנות על הריסותיו עולם חדש נפלא מבית מדרשו של ג'ון לנון: "דמיינו שכולם חיים רק בשביל העולם הזה… דמיינו שאין מדינות… וגם אין דתות", פִּיס.
בהמשך אנסה להדגים את השימוש שנעשה ב"העלאה למודעות" כדי לעוות לנו את השכל בשני תחומים הנושקים זה לזה: פגיעות מיניות ולהט"ב.
בכנס ירושלים ה־23 מטעם קבוצת 'בשבע' שהתקיים השבוע, חולקו פרסים לאנשי מעשה בתחומים שונים. אחד הפרסים הוענק לרב שמואל אליהו ולבתו אפרת רבינוביץ', על ניהול בית דין לפגיעות מיניות. בדברים שנשא הרב שמואל לאחר קבלת הפרס הוא תיאר במלים שאין נוקבות מהן את סבלם של אנשים שחייהם נהרסו בעקבות פגיעות מיניות שחוו. בתו פנתה מעל הבמה לכל מי שחווה פגיעה מינית ומסיבה כלשהי לא רוצה לפנות לרשויות, להגיע לבית הדין לפגיעות מיניות כדי לקבל תמיכה ולשמוע כיצד ניתן לפעול, הן כדי להשתקם והן כדי להעניש את הפושעים – כל מקרה לגופו. המילים "העלאה למודעות" אומנם לא נאמרו בדבריהם של הרב ובתו, אבל זה בדיוק מה שהם פעלו: העלאה למודעות, שמטרתה היא שיותר ויותר אנשים ידעו על קיומו של בית הדין לפגיעות מיניות.
אולי יעניין אתכם
אלא שמצוקות אמיתיות כגון אלה מלוּוֹת בחברה שלנו לא פעם בקריאה צורמת של גורמים אינטרסנטיים מאזורי החיוג של השמאל – המבקשים להעלות למודעות השכם וערב תופעות שאינן קיימות, מהסיבות שהוזכרו למעלה. גורמים אלה מנצלים לאחרונה בפרט את טוב ליבו של הציבור שלנו, של אנשי הציונות הדתית, ונוטעים גם בו מצגי שווא: אחד ממצגי שווא אלה – כתבתי על כך לפני שבועיים – הוא צעקת השבר על פגיעות מיניות מהסוג הנורא ביותר: פגיעות מיניות טקסיות. הגדרתן של פגיעות אלה אינה ברורה, אך מדובר על כל פנים בפגיעות מיניות שמתרחשות במסגרת של טקס דתי: לא אצל האינקה והאצטקים, וגם לא רק במרתפים חשוכים של מנזרים, אלא בתוך תוכנו.
בשיחה שהייתה לי בעקבות הענקת הפרס עם הרב שמואל אליהו, הוא דחה מכול וכול טענות שקיימת תופעה שכזו בציבור היהודי במדינה. ולא, הרב אליהו אינו חשוד בטיוח! על רקע דברים שהשמיע מעל הבמה – הוא דיבר על 96 פניות שהגיעו לבית הדין שלו בחודש אחד בלבד, כל אחת מהן חיים שלמים שזקוקים לשיקום – שאלתי אותו אם הוא שמע גם על פגיעות מיניות טקסיות. תשובתו לא יכלה להיות נחרצת יותר: אין דבר כזה במדינת ישראל. לדבריו, במשך כל שנות פעילותו של בית הדין הגיעו אליו שלושה מקרים שטענו לפגיעות מסוג זה, וכל שלושתם התבררו בסוף כלא אמינים (הם אולי אכן נפגעו, אבל לא במסגרת של טקס דתי).
האובססיה של השמאל ושל הפרוגרס – אני מתנצל שוב על השימוש במונח שחוק זה – להעלות למודעות חדשות לבקרים תופעות שאינן קיימות, היא, כפי שציינתי, חלק מאג'נדה המבקשת להציג את החברה הישראלית כחברה רעה. בנידון דידן – פגיעות מיניות טקסיות – מדובר באג'נדה המכוּונת נגד היהדות, כי טקסים זה עניין דתי: הסאבטקסט הוא שזה צומח מתוך הדת היהודית.
דוגמה נוספת לשימוש לרעה שעושים בשם הדרישה ל"העלאה למודעות" קשורה ללהט"ב, ליתר דיוק לאות ט' של קבוצה זו. אנשי הלהט"ב, שהם חוד החנית של הפרוגרס בימינו, הצליחו להעלות למודעותנו תפיסה שבימים כתיקונם הייתה לכל היותר זוכה להוקרה במסגרת של מדע בדיוני: התפיסה המיסטית (!) שאתה יכול להיות גבר בגוף של אישה ולהפך. במדעי הטבע, שהם המדעים הרלוונטיים בתחום זה, אין ולו מחקר אחד שתומך בתפיסה שכזו. להפך: מבחינה מדעית זה בלתי אפשרי. מה כן יש? גבר שמרגיש שהוא אישה ואישה שמרגישה שהיא גבר. אלה מקרים שלא מזמן עוד היו מוגדרים כהפרעות נפשיות. עד שבאה תנועת הלהט"ב שניסתה (ובמידה רבה מאוד גם הצליחה) להכריח את החברה כולה לציית לדרישותיו ההזויות של המלך הטרנסג'נדרי הערום ולדקלם את הנרטיב שלו. בסוף זה לא יצליח להם, אבל בינתיים אנחנו עוד לא שם. בסוף, אנחנו עדיין באמצע, בתוך הקלחת הטרנסג'נדרית המטורללת.
כללו של דבר: כאשר ההעלאה למודעות משרתת אג'נדה חברתית־פוליטית היא לא רק חסרת תועלת אלא מזיקה ממש, באשר היא מסיטה את המבט (ואת התקציבים!) מבעיות אמיתיות שקיימות בחברה. אבחון לא נכון גורר טיפול לא נכון. במקום להשקיע משאבים וכספי ציבור כדי להעלות למודעות דברים שאינם קיימים, יש לטפל בצורה נכונה בבעיות האמיתיות – הן של נפגעים ונפגעות מפגיעה מינית, והן של מי שחושב שנולד בגוף הלא נכון.
לתגובות: [email protected]
