המנהיג והיורש: כך נערך ח'אמנהאי ליום שאחרי ח'אמנהאי

בעוד המתח הביטחוני במפרץ הפרסי מגיע לנקודת רתיחה, דיווחים מהעיתונות הבינלאומית חושפים את הנעשה בתוככי הלשכות הסגורות בטהראן. עפ"י דיווח של ה"ניו יורק טיימס", שהתבסס על שיח עם גורמים במשטר ובמשמרות המהפכה, המנהיג העליון של הרפובליקה האסלאמית, עלי ח'אמנהאי, המבין כי משטרו ניצב בפני איום קיומי חסר תקדים, הורה על הקמת מנגנון ירושה לעת חירום.

במרכז התוכנית: העברת מושכות הניהול בפועל לידיו של עלי לאריג'אני, תוך כרסום שיטתי בסמכויותיו של הדרג הנבחר, ואף הוראה חסרת תקדים לפיה כל בעל תפקיד מפתח, צבאי או ממשלתי, נדרש למנות "שרשרת" של ארבעה מחליפים פוטנציאליים לכל דרג.

קודם כול יש להדגיש כי אין מדובר במחליף במלוא מובן המילה. ערך הייסוד של "ולאית-ה פקיה" (שלטון חכם ההלכה), שעליו מושתתת הרפובליקה האסלאמית, אינו מאפשר לאדם שאינו חכם דת לשמש בתפקיד "המנהיג העליון" – ולו היה מצטייר שלאריג'אני יחליפו גם בכותרת הזו, הרי שהיה מדובר בהודאה במקצת שמודל שלטון חכם ההלכה נכשל. על כן, ה"החלפה" שעליה מדובר תתמקד ככל הנראה בתפקיד ניהולי דה פקטו בכל הנוגע למדיניות הביטחון והחוץ – באופן שמראה את מעמדה הנמוך מלכתחילה של הנשיאות בתהליך קבלת ההחלטות ברפובליקה האסלאמית. אם ח'אמנהאי יחוסל, ייתכן שיעלה דגם שלטוני חדש: מנהיג דתי כ"בובה" טקסית, בעוד הכוח האמיתי מוחזק בידי מועצה ביטחונית מצומצמת.

בין כך ובין כך, מדובר בהכרה מפוכחת של המכונה המנהיג העליון בכך שתקיפה אמריקנית או ישראלית היא תרחיש סביר ואף קרוב, ושהוא עצמו נמצא הפעם על הכוונת. על ידי בניית מערך המחליפים, אולי אף כהסקת מסקנות ממבצע "עם כלביא" שנפתח בפגיעה משמעותית בצמרת הפיקוד של משמרות המהפכה, המשטר מבקש להשיג המשכיות תפקודית, לאיין את אפקט ההפתעה והכאוס שעלול להיווצר ממבצע של "עריפת ראשים", ואולי אף לאותת לוושינגטון כי חיסול המנהיג לא יביא לקריסת הרפובליקה האסלאמית – ואולי אף להפך.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אהד מרלין המשטר האיראני מודה: אנחנו במשבר כלכלי חמור

עוד מאת אהד מרלין כוית (שוב) תחת אש

כלי תקשורת מערביים נוטים לתייג את לאריג'אני כ"מתון", "שמרן-מתון" או כמי שמשתייך ל"מחנה הפרגמטי". אמנם בעבר לאריג'אני נמנה על מתנגדיו של אחמדינז'אד הקיצוני, אך אין משמעות הדבר שמדובר בליברל דגול. לאריג'אני הוא בראש ובראשונה איש של הממסד, הנמנה על מעגל המקורבים הזוכים לאמונו של ח'אמנהאי, ועל כן אין ספק שהוא רואה איתו עין בעין גם מבחינה אידיאולוגית; איש של ריאליזם פוליטי שח'אמנהאי רואה בו אדם מפוכח, שרוצה בייצוב המשטר ורואה בו ערך עליון.

במקביל לדיווחים על מערך הירושות, העיתון הצרפתי "לה פיגארו" פרסם ידיעה מטלטלת על ניסיון "הפיכה פנימית" בינואר האחרון. לפי הדיווח, הנשיא לשעבר חסן רוחאני ושר החוץ לשעבר מוחמד ג'וואד זריף הין בין מי שניסו לדחוק את ח'אמנהאי ממוקדי קבלת ההחלטות בעיצומן של המחאות, ונשלחו בשל כך למעצר בית קצר.

חשוב לסייג: היכולת של השניים לבצע מהלך כזה מול משמרות המהפכה היא מוגבלת מאוד. עם זאת, עצם קיומו של הדיווח מעיד על הקרעים העמוקים בתוך ההנהגה האיראנית. המאבק בין המחנה השמרני-ביטחוני לבין המחנה הפרגמטי אינו רק על אידיאולוגיה, אלא על שאלת השרידות של איראן ביום שאחרי.

ה"וין-וין" של טראמפ

מנגנון הרציפות של ח'אמנהאי מפחית את התוחלת האסטרטגית של חיסול ממוקד ככלי להפלת המשטר. ולמרות זאת, על פניו, טראמפ נמצא במצב של win-win: אם ריכוז הכוח סביב דמויות כמו לאריג'אני וקאליבאף ייצר הנהגה "רציונלית" יותר מבחינתו, כזו שתעדיף דה-אסקלציה זמנית כדי להציל את המערכת, בדומה למה שאירע עם משטר מאדורו – הרי שמבחינתו הוא השיג צד שני שאפשר "לעבוד איתו" כדי להשיג הסכם לשביעות רצונו.

לחלופין, אם מבצע לחיסול המנהיג יוביל דווקא לעליית הנהגה קיצונית עוד יותר שתבחר להגיב בעוצמה חסרת תקדים נגד יעדים אמריקניים כדי להוכיח שהיא עדיין שולטת – הרי שההתפרסות חסרת התקדים של הצבא האמריקני באזור תאפשר לו להוציא לפועל מבצע צבאי רחב היקף ומתמשך נגד המשטר כולו עד להכנעתו – הגם שלא ברור האם טראמפ תופס "הכנעה" כהעלמה מוחלטת של המשטר והחלפתו באחר לחלוטין, או ככניעה שתביא את המשטר לחתום על הסכם לשביעות רצונו.

מהם התרחישים האפשריים?

עבור ישראל, המצב מורכב. התרחיש הישראלי האידיאלי הוא מן הסתם קריסת המשטר הנוכחי והחלפתו במשטר אוהד, ויש לשאוף לכך במידת האפשר, גם אם לא ברורים סיכויי ההצלחה של מהלך כזה מהאוויר.

תרחיש אחר שנידון הוא שהקרסת המשטר הנוכחי תגרור עלייה של דיקטטורה צבאית של משמרות המהפכה, בהיותם הגוף המאורגן והחמוש ביותר בשטח באיראן. במקרה כזה, ישראל תעדיף לפעול להחלשה משמעותית של המשטר תוך העסקתו בנושאי פנים באופן שיאפשר לירושלים להמשיך לפעול נגד תוכנית הגרעין והטק"ק.

תרחיש נוסף הוא כניעה איראנית – טרם תקיפה או אחריה – ופנייה להסכם, באופן שיישמר את המשטר ויעמיד אותו על רגליו באופן זמני עד לעליית ממשל אמריקני אחר ועוין פחות לרפובליקה האסלאמית, וייתכן שלשם תחתור איראן בסופו של דבר – ולא מן הנמנע שלשם מנסות למשוך גם מדינות האזור, שחוששות מהתלקחות אזורית ומהפלת המשטר. במקרה כזה ישראל תמצא עצמה מול משטר איראני קיים, גם אם מוחלש, ויהיה עליה לפעול לתאם מול הממשל האמריקני שיתקיימו בהסכם אלמנטים חיוניים לישראל – אפס העשרה, הפסקת מימון מערך השלוחים, פירוק תוכנית הטק"ק, ועוד.

בסופו של יום, השאלה הגדולה נותרת פתוחה: האם המערך שבנה ח'אמנהאי יצליח לעמוד במבחן האש האמריקני המתקרב, או שמא דווקא "הסדרת הירושה" היא שתצית את קרב הירושה המדמם שטהראן כל כך חוששת ממנו?