המשטר האיראני מודה: אנחנו במשבר כלכלי חמור

המשבר הכלכלי באיראן הולך ומתקרב לנקודת רתיחה, והפעם לא מדובר רק בנתונים כלכליים קשים אלא בהכרה הולכת וגוברת בתוך ההנהגה עצמה כי המלחמה, הסנקציות והמצור על הורמוז פוגעים ביכולתו של המשטר לתפקד. בשבועות האחרונים נשמעו יותר ויותר קולות מקרב בכירי המשטר שהודו בפומבי בחומרת המצב. זאת, באופן שממרה את פיו של מוג'תבא ח'אמנהאי, אשר הנחה את בכירי הממשל להימנע מהתבטאויות פומביות העלולות "לפגוע במורל" ולהעמיק מחלוקות סביב המשך המלחמה והאפשרות להגיע לפשרה.

ההתבטאויות של הנשיא מסעוד פזשכיאן ויו"ר המג'לס מוחמד באקר קאליבאף בולטות במיוחד. פזשכיאן הודה כי איראן נמצאת ב"מצב הגרוע ביותר של מלחמה כלכלית", דיווח על ירידה של 25% עד 35% בסחר החוץ ועל מחסור חמור במט"ח, ואף התריע מפני משמעות הסנקציות למי שטוענים כי הן אינן משפיעות על המדינה. קאליבאף הזהיר כי גם יכולותיה הצבאיות של איראן לא יספיקו אם אוכלוסייתה תישאר רעבה. עצם העובדה ששני מוקדי כוח בכירים ממשיכים לדבר בפומבי על המצב הכלכלי, בניגוד להנחיית המנהיג העליון, מעידה כי מדובר בבעיה שקשה יותר ויותר להסתיר.

המצוקה אינה מסתכמת במט"ח או בסחר. על פי דיווחים שונים, איראן מתמודדת עם גירעון מבני של כ-14 עד 15 מיליון ליטר בנזין ביום, לאחר שנים שבהן הצליחה לכסות את הפער באמצעות יבוא ומשיכת דלק ממאגרים אסטרטגיים. כעת גם המאגרים הולכים ומצטמצמים, ובכיר איראני הודה כי משיכה נוספת מהם עלולה לסכן את יציבות האספקה. הממשלה נאלצה להודיע על העלאת מחירי הדלק, אף שהעלאת מחירים דומה ב-2019 הייתה אחד הטריגרים לגל המחאה הקשה ביותר שידע המשטר במקביל, נוצר ויכוח פנימי בין הממשלה, המבקשת להשתמש ברזרבות כדי למנוע משבר מיידי, לבין גורמים ביטחוניים החוששים מריקון העתודות.

למצב הכלכלי מוסיפה פגיעה נוספת שנובעת דווקא מהכלי שאיראן ביקשה להפוך למנוף לחץ על יריביה: המצור על הורמוז. בעוד שאיראן מנסה להגביל את השיט במצר, ארצות הברית טענה השבוע כי היא הצליחה לפנות מוקשים מנתיבי השיט הבינלאומיים ולאבטח כ-1,500 כלי שיט שהעבירו מאות מיליוני חביות נפט. לפי הנתונים שהוצגו השבוע, ארצות הברית ובעלות בריתה מצליחות להמשיך להוציא נפט מהמפרץ, בעוד איראן עצמה אינה מצליחה לייצא נפט מחופיה. במקביל, מדינות באזור מתחילות לפתח חלופות יבשתיות וימיות דרך סעודיה, האמירויות, עיראק ותורכיה, באופן שעלול להפחית לאורך זמן את חשיבותה של איראן כצומת סחר אזורי.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אהד מרלין כוית (שוב) תחת אש

עוד מאת אהד מרלין הפעלתנות הטורקית: אנקרה בונה ארכיטקטורה אזורית משלה

ההתפתחויות הללו מתחברות למהלך רחב יותר של וושינגטון. שר האוצר האמריקני סקוט בסנט הכריז בשבוע שעבר על "מבצע בידוד כלכלי" נגד איראן, שאותו תיאר כ"D-Day כלכלי", ובמסגרתו ארצות הברית מבקשת לפגוע במקורות ההכנסה של המשטר ומשמרות המהפכה באמצעות סנקציות על רשתות פיננסיות, שילוח, טכנולוגיה, זהב ונכסים דיגיטליים. ההחלטה של איחוד האמירויות להשעות את קשרי הסחר והפיננסים עם איראן, שהתקבלה לפני כשבועיים, מעניקה למהלך האמריקני משמעות נוספת, משום שאבו דאבי הייתה במשך שנים שער מרכזי שדרכו איראן רכשה סחורות ממדינות שלישיות ועקפה חלק מהסנקציות. אם המהלך האמירתי יישמר, הוא עלול לפגוע לא רק בסחר הישיר אלא גם במנגנוני העקיפה שעליהם נשענה הכלכלה האיראנית.

לכן המשבר הכלכלי הופך בהדרגה גם למשבר פוליטי ואסטרטגי. מצד אחד, המחנה הביטחוני והניצי ממשיך לקדם דוקטרינה התקפית יותר ולהציג עמידה מול ארצות הברית כחלופה היחידה לכניעה; מצד שני, הקולות מתוך המערכת האזרחית מזהירים כי המשך העימות עלול להוביל לקריסה כלכלית שתסכן את יציבות המשטר עצמו. העובדה שמוג'תבא ח'אמנהאי מנסה למנוע את הפיכת הקשיים הכלכליים לנושא ציבורי, בעוד הנשיא ויו"ר הפרלמנט ממשיכים להתריע עליהם, מצביעה על פער הולך וגדל בין הרצון לשדר עוצמה לבין המציאות הכלכלית.

מבחינת המשטר, המשמעות ברורה: הוא עדיין אינו מוותר על העימות, אך גם מבין שבניגוד להערכותיו הראשוניות, הזמן אינו בהכרח פועל לטובתו. מכאן ניתן להבין את המאמץ לשמר במקביל יכולת הרתעה ולוחמה, אך גם להשאיר פתח למשא ומתן ולהסכם שיאפשרו הקלה בלחץ. נשיא איראן פזשכיאן הודה השבוע כי המשך המלחמה אינו אינטרס איראני או אזורי. ואכן, ככל שהמצור, הסנקציות והבידוד הכלכלי יימשכו, כך צפויה שאלת ההסכם להפוך פחות לוויתור אידיאולוגי ויותר לצורך הישרדותי של המשטר.

הכותב הוא חוקר בכיר בתוכנית האזורית ב״מיינד ישראל״