עובד ציבור, במיוחד בימים הללו, צריך לשנן לעצמו את הפתגם "If you can't stand the heat, get out of the kitchen". עובד ציבור צריך לפתח עור עבה ולהתמודד עם ביקורת גם אם היא לפעמים חוצה את גבולות הטעם הטוב. אבל נדמה שבעניינה של היועצת המשפטית של משרד המשפטים, עורכת הדין יעל קוטיק, נחצו קווים אדומים.
למען הסדר הטוב אפתח בהבהרה. הטור הזה איננו שיר הלל לקוטיק, אינני קושר לה כתרים ולא מחלק לה ציונים. זה לא כתב הגנה עליה, ומצד האמת היא לא באמת הסיפור. ייתכן שהיא עורכת דין מצוינת, ייתכן שהיא עורכת דין בינונית או אפילו גרועה. ייתכן שהיא אמיצה כמו חנה סנש, וייתכן שהיא פחדנית כמו עכבר. כל אחד שמכיר אותה וידע להגות את שמה לפני נובמבר 2025 זכאי לדעתו. במשך כ־26 שנה מכהנת עורכת הדין קוטיק במשרד המשפטים. מעולם היא לא עניינה את הציבור ואת התקשורת. אפילו לעצם מינויה לתפקיד היועצת המשפטית של המשרד קשה למצוא אזכור בתקשורת. קוטיק לא עניינה איש, עד שהתגלגלה לפתחה כבדרך אגב שאלת ניגוד העניינים של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה בפרשת הפצ"רית יפעת תומר־ירושלמי.
בבת אחת, בגלל חשש קל שהיא לא תגיע לתוצאה הרצויה מבחינת התקשורת ומבחינת היועצת המשפטית לממשלה – הותרו כל הרסנים, ושמה הפך למרמס, ובאמת אין גבול שלא נחצה. לא בגלל מעשה שהיא עשתה, לא בגלל קביעה שיפוטית נגדה שהיא חורגת מסמכות או פועלת בניגוד לחוק, אלא בגלל החשש שהיא תגיע למסקנה לא רצויה. והעניין הזה מטריד מאוד. בבת אחת נקבע, יש מאין, וזה הפך לתואר קבע בכל פרסום: "היועצת המקורבת ללוין".
קוטיק כאמור מכהנת במשרד המשפטים כבר יותר מ־25 שנה, היא מונתה ליועצת המשפטית של המשרד על ידי ועדת איתור שבה ישב המשנה ליועמ"שית גיל לימון שהצביע בעדה, אבל ברגע שלא נענתה לקול ההמון היא הפסיקה להיות "שומרת סף" או סתם יועצת משפטית והפכה ל"יועצת המקורבת ללוין". וכולם מיישרים קו. בתקשורת, בעמותות, באופוזיציה ומי לא. הנה, כך לדוגמה כתבה השבוע התנועה לאיכות השלטון בפוסט שמציג את קוטיק כאויבת של שלטון החוק עם תמונת אימה וכותרת "תפסיקו לזהם את החקירות", היא מוגדרת "היועצת המקורבת ליריב לוין". וכמובן, בגוף הפוסט התנועה נוקטת בשיטה הידועה של רק לשאול שאלות: "האם המקורבת של יריב לוין מזהמת חקירות פליליות?". באותה מידה אפשר לשאול: האם אליעד שרגא מקבל שוחד מגלי בהרב־מיארה?
אולי יעניין אתכם
עוד מאת אבישי גרינצייג
הרפורמה המשפטית חוזרת. זה אולי צודק, אבל ממש לא חכם
עוד מאת אבישי גרינצייג
השופטים נגד הממשלה, שנותנת להם את כל הסיבות להיות נגדה
עוד במשפט
נתניהו וכ"ץ: מחבלים לא יוחזרו לבתיהם, בניגוד לפסיקת בג"ץ
עוד במשפט
העונה החדשה של משפט נתניהו: דמויות מרתקות, עלילה צפויה
עוד מאת אבישי גרינצייג
המועצה לזכויות הסבתא: מערכת המשפט מבזבזת את זמנה לחינם
עוד מאת אבישי גרינצייג
למה אנשי תקשורת מתעקשים לכרות את הענף שהם יושבים עליו?
מתנגדת לעניינים
כדי לעשות סדר בדברים נצטרך לחזור לתחילת הפרשה. בסוף אוקטובר 2025 פרצה לחיינו פרשת הפצ"רית. במסגרת בדיקת פוליגרף שגרתית לצורך קביעת סיווג ביטחוני לקצינה בפרקליטות הצבאית, היא נשאלה האם העבירה מידע לגורם בלתי מאושר. מן הון להון התברר כי העבירה לחדשות 12, בהוראת תומר־ירושלמי, את הסרטון משדה תימן שתיעד את החשד להתעללות של חיילי כוח 100 במחבל עזתי. הדרמה היא לא בעצם ההדלפה, אלא בעובדה כי התברר שבכירי הפרקליטות הצבאית הסתירו וטייחו שהם עומדים מאחורי ההדלפה, גם לאחר שנפתחה בדיקה פלילית למצוא את המדליף הסורר, תוך הטעיית שופטי בג"ץ שאליהם הוגשה העתירה לפתוח בחקירה בנושא.
למרות שהיועמ"שית בהרב־מיארה הייתה מעורבת במתווה הבדיקה, ולמרות שהיא הייתה מעורבת בתגובה השקרית לבג"ץ (למען הסר ספק, אין בידי ראיה או ראשית ראיה לכך שהיא הטעתה את בג"ץ ביודעין), בהרב־מיארה ניהלה בעצמה את החקירה נגד הפצ"רית, והתוותה את כיווני החקירה. בכירים במשרד המשפטים המליצו לה להסיר את ידיה מהעיסוק בפרשה בגלל מראית עין, אולם היא סירבה לעשות זאת. אחד מאלו שהמליצו לה לעשות כן היה לא אחר מאשר המשנה שלה, ד"ר גיל לימון, שתחום התמחותו הוא ניגודי עניינים.
בהסדר ניגוד העניינים של בהרב־מיארה נקבע כי "בכל מקרה בו יתעורר ספק בנוגע לכתב התחייבות זה או בכל מקרה בו יתעורר חשש לניגוד עניינים שלא הוסדר בכתב התחייבות זה – אתייעץ עם היועצת המשפטית של משרד המשפטים ואפעל בתיאום עימה״. בהרב־מיארה לא עשתה כן, אלא החליטה על דעת עצמה שהיא לא בניגוד עניינים. רק כאשר הוגשו מכתבי התראה ועתירות לבג"ץ, בהרב־מיארה הבינה שאין לה ברירה אלא לקבל חוות דעת של היועצת המשפטית של משרד המשפטים יעל קוטיק. בהרב־מיארה הסתירה מקוטיק מידע חשוב מאוד, וציפתה לקבל חוות דעת שקובעת שאין כל ניגוד עניינים. קוטיק קבעה ההפך. היא קבעה כי בנסיבות העניין יש חשש לניגוד עניינים, בשל המעורבות של היועמ"שית בבדיקת ההדלפה ובתגובה לבג"ץ.
מה עשתה בתגובה בהרב־מיארה? היא שלחה לשר המשפטים לוין מכתב שאותו הפיצה לכל כלי התקשורת, ובו כתבה שאומנם היא משכה את ידיה לאחר חוות הדעת, אך לאחר מכן הוסיפה: "חוות הדעת גובשה מבלי שנערך בירור עובדתי, ולכן עוד נדרש לעשותו מול גורמי החקירה המוסמכים. עריכת חוות הדעת ללא הבירור הנדרש הובילה לכך שהנחות מרכזיות שעליהן מבוססת חוות הדעת אינן נכונות, וממילא גם מסקנתה. בנוסף, האמור בה אינו תואם תקדימי עבר". כלומר, בהרב־מיארה היא זו שפנתה לקוטיק – ולאחר שקיבלה חוות דעת שקובעת שהיא בניגוד עניינים, בחרה ללעוג לה ולהציג אותה כשרלטנית.
לא מיותר לציין שבפנייתה לקוטיק הסתירה בהרב־מיארה שהעוזר הבכיר שלה, ד"ר חגי הרוש, מנע את עצמו מיידית מעיסוק בפרשה בשל ניגוד עניינים. היא הסתירה שגם המשנה הבכיר שלה, עורך הדין שרון אפק, מנע את עצמו מיידית מעיסוק בפרשה בשל חברות קרובה וותיקה. היא הסתירה את המלצת המשנה ליועמ"שית גיל לימון להסיר את ידיה מעיסוק בפרשה. היא זו שהסתירה פרטים, והיא זו שבחרה לתקוף את היועצת המשפטית של משרד המשפטים שהיא לא בדקה מספיק לפני שקבעה את קביעותיה. סתמה ולא פירשה. לא מיותר לציין כי חגי הרוש מסר לאחר מכן עדות בפרשה, וכך גורמים נוספים בפרקליטות המדינה.
לאחר מכן הוגש המכתב על ידי בהרב־מיארה לבג״ץ. במקום שהעמדה שתוגש לבג״ץ תהיה של היועצת המשפטית של משרד המשפטים – כי הרי העמדה שלה בנושא ניגוד עניינים מחייבת את היועצת המשפטית לממשלה – בפועל קרה ההפך. העמדה שהוגשה לבג"ץ הייתה של בהרב־מיארה. בסיום התגובה לבג״ץ היא מוסיפה כך: ״טרם חתימה יצוין כי נמסר מהיועצת המשפטית של משרד המשפטים כי היא מסתייגת מן האמור בסעיף 9 למכתב וצירופו, שכן מדובר בבחינת 'דבר והיפוכו'".
כלומר, יש נושא אחד ויחיד שבו נקבע בפירוש שהיועצת המשפטית לממשלה כפופה ליועצת המשפטית למשרד המשפטים. והנה, אפילו בדבר האחד והיחיד הזה היא דואגת לזלזל בפומבי בחוות הדעת שקיבלה, ובתגובה לבג״ץ על עתירה בנושא היא מציגה את עמדתה, במקום שהתגובה תיכתב ותאושר על ידי הגורם המוסמך להכריע. בדיוק ההפך מהסטנדרט שהיא מחילה על שרים כאשר עמדתה המקצועית הפוכה. למרות התנהלותה זכתה בהרב־מיארה לחיבוק מתקשורת המיינסטרים.
הממצאים עד כאן
נקפוץ צעדים רבים קדימה, ונגיע לשלב שבו החקירה הסתיימה. היועץ המשפטי של המשטרה, אלעזר כהנא, שלח מכתב ליועצת המשפטית של משרד המשפטים קוטיק כדי שתכריע מי הגורם שאליו ניתן להעביר את תיק החקירה. המכתב של כהנא היה תמציתי במיוחד, ואומנם ציין כי "עד כה ממצאי החקירה מעלים כי לא נמצאה תשתית ראייתית למעורבות (בפלילים, א"ג) של גורמים ממעגלים אחרים (מלבד בפרקליטות הצבאית, א"ג)", אך בוודאי לא נשמט מעיניכם צמד המילים המוזר "עד כה". כמו כן, היועץ המשפטי של המשטרה ציין כי נגבו "עשרות עדויות של מעורבים, בהם גורמים בצה"ל, פרקליטות המדינה, לשכת היועצת המשפטית לממשלה ועוד".
הפנייה לא ציינה את זהות העדויות והמעורבים. כיצד היועצת המשפטית של משרד המשפטים אמורה לקבל את ההחלטה מי יכול לטפל בתיק אם לא מציינים בפניה מי המעורבים שמסרו עדות בפרשה? ומה פשר המילים "עד כה"? אם חשבתם שצמד המילים הזה שורבב בטעות, קראו בבקשה את הודעת הדוברות שהוציאה משטרת ישראל לצד שליחת המכתב הזה: "בהתאם לחוות הדעת שתתקבל על ידי יועמ״ש משרד המשפטים, יועבר חומר החקירה לגורם בדיקה מוסמך, חיצוני למשטרה, אשר יוכל לבחון את ממצאי החקירה ואת המשך ההליכים בתיק, בכלל זה את הצורך בביצוע השלמות חקירה, זימון עדים וחשודים נוספים ולחילופין הגשת כתבי אישום נגד החשודים שיימצאו רלוונטיים".
כלומר, המשטרה יוצאת מנקודת הנחה שיש אפשרות ממשית שיהיה צורך בביצוע השלמות חקירה שכוללות זימון עדים וחשודים נוספים? זו הודעת כסתו"ח של ממש, שלמעשה אינה אומרת כלום. המפכ"ל לא רצה לכתוב מה העמדה המקצועית של המשטרה ומה בפועל עלה מן החקירה, מן הסתם כדי שלא יאשימו אותו שהוא חלק ממנגנון הטיוח – והוא מגלגל את ההחלטה לקוטיק בלי להציג בפניה תמונה עובדתית קוהרנטית ושלמה.
מה השיבה קוטיק למכתב הזה? "נדרש מידע לעניין מיהות גורמי המשרד אשר עשויה להיות להם זיקה למיצוי ההליך הפלילי". הבקשה הכי טריוויאלית בעולם. מה האינטרס של קוטיק? אין לי שמץ. אני לא חוקר כליות ולב. אבל זו בקשה מתבקשת מאליה. איך זה הוצג על ידי עמיתיי בתקשורת? כך לדוגמה הדרישה הוצגה על ידי אביעד גליקמן: "קוטיק נפגשה היום עם ראש אח"מ ודרשה ממנו! ברוב חוצפתה להביא בפניה את תיק החקירה".
זה פשוט שקר בוטה. לא רק שהיא לא דרשה זאת, אלא שהיא הבהירה שאין בכוונתה לעסוק בהיבטים הפליליים של הפרשה כפרקליטה מלווה אלא אך ורק בסוגיית ניגוד העניינים כיועצת משפטית. בהמשך, עקב החזרה העיקשת על הקשקוש שהיא דרשה לקבל את תיק החקירה, היא נאלצה לכתוב זאת בפירוש. "יועמ"שית משרד המשפטים לא ביקשה לקבל לידיה את תיק החקירה". אתם חושבים שזה עזר? ברור שלא. עד הרגע הזה ממש ממשיכים הפרסומים כאילו היא ביקשה לקבל את תיק החקירה.
קוטיק הציעה כי "המשטרה תעביר סיכום מסודר המתאר את השתלשלות העניינים הנדרשת לגיבוש עמדה בסוגיית ניגוד העניינים". על כך אמר גורם עלום במשטרה בכתבה ב'הארץ' כי "למשטרה אין כוונה להעביר את כל תיק החקירה, בטענה כי קוטיק אינה מוסמכת לכך. 'היא מנסה בכוח להכתים את המערכת המשפטית כולה בלי שיש לזה ביסוס, אין סיבה לחשוף גורם לא מוסמך לפרטי החקירה', אומר מקור במערכת אכיפת החוק".
זוכרים שמלכתחילה היועמ"שית בהרב־מיארה תקפה בפומבי את קוטיק שהיא גיבשה חוות דעת בלי שהעמיקה את הבדיקה מול גורמי החקירה המוסמכים? ומה קורה כאשר היא עורכת בדיקה מול גורמי החקירה המוסמכים? מסרבים לתת לה את המידע ומאשימים אותה שהיא מזהמת את החקירה, משרתת גורמים פוליטיים ומונעת ממניעים זרים. זה היה מצחיק אם זה לא היה עצוב. המסקנה ברורה: הבעיה לא באי בדיקה מספקת של העובדות ולא בבדיקת יתר של העובדות, הבעיה היא שיש יועצת משפטית שאנחנו לא בטוחים שהיא בכיס שלנו. ולכן הג'יהאד נגדה מוצדק, וכל האמצעים מותרים.
חרפה דרמטית
השיא נשבר השבוע, כאשר בעיתון 'הארץ' פורסמה כתבה, לאחר בילד־אפ מטורף של העיתונאי המפרסם מיכאל האוזר טוב. ב־17 בפברואר כתב האוזר טוב כי הוא עומד לפרסם על קוטיק "ידיעה דרמטית". ביום שלישי השבוע הידיעה הדרמטית פורסמה: "בעברה כשוטרת צעירה, היועצת המשפטית למשרד המשפטים יעל קוטיק מסרה עדות נגד בכיר במשטרה בתקווה להיחלץ מהעמדה לדין. זאת לאחר שנפתחו נגדה חקירות פליליות במח״ש על זיוף שעות הנוכחות שלה וקבלת תואר על חשבון המשטרה במרמה".
ובכן, מדובר באירועים שהתרחשו לפני 33 שנה. ידיעה דרמטית! אבל כאשר מגלים את הפרטים שהוסתרו על ידי האוזר טוב מתברר עומק החרפה. האוזר טוב ציטט מתוך הכרעת דין שעסקה בקצין משטרה בכיר שנאשם בעבירות מין חמורות. קוטיק הייתה אחת המתלוננות בתיק. מכיוון שמדובר במתלוננת על עבירות מין, שמה כמובן לא הופיע בהכרעת הדין אלא רק ראשי התיבות. בניגוד ברור לחוק, האוזר טוב פרסם ציטוטים מתוך הכרעת הדין שמבקרים את המהימנות של קוטיק. השופט זיכה את הנאשם מחמת הספק מהאישום שנוגע אליה, והרשיע אותו בשני אישומים הנוגעים לשתי מתלוננות אחרות.
למען הסר ספק, אכן יש קביעות לא קלות בנוגע להתרשמות השופט מהמהימנות של עדות קוטיק, אבל כאמור – מדובר באירועים מלפני כ־30 שנה. מה זה בכלל רלוונטי ל־2026? ואיך עיתונאי מרשה לעצמו להתנגח ביועמ"שית תוך ציטוט קביעות אודותיה כמתלוננת על עבירות מין? לא מיותר לציין שהפרקליטות דווקא כן האמינה לה, וביקשה מהשופט להרשיע את הקצין גם באישום הקשור בה. השופט לא השתכנע וביקר את המהימנות שלה. איך זה רלוונטי לסוגיה שעל הפרק 30 שנה לאחר מכן? הפרסום הלא חוקי והמכפיש הזה, תוך רמיסת כל נורמה, הוא משהו שבאמת ובתמים מזעזע אותי.
רק בגלל החשש הרחוק ביותר שאיכשהו קוטיק תגרום לכך שבהרב־מיארה תיאלץ למסור עדות בפרשת הפצ"רית מוכנים לעשות רצח אופי לא חוקי לעובדת ציבור. העיתונאים חגגו על הפרסום הזה, כאילו מדובר בסקופ המאה. המסר ברור: מי שיהין לסטות מהשורה – זה יהיה דינו. וכל זה כמובן בשם הדאגה לשלטון החוק. האמת שלא מדובר בדאגה לשלטון החוק, אלא בדאגה לאנשי שלומנו בשלטון החוק. אינני יכול לתאר במילים כמה אני בז להם. לא כי אני חושב שצריך לחקור את בהרב־מיארה באזהרה, אלא כי הם עושי מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס.
לתגובות:
