"במבט לאחור, עזיבת הליכוד וממשלת בנט-לפיד היו טעות"

הימים של השר זאב אלקין עמוסים למדי. לצד ישיבות קבינט אינטנסיביות, הן בקשר לעתיד רצועת עזה והן בקשר להיערכות לקראת המערכה האמריקנית מול איראן שנמצאת באוויר כבר תקופה, השר אלקין נמצא מדי יום על ציר הגליל העליון והנגב. את הריאיון הזה אנו מקיימים בשעת ערב מאוחרת, לאחר יום עבודה נוסף וארוך למדי בגליל המזרחי. אחרי הכול, אלקין הוא השר הממונה על שיקום הצפון והדרום לאחר המלחמה הארוכה.

אלקין נכנס לתפקידו כאשר 'הימין הממלכתי' של גדעון סער התמזגה חזרה לתוך הליכוד. סער הפך להיות שר חוץ דומיננטי למדי, ובעבור אלקין נוצר משרד מיוחד בתוך משרד האוצר. למעשה, השר אלקין עמד בראש ועדה מיוחדת שהוקמה בכנסת באותו נושא בדיוק, במהלך הסבב הראשון של המפלגה בקואליציה בתחילת המלחמה, אז עדיין יחד עם גנץ ואיזנקוט, שהצטרפו לקבינט.

אלא ששאלות רבות עלו על עצם הצורך בקיומו של המשרד המיוחד של השר אלקין, לאור העובדה כי בממשלה הנוכחית ישנם כבר המשרד לפיתוח הנגב והגליל, משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות, וכמובן המשרדים הוותיקים והקבועים כמו משרד הבינוי והשיכון ומשרד החינוך, שבין השאר הם אמורים לעסוק בשיקום החבלים שנפגעו קשות במלחמה האחרונה. השר אלקין דוחה את הטענות נגד הצורך בקיום משרדו.

"נגעת בנקודה הנכונה. יש כל כך הרבה משרדים שאמורים לעסוק בשיקום הצפון והדרום, כל אחד בתחומו שלו, ולכן אין שום סיכוי בעולם שללא המשרד שלי הדבר היה מתבצע. ברגע שיש כל כך הרבה גופים שאמורים לעסוק באותו אירוע, בדרך כלל מה שקורה זה ששום דבר לא זז", הוא אומר.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות דיווח: ליברמן יחבור לנתניהו תמורת רוטציה – ליברמן מכחיש

עוד מאת אסף משניות בחירות 26: מי עבר, מי נשאר, ומי הולך לבד נגד הסיכויים

אם צריך שר שירכז את כל העבודה, ישנו המשרד לפיתוח הנגב והגליל, שזאת בדיוק אמורה להיות עבודתו.

"המשרד לפיתוח הנגב והגליל הוא משרד חשוב, והשר וסרלאוף עושה שם עבודה טובה, אבל אין מה להשוות בין הכלים שיש במשרד ההוא לבין הכלים שאיתם אני עובד. רק מבחינה תקציבית, המשרד שלי אחראי על סדר גודל של 30 מיליארד שקל. למשרד של וסרלאוף יש כמה מאות מיליונים בשנה. המשרד לפיתוח הנגב והגליל לא יכול להתמודד עם האתגרים שכרגע צריך להתמודד איתם. הוא לא נבנה לשם כך. השיקום של הצפון והדרום בעקבות המלחמה הוא לא חשיבה נקודתית. מדובר באירוע אסטרטגי. יש פה בערך 20 משרדי ממשלה רלוונטיים לאירוע. צריך לעבוד את מול מרכז השלטון המקומי. צריך לעבוד אל מול אגף התקציבים. זה אירוע שהוא הרבה יותר גדול ממשרד רגיל. היחידים שיכולים להוביל פרויקט שכזה הם או משרד ראש הממשלה או משרד האוצר. וגם בהם לראש הממשלה או לשר האוצר אין יכולת, מבחינת כמות העבודה האחרת שיש להם, לטפל גם בזה. לכן היה צריך להקים את המשרד שאני עומד בראשו בתוך משרד האוצר".

והעובדה שנוצר המשרד שלך אכן שינתה את אופן ההתמודדות?

"בוודאי. אני אתן לך דוגמה גם מהצפון וגם מהדרום. בדרום, הליך השיקום החל מיד לאחר פרוץ המלחמה. הוקצו לזה 17.5 מיליארד שקל. אבל חמישה מיליארד שקלים היו תקועים כל עוד לא עבר חוק תקומה בכנסת. במשך התקופה שזה נח תחת האחריות של ראש הממשלה החוק לא קודם, כי ראש הממשלה היה עסוק באותו הזמן בניהול המלחמה. גם בממשלה עצמה החוק היה תקוע, כי משרדי הממשלה השונים רבו האחד עם השני. כשנכנסתי לתפקיד קידמתי את החוק הזה, ששחרר את המיליארדים הללו. בלי המשרד, הכספים עדיין היו תקועים. וזה עוד כלום לעומת מה שהיה בצפון. שבועיים אחרי שמוניתי לתפקיד נכנסה לתוקף הפסקת האש בלבנון והתקבלה ההחלטה שעד 1 במרץ התושבים יחזרו לצפון. אבל לא היו שום תוכניות מעשיות איך לעשות את זה. היה תקציב של 12 מיליארד שקל, אבל הוא היה נעול עד שיהיו תוכניות מסודרות. בניתי שם יש מאין. ממש כמו מדינה שבדרך. העברתי החלטות ממשלה בקצב של בין החלטה לשתיים בשבוע, כדי שבכלל ניתן יהיה להוציא אל הפועל את החזרה לצפון. כל הדברים האלה לא היו יכולים להתרחש ללא המשרד שלי, ועובדה שהם לא התרחשו עד שמוניתי".

לא מה שאומרים על קריית שמונה

תהליך שיקום הצפון לאחר המלחמה מורכב למדי. מעבר לנזקים הכבדים למבנים בכל הגזרה, זכר למתקפות הטילים של חיזבאללה, תושבים רבים החליטו כי הם לא מעוניינים לחזור להתגורר באזור. ראשי המועצות בגליל המערבי והמזרחי טוענים כי הממשלה מזניחה את חבל הארץ, ומצביעים על נתונים מדאיגים למדי. השר אלקין לעומת זאת טוען כי המספרים שונים מאוד מהנתונים המדאיגים שמוצגים שוב ושוב.

"צריך לומר כמה דברים בכל הקשור לחזרת התושבים, הן לצפון והן לדרום. בדרום זה נתון מעודד הרבה יותר. את שנת הלימודים הנוכחית פתחנו עם 2,000 תלמידים יותר ממה שהיה ערב המלחמה. מבחינת שיעור התושבים שחזרו, אנחנו עומדים על 95 אחוז, כאשר הגיעו עוד רבים חדשים. בסך הכול היום בנגב יש יותר תושבים ממה שהיו לפני המלחמה, ומדובר גם על זוגות צעירים. בצפון המצב שונה, אבל עדיין הרבה יותר טוב ממה שחשבנו שהוא יהיה כרגע", הוא אומר.

הטענות הן שהממשלה לא דואגת לשיקום הצפון, ואנשים לא חוזרים לשם.

"זה לא נכון. צריך להבין כמה דברים. קודם כול, שיקום הצפון החל שנה לאחר שיקום הדרום. כלומר מה שאנחנו רואים כרגע בדרום פשוט התחיל מוקדם הרבה יותר. לוקח זמן לקדם תהליכים. הם לא מתרחשים בן לילה. זה לא שקיבלנו החלטת ממשלה, ומחר בבוקר היא כבר מיושמת במלואה. ועדיין, שיעורי החזרה הרבה יותר גבוהים ממה שדמיינו. הנתונים שנמדדו על ידי פיקוד העורף ופיקוד הצפון בחודש ספטמבר הם המספרים המדויקים האחרונים שיש. בספטמבר עמדנו כבר על 87 אחוזי חזרה, וסביר להניח שעד היום כבר חצינו את 90 האחוזים של התושבים שחזרו, כי זה היה עוד לפני חזרת הסטודנטים. זה נתון הרבה יותר גבוה ממה שחשבנו שנשיג".

אז המספרים שמביא ראש עיריית קריית שמונה, על עשרות אחוזים שעדיין לא חזרו, לא נכונים?

"המספרים האלה הם מספרים של חתך רוחב. ברור שיש מקומות שבהם עדיין לא הגענו ל־90 אחוזים. קריית שמונה היא אחד מהמקומות שבהם עדיין יש פער לעומת שאר הגליל. וגם אצלו לא מדובר על שליש מהתושבים. יש מוסדות רשמיים של מדינת ישראל, והם מראים שגם בקריית שמונה חזרו 80 אחוזים מהתושבים. בשלומי, לעומת זאת, היום יש יותר תושבים ממה שהיו לפני המלחמה. כלומר בקריית שמונה יש עדיין פער, אבל המצב הרבה יותר טוב ממה שנאמר שוב ושוב בתקשורת".

הנתונים מרשימים וגם די מעודדים, ועדיין יש פערים. איך מגשרים עליהם?

"ההתמודדות היא השקעה. והמטרה היא לא רק לחזור למה שהיה לפני המלחמה, אלא לצמוח. במשך יותר מדי שנים מדינת ישראל הזניחה את הצפון. הצפון כולו היה במגמה שלילית לפני המלחמה. אנשים עזבו אותו. לכן בשביל להצמיח את הצפון חייבים לחשוב לא רק על שיקום למה שהיה, אלא על יעד הרבה יותר גדול. אנחנו בממשלה הצבנו יעד של הוספת 100 אלף תושבים לצפון. העברנו את החלטת צמודי הגדר. מדובר בהחלטה דרמטית שפשוט נועדה לשנות משמעותית את עתיד הצפון, בהשקעה של מיליארד שקל ביישובים עד שני קילומטר מהגבול. המטרה הייתה לעודד אוכלוסייה חדשה בצפון. בתוך ההחלטה, למשל, החלטנו לסבסד מכירת קרקע למילואימניקים כך שהיא תעלה להם רק 50 אלף שקל. זה רביעית מהעלות מלפני המלחמה. הרבה גרעינים, לא מעט מהציונות הדתית, הוקמו והגיעו להתיישב בכל הקו הזה".

ואז מגיע ראש מועצת מטולה ותוקף את התושבים הדתיים החדשים שמגיעים.

"ראש מועצת מטולה עושה טעויות על גבי טעויות שרק מזיקות והורסות את מטולה. במהלך המלחמה הוא עשה עבודה מדהימה, ובעיניי הוא גיבור ישראל. אבל מאז הוא רק עושה נזק למועצה. למטולה חזרו עד כה רק 50 אחוזים מהתושבים, וזה ישירות בגלל ההתנהלות שלו. הלעומתיות שלו לממשלה פוגעת ביכולת להשקיע תקציבים במועצה ולשקם אותה. העובדה שהוא אסר על התושבים לחזור למועצה עד הקיץ ואמר להם שהם לא יקבלו שירותים אזרחיים פשוט הבריחה את התושבים, כשגם ככה מטולה הייתה בנויה על 50 אחוזים מהתושבים ששכרו את הדירות ולא היו הבעלים שלהן. הם עברו למקומות אחרים שכן סיפקו להם את הצרכים שלהם. וכמובן, המתקפה שלו על הכיפות הסרוגות, שגם היא מבריחה את הקהלים החדשים שרוצים להגיע למקום. כל ההחלטות האלה היו טעות אחת גדולה, ואני חייב לציין שהוא מאוד חריג לעומת כל שאר ראשי המועצות והערים".

"טראמפ הוא לא המשיח"

בצל הריאיון, השיח הציבורי והמדיני נע כל העת על ציר וושינגטון-טהרן, ועוסק באיומים האמריקניים למתקפה מסיבית באיראן. המשטר האיראני כבר איים כי כל בעלות בריתה של ארצות הברית יותקפו אם טראמפ יורה על המתקפה, ובישראל נמצאים כבר כמה שבועות בכוננות גבוהה על מנת להתמודד עם המתקפה, אם וכאשר תגיע.

אנחנו זוכרים את היקפי הנזקים של 'עם כלביא'. האם ישראל ערוכה להתמודד עם עוד מערכה מול הטילים האיראניים?

"ישראל ערוכה להתמודד מול איראן, אבל לפני שהדברים האלה קורים עדיף כמה שפחות לדבר עליהם. בכל הקשור לצפון אנחנו ערוכים מאוד, כולל לניסיונות של חיזבאללה לשגר עלינו טילים בשביל לעזור לאיראנים, למרות שהם לא עשו את זה ב'עם כלביא'. אבל חייבים להבין, בעיניי הניסיון לקנות שקט מדומה הוא הדבר הכי מסוכן לכל הארץ, ובטח לצפון. ככה הגענו להתעצמות האדירה של חיזבאללה, וזה בדיוק מה שאנחנו מונעים מאז הפסקת האש. אם נחזור לאשליית השקט אנחנו נסיים שוב עם חיזבאללה עוצמתי, ואנחנו לא יכולים להרשות את זה".

וזה נכון גם לגבי איראן עצמה?

"ראש הממשלה אמר את זה במפורש. אם האיראנים יתקפו אותנו, הם יקבלו תגובה ישראלית שהם לא ראו מעולם. והם יודעים טוב מאוד מה עשינו להם ב'עם כלביא', שזאת בעיניי אחת ממערכות ישראל המוצלחות בהיסטוריה".

איך יכול להיות שפחות משנה אחרי כן, ושוב אנחנו מדברים על הצורך לעצור את תוכנית הגרעין ואת תוכנית הטילים של איראן? לא נשמע שזאת הייתה הצלחה גדולה במיוחד.

"אני חולק עליך לחלוטין. צריך להבין איפה היינו היום ללא עם כלביא. זרקנו את איראן שנים אחורה, גם בפרויקט הגרעין וגם בפרויקט הטילים. היום הם לא שם, וזה בגלל המבצע הזה. מנגד, זה לא אומר שאיראן כבר לא מהווה איום. כל עוד המשטר הזה קיים, הוא מאיים על ישראל. מדובר במשטר שקבע לעצמו עיקרון מרכזי – לפעול להשמדת מדינת ישראל. לכן הם תמיד ינסו להשתקם ולייצר יכולות חדשות. זה אומר שאנחנו לא יכולים לקפוא על השמרים מצד אחד, אבל מצד שני צריך להכיר בחשיבות ובהצלחה האדירה של עם כלביא".

המערכה באיראן היא אולי הנושא המרכזי בכל שיחה בישראל בשבועות האחרונים, והיא גם תופסת חלק נכבד בישיבות הקבינט השונות, אך לצד זאת, התחומים המדיניים העיקריים שמעסיקים היום את ישראל הם רצועת עזה ותוכנית טראמפ.

האם העובדה שישראל הסכימה להכיר במדינה פלשתינית במסגרת הסכם טראמפ לא הייתה טעות?

"תוכנית טראמפ לא מחייבת להקים מדינה פלשתינית, ולא במקרה. מה שמופיע שם זה אפשרות לתהליך מדיני שיסתיים בכך שהרשות הפלשתינית תיכנס כשחקן ניהולי לרצועת עזה, בתנאי שהיא תעשה רפורמות מרחיקות לכת כך שהיא כבר לא תהיה הרשות הפלשתינית".

סעיף 19 בהסכם אומר במפורש שבסיום התהליך ייווצר נתיב להקמת מדינה פלשתינית. וזה גם לב הבעיה: היום הנשיא האמריקני דורש רפורמות מרחיקות לכת, אבל הנשיא הבא עלול לחתוך באותן דרישות, בדיוק כמו שהיה בימי אובמה. אתה לא חושב שזה מצב מסוכן לישראל?

"קודם כול, מדינת ישראל לא התחייבה למדינה פלשתינית. דבר שני, האם יש לי חשש שהדרישות שלנו יישחקו וגורמים שונים ינסו למסמס אותן ולגרום לכך שעוד הרבה לפני מדינה פלשתינית, הרשות תוכל להיכנס לרצועה גם בלי הרפורמות מרחיקות הלכת? ודאי שאני חושש. זאת בדיוק העבודה שלנו, ולכן אני מקפיד, יחד עם השרה סטרוק, בכל ישיבת קבינט מחדש להציף את הנושאים הרלוונטיים לכך, ללמוד את כל חומרי המודיעין ובכללי לא לאפשר שימסמסו את זה".

אבל בפועל זה כן נשחק. במועצת השלום ובוועדת הטכנוקרטים יש נציגות נרחבת לאנשי הרשות הפלשתינית וגם לחמאס, החותמות שמחתימים בעזה הן של הרשות ועוד שלל דברים. אנחנו לא משקרים לעצמנו בנושא?

"אתה צודק לחלוטין בכל האירועים האלה. אנחנו נמצאים במאבק יומיומי סיזיפי ומתיש. כל פרט קטן יהיה קריטי, כי יהיה כאן ניסיון זוחל של הרשות הפלשתינית למסמס את העקרונות שלנו, ואנחנו חייבים לעמוד מולו בכל רגע ורגע. הרשות מודאגת מתוכנית טראמפ, כי מועצת הביטחון קיבלה לראשונה החלטה שעזה לא מנוהלת על ידי הרשות אלא על ידי גוף אחר שהנשיא טראמפ עומד בראשותו. אז אנחנו מנהלים מאבק קשה כדי שזה לא יתמסמס. וזאת העבודה שלנו בקבינט. למנוע מזה לקרות".

המטרה הראשונה של המלחמה הייתה השמדת חמאס, תחת ההגדרה של שלילת כל היכולות השלטוניות והצבאיות שלו. למעשה, כיום חמאס עדיין שולט ברצועה.

"לצערי זה נכון, ולכן עוד לא השלמנו את המשימה. אסור למדינת ישראל להשלים עם זה. אנחנו חייבים לסיים את המלאכה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שחמאס יסיים את המלחמה בשלטון ועם נשק. כל העולם מסתכל לראות מה יקרה לחמאס. ברגע שמדינת ישראל אמרה שתג המחיר לפשעים של חמאס זה אובדן השלטון שלו, אנחנו חייבים לעמוד בזה. אם לא נוכיח את הרצינות שלנו ונוותר על המשימה הזאת, הנזק למדינה יהיה אדיר. תוכנית טראמפ דורשת כרגע את הדברים האלה, וזה חיובי. אבל אני סקפטי לגבי התרחיש שחמאס יתפרק מנשקו ביוזמתו או באמצעות כוח צבאי זר כזה או אחר. כיום הממשל האמריקני מסכים שהפירוז צריך להיות מלא. בסוף, את הטבח הם ביצעו באמצעות קלצ'ניקובים ולא טנקים".

אבל בפועל שליחיו של טרמאפ, קושנר וויטקוף, הם אלה שלוחצים על ישראל לוותר על הדרישות האלה.

"בכל ההצהרות הרשמיות של הנשיא טראמפ הוא מדבר על אותה עמדה. האם יכולים להיות ניסיונות של גורמים אמריקניים לעגל פינות? בוודאי. העבודה שלנו היא לעמוד על המשמר ולוודא שזה לא יקרה. בסוף האדם החשוב זה טראמפ, שאומנם אמר שהמלחמה הסתיימה, אבל חמאס חייב להתפרק מנשקו, ואם זה לא יהיה בדרך הטובה זה יהיה בדרך רעה. אני לא מכיר דרך רעה אחרת".

אנחנו רואים פה כניסה של קטאר, טורקיה וגם מצרים, לניהול האירוע. זה משהו שישראל יכולה לחיות איתו? הרי אנחנו יודעים בדיוק מי הן המדינות האלה.

"זה אירוע מאוד מטריד, כי גם קטאר וגם טורקיה הן מדינות עוינות לישראל. התעקשנו שלא יהיו כוחות טורקיים או קטאריים בעזה, והצלחנו להטיל על זה וטו. זה לא היה פשוט, כי זה לא סוד שלנשיא טראמפ יש קשרים הדוקים עם ארדואן, ועם המדינות הערביות העשירות כמו קטאר, סעודיה והאמירויות. טראמפ רואה את הטורקים באור אחר מאיתנו. צריך להבין, טראמפ הוא נשיא אמריקני. הוא לא סוכן מוסד ולא חבר בעוצמה יהודית. האינטרסים שמניעים אותו הם אינטרסים אמריקניים. ההשפעה הגדולה שיש למפרציות עליו מובילה הרבה מהלכים. הוא הנשיא הטוב ביותר שיכול היה להיות לישראל, אבל הוא לא המשיח ולא קרוב לזה".

"לא אהיה גוי של שבת"

את הריאיון אנחנו עורכים יום לאחר התבוסה הגדולה של הממשלה בכנסת, בדמות ביטול צו המע"מ שיצר השר סמוטריץ'. מי שהפילו את הצו והובילו את המאבק נגדו לא היו אנשי האופוזיציה, אלא דווקא חברי הקואליציה מהליכוד. מרבית חברי הליכוד לא השתתפו בהצבעה, שישה מהם אף הצביעו נגד הצו של סמוטריץ'. התוצאה הייתה תבוסה אדירה לממשלה: 59 הצביעו נגד צו הפטור ממע"מ עד לגובה 150 דולר, ורק 25 תמכו בצו. אלקין נמנה עם חברי הכנסת מהליכוד שלא נכחו בהצבעה.

למה לא השתתפת?

"אילו הייתה מוטלת משמעת קואליציונית, הייתי מגיע ומצביע בעד. אני לא תומך בצו הזה וחושב שהוא לא טוב לכלכלה הישראלית ולעסקים, אבל מצד שני לא רציתי להצביע נגד, גם בגלל שאני עובד עם השר סמוטריץ' באופן יומיומי במשרד, וזה נראה לי לא ראוי להצביע נגדו, וגם בגלל שאני חושב שכשר בממשלה, אם התקבלה החלטת ממשלה שאני לא אוהב, אני לא יכול להצביע נגדה בכנסת".

אתה שועל פוליטי ותיק, ובעצמך ניהלת קואליציות. אחרי אירוע כזה, מניסיונך, הקואליציה יכולה בכלל לשרוד או שהיא בדרך לפירוק?

"קודם כול, אנחנו כבר בשנת בחירות. צריך לזכור את זה. בשנת בחירות יש תמיד אווירה של סוף קורס. אירועים כאלה תמיד קורים בשנת בחירות. כל אחד מסתכל לעבר הקלפי ולא לעבר הקואליציה. לכן לא הופתעתי ממה שקרה אתמול. אנחנו בכלל נמצאים באירוע חריג שבו מנסים להעביר תקציב בשנת בחירות, מה שלא קרה עשרות שנים, ובנוסף לכך יש קואליציה מקרטעת כי יש בה חלקים שרשמית אומרים שהם לא לוקחים בה חלק בגלל חוק הגיוס. אז אנחנו כבר נמצאים בסוף הדרך של הקואליציה, גם אם היא איכשהו תשלים את ימיה, וגם אם הבחירות יוקדמו".

הזכרת את חוק הגיוס, בעיניך מדובר בחוק טוב?

"לא. יש סימן שאלה גם מעשי וגם עקרוני לגבי הצלחת החוק. מה שהיה לא יכול להימשך, זאת נקודת המוצא שחייבת להיות בבסיס הדיון. אין לנו יותר אפשרות שהציבור החרדי לא ייקח חלק בשירות הצבאי. מצד שני, אני לא מאמין שאפשר לכפות את זה על הציבור החרדי בכוח. פרקטית זה פשוט לא יעבוד. לכן חוק גיוס, כדי שהוא יהיה אפקטיבי, צריך לכלול שני דברים. הראשון זה יצירת מנגנונים אמיתיים – כלכליים, חיוביים ושליליים, שיובילו לפחות חלקים מהציבור החרדי להתגייס. אבל החלק השני, והוא היותר מהותי, זה שהחוק יעבור בתמיכת חברי הכנסת החרדים. בלי זה החוק יהיה לא אפקטיבי, כי אותה 'מלחמת תרבות' תישאר. אם חברי הכנסת החרדים יתמכו בחוק אז ההתנגדות המגזרית תרד, בדיוק כמו שהיה עם סוגיית האקדמיה לחברה החרדית. אני מוכן להרבה פשוט כי אני אדם פרקטי, אבל אין מה לעשות פשרות אם הנציגים החרדים לא יתמכו בהן".

אתה תצביע בעד החוק?

"אני אחליט כשהנוסח הסופי יונח על השולחן. אבל אם חברי הכנסת החרדים לא יתמכו בו, וכרגע אגודת ישראל מתנגדת לו ואצל הליטאים וש"ס לא ברור מה יהיה, אין שום טעם להביא את החוק ובטח שלא לתמוך בו. אני לא אהיה 'הגוי של שבת' של החרדים בנושא הגיוס".

לפני קצת יותר מחמש שנים עזבת את הליכוד. במבט לאחור, אחרי שחזרת לליכוד, זאת הייתה טעות לעזוב?

"כן. במבחן התוצאה זאת הייתה טעות. הייתה לי ביקורת, יחד עם עוד כמה, על ההתנהלות בליכוד. ובלי לשנות את האידאולוגיה שלנו, כי נשארנו אנשי ימין עמוק, חשבנו שאפשר להקים את הליכוד מחדש על פי ערכי בגין ושמיר. אבל הציבור לא קנה את זה, ובגלל שאנחנו אנשי ימין ולא ויתרנו על העמדות שלו, הבנו שהדבר הנכון לעשות זה לחזור הביתה. במבט לאחור כל המהלך, כולל הרכבת הממשלה הקודמת, היה טעות".