את תחילתו של הסיפור הזה גוללתי כאן לפני חמישה חודשים. כך פתחתי את הטור ההוא: "הסיפור הזה יפוצץ לכם את המוח. הוא באמת מלמד על חוסר שיקול הדעת של שופטת בית המשפט העליון רות רונן". בינתיים נשבר השיא שהיה קשה להאמין שאפשר לשבור.
את הסיפור הזה אסור לראות כאירוע אנקדוטלי. הוא ממחיש את הקושי האדיר שניצב בפני חוקרי המשטרה ותובעי הפרקליטות לפענח פשעים ולהעמיד לדין עבריינים מסוכנים. הביקורת על המשטרה מוצדקת. הביקורת על הפרקליטות מוצדקת. כך גם הביקורת על משרד החינוך, משרד הביטחון, ועוד שורת גורמים. אבל אסור להתעלם מהחלק החשוב של בתי המשפט בכאוס שאוחז במדינת ישראל בכל הנוגע לביטחון האישי, אינפלציית הנשק הלא חוקי במגזר הערבי והיעדר המשילות.
לפני שאפרט בפניכם את ההמשך הלא ייאמן, אתן כאן בקצרה את תקציר הפרקים הקודמים: בחודש ספטמבר 2024 מכר מוחמד, תושב סילוואן, אקדח לסוכן משטרתי סמוי תמורת 37 אלף שקלים. זאת לאחר שמוחמד הציג את עצמו כאדם שמתעסק בסחר בכלי נשק ובסמים. מצלמה נסתרת תיעדה את העסקה, כולל ירי של שלושה כדורים באוויר על ידי מוחמד, כדי להוכיח שהאקדח עובד כראוי.
חלף זמן קצר, ומוחמד הציע לסוכן לקנות ממנו אקדחים נוספים. בהמשך הציע לקנות ממנו גם רובים. למוחמד היה תפריט מרשים והוא הציע למכירה 16-M ואקדחים מסוגים שונים. בסוף, לאחר התמקחות ומשא ומתן, הם סגרו על מכירת אקדח זיג זאואר ומחסנית. מוחמד הראה לסוכן הסמוי שהאקדח עובד כראוי, וירה מחלון הרכב שלושה כדורים באוויר. חודש לאחר מכן המשיך מוחמד להציע לסוכן כלי נשק נוספים. בשעת לילה הוא שלח לו סרטון של ירי צרור באוויר, ושאל אותו אם הוא שמע את הירי הזה, כשהוא מסביר לו שהוא היורה. וכך הם סוגרים עסקה של מכירת רובה 16-M תמורת עשרות אלפי שקלים נוספים.
אולי יעניין אתכם
עוד מאת אבישי גרינצייג
הרפורמה המשפטית חוזרת. זה אולי צודק, אבל ממש לא חכם
עוד מאת אבישי גרינצייג
השופטים נגד הממשלה, שנותנת להם את כל הסיבות להיות נגדה
עוד במשפט
העונה החדשה של משפט נתניהו: דמויות מרתקות, עלילה צפויה
עוד במשפט
הטרדה או מחאה לגיטימית? ארגוני שמאל עתרו נגד הנהלת בתי המשפט
עוד מאת אבישי גרינצייג
המועצה לזכויות הסבתא: מערכת המשפט מבזבזת את זמנה לחינם
עוד מאת אבישי גרינצייג
למה אנשי תקשורת מתעקשים לכרות את הענף שהם יושבים עליו?
חלף זמן לא מבוטל, והמשטרה פתחה בסדרת מעצרים בעקבות פעולות ההפללה של הסוכן המשטרתי. זו כנראה פעולת הסיכול המרשימה ביותר של משטרת ישראל בתחום עבירות הנשק. עשרות רבות של עבריינים הופללו על ידי הסוכן, ועל הדרך גם הופללו אב ובנו שהתברר כי היו מעורבים בפעילות טרור מסוכנת.
בחודש יולי 2025 חקירת המשטרה עברה לשלב הגלוי שלה. הפרקליטות הגישה סדרת כתבי אישום נגד העבריינים, ובכללם נגד מוחמד, לצד בקשה למעצר עד תום ההליכים עקב המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. אלא שהשופטת רות רונן הורתה על שחרורו בחזרה לביתו, לשכונה שבה ביצע את הפשעים, כשקרובי משפחתו מעורבים בביצוע הפשע וכשהוריו מפקחים עליו. אותם הורים שלא שמו לב לכך שהבן שלהם יורה בשכונה ופיתח מערך של סחר באקדחים וברובים.
הנשק קטלני, האבחון ישן
הראיות נגד מוחמד (ונגד הדוד שלו, שנאשם יחד איתו) הן ראיות ברזל. המסוכנות ברורה וזועקת. אז למה השופטת רונן שחררה אותו? ובכן, לטענת סנגורו מוחמד מאובחן כאדם עם מנת משכל נמוכה מאוד. ב־2017, כשמוחמד היה נער, הוגש נגדו כתב אישום על נהיגה ללא רישיון. כתב האישום בוטל, עקב קביעה של ועדת האבחון מטעם האגף לטיפול באדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין לאור מנת המשכל הנמוכה שלו. במקביל, כמובן, הוא קיבל קצבה נדיבה מהביטוח הלאומי עקב מוגבלותו. לאור זאת טוען הסנגור שגם על העבירות הנוכחיות – שאותן ביצע יותר משמונה שנים לאחר מכן – לא ניתן להעמידו לדין, ולכל הפחות ביקש שיישלח למעצר בית.
הפרקליטות מן הצד השני טענה כי לא ניתן להשוות נהיגה ללא רישיון כנער צעיר לעבירות נשק חמורות כאדם בוגר. המסוכנות הרבה יותר גדולה. ניכר שמוחמד מספיק חכם כדי לנהל משא ומתן עם סוכן משטרתי ולהתמקח איתו, לצרף את דודו לעסקי הנשק, ולהרשים את הסוכן באמצעות ירי באוויר. ובכל מקרה טוענת הפרקליטות שוועדת האבחון שמעניקה את הפטור צריכה לבחון כל תיק ותיק. מה גם שבאמת חלפו שמונה שנים מאז ההחלטה של אותה ועדה. גם ילדים עם מנת משכל נמוכה יכולים להתקדם ולהתפתח. זאת ועוד, מנת המשכל הנמוכה לא אמורה להיות שיקול לקולא אלא שיקול לחומרא. אם אדם מסוגל להשיג רובה 16-M ולירות צרור באמצע השכונה, שחרורו עלול להוביל לרצח ולטבח. הרי זה אדם שאינו מבחין בין טוב לרע, אבל מעשיו מלמדים שיש לו את האמצעים לעשות הרבה מאוד רע. זו פצצה מתקתקת.
השופטת רונן כתבה כי "תחום קביעת רמתו השכלית של אדם הוא תחום מקצועי, ואינני סבורה כי בית המשפט יכול – מבלי שהונחה לפניו חוות דעת מקצועית מתאימה – לקבוע האם דברים כאלה או אחרים שהעורר אמר או עשה מעידים על רמה שכלית שונה מזו שקבעה בעניינו בשנת 2017 ועדת האבחון המקצועית". מה היה עושה שופט עם אחריות? דורש לזרז את בדיקת ועדת האבחון, ובינתיים מותיר אותו מאחורי סורג ובריח נוכח המסוכנות הקיצונית הנשקפת ממנו. אבל לא רונן. היא הורתה על שחרור, היישר לזירת הפשע והיישר לבית הוריו ולמשפחתו, עד שתתקבל ההחלטה של ועדת האבחון.
אבל לא די בכך. השופטת רונן שברה שיאי אבסורד שמלמדים על ניתוק של ממש. בהחלטתה כתבה רונן כי "בא כוח הפרקליטות הדגיש בדבריו את המסוכנות הרבה הנשקפת מהעורר, שבשלה – כך נטען – לא ניתן להורות על מעצרו בפיקוח אלקטרוני חרף המלצתו החיובית של שירות המבחן. אולם, לעניין זה חשוב לציין כי העבירות המיוחסות לעורר בוצעו בין הימים 15.9.2024 ל־27.10.2024. למרות זאת, העורר נעצר כזכור רק ביום 15.7.2025, זאת למרות שזהותו של העורר הייתה ידועה וברורה ולא צוין כי היה קושי באיתורו או במעצרו".
כפי שציינתי בטור שפורסם, הנימוק הזה הוא הזיה מוחלטת. הסיבה שהוא לא נעצר בחודש אוקטובר 2024 אלא רק בחודש יולי 2025 נובעת מכך שמדובר בתיק של סוכן משטרתי. הסוכן הזה המשיך להפליל עוד ועוד חשודים, ובכללם כאמור גם שני מחבלים. אם היו עוצרים את מוחמד באוקטובר 2024 – הסוכן היה נחשף. בתיקי סוכן משטרתי אף פעם לא שואלים למה לא ביצעו מעצר קודם לכן, כי התשובה ברורה מאליה.
סטירת לחי למשטרה
ועכשיו לחדשות החדשות: בפברואר גיבור סיפורנו, מוחמד, נעצר שוב. כוחות משטרה הגיעו לביתו שבמזרח ירושלים. לטענת המשטרה הוא ירק על השוטרים שבאו לממש צו חיפוש בביתו, השתולל ותקף אותם. אשתו השליכה מהחלון טלפון סלולרי ואמל"ח. תגידו: טוב, בטוח שעכשיו, אומנם באיחור רב ולאחר שהשופטת רות רונן סיכנה את חיי האזרחים, בית המשפט יורה על המעצר שלו. הרי החשש התאמת. נמצאה בביתו תחמושת, שאותה זרקה אשתו מהחלון, וכך גם טלפון סלולרי שמשום מה החליטה האישה להעיף לכל הרוחות.
ובכן, התשובה היא לא. השופט גד ארנברג הורה על שחרורו ממעצר ללא כל תנאי, "וזאת בעיקר בגלל הצפצוף הנוראי של יחידת המשטרה בהחלטתי מהבוקר". על מה מדובר? מיד לאחר שנעצר מוחמד, סנגוריו (מהסנגוריה הציבורית) פנו מיוזמתם (אשמח לדעת מה המקור החוקי המאפשר להם זאת) לבית המשפט ודרשו לקיים דיון דחוף בהארכת מעצרו בתיק החדש לפני שהמשטרה עצמה בכלל הגישה בקשה לבית המשפט להאריך את מעצרו, וכן להורות למשטרה שלא להביאו בפני ועדת האבחון המקצועית שמוסמכת להכריע בעניין כשירותו לעמוד לדין. יש לציין שמי שמלכתחילה הורה לשלוח אותו לוועדת האבחון היה בית המשפט המחוזי בתיק הנשק הראשון, כדי שניתן יהיה להכריע האם הוא כשיר לעמוד לדין.
זהו הרקע: מיד לאחר המעצר של מוחמד בתיק החדש, הפרקליט המטפל קיבל עדכון על מעצרו והסביר לחוקרי המשטרה שהאבחון אצל ועדת האבחון הוא קריטי לתיק הפלילי הראשון, ולכן ביקש שלפני שחוקרים אותו בתחנת המשטרה – יביאו אותו קודם כל לוועדת האבחון, כי ההמתנה לוועדה הזאת אורכת חודשים. כך אכן עשתה המשטרה. אלא שהסנגורים מיהרו לבקש מהשופט למנוע את הבאתו לוועדת האבחון.
שופט בית המשפט השלום גד ארנברג, באמת שאני לא יודע על סמך איזה סעיף חוקי, החליט לקבל את הבקשה והורה כך: "ככל שהמשיב טרם נלקח לוועדת האבחון יש להביאו בפניי לפני ועדת האבחון". צריך להבהיר מה עשה כאן ארנברג. למעשה הוא החליט במעמד צד אחד לעמוד כערכאת ערעור על בית המשפט המחוזי, בתיק שכלל אינו נוגע לארנברג, והורה שלא להביאו לוועדת האבחון כפי שהורה בית המשפט המחוזי. החלטה תמוהה ומופרכת שסנגוריו של מוחמד חגגו עליה.
אלא מה? מוחמד כבר היה בדרך לוועדת האבחון, והשוטרים והפרקליטות החליטו שהוא ימשיך בדרכו. מה עשה השופט ארנברג? נתן החלטה חדשה, הטוענת כי "נפלה טעות" בהחלטתו הקודמת, וכי "במקום המילים 'טרם נלקח' צריך להיות טרם נכנס'". לאחר מכן, התקשר השופט ארנברג בכבודו ובעצמו למפקד היחידה והורה לו להחזיר את החשוד לבית המעצר ולא לאפשר לו להיכנס לוועדת האבחון. מפקד היחידה היה במקום הומה ורועש ולא הצליח להבין את הוראת השופט.
לכן החליט ארנברג להורות על שחרורו ללא כל תנאי וקבע כי "ער אני למיוחס למשיב, ואולם לאור התנהלות התחנה, נראה כי כל ההתנהלות מול המשיב, מטרתה אחת – הן הוצאת צו החיפוש בשל חשד לסמים, והן כל מה שקרה לאחר מכן". ארנברג חתם את החלטתו באמירה כי מכיוון שמוחמד גם ככה מוחזק בתנאים של איזוק אלקטרוני בתיק הסחר בנשק, "לא מצאתי שיש מקום להטיל תנאים נוספים כלשהם בהקשר לתיק זה. המשיב ישוחרר ללא כל תנאי".
המשטרה ביקשה עיכוב ביצוע של ההחלטה על מנת שיתאפשר לה להגיש ערר על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. הסנגור אפילו לא התנגד והותיר זאת לשיקול דעת בית המשפט. מה עשה ארנברג? דחה את הבקשה, ומנע את היכולת המעשית להגיש ערר. "לאור האמור בהחלטתי, לא מצאתי מקום לעכב את ההחלטה".
הכתובת על הקיר, השופטים על המגדל
זה באמת מטורף. מה הולך פה? ומהי בכלל תאוריית הקונספירציה של השופט? הוא לא כותב אותה בפירוש, אבל נראה שהוא מתכוון שכל מטרת הוצאת צו החיפוש והמעצר הייתה כדי לגרום למוחמד להגיע לאבחון כשהוא בסערה לאחר מעצר. מה ההיגיון בטמטום הזה? הרי אם המשטרה והפרקליטות רוצות לשכנע את הוועדה שהוא כשיר לעמוד לדין – עדיף להן שהוא יגיע כשהוא רגוע ושליו בלי רעשי רקע. וחוץ מזה, נניח שהמשטרה עשתה תרגיל מוזר ותזמנה את המעצר רגע לפני מועד האבחון – בסופו של דבר, החשד התאמת. נמצאו אצל החשוד, למרות האיזוק האלקטרוני ולמרות ה"פיקוח" של בני משפחתו, כדורי אקדח. האישה היקרה שיבשה את החקירה וזרקה את הטלפון ואת הכדורים מהחלון.
כמה מנותק צריך להיות כדי להורות על שחרורו של החשוד לאור כל הנסיבות האישיות החמורות ולאור כל הנסיבות של התקופה שבה אנו נמצאים, כשמדי יום אנו מדווחים על מקרה רצח בחברה הערבית? לאן נעלם ההיגיון והשכל הבריא? מה עוד צריך לקרות כדי שהשופטים יבינו שיש לנו עסק עם פצצה מתקתקת?
אם לא די בכך, הביטוח הלאומי הגיע עוד קודם לכן למסקנה שהבחור שלנו מתחזה. הוא ביטל את קצבת הנכות שלו, שלדעתו התקבלה במרמה, ודורש לקבל את הכסף שכבר שולם בשבע השנים האחרונות. הביטוח הלאומי הגיע למסקנה שסוחר הנשק הרבה יותר חכם מאיך שהוא הוצג לו.
תחשבו מה ההחלטות הללו עושות לחוקרי המשטרה או לפרקליטים שמנהלים את התיק הזה. תחשבו איך זה מרגיש כשאתה נאלץ להיאבק לא רק במחוללי הפשיעה אלא גם במערכת המשפט ששוב ושוב מצרה את צעדיך בלי סיבה הגיונית ותוך ניתוק מהבנת האירועים. כל החלטה כזאת היא מכה מורלית קשה. אי אפשר לצפות מהמשטרה ומהפרקליטות להסתער ולהיות עם סכין בין השיניים, כשיותר מדי שופטים מקבלים החלטות מנותקות באירוע חירום לאומי. כל החלטה כזאת מרפה את הידיים. ברגע שהחשוד משוחרר ממעצר, התיקים מתמסמסים ועוברים מצד לצד ומיד ליד, עד שהם מתפוגגים. רוח בית המשפט מחלחלת למטה. אסור להכליל, כי בהחלט יש שופטים שמבינים את המצב לאשורו ומקבלים החלטות בהתאם, אבל לצערנו בקרב הקודקודים – יש יותר מדי שלא.
מי שצלח את הטור עד כאן בטח שואל את עצמו: רגע, מה קבעה ועדת האבחון? ובכן, המשטרה לא הספיקה להגיע לוועדת האבחון בזמן, כי הפלג הירושלמי חסם באותו בוקר את הכבישים במחאה על מעצר עריק. SAD.
לתגובות:
