יש פתרון יותר טוב מחל"ת, וקוראים לו העסקה גמישה

כשהמשק פועל תחת "שגרת חירום", הוא לא נסגר לגמרי אבל גם לא באמת מתפקד כרגיל. חלק מהעסקים פתוחים, חלקם עובדים בהיקף חלקי, ועובדים רבים רוצים לחזור לשגרה אבל לא תמיד יכולים לעשות זאת באופן מלא. בימים האחרונים פיקוד העורף החל לאפשר החזרה מדורגת של המשק לפעילות, אך מערכת החינוך עדיין סגורה. רבים מהעובדים אינם יכולים לעבוד במשרה מלאה כשהילדים בבית, ולחלק גדול מהעסקים אין ביקוש כמו בשגרה. לפי נתוני שב"א, היקף ההוצאות של הישראלים בכרטיסי אשראי צנח ב־48% בשבוע הראשון למלחמה.

שר האוצר אמר שיציג בימים הקרובים מודל פיצויים דומה למה שהיה במלחמות הקודמות, עם מתווה חל"ת שיפצה את העובדים שנשארים בבית. לפי המתווה הזה, עובדים שיוצאו לחל"ת יוכלו לקבל דמי אבטלה על הימים שבהם נשארו בבית, בהתאם למינימום הימים שיקבע משרד האוצר. אלא שבמציאות הנוכחית, שנמצאת בין השבתה מלאה לפעילות מלאה, חזרה אוטומטית למודל החל"ת מפספסת את צורכי השעה. זה אולי הפתרון המוכר, אבל הוא רחוק מלהיות הפתרון הנכון.

מודל החל"ת מתאים למצב של עצירה מוחלטת. הוא הרבה פחות מתאים למצב שבו אפשר וצריך להחזיר את המשק לפעילות בהדרגה. במקום לאפשר חזרה מדורגת לעבודה, הוא דוחף עובדים להישאר בבית ומקשה על עסקים לשוב לפעילות באופן חלקי ומבוקר.

יש דרך טובה יותר: מודל של העסקה גמישה. הרעיון פשוט. במקום להוציא עובד לחל"ת מלאה, המעסיק יוכל להחזיר אותו לעבודה בהיקף חלקי, והמדינה תשלים חלק מהשכר על השעות שאבדו. כך העובד נשאר חלק ממקום העבודה, העסק ממשיך לפעול, והמשק לא נדרש לבחור שוב בין הכול לכלום.

אולי יעניין אתכם

עוד בכלכלה מניית דוראל ירדה 50% מהשיא. האם זו הזדמנות?

עוד בכלכלה אשליה במבצע: כשהממשלה מייקרת ומאשימה את המדף

זה חשוב קודם כול לעובדים. מי שממשיך לעבוד, גם אם לא במשרה מלאה, שומר על רצף תעסוקתי, על תחושת יציבות, על שגרה ועל הקשר עם מקום העבודה שלו. אלה לא דברים שוליים, שבתקופות של חוסר ודאות תורמים לחוסן הכלכלי והאישי של הציבור. וזה חשוב לא פחות גם לעסקים. לא כל עסק יכול לחזור בן רגע לפעילות מלאה, אבל רבים יכולים לחזור בהדרגה. האפשרות להעסיק עובדים באופן חלקי יכולה להיות ההבדל בין התאוששות אמיתית ובין קיפאון. במקום לפרק את שוק העבודה ואז לנסות להרכיב אותו מחדש, נכון יותר לשמר אותו חי ומתפקד גם בתנאים מגבילים.

גם מבחינת המדינה זהו המהלך הנכון. לא רק מפני שהוא מסייע למשק לחזור לפעילות, אלא גם משום שהוא יכול לחסוך מיליוני שקלים. במקום לממן דמי אבטלה מלאים לעובדים שנשארים בבית, המעסיק משלם על שעות העבודה בפועל והמדינה משלימה חלק מהשכר על השעות שהופחתו. כך אפשר גם לשמור על פרנסת העובדים וגם לסייע לעסקים ולמשק להתאושש מהר יותר.

מדינת ישראל כבר הבינה מזמן שהיא לא יכולה לעמוד מן הצד בזמן משבר תעסוקתי. השאלה עכשיו היא לא אם להתערב, אלא איך. האם להמשיך עם כלי שמבוסס על הוצאה של עובדים ממעגל העבודה, או לאמץ כלי שמאפשר להם להישאר בתוכו גם בתקופה מורכבת? המשק הישראלי לא צריך עוד פתרון אוטומטי. הוא צריך פתרון שמתאים למציאות. דווקא עכשיו, כשהחזרה לשגרה היא חלקית ומדורגת, הגיע הזמן לעבור ממודל של חל"ת למודל של העסקה גמישה.

הכותב הוא מנהל קידום מדיניות וקשרי ממשל בעמותת 121