אני חסיד גדול של אמריקה. ואני לא לבד. גם הרבי מלובביץ' היה חסיד גדול של אמריקה, אותה הוא כינה "ממלכה של חסד": חסד כלפי היהודים שיכולים לשגשג באמריקה – תחת העין האוהדת של השלטונות, בלי להתבולל – כמו שאי אפשר בשום ארץ אחרת. גם תלמידי חכמים נוספים בדורו חשבו כך. הסיבה להערכתם זו היא פשוטה: בארצות הברית של אמריקה אף פעם לא הייתה אפליה חוקתית נגד היהודים. שוויון הזכויות ניתן ליהודים בקונפדרציה האמריקאית (היא ארצות הברית של אמריקה) מיד עם היווסדה בסוף שנות ה־80 ותחילת שנות ה־90 של המאה ה־18. פירוש הדבר הוא שמאז שארצות הברית קיימת לא היה שום שלב שבו ליהודים לא היה שוויון זכויות לפני החוק, דבר שהושג ברוב יבשת אירופה, ברובה, רק בקונגרס בברלין בשנת 1878. כללו של דבר: האמנציפציה של היהודים באמריקה לא הייתה שלב בהיסטוריה של ארצות הברית אלא היא הייתה שם מההתחלה, וזאת בניגוד לארצות אירופה, שהיו צריכות להשתחרר מהגיבנת של האנטישמיות הנוצרית הימי־ביניימית (שעד היום לא השתחררו ממנה לגמרי).
נכון, גם באמריקה הייתה, ועדיין יש, אנטישמיות. במדינות הדרומיות היה הקו קלוקס קלאן, שהיה עוין לא רק כלפי שחורים אלא גם כלפי יהודים. יש שם – גם היום – נאו־נאצים, שיכולים להסתובב עם דגלי צלב קרס בחופשיות בגלל חופש הדעות המופלג שמעוגן בחוקה האמריקאית, דבר שלא מתאפשר להם בשום מקום אחר במערב. בשולי המיינסטרים האמריקאי יש, כפי שהתוודענו לאחרונה בביקורו של טאקר קרלסון בארץ, אנטישמים של ממש, אפילו במפלגה הרפובליקנית (ולא רק אצל הדמוקרטים כמו אצל ממדאני, ראש עיריית ניו יורק).
אולם כל אלה הן בסופו של דבר תופעות שוליות. אמריקה לא תתהפך עלינו כל עוד היא אמריקה. האתוס המייסד של אמריקה כולל נקודות השקה כה רבות עם העם היהודי ועם מדינתו, שאמריקה צריכה להפסיק להיות אמריקה כדי לזנוח את השותפות עם ישראל.
והנה כמה נקודות באתוס האמריקאי הקשורות ישירות או בעקיפין אלינו. האבות המייסדים של אמריקה, המתיישבים הפרוטסטנטים הראשונים, נשאו את עיניהם לברית הישנה, כלומר לתנ"ך שלנו, אפילו יותר מאשר לברית החדשה, וצאצאיהם האוונגליסטים הולכם בדרכם. האידיאל של התיישבות אידיאליסטית באזורי ספר מרוחקים (Frontier), שבא לידי ביטוי באין־ספור סרטים אמריקאיים, מסתנכרן עם האידיאל של יישוב הארץ העקשני שלנו – גם בשטחים מאתגרים שהם מחוץ לאזורי הנוחות המדיניים. תפיסת מוסר בסיסית של האמריקאים מה הוגן ומה לא (Fair Play) אינה מותירה מקום להשחתה מוסרית קיצונית. ההבחנה הבסיסית בין טוב לרע קיימת אצלם כמו שהיא קיימת במסורת היהודית. בכל אלה, ובעוד דברים, האידיאל האמריקאי תואם את ערכי היסוד של העם היהודי ושל מדינתו. ועוד לא דיברנו על תפיסתם הדתית של האוונגליסטים הרואים בעם ישראל העם הנבחר.
אולי יעניין אתכם
הייתי בארצות הברית בשנת שבתון לפני 17 שנה. כיליד אירופה האנטישמית חשתי את ההבדל העצום, את משב הרוח המרענן מבחינתי, שאותו לא הכרתי באירופה. בארצות הברית האהדה לישראל זה הרגיל, בניגוד מוחלט לכל (!) אירופה, שבה אהדה לישראל היא משהו חריג. לסיכום: העננה האנטישמית הכבדה מהעבר שממשיכה להעיב על אירופה גם היום, לא קיימת באמריקה.
כן, אמריקה יכולה לסטות מהדרך. היא יכולה לאמץ את הפרוגרס, היא גם יכולה לאמץ במספרים גדולים את הנרטיב הפלשתיני־אסלאמי, אך היא תמיד תחזור לעצמה. אחד מהזיכרונות המעצבים שלי בקשר לארצות הברית הוא – כשעוד חייתי בחו"ל – כאשר נסעתי כסטודנט צעיר בטרמפ עם גרמני, בדרכי לאחד הטיולים שלי ברחבי אירופה. טרמפים ארוכים מולידים לפעמים שיחות מעניינות. כך גם במקרה הזה. האיש סיפר לי שחי עשר שנים בארצות הברית, והוא אמר לי את המשפט הבא (אני משחזר מהזיכרון): "אמריקה היא הארץ היחידה בעולם שיכולה לתקן את עצמה מבפנים, בלי התערבות חיצונית. אנחנו הגרמנים לא היינו משתחררים בכוחות עצמנו מהנאצים – היינו זקוקים להתערבות חיצונית. לאמריקה, גם אם היא סוטה מדרכה, יש את הכוחות הפנימיים כדי לחזור לעצמה". אמירה זו של הגרמני, שלא ידע שאני יהודי, נחרטה מאז בזיכרוני. חוכמה בגויים תאמין.
ועוד לא דיברנו על האינטרס האמריקאי כמעצמה בשותפות עם מדינת ישראל, שהיא המדינה היחידה באזור – ועוד במקום אסטרטגי מאוד – שהאמריקאים יכולים להיות בטוחים שלא תתהפך עליהם ותחפש חסות אצל הרוסים, הסינים או מישהו אחר. אמריקה יודעת שמדינת ישראל, עם כל עוצמתה הצבאית, הטכנולוגית והכלכלית, לא תבגוד בהם. זהו נכס מדיני שאמריקה לא תוותר עליו.
אשר על כן, אני לא מודאג מכך שהנשיא טראמפ ינטוש אותנו. זה לא יקרה, וזה גם לא יקרה אחריו. התנועה שטראמפ חולל אחרי שנים ארוכות, שבהן אמריקה התרחקה מהאידיאל שלה עצמה, היא תנועה שתישאר – לא בגללנו, אלא בגלל הדינמיקה הפנימית של אמריקה. שום מגמה אנטי־ישראלית, בקמפוס זה או אחר, שום תקיפת דוברי עברית במסעדה כלשהי ברחבי אמריקה, וגם שום טאקר קרלסון וחבר מרעיו לא ישנו זאת.
זה האני מאמין שלי בקשר לארצות הברית. ההיסטוריה הקרובה מאוד תשפוט אם אני צודק.
לתגובות: [email protected]
