אחרי שהשנה בפורים מגילת אסתר הייתה אקטואלית מתמיד, עכשיו התחלנו גם את "מה נשתנה" מוקדם הרבה יותר מהרגיל. בדרך כלל ראש חודש ניסן תופס אותי כשאני כבר בשיא השוונג של הניקיונות פסח, שמחה לתת טיפים טלפוניים לילדים הנשואים, ופנויה לחלוטין מכל עבודות הכתיבה כך שהפסח מקבל את מלוא תשומת ליבי. בדרך כלל כולם מתארחים אצלי בסדר, ואני רוצה שהכול יהיה מוכן בזמן כדי שאוכל לבשל את מאכלי החג האהובים.
אבל השנה בת אחת מהצפון, נשואה פלוס שני קטנטנים ובלי ממ"ד או מוסדות חינוך, באה לאמא. בת נוספת, גם היא עם שתיים קצת יותר גדולות, באה לנוח מהריצות האין־סופיות למקלט בפתח תקווה, וכמובן שגם להן אין בית ספר. הבית, שאינו רגיל כבר שנים לעומס אנושי יותר מאשר בשבתות מסוימות בשנה – הומה כולו, מתפזר, מתבלגן, מתלכלך ומתנקה שוב לפחות פעמיים ביום. חתיכות חמץ מתעופפות לכל עבר, צלחות עמוסות פתיתים ופסטה וקוסקוס מפוזרות בכל מקום, ושני התינוקות דואגים להטמיע היטב לחמניות מפוררות בכל פינה אפשרית. באמצע השבוע אני רגילה להכין ארוחות קטנות יחסית, לשניים או שלושה אנשים, ופתאום חזרתי אחורה בזמן ובכל יום אני מעמידה סירים, תבשילים, מרקי ירקות וקטניות, ארוחות בוקר וצהריים וערב מסביב לשעון, שלהפתעתי הרבה גם נאכלות עד תום. מכונת הכביסה גם היא מופתעת מכמויות הבגדים הגודשים אותה בכל שעות היממה, במיוחד שאחד הנכדים באמצע תהליך גמילה מחיתולים. בקיצור, שמח.
להחליף את ההחמצה במיצוי
אז הניקיון לקראת פסח השתנה לי מאוד השנה, ונוספו לו המון תפילות שגם אותן פחות יוצא לי להתפלל ביומיום: לשלום עם ישראל, להצלחה ולניצחון מלא, לשלום החיילים – שזה דווקא כן מוכר, לשלום הטייסים וכל אנשי הביטחון, ולישועה גדולה לכולנו.
אולי יעניין אתכם
אך דבר אחד לא השתנה, אלא אדרבה – חזק יותר מכל שנה: ביעור החמץ. ביעור החמץ מהנפש, ביעור תחושת ההחמצה מהלב, ניקיון החמיצות מהפנים ומירוק וקרצוף כל התחושות המפילות, השוברות והמייאשות. את החמץ אני רוצה השנה להחליף כבר עכשיו במצה, במיצוי של כל רגע, בנחת מההמון המתוק הזה שכולו בני משפחתי. בהודיה על שכולנו בריאים ושלמים, באמונה ותקווה לראות עוד המון ניסים, ובתרגום מלא של החיים לטובה. כי המלחמה הזאת, מלחמת אור בחושך, נמצאת בפנים לא פחות מבחוץ, ואולי לכן הקדוש ברוך הוא שלח לי שנה כל כך שונה, כדי לחזור ולהיזכר במה שבאמת הכי חשוב.
קבב רומני עם צ'יפס בתנור. צילום: שושי סירקיס
מנה נפלאה וטעימה להפליא, קלה להכנה וגם כשרה לפסח. הכנתי אותה לבני המשפחה, יודעת שלפחות הפעם לא אצטרך לדאוג מפירורי חמץ. ואל תוותרו על מי הסודה שמוסיפים לקבב אווריריות נפלאה במיוחד.
דרגת קושי:
קלה
זמן טיגון:
5 דקות מכל צד
זמן אפייה:
30 דקות
כ־8 מנות
לקבב:
½ ק"ג בשר טחון
בצל גדול, קצוץ דק
5 שיני שום כתושות
חבילת פטרוזיליה קצוצה דק
½ כוס מי סודה (לא סודה לשתייה, אלא המשקה ממש)
½ כוס אגוזים טחונים
כפית פפריקה מתוקה
מלח ופלפל
שמן לטיגון
לצ'יפס:
8 תפוחי אדמה קלופים
מלח ופלפל
2 כפות פטרוזיליה קצוצה
4 כפות שמן זית
מכינים את תערובת הקבב: שמים בקערה את כל חומרי הקבב פרט לסודה ולשים יחד לקבלת תערובת אחידה. מוסיפים את הסודה, לשים עוד 2 דקות ומעבירים למקרר.
מכינים את הצ'יפס: מחממים תנור לחום של 190 מעלות. חותכים את תפוחי האדמה לשמיניות. מניחים אותם על תבנית תנור מרופדת בנייר אפייה. יוצקים את המלח והפלפל, הפטרוזיליה ושמן הזית על שמיניות תפוחי האדמה ומערבבים. אופים בתנור עד להזהבה.
מסיימים את הקבב: יוצרים מהתערובת קציצות מוארכות בעובי 2 סנטימטרים ובאורך 5 סנטימטרים. מחממים שמן במחבת גדולה ומטגנים את הקבבים, לא הרבה מדי בכל פעם, עד שיזהיבו מכל צד, כ־5 דקות. מעבירים לנייר סופג וממשיכים לטגן את כל הכמות. אפשר כמובן להכין גם על מנגל.
להגשה: מסדרים על צלחת את הקבב והצ'יפס בצורה נאה ומגישים מיד.
לתגובות:
