"אשמתם, בגדתם": יחסי דוחה-טהראן על שרטון

אחת מתופעות הלוואי הבלתי צפויות של מבצע שאגת הארי הוא התקיפות האיראניות החוזרות והנשנות נגד שכנותיה. תורכיה, אזרבייג'אן, קפריסין, בחרין, כוית, איחוד האמירויות, סעודיה וגם קטאר – חוו כולן את נחת זרועה של איראן במהלך המערכה הנוכחית.

היחסים בין דוחה לטהראן, שהיו עד כה יציבים והתאפיינו בהכלה הדדית ובשיתוף פעולה כלכלי ואנרגטי, חווים טלטלה משמעותית במיוחד. קטאר, שהקפידה לתחזק קשרים תקינים עם איראן, ואף סייעה "להוריד אותה מהעץ" בחודש יוני האחרון עם הכלת תקיפה מתוזמרת לעבר בסיס אל-עודייד, מצאה את עצמה למרבה תדהמתה במצב שבו היא נדרשת להתמודד עם התקפות ישירות ומתמשכות מצד השכנה השיעית ממזרח. בין ניסיונות לתקוף מתקנים אסטרטגיים כמו הבסיס האמריקני אל-עודייד ובין תקיפות ישירות על מתקני גז או אזורי מוגרים – ואף איומים מחויכים ומוכחשים בתקיפת מטה אל-ג'זירה – ההשלכות האירועים הללו הדהדו וימשיכו להדהד עוד תקופה ארוכה.

כבר שבועות ארוכים שמאות כטב"מים וטילים עושים דרכם מאיראן הענקית לקטאר הקטנטנה, ללא כל הכנה מוקדמת. קטאר מצאה את עצמה בעמדה שבה נאלצה להגן על האינטרסים הריבוניים שלה, ולמרות ניסיונות השמירה על מדיניות גידול סיכונים נמוכה, לא הצליחה להימנע מהתמודדות עם האיום שהוצג על ידי איראן. ההשפעה על התשתיות הקריטיות והעובדה שאיראן פגעה במתקנים אזרחיים וצבאיים הפכה את התקיפות האלה למשמעותיות במיוחד, שכן קטאר ראתה בכך פגיעה ישירה באינטרסים הלאומיים שלה ובריבונותה.

התגובות הקטאריות מתמקדות, שלא במפתיע, בתחום הדיפלומטי. בנוסף להצהרות לוחמניות וראיונות רושפי אש עם בכירים, שהביעו את תחושת הנבגדות העמוקה והנוגעת ללב של קטאר מול שכנתה מהצד השני של המפרץ, דוחה גם הודיעה על הפסקת ייצור גז נוזלי במדינה – צעד שנבע משילוב של רצון לשמור על מתקני האנרגיה, לצד ניסיון לייצר לחץ חיצוני עולמי, שכן קאטר מייצרת כמות המוערכת בחמישית מהגז הנוזלי העולמי. בחזית הצבאית, מלבד דיווח בודד על הפלת מטוסי קרב איראניים שחדרו לשטח האווירי שלה בתחילת המלחמה, לא נראה שדוחה שוקלת מעבר למסלול צבאי לעת עתה.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אהד מרלין המשטר האיראני מודה: אנחנו במשבר כלכלי חמור

עוד מאת אהד מרלין כוית (שוב) תחת אש

בתגובה נוספת, קטאר פעלה לגירוש דיפלומטים איראניים משטחה – אך לא את השגריר עצמו, והודיעה על תפיסת חוליית ריגול איראנית – אלא שבכל אלה לא היה די כדי להביא להפסקת התקיפות האיראניות נגדה.

דוחה אכן נוהגת לנקוט מדיניות של גמישות דיפלומטית, תוך הימנעות מצעדים דרסטיים של הסלמה ישירה עם איראן, ואף תוך הימנעות משימוש בבסיסים אמריקניים לצורך תקיפות נוספות. הסיבות לכך עשויות להיות קשורות בכך שקטר הקטנטנה שמעולם לא יצאה למלחמה אמיתית איננה מעוניינת להסתבך ישירות במלחמה מול איראן, שאיננה הולכת לשום מקום ותישאר שכנתה גם בעתיד.

ישראל אשמה, האחים המוסלמים ממשיכים

כאן יש לציין כי תחושת הנבגדות הקטרית כלפי השכנה איראן איננה מתורגמת כלל ועיקר לתמיכה או הבנה כלשהי כלפי ישראל. אם כבר להפך – קמפיינים פוליטיים ותקשורתיים בקטאר מציגים את ישראל כגורם שהביא למלחמה הזו, שאת השלכותיה נושאות מדינות המפרץ כולן.

לצד זאת, אין להוציא מכלל אפשרות שהתקיפות האיראניות יובילו את קטאר לתור אחר טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות או שדרוג מערכות הגנה, אשר הוכיחו את עצמן היטב במהלך השנתיים וחצי האחרונות. קטאר אולי תציע בתמורה להפחית מעט את מפלס העוינות בערוצי המשטר – כפי שהובטח בידי פרשנים ישראלים עם הצהרת טראמפ על הפסקת האש בעזה; אלא שההיסטוריה הוכיחה שמדובר במגמה זמנית ושהעוינות לישראל מוטמעת עמוק במערכת הקטארית – בקטאר עצמה ובזרועותיה בחו"ל באקדמיה, בתרבות ובתחומים רבים אחרים.

בהקשר דומה, מגמה מעניינת נוספת שבולטת בקטר על רקע המלחמה הנוכחית היא טריז מסוים שהולך ומתגלה בתוך מחנה האחים המוסלמים, עם דיווחים על כעס קטארי כלפי עיתונאים ופרשנים מאלג'זירה ומשופרות אחרים שאינם מביעים מספיק כעס על איראן לאור תקיפותיה בדוחה – ואף שמועות על זעם קטרי כלפי המחנה הפרו-איראני בחמאס בהקשר הזה. יחד עם זאת, גם אם הזעם הנוכחי יגיע לכדי סילוק חלק מאותם קולות מהמדינה, אין לצפות כי המחויבות האידיאולוגית של משפחת אאל ת'אני לאחים המוסלמים, שעל ברכיהם התחנכה במשך עשורים ארוכים, תפחת או תשתנה.

לאור כל זאת, ישראל תצטרך להתגבר על הפיתוי שבמכירת טכנולוגיות רגישות ובהתקרבות לקטאר, שמימנה וקידמה את טבח 7.10 והאביסה את המפלצת החמאסית במהלך השנים האחרונות מבחינה כלכלית, חומרית, מורלית ותקשורתית. דוחה הוכיחה בשנים האחרונות שהיא אינה ראויה להענקת גושפנקה רשמית מטעמה של ישראל, וטוב יעשו בירושלים אם יראו כתף קרה למי שבנתה מערך שלם בארץ ובחו"ל, משומן וממומן, לטובת דה-לגיטימציה ודמוניזציה של העם היושב בציון ושל ריבונותו המתחדשת.