אחת הדרכים שהכי עוזרות לי להתמודד עם ימי בישולים ארוכים כמו שהיו לכולנו למכביר בפסח, היא האזנה לפודקאסטים וכל מיני ראיונות מרתקים. אני נכנסת לריכוז עמוק, מקשיבה לאנשים מעוררי השראה מכל רחבי הרשת, וככה מצליחה לקדם את הבישולים כמעט בלי להרגיש.
באופן הזה אני מרגישה שאני נפגשת עם העם שלי, עם ישראל על כל גווניו, שומעת אנשים מכל הכיוונים, הדעות, הגילים והתחומים (חוץ מכאלו שמעצבנים אותי, אין לי כוח להתלהמויות). אבל בשיחה אחד על אחד בדרך כלל מתגלים אוצרות, דיבורים מרתקים, תובנות חדשות. למשל שמעתי בחור צעיר, שמאלני יחסית, שלקח חלק בתנועות המחאה, מדבר במשך דקות ארוכות למה הוא מקנא במי שיש לו אמונה. זו הייתה שיחה כל כך מיוחדת ומרתקת, שחיזקה לי את הרצון באמונה. ממש התרגשתי לשמוע איך אדם שלכאורה חושב מאוד אחרת ממני בכל דבר שהוא – פתאום אומר דיבורים מלאי געגוע למשמעות, לקשר אנושי, לקהילה, וכן, גם לבורא עולם, אפילו אם הוא רק רמז את זה לעצמו.
ושמעתי עוד מראיין אחד, שגם הוא לא ממש בצד הימני של המפה אבל מעז לראיין אנשים שחושבים אחרת ממנו. ופתאום תוך כדי שיחה משהו גם בו נפתח, משתנה, פתאום הוא גילה עוד זוויות להסתכל על המציאות. עוד שמעתי הרבה נשים גיבורות שמתמודדות עם ניסיונות שרק הארץ הזאת יודעת להביא לנו. ניסיונות של שכול, טרור, יישוב הארץ בגבורה, של פרידה קשה מנשוא מגוש קטיף וכל שאלות האמונה שהיא הביאה.
והרי החדשות האמיתיות
אולי יעניין אתכם
אני שומעת עוד ריאיון ועוד שיחה, שומעת אנשים מלאי שאר רוח, שכל אחד מהם ראוי להשיא משואה, ומתרגשת כל כך, כי בעיניי אלה החדשות האמיתיות. לא הגלים העזים הסוערים בחוץ, שרגע מרימים ורגע מפילים, רגע נשמעים כמו ניצחון ורגע אחר כך כמו מפלה, עליות וירידות אין־סופיות בקרב בין הרוע המוחלט לתקווה. אבל מתחת, עמוק יותר, יש חדשות אחרות, נצחיות, חדשות ישנות ואמיתיות כל כך – עם ישראל הוא באמת עם הנצח, שמנצח וינצח תמיד. כי כאלה תעצומות נפש, כאלה אנשים נפלאים, אין בשום מקום אחר בעולם. רק כאן, בארץ הזאת.
בתור ילדה בקיבוץ שמאלני גדלתי על חלום דמיוני של שלום, עם כל כך הרבה שירים ודיבורים עליו. והיום אני מבינה את הצורך בחלום הזה, ומבינה היטב גם עד כמה הוא מנותק מהמציאות. אבל כשאני שומעת את האחים שלי מדברים, וכל אחד מביא את היופי המיוחד שטמון בו – אני מאמינה בכל ליבי שהחלום על השלום הוא רק כאן, בינינו ובתוכנו, והוא הרבה פחות רחוק או מנותק ממה שחשבתי.
שיפודי סאטה חזה עוף ברוטב חמאת בוטנים
זה הזמן לגוון את מנגל יום העצמאות המסורתי עם מתכון נפלא במיוחד שאפשר לעשות גם במחבת או בתנור: שיפודי סאטה חזה עוף וחלב קוקוס עם טעם מופלא. את חזה העוף לא חותכים לקוביות אלא פורסים לרצועות, שאותן משפדים לכל אורך השיפוד, משרים במרינדה נהדרת של חלב קוקוס, רוטב צ'ילי וחמאת בוטנים, ומתקבל אחד השיפודים הכי טעימים שתכינו, והכול בקלות שלא תיאמן.
דרגת קושי:
קלה
זמן השריה:
שעה
זמן טיגון:
10-8 דקות
6 מנות
500 גרם חזה עוף, נקי משומן וסחוס וחתוך לרצועות בעובי סנטימטר וחצי
שיפודים
למרינדה:
קרטון חלב קוקוס (250 גרם)
3 כפות חמאת בוטנים
כף דבש או סילאן
2 כפות רוטב צ'ילי מתוק
4 כפות רוטב סויה
מלח ופלפל
מעט שמן לטיגון
מערבבים את חומרי המרינדה, יוצקים על רצועות העוף ומשרים כשעה או עד לילה. משחילים כל רצועה על שיפוד אחד לכל אורכו. מחממים מנגל או מחבת עם שמן, צולים את העוף עד שיזהיב מכל צד ומגישים מיד. אפשר גם לצלות את השיפודים בתנור, בחום של 200 מעלות במשך 10-8 דקות, עד שהעוף מזהיב קלות.
לתגובות:
שיפודי סאטה חזה עוף ברוטב חמאת בוטנים. צילום: שושי סירקיס