בעוד תשומת הלב העולמית והישראלית נשואה לעבר גבול הצפון ולעימות הישיר מול איראן, ברצועת עזה מתחולל תהליך שקט ומדאיג: חרף המכות הקשות שספג חמאס במישור הצבאי בגבורת לוחמינו, ולמרות הסדקים המתרחבים בתמיכה הבינלאומית בו, הארגון מצליח לנצל את הסטת המבט כדי לשקם את אחיזתו השלטונית בדרכים יצירתיות, ציניות ואכזריות.
מאחורי הקלעים, בחמאס מסרבים להתנהג כארגון מובס. כך לדוגמה, בשיחות ישירות וטעונות שנערכו לאחרונה בקהיר מול נציגים אמריקנים, שמעלות תהיה בפני עצמן, הרהיב הארגון עוז והציג דרישות בפני האמריקנים. הדיונים, שלוו במתיחות גבוהה ובטון אמריקני תקיף שהזהיר מפני הסלמה, חשפו את האסטרטגיה של חמאס: הארגון דורש מתווה בן חמש נקודות המבקש להפוך את ההישג הצבאי הישראלי על פיו.
דרישות אלו – הכוללות את פירוקן של קבוצות חמושות מקומיות המשתפות פעולה עם ישראל, נסיגה הדרגתית של צה"ל לעבר הגבול המזרחי תחת חסות כוחות בינלאומיים, והשקת מסלול להקמת מדינה פלסטינית – מבהירות שחמאס עדיין רואה בעצמה שחקן פוליטי לגיטימי ודומיננטי ביום שאחרי שצריכה להיות לו זכות החלטה.
מהלך מתוחכם נוסף של הארגון מתרחש בזירה המוניציפלית. הבחירות המקומיות שצפויה הרשות הפלסטינית לקיים בקרוב, משמשות עבור חמאס פלטפורמה להשתלטות מחודשת תחת מסווה. אף שבאופן רשמי הסכים הארגון להעביר את השלטון לידי מנגנונים טכנוקרטיים ובינלאומיים, בפועל הוא פועל באמצעות "רשימות קש" במיתוג חדש. לאחרונה נחשף כיצד במוקדים כמו דיר אל-בלח, לדוגמה, חמאס משתלב מחדש בניהול החיים האזרחיים תוך ניצול תקופת המעבר המתוכננת, ובכך מרוקן מתוכן כל ניסיון לייצר חלופה שלטונית שאיננה כוללת את התנועה.
אולי יעניין אתכם
עוד מאת אהד מרלין
רגע ההכרעה בעזה: לא לדחות את המתווה, אלא לעצב אותו
עוד מאת אהד מרלין
ביחסים מול סעודיה אסור לתת מתנות חינם
עוד במדיני
השגרירות העשירית בירושלים: קולומביה חנכה הבוקר את שגרירותה החדשה בבירה
עוד במדיני
כשהזול עולה ביוקר: גרסת המעצמות
בנושא חמאס
שלוש שנים לשבעה באוקטובר: צה"ל ניסה לחסל את יורשו של סינוואר
עוד מאת אהד מרלין
הטרם תדע כי אבדה טהרן? ארה"ב חונקת את הכלכלה האיראנית
במקביל, עזה עוברת תהליך של "שיקום זוחל". למרות הכחשות רשמיות בישראל, קיימת דינמיקה של הקמת תשתיות קבע בהשראת תוכניות עבר אמריקניות. גורמים בינלאומיים כבר פועלים בשטח לפינוי הריסות, פתיחת צירים והקמת בארות מים. פעולות אלו נעשות בתיאום עקיף עם גורמים המזוהים עם חמאס. כאשר הציוד המכני עובד בשירות הריבון הישן, המסר לאוכלוסייה ברור: חמאס הוא עדיין בעל הבית. זאת, לצד סרטונים שמראים עבודות שיקום המבוצעות בידי ארגונים קטריים ותורכיים – שתי שחקניות המהוות את מרכז הכובד הפוליטי של מחנה האחים המוסלמים במזרח התיכון – באופן שמוכיח כי כל הניסיונות לקבע משוואה של "שיקום תמורת פירוז" עלו עד כה בתוהו.
דוגמאות נוספות להתבססות השלטונית של חמאס ניתן לראות בדמות כרזות של התנועה שנתלו ברחבי הרצועה במהלך חודש רמדאן, שוטרים המשתייכים לחמאס המבצעים עבודות שיטור ושמירה על הסדר הציבורי, ומלחמה בחמולות חמושות המואשמות בשיתוף פעולה עם ישראל.
לבסוף, עדות מזעזעת נוספת להתחזקותו של חמאס בתוך הוואקום השלטוני היא הדיווחים על ניצול ואלימות מינית כלפי נשים ואלמנות מלחמה בתמורה למזון. על פי הדיווחים הללו, שהופיעו ב"דיילי מייל" וב"ניו יורק פוסט", הארגון מנצל את המצוקה האנושית כדי להכניע את האוכלוסייה. זהו חלק ממנגנון שליטה המשתמש בטרור מבית כדי להבטיח נאמנות מוחלטת – נדבך קריטי בהבנת פרצופו האמיתי של הארגון.
באופן מעניין, בעוד חמאס מעמיקה את אחיזתה בשטח, נראה שמתרחש שינוי מסוים במישור המדיני-בינלאומי. קטר, הפטרונית ההיסטורית של חמאס, משדרת סימנים גוברים של קוצר רוח כלפי בת טיפוחיה. הדיווחים של ג׳קי חוגי על כך שח'ליל אל-חיה, מבכירי הארגון, לא הורשה לחזור לדוחה לאחר השיחות במצרים, מעידים על משבר אמון מסוים.
אפילו בתוך "אל-ג'זירה", שופר התעמולה המרכזי, ניכר טריז מסוים בין הגורמים המזוהים עם הקו הלוחמני של איראן, (על אף שתקפה את מדינות ערב ובתוכן את קטר במהלך המלחמה האחרונה) לבין אלו המבקשים לשמור על יחסים תקינים עם ארה"ב. השחיקה במעמדו של חמאס בחלקים מן העולם הערבי בולטת לעין, אך למרבה האירוניה, מול הדחיקה הזו עולה יכולתה של התנועה לשמר את ריבונותה בתוך הרצועה עצמה. במקביל, נראה כי הקטרים, שחשופים ללחץ אמריקני מסוים, מתחילים לראות בחמאס נטל ולא נכס – אך רק כל עוד הם בשטח המדינה עצמה, ולא כשמדובר בשלטון האזרחי ברצועת עזה. כך גם תורכיה – שממשיכה לספק לחמאס סיוע דיפלומטי וכלכלי.
יותר משנתיים וחצי לאחר הטבח הנורא של שמחת תורה תשפ"ד – וכחצי שנה לאחר ההכרזה של טראמפ על הפסקת האש ועל הפירוז המתוכנן של חמאס מנשק – נראה שהנשק רחוק מפירוז ושניווט שלטון חמאס רחוק מלהתרחש, כאשר התנועה מעמיקה את אחיזתה במישור התודעתי ובשטח כאחד.
בעוד ישראל עסוקה בזירות אחרות – ובצדק – חמאס מנצלת את הסטת המבט כדי להכות שורשים מחדש. ישראל עלולה לגלות שבזמן שנלחמה ב"ראש התמנון" האיראני, הזרוע של חמאס בעזה צומחת מחדש – מתוחכמת יותר, נסתרת יותר, לא פחות מסוכנת – ועם סיוע כלכלי ופוליטי מתמשך מיריבותיה האזוריות.