קלוריות ריקות: החוק של בן גביר לא יוציא להורג מחבלים

השבוע סערו הרוחות סביב "עוגת עונש מוות למחבלים". זו הייתה עוד אחת מהפרובוקציות המכוונות של איתמר בן גביר, השר לביטחון לאומי, שכל תכליתן לעורר סערה כדי שידברו עליהן. בן גביר הזמין לחגיגות יום ההולדת שלו את כל צמרת המשטרה, וגם לא מעט פרחחים ואנשים עם רישום פלילי. על עצם האירוע ראוי לכתוב לא מעט, אבל זה ייאלץ להמתין להזדמנות אחרת. גולת הכותרת הייתה פרובוקציה אינפנטילית של עוגת יום הולדת. על עוגת הקצפת נכתב "מזל טוב לשר בן גביר", לצד סמל ענק של חבל תלייה, ומתחתיו הכיתוב "לפעמים חלומות מתגשמים". כאמור, זו הייתה פרובוקציה שנועדה לחולל סערות וכותרות, וסערות על הכותרות, וכותרות על הסערות.

כן, אני מודע לכך שמדובר בסוג של מעגל שוטה, כי עצם כתיבת הטור הזה היא שיתוף פעולה עם הפרובוקציה, אבל מה לעשות שאי אפשר להתעלם מזה. רק במקום לדבר על העוגה עצמה ולשפוך הררי מילים של זעזוע או לשאול איזה אדם שפוי חוגג יום הולדת עם עוגת חבל תלייה, בואו נדבר על החוק.

ובכן, חוק עונש מוות למחבלים הוא חוק פייק. כמו עוגת קצפת ביום הולדת בגן, שנראית נהדר אבל אחרי שאכלת אותה אתה שואל את עצמך "למה עשיתי את זה לעצמי?" – כך גם החוק הזה. המון רעש וצלצולים, שום משמעות מעשית. אנחנו אוכלים את הקלוריות הללו, אבל נשארים רעבים ואפילו עם בחילה לא נעימה.

עובדים עלינו או על האירופים?

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אבישי גרינצייג הרפורמה המשפטית חוזרת. זה אולי צודק, אבל ממש לא חכם

עוד מאת אבישי גרינצייג השופטים נגד הממשלה, שנותנת להם את כל הסיבות להיות נגדה

בואו נתחיל בסעיף הראשון של החוק: "מטרתו של חוק זה לקבוע עונש מוות למחבלים שביצעו פיגועי טרור רצחניים, כאמצעי למאבק בטרור, בין השאר לשם הגנה על מדינת ישראל, אזרחיה ותושביה, הגברת ההרתעה, מניעת פיגועי מיקוח וגמול על מעשיהם הנפשעים של המחבלים". עד כאן – מצוין. בעיניי, מדיניות של הוצאה להורג של מחבלים שביצעו פיגועי טרור רצחניים היא מדיניות לגיטימית לחלוטין, ואף יותר מכך. ובפרט על רקע המדיניות ארוכת השנים של התקפלות חוזרת ונשנית בפני ארגוני הטרור, וחתימה על עסקאות שחרור מחבלים תמורת החזרת חטופים.

האם הוצאה להורג תגביר את ההרתעה? אני בספק רב. הרי מחבל שיצא לבצע פיגוע רצחני יצא על דעת זה שהוא לא יוצא חי מן הזירה. וכך אכן קורה ברוב גדול של הפעמים. גם אם בהמשך, לאחר שייתפס וישב בכלא, הוא לא ירצה להיות מוצא להורג, ברגע הרלוונטי – ההחלטה לבצע את הפיגוע – הוא לא יירתע מהמחשבה שמצפה לו בהמשך עונש מוות. פרט לכך, אני בספק רב אם זה ירתיע את האוכלוסייה הפוטנציאלית, ואולי אפילו ההפך. אבל אפשר לחשוב אחרת, ובכל מקרה – בעיניי זה לא העיקר. גזירת עונש מוות על מחבל שרצח אדם ממניע טרוריסטי היא החלטה ראויה בעיניי, גם אם לא תשפר במאומה את ההרתעה הישראלית. גם לצדק יש משמעות.

בואו נדבר על החוק עצמו. קודם כול, בניגוד לכל ההכרזות מלכתחילה שמטרת החוק היא להוציא להורג את מחבלי הנוח'בה – החוק הזה לא יחול רטרואקטיבית, ולא יקבע עונש מוות לעבירות שכבר בוצעו. אז בואו נשים את זה על השולחן. מי שטוען שהעונש הזה רלוונטי למחבלי הנוח'בה משקר לכם במצח נחושה. אבל בואו נמשיך הלאה. החוק קובע כי "תושב האזור (יהודה ושומרון, א"ג) הגורם בכוונה למותו של אדם והמעשה הוא מעשה טרור כהגדרתו בחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016, דינו מוות ועונש זה בלבד, ואולם אם מצא בית המשפט הצבאי, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, כי מתקיימות נסיבות מיוחדות שבשלן ראוי להטיל על המחבל עונש מאסר עולם, רשאי הוא להטיל עליו עונש כאמור ועונש זה בלבד". החוק קובע כי הגדרת תושב האזור היא מי שמתגורר ביהודה ושומרון, למעט אזרח ישראלי או תושב ישראל. כלומר, לא יחול על אזרחים ישראלים ולא על פלשתינים שיש להם תושבות ישראלית (לדוגמה, ערביי מזרח ירושלים).

כפי שאתם יכולים לראות החוק, בניגוד להצהרות של בן גביר בשעתו, כן מותיר שיקול דעת מסוים לשופטים שלא לגזור עונש מוות על מחבל, אלא להסתפק במאסר עולם. כדי למנוע סיטואציה שבה הפרקליטות הצבאית מטרפדת הוצאה להורג של מחבלים, בכך שהיא עצמה נמנעת מלבקש עונש מוות, החוק קובע כי "סמכותו של בית משפט צבאי לגזור עונש מוות על מחבל לא תותנה בכך שהתביעה ביקשה לגזור עונש זה או תמכה בהטלתו". כלומר, אפילו אם הפרקליטות לא תבקש לגזור במקרה הספציפי הזה עונש מוות, ואפילו אם הפרקליטות תתנגד לעונש המוות – עדיין בית המשפט יהיה מוסמך לגזור עונש זה. אני חושב שצירוף של הסעיף הזה והסעיף הקודם יאפשר בקלות לבית המשפט שלא לגזור עונש מוות, בנימוק שהחלטת הפרקליטות לא לבקש עונש מוות מהווה "נימוק מיוחד", שמאפשר לבית המשפט לא לגזור עונש מוות. אבל מילא.

החוק קובע כי אלוף פיקוד המרכז (שהוא ידה הארוכה של הממשלה) לא יהיה רשאי להקל או להמיר עונש מוות שנגזר על מחבל שהורשע ולא יהיה רשאי לחון אותו. כלומר, לכאורה אין עסקאות. אין לצה"ל ולממשלה סמכות לחון את המחבלים. אלא מה? החוק אינו מבטל את סמכות נשיא המדינה לחון את המחבלים או להמיר את עונשם. סעיף 11 לחוק יסוד נשיא המדינה קובע כי "לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים ולהקל בעונשים על ידי הפחתתם או המרתם".

כלפי פנים, בתוך הוועדה, נטען שהחוק מעקר את סמכותו של נשיא המדינה לחון את המחבלים כי אין לו סמכות להתערב בעונשים שנגזרים בבית משפט צבאי. אלא ששר החוץ גדעון סער ומזכיר הממשלה יוסי פוקס דאגו לשלוח למנהיגים אירופיים מסרים מתחת לרדאר, שלמעשה אומרים: "אל תדאגו, יש סמכות ערעור וגם יש יכולת להעניק חנינה כמו בארצות הברית". על מי עובדים פה, עלינו או על האירופאים? רק ימים יגידו.

המסר המרגיע השני, שכנראה מייתר את המסר המרגיע הראשון, הוא: אין לכם (למדינות אירופה) מה לדאוג. קודם כול חכו לראות אם החוק הזה ייפסל בבג"ץ. אני מניח שאתם מבינים לבד את האבסורד הלא נורמלי, אבל נתקדם הלאה כדי להסביר למה החוק הזה עלול ברמת סבירות גבוהה ביותר להיפסל בבג"ץ.

ניסוח חסר משמעות

עד כאן דיברנו רק על עונש מוות למחבלים שאינם אזרחי ישראל או תושבי ישראל. החוק יוצר הבחנה ברורה ביניהם. בעוד שבנוגע לפלשתיני עונש מוות יהיה עונש חובה (אלא אם יש נימוקים מיוחדים), בנוגע לאזרח או תושב ישראלי הדין אחר. מהו הדין? "הגורם בכוונה למותו של אדם מתוך מטרה לשלול את קיומה של מדינת ישראל, דינו – מיתה או מאסר עולם, ואחד מעונשים אלה בלבד".

זה הסעיף הכי מופרך והזוי שכנראה נכתב בספר החוקים הישראלי, וכבר נתקלנו בלא מעט חוקים מופרכים והזויים. קודם כול, כאן נכתב בפירוש שעונש מוות איננו חובה, ואין צורך בנימוקים מיוחדים. החוק קובע בפירוש דין אחד לאזרחי ישראל ודין אחר לפלשתינים. אבל לא צריך להיתמם. מטרת החוק היא לקבוע דין אחד ליהודים ודין אחר לערבים, ומיד אוכיח את זה.

שימו לב לניסוח: לא כל רצח לאומני יאפשר לגזור עונש מוות, ואפילו לא כאשר מדובר ברצח על פי חוק המאבק בטרור. אלא רק "גרימת מוות בכוונה מתוך מטרה לשלול את קיומה של מדינת ישראל". זה סעיף פייק מופרך. מה זו בכלל "מטרה לשלול את קיומה של המדינה"? האם מרואן ברגותי, שהורשע בחמישה מעשי רצח, הרג את קורבנותיו מתוך מטרה לשלול את קיומה של המדינה? זה ניסוח שלא קיים בשום חוק, ולא סתם. איך מוכיחים מטרה כזו? מה לגבי מחבל שהרג 50 בני אדם כי הוא שונא יהודים, או כי הוא רוצה לשחרר את בן דודו שנמצא בכלא הישראלי, או במחאה על הכיבוש או מאלף ואחת סיבות אחרות? הרי ברור שזה סעיף פייק שנועד לכסות בצורה מביכה על העובדה שהחוק לא יחול על אזרחי ישראל, מתוך חשש שהוא יופעל גם על יהודים.

כאשר החוק נדון בקבינט בנובמבר 2025, כך על פי פרסום ב־Ynet, הדברים היו ממש על השולחן: "השר בן גביר: 'זה חייב להיות עונש חובה, קודם כול בגלל היועמ"שית והפרקליטות. כולנו יודעים שהם בחיים לא יבקשו עונש מוות וגם אם ננחה אותם יגידו לנו שאסור לנו להתערב במדיניות ענישה. אני לא סומך עליהם'. השרה גמליאל: 'אבל גם אזרחים יהודים יכולים להיות מוצאים להורג'. השר בן גביר: 'מי שפועל נגד תקומת העם היהודי'". מהר מאוד הבינו שסעיף שגוזר עונש מוות רק על מי שפועל נגד תקומת העם היהודי הוא ניסוח שאומר באופן בוטה מדי שהוא יחול רק על ערבים ואין לו אח ורע בחקיקה הפלילית, אז החליטו לנסח ניסוח דבילי שאין לו שום משמעות מעשית.

חברי הכנסת מהקואליציה התנגדו לחוק הזה. היה ברור להם שהוא לא ריאלי, מנוסח באינפנטיליות, ייפסל בבג"ץ, יגרום לנו נזקים בין־לאומיים גדולים ועוד ועוד. בין הבודדים שהעזו להתבטא נגד החוק הזה היה יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת שמחה רוטמן. אומנם במרומז, אבל דעתו השלילית הובנה היטב.

אבל מה האבסורד? עוד ועוד חברי כנסת שהסבירו לי כמה החוק הזה רע, מסוכן וייפסל בוודאות בבג"ץ – הצביעו בפועל בעדו. זה היה משוגע בעיניי לראות את זה בשידור חי. הם הסבירו לי בכנות: "בקונסטלציה הפוליטית ובאווירה הציבורית הנוכחית, ייראה רע מאוד אם נצביע נגד. זה ייראה כאילו אנחנו לא מספיק נגד הטרור". עוד ועוד אמרו לי לפני ההצבעה שהם ממש מקווים שנתניהו ישים לחוק הזה ברקס ברגע האחרון. אבל זה לא קרה. אף אחד לא רצה לשלם את המחיר.

אז קיבלנו חוק פייק, שלא באמת מחייב להוציא להורג מחבלים רוצחים, לא ביהודה ושומרון וקל וחומר שבישראל. קיבלנו חוק שייפסל ברמת סבירות גבוהה מאוד בבג"ץ, כשחברי הכנסת הכי שמרניים שיש אומרים בעצמם שיש לבג"ץ קייס חזק מאוד להתערב בחקיקה. קיבלנו נזק מדיני, קיבלנו התרפסות מדינית בפני מנהיגים אירופיים. אבל כל זה היה שווה את העוגה של השר בן גביר. נותר רק לאחל לו יום הולדת שמח, וכמובן לא לשכוח לברך ברכה אחרונה.

לתגובות:

 [email protected]