השינוי מתחיל במינוי: גופמן יכול להביא למוסד רוח חדשה

לעיתים, הצפייה בהתדרדרות של עיתונות המיינסטרים אל מחוזות האקטיביזם הפוליטי ממש מעוררת השתאות. בטח כשהיא מגיעה מעיתונאים שיצרו לעצמם שם של אנשי מקצוע מעולים (ואכן יש מאחוריהם הישגים לא מבוטלים). יש ונוצר הרושם שתבניות הטיעון נגד הממשלה במאמריהם כבר מוכנות מראש, והם רק מחליפים את השמות והנתונים לפי העניין. הבה נעשה ניסוי, ותראו בעצמכם לכמה מינויים של הממשלה יוכל להתאים הטקסט הבא מתוך עיתון 'הארץ'.

"פלוני אלמוני, שיתמנה בקרוב ל… הוא קצין מנוסה ואמיץ… עם זאת, הקשר בינו ובין תפקידו המיועד קלוש למדי… הוא לא צבר ניסיון רב במגעים עם מנגנוני… וכמעט שלא עסק ב… נתניהו וכ"ץ ממשיכים לאותת כי הם שישלטו במינויים החשובים, תוך ניצול משקעי המחדל לטובתם, וכאמור בלי שייקחו שום אחריות בעצמם. אין כמו הקצונה כדי לזהות במהירות מי מחזיק בכוח האמיתי להכריע על מינויים. מאמש ברור בוודאות עניין אחד: כדי להתקדם צריך לשאת חן בעיני השר כ"ץ". על מי זה נכתב? על דוד זיני ראש השב"כ לפני מינויו? על ראש המוסד המיועד גופמן? גל הירש מתאם השבויים והנעדרים? אבשי פלד למפכ"ל? עדו נורדן שמונה לראש הסגל? אולי זה בכלל עורך הדין רואי כחלון שקיבל את תפקיד נציב שירות המדינה? טוב, בשביל השניים האחרונים צריך אומנם לשנות עוד כמה מילים, אבל הרעיון מובן. וכעת לפתרון: זהו מאמר בן כחצי שנה של עמוס הראל ב'הארץ', על מינויו של יורם הלוי לתפקיד מתאם פעולות הממשלה בשטחים.

פיתות טריות לעזתים

בואו נתעכב רגע על האלוף הלוי. ניצב יורם הלוי הונחת על ידי שר הביטחון, ישראל כ"ץ, מעל ראשיהם של שני מועמדים מתוך המערכת שראיין הרמטכ"ל: הראשון ראש המינהל האזרחי ביו"ש, והשני מפקד אוגדת הגולן. כ"ץ סימן את התפקיד הזה, באופן ספציפי, כקריטי לשינוי תפיסה צה"לי, ולא בכדי. נושא הסיוע ההומניטרי לעזה הפך מסטייה בלתי מטופלת – אך גם בלתי מזיקה של צה"ל קודם המלחמה – לפגיעה של ממש בביטחון המדינה.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוני רוטנברג מחקר ישראלי: חיסוני הקורונה פגעו באוכלוסיות בריאות

עוד מאת יוני רוטנברג כולם נשא הרוח: לאן נעלם "גוש האחדות" הפוליטי? 

קודמו של הלוי בתפקיד, אלוף רסאן עליאן, הוביל מדיניות ברורה מאוד בעניין ההתנהלות מול רצועת עזה תוך כדי המלחמה. שוב, נניח בצד את הרעות החולות של הקונספציה קודם הטבח, כמו טירוף אישורי העבודה הסיטונאיים בישראל והטיפולים הרפואיים בבתי החולים שלנו, כולל למשפחות חמאס מובהקות, ונעסוק רק במדיניות אחרי שעזה עשתה בנו שואה. עליאן היה כוח חלוץ מתמיד בעד הטבת התנאים של תושבי עזה תוך כדי הלחימה. בכל צומת הכרעה הוא ראה לעצמו חובה לייצג את העמדה שתומכת בתוספת הטבות וסיוע לרצועה.

בבג"ץ הסיוע למשל, אירוע מטורלל שבו בית המשפט הישראלי דן בעתירות שהוגשו בשם תושבי עזה, כביכול, נגד המדינה והצבא תוך כדי מלחמה, עליאן הציג קו עקבי ונחוש. "אלפי לובשים מדים עסוקים 24/7 בהובלת סיוע הומניטרי לרצועה", השתפך כבר ביוני 2024 בפני בית המשפט הבלתי נכבד, "המלחמה שלנו היא נגד ארגון חמאס ולא תושבי רצועת עזה… בדצמבר פתחנו את מעבר כרם שלום. הבהרנו שאין מגבלה בכמות המשאיות לסיוע, הגדלנו כוח אדם ופעילות". קראתם נכון, רסאן עליאן, אלוף בצה"ל ומח"ט גולני לשעבר, דאג להבהיר – חודשיים אחרי הטבח, לגרועים שבאויבינו – שאין שום מגבלה מצידנו בכמות הסחורות והסיוע שיכולים להיכנס אליהם.

אני יכול לתת עוד דוגמאות לא מעטות מן הסוג הזה. במאי 2025 למשל, אחרי כמעט שנתיים שחטופינו נמקים בשבי חמאס ומאות מחיילינו נפלו בקרב, עליאן הגיע לישיבת קבינט כדי לריב עם השרים. "צריך לאפשר לעזתים לפתוח מחדש מאפיות פיתות, כדי שלא יגידו שאנחנו מרעיבים אותם", אמר לשרים על פי דיווח בערוץ 12 שלא הוכחש על ידי עליאן. השרים, על פי הדיווח, התרעמו על כך שמפקד המתפ"ש יוצא מגדרו כדי לאפשר פיתות טריות במקום להסתפק במינימום ההכרחי כדי להפחית את הלחץ הבין־לאומי. באותה תקופה, אגב, הפעיל גם לחץ על הקבינט להפסיק את המצור ההומניטרי שעליו החליטה הממשלה. "כרגע אין רעב בעזה", אמר עליאן לשרים, "אבל ההערכות הן שבתוך ימים ספורים ייגמר המזון – ואז תיתכן עצירה בלחימה בגלל הלחץ הבין־לאומי. צריך לפעול עכשיו כדי למנוע את זה".

אין שום דבר ייחודי בנוף המתפ"ש בעליאן כפרסונה. אני באופן אישי, כמי שהיה פקודו לפני אי אלו שנים בחטיבת גולני, התפלאתי לראות איך קצין פייטר כמותו הופך להיות סנגורם של העזתים. אבל זו מורשת המתפ"ש מימים ימימה. אף מפקד לא חרג מהשורה. זו מערכת שהתנתקה מחללית האם, שכחה שהיא זרוע של הצבא שתפקידה למלא פונקציה מאוד רזה ובסיסית כדי לתת מענה לחוק הבין־לאומי, והפכה את עצמה למין ראש עיר שמחובר לתושביו ופועל למענם ללא לאות. אך מתבקש, אחרי האסון שפקד אותנו והקונספציה שהובילה אליו, שגם הגוף החולה הזה יעבור פרוצדורה רפואית פולשנית. השר כ"ץ ראה זאת והביא אדם מבחוץ, שהוכיח את עצמו היטב בגזרת החיכוך האזרחית הרגישה ביותר במזרח התיכון כמפקד מחוז ירושלים, כדי להביא רוח של שינוי.

ושוב חזר הניגון, כמו בפתיח הנחמד שציטטנו מעיתון 'הארץ', נגד כל מינוי שחורג מפס הייצור המשוכפל של המערכת. בעיניי זה פלא: הרי כל מי שעיניו בראשו מבין שאחרי טלטלה מן הסוג של 7 באוקטובר, חייבים להתקבל צעדים חריפים של רפורמות בכל הגופים הרלוונטיים. זה בכלל לא עניין שנוגע לימין או לשמאל. אני מבין את הטענה שגם הדרג המדיני צריך להתחלף, וגם את הטענה מנגד שאלו נבחרי ציבור שעוברים את המבחן הזה בכל רגע. זהו דיון חשוב, אך הוא לא צריך לבלום במקביל את זעזוע המערכת הביטחוניות הבלתי־נבחרות שכשלו באופן שערורייתי כל כך. ועל כן האכזבה גם מהרמטכ"ל זמיר, שכביכול מונה לאחר 7 באוקטובר והוחזר מחוץ למערכת, אבל המשיך לראיין מועמדים מאותו זן ואף עיכב את מתן הדרגה לאלוף הלוי, על פי דיווחים באתר 'וואלה'.

לנתניהו נפל האסימון

על כל פנים, משהתעקש השר כ"ץ על המינוי והוא יצא לפועל, ניתן היה לראות את התהפכות האג'נדה כבר בנאומים של המתפ"ש היוצא והנכנס בטקס החילופים. עליאן נתן את המשנה המוכרת על כך שהאזרחים אינם האויבים שלנו, וחובת ההפרדה שצה"ל כפה על עצמו. "דווקא עכשיו, נדרשת חשיבה סדורה, אחראית ויוזמת, שמכירה בכך שהאינטרסים הביטחוניים ארוכי הטווח של ישראל מושפעים במידה רבה מן האופן שבו נבחר לנהל את הסכסוך", אמר בנאומו. ננתח בקצרה: "דווקא עכשיו" – כלומר כשההמון הנבער זועם על עזה ורוצה בהשמדתה, וממשלה משיחית קיצונית נגררת אחריו. "חשיבה אחראית" – שמאלנית. "לנהל את הסכסוך" – אה, הוא מאלה שעדיין חושבים שהמלחמה נגד חמאס היא "סכסוך" שצריך לנהל, ולא מכת מוות אדירה שישראל צריכה להנחית על הארגון עד להשמדתו הסופית.

מיד אחריו עלה המיועד, ניצב יורם הלוי, שכבר הפך לאלוף. הלוי קיצר מאוד, כמי שחש את כובד האחריות וחובת ההוכחה שמוטלת עליו. ובכל זאת, במילים ספורות הוא סימן את כיוון הספינה: "בנקודת הזמן הנוכחית אסור לנו לפעול מכוח ההרגל. מחובתנו לבחון ולאתגר את הנחות העבודה שלנו. לאתר נקודות כשל, להציע חלופות, לדעת לשנות ולהשתנות – לפני, לא רק אחרי". לדעת להשתנות לפני ולא רק אחרי, אולי הניסוח התמציתי והמדויק ביותר של הכשל היסודי במערכת הביטחון שלנו ששמעתי.

הלוי, כאמור, חלש בדיבורים. הוא איש של מעשים, ולא לקח הרבה זמן עד שפרע את השטרות. השבוע דיווחה העיתונאית שירית אביטן כהן על דוח שהגיש הלוי לקבינט. ושימו לב לשינוי המרענן: המתפ"ש מגיע אל הדרג המדיני, לא כדי להגיד לו שצריך לפנק עוד יותר את אזרחי האויב, אלא ההפך הגמור – לחתוך ביותר מחצי את הסיוע שמועבר אליו. הלוי דאג להפיק דוח מחקרי, רציני מאוד ומבוסס על מקורות שונים, שמראה כיצד המדיניות שעליה חתמה מדינת ישראל בהסכם הפסקת האש עם חמאס – הכנסת 600 משאית ביום – היא הרבה מעבר לצורך הקיומי של תושבי הרצועה ומשרתת את התאוששות חמאס. על פי הדוח של הלוי, חמאס מפיק רווחים מהסחורה העודפת, מחזק את השליטה שלו באזרחי הרצועה, ואפילו מצליח להבריח סחורות שמסייעות להשתקמותו הצבאית בתוך שטף המשאיות המוגזם. המלצתו החד־משמעית היא להפחית את הכמות ל־250 משאיות. מה נאמר, מתפ"ש שדוחק בממשלה להפחית בסיוע עוד לא היה לנו. ימות המשיח.

תיאוריית המינויים מבחוץ עובדת

אני מספר את כל הסיפור הזה, בתוך המסגור הזה, לא רק כדי להביע הערכה לשר הביטחון על המינוי וליורם הלוי על התפקוד. גם זה חשוב, אבל פחות קריטי מהמשימה הבאה. לביבי נפל האסימון. הוא הבין שכל שינוי נעוץ במינוי בכירים, ולכן הם צריכים להיות אנשים חדורי אידאולוגיה בהירה – לבד מהכישרון המקצועי כמובן – ובעלי חוט שדרה מברזל. הלוי וזיני הם הצלחות מסחררות. גופמן גם הוא מינוי מצוין באותו כיוון. ההתנפלות הציבורית עליו השבוע, ובמיוחד הדיון הביזארי בבג"ץ, הם הכול חוץ מענייניות.

אחרי ההסתייגות הקלה, שהמוסד לא היה מעורב על פי ידיעותינו בעומק המחדל המודיעיני שקדם לטבח, ובהינתן שידיעותינו לגבי הארגון ופועלו דלות, עדיין הכלל הוא שכל מערכות הביטחון צריכות לתת את הדין על מה שאירע פה. המשוואה פשוטה: תפקידך לשמור על ביטחונם של אזרחי ישראל? ובכן, ביטחונם עורער ביום אחד בצורה הכי נוראית שאפשר להעלות על הדעת. עשרות אלפי אזרחים ישראלים חיו במשך חצי יממה תחת שלטון זר ורצחני. ולכן מלאכת הניעור ושינוי הקונספציה צריכה להגיע גם אל המוסד. מהמעט שאנחנו כן יודעים לגבי הארגון, למשל, הוא טיפח מאוד את הקשר עם קטאר. בהחלט כיוון שדורש רוויזיה אחרי המפלה של 7 באוקטובר.

והנה המסר, מיורם הלוי וגם כמסתמן מדוד זיני, על אף שתפקודו סמוי יותר: תאוריית המינויים מבחוץ עובדת. כשרוצים לטלטל מערכת שכשלה, בחירת אדם ראוי עם קבלות שמגיע מחוץ למערכת נכונה יותר, ומחפה על חוסר הניסיון והידע בתחום הספציפי. גופמן, מההיכרות המועטת עימו, הוא האיש הנכון. הוא אומנם מגיע מצה"ל, אך תמיד נחשב ל"משהו אחר". משכיל, רחב אופקים, פילוסוף של שדה הקרב, איתגר כל מבנה חשיבתי שירש מקודמיו בתפקיד, וכמובן יוזם וחסר פחד. לצד היותו גורם שבא מבחוץ כדי לרענן את הארגון, זו בהחלט החבילה הנכונה לתפקיד. אני מאחל לעצמנו שבעוד כמה חודשים נוכל לכתוב עליו בסגנון יורם הלוי, כיצד צלח את מכשולי המתנגדים והביא לארגון רוח חדשה.

לתגובות:

 [email protected]