הסיסמה "יחד ננצח" שתחת חסותה נכנסה מדינת ישראל לעידן חדש, העידן שאחרי 7 באוקטובר, אף פעם לא הייתה סיסמה חלולה בעיניי, גם לא כאשר הלכו והחריפו המחלוקות בנוגע להחזרת החטופים, בשאלה מהי הדרך הנכונה לנהל את המלחמה, בנושא ועדת החקירה ובעצם סביב מה לא.
לאחרונה קיבלנו תזכורת מעודדת שלמרות המחלוקות ולמרות הבחירות המתקרבות שמטבע הדברים מעודדות פילוג, יש בכל זאת נושאים שסביבם העם היושב בציון, כולל נציגיו בכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה ואפילו היועצת המשפטית לממשלה, מסוגלים להתאחד: החוק שיאפשר את העמדתם לדין של הנוח'בות. החוק שעבר בקריאה שלישית ברוב של 93 ח"כים מוכיח זאת. מגיע על כך יישר כוח גדול ליוזם החוק השר יריב לוין, ולמי שעמלו עליו, חברי הכנסת שמחה רוטמן מהציונות הדתית, יושב ראש ועדת החוקה, וחברת הכנסת יוליה מלינובסקי מישראל ביתנו. שיתוף הפעולה המלא בין לוין ובין היועמ"שית גלי בהרב־מיארה בהכנת החוק גרם לכך שהיו לו אפס מתנגדים. "אני מקדישה את החוק הזה לכל הנרצחים, החטופים והמשפחות", אמרה יוליה מלינובסקי עם אישור החוק.
עם פרסום הדוח על הזוועות המיניות השיטתיות של חמאס ב־7 באוקטובר ובקרב החטופים, אין אדם שפוי והגון בישראל שאינו שמח על ההסכמה הרחבה שבה אושר החוק החשוב הזה, וכולנו ציפייה ליום שבו עם ישראל יבוא באמצעותו חשבון עם מבצעי הפוגרום, בשם המוסר האנושי ולמען יראו ויירָאו. במשפטי נירנברג לא יכולנו לעשות זאת, עם ישראל לא היה מיוצג בהם. במשפט אייכמן התחלנו, ועכשיו אנחנו ממשיכים. זהו המסר הבסיסי והמינימליסטי ביותר של מדינת ישראל: דם יהודי אינו הפקר. אם לא יהיה בכוחנו לחיות את המסר הבסיסי הזה ולהעביר אותו הלאה, אין למדינת ישראל זכות קיום.
עם זאת, חקיקה חשובה זו חייבת למצוא את השלמתה בתחום המדיני־צבאי. עכשיו כשיצא הדוח הנורא על הממדים הכי מזוויעים של הפוגרום החמאסי, דוח שאפילו הילרי קלינטון סמכה את ידיה עליו, זו העת, עוד לפני הבחירות, שהכנסת תעביר החלטה משלימה: החלטה שתחייב את מדינת ישראל ואת צה"ל לעשות את הכול כולל הכול כדי להשמיד את חמאס. אינני רואה סיבה פוליטית מדוע החלטה שכזו לא תעבור באותו רוב כמו החוק על שיפוט הנוח'בות. אין כאן עניין של ימין או שמאל, של דתיים וחילוניים: מי שעשה את המעשים האלה לא יכול להמשיך להתקיים, בטח שלא בסביבתנו. במילים אחרות: מדינת ישראל חייבת ניצחון מוחלט על חמאס, קרי השמדת חמאס. וגם לכך יש היבט מוסרי, והיבט של "למען ירְאו ויירָאו", כמו בחוק שיפוט הנוח'בות.
אולי יעניין אתכם
אינני מבין פוליטיקאים מהאופוזיציה ואנשי תקשורת שונאי ביבי ששמחים לאידו בהצביעם בהנאה רבה, כך לפחות אני מתרשם, על "עוד כישלון" שלו: הנה תראו, הוא הבטיח ניצחון מוחלט ולא קיים. אף כי כתבתי לא פעם בעיתון זה שאני מתנגד לדמוניזציה של ביבי, אין לי בעיה עם מתנגדי ביבי. יש בהחלט מה לבקר אצלו. אבל במקרה הזה, במקום לצחקק עליו, אנחנו חייבים כולנו לעמוד מאחוריו ולחזק את הדרישה לניצחון מוחלט. כי בהקשר של השמדת חמאס, השמחה לאידו של נתניהו היא שמחה לאידו של עם ישראל.
כללו של דבר, אני רוצה לקוות שחברי הכנסת, חברי הקואליציה והאופוזיציה ביחד, שהעבירו את חוק שיפוט הנוח'בות, יאזרו אומץ להעביר החלטה בכנסת שמדינת ישראל וצה"ל לא ישקטו עד להשמדת החמאס. אני מאמין שלמרות הציניות של הפוליטיקאים, למרות הבחירות המתקרבות ולמרות התקשורת שאוהבת לרדוף את ביבי איפה שאפשר, תימצא התבונה הפוליטית לאחד את העם מאחורי דרישה זו, כי כן, עדיין, גם זו לא רק סיסמה: כוחנו באחדותנו. מי מאנשי הקואליציה והאופוזיציה מוכן להרים את הכפפה?
לתגובות:
