מנכס מגזרי לבשורה לאומית

מפת החינוך והתורה בישראל משנה את פניה. אם בעבר עולם הישיבות והאולפנות נתפס כמגזרי ומצומצם, הרי הנתונים האחרונים, המגיעים משנת הלימודים תשפ"ו, מצביעים על תופעה רחבה הרבה יותר: צמיחה כמותית ואיכותית שחורגת מהגידול הדמוגרפי הטבעי ומקרינה על החברה הישראלית כולה.

כדי להבין את עוצמת השינוי, התייחסנו לשלושה צירים מרכזיים: החינוך הממלכתי־דתי (חמ"ד), עולם הישיבות הגבוהות, ומסלול ישיבות ההסדר המשלב ספרא וסייפא. הנתונים העולים מכל אחד מהתחומים שהזכרנו, לצד בחינת המדיניות הכלכלית של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ופעילותו של יו"ר ועדת החינוך ח"כ צבי סוכות, חושפים תמונה של התעצמות רוחנית ותשתיתית.

כבר עשורים רבים שקוע אלחנן גלט, מנכ"ל מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, בחינוך הדתי הפורמלי והבלתי פורמלי. בריאיון עימו הוא מצביע על מגמה שאינה משתמעת לשתי פנים: "כמי שמלווה שנים רבות את התהליכים בחינוך הממלכתי־דתי, אני יכול להעיד על גידול משמעותי בחמש השנים האחרונות", הוא פותח.

לדברי גלט, הצמיחה אינה מוגבלת למעוזי המגזר הקלאסיים ביהודה ושומרון או לקהילות דתיות מוכרות, אלא מתפשטת לכל רחבי הארץ – מהנגב והגליל ועד לערי המרכז. דוגמה בולטת לכך היא העיר החדשה חריש. "במקביל לצמיחת העיר, נפתחו בה מוסדות חינוך יסודי, ישיבה תיכונית ואולפנה. לשנה הקרובה נרשמו 200 תלמידות לכיתה ז' באולפנה וכ־200 תלמידים לכיתה ז' בישיבה התיכונית. אלו מספרים משמעותיים לעיר בהקמה".

אולי יעניין אתכם

עוד מאת צורית פניגשטיין מלמטה למעלה

עוד מאת צורית פניגשטיין אמא במרכז הזירה

הצמיחה הזו, לדבריו, נובעת משילוב של ריבוי דמוגרפי עם בחירה מודעת של משפחות בחינוך הציוני־דתי. "אנחנו רואים משפחות רבות בישראל, גם מסורתיות, שבוחרות לשלוח את ילדיהן לחינוך דתי. הגידול נובע גם מאוכלוסיית העולים מצרפת, מארה"ב ובני המנשה, שבוחרים בחינוך הזה כי הוא מציע שורשים ומסורת לצד מצוינות", הוא מסביר. אפילו במוסדות ותיקים כמו האולפנה בערד, הביקוש עולה על ההיצע: "בעבר פתחנו כיתה אחת או שתיים בכל שכבה, היום אנחנו נאלצים לעצור את הקבלה, אחרי שלוש כיתות מלאות".

אך מעבר למספרים, גלט מדגיש את המדדים האיכותיים. משרד החינוך מפעיל בשנים האחרונות את "התמונה החינוכית" – כלי המודד לא רק ציוני בגרות, אלא גם הישגים ערכיים: שיעורי התנדבות, שיעור הגיוס לצה"ל, אקלים בית־ספרי ומעורבות חברתית. "כבר מעל שלוש שנים שרשתות החינוך הדתיות – צביה, בני עקיבא ואמית – מובילות במדידה הארצית הזו", הוא אומר בגאווה. גלט מתאר בהתרגשות את תופעת החסד בקרב התלמידים: "בכל חופש גדול אני מתמוגג מחדש. בני נוער, על חשבון זמנם הפרטי, יוזמים קייטנות לילדים עם מוגבלויות, מסייעים לעולים ומתנדבים עם ילדים חולים. זו מציאות שאינה מובנת מאליה, והיא פרי של חינוך עקבי".

מהפך של אלפיים שנה

כשאנחנו עוברים מהתיכונים והאולפנות לעולם הישיבות הגבוהות, משה גוטמן, מנכ"ל איגוד הישיבות הגבוהות, מבקש להסתכל על המציאות הנוכחית דרך פרספקטיבה של דורות. "בעבר", מזכיר גוטמן, "דוד המלך היה המודל שלנו – גם ראש ישיבה וגם רמטכ"ל. כך נראה הארכיטיפ של הלוחם שאנחנו כאומה נושאים אליו עיניים. אבל עם השנים המודל הזה נשחק. בחורבן בית שני השבר היה עמוק. איבדנו את הממלכה, והתורה ירדה לגלות. שם נכתב גם התלמוד הבבלי. לפני כ־500 שנה החלה העלייה הראשונה לארץ, של האר"י ושל רבי יוסף קארו, והם פתחו את החזרה של התורה לארץ ישראל. זה היה עדיין קטן ומצומצם ועיקר התורה נשארה בנכר". גוטמן מתאר את התהליך שבו, לאחר השואה, עולם התורה החל להשתקם בישראל ובארה"ב, כשרוב לומדי התורה היו עדיין בנכר (בעיקר בארצות הברית). "לפני כחמש שנים חל המהפך: לראשונה זה אלפיים שנה, מספר לומדי התורה בישראל גדול יותר מאשר בתפוצות".

גוטמן אינו חוסך בביקורת על העבר: "לא תמיד ידעו להעריך ולהוקיר את מעמדם של לומדי התורה". כספי הישיבות הוזרמו לפי אינטרסים מפלגתיים צרים. "בתקופת ממשלת בנט-לפיד רצו לקצץ דרסטית בעולם הישיבות. פניתי אז לאורי אורבך ז"ל ואמרתי לו: 'אם אתה מאמין שמדינת ישראל היא הגשמת חזון הנביאים, יש לזה מחיר. צריך להשקיע בנכס הלאומי הגדול ביותר שלנו – התורה".

לדבריו, השינוי המהותי הגיע עם כניסתו של בצלאל סמוטריץ' לתפקיד שר האוצר. "סמוטריץ' מוביל את זה בגאון, בלי להתנצל, על השולחן. הוא דואג לכל עולם התורה – לחסידים, לליטאים ולציונים – מתוך הבנה שתורה היא הבשורה של עם ישראל לעולם. הוא לא מסתיר שזה הדגל שלו. אחרי הקורונה הוא עבר בין הישיבות בקמפיין מתוקשר יחד עם הרב דרוקמן זצ"ל, ושם את נושא עולם התורה בפרונט".

בעיני גוטמן, לומדי התורה אינם נטל, אלא המנוע הערכי של המדינה. "הפתרון לאתגרים חברתיים, ביטחוניים ומדיניים נמצא בהבנה של המפה היהודית. הלוחמים שלנו טובים יותר אחרי שהם מתמלאים בתורה. אנחנו רואים היום מגמת עלייה שנתית בלומדי התורה שהיא הרבה מעבר לגידול הטבעי. אנו רואים איך תלמידי הישיבות נמצאים בכל מקום בחזית. התלמידים שלנו מחוברים לנצח ישראל. בישיבות מלמדים איך להיות חלק מהכלל, לא רק בשדה המצומצם של הישיבות. השליחות היא בכל החיים. אנחנו רוצים לגדל גדולי תורה, ומאמינים שכל אחד מישראל צריך לטבול במקווה הזה. הישיבות היום הן המקום שבו מדברים את השפה של הראשונים והאחרונים ומחברים אותה לסוגיות הערכיות של ימינו. יש לנו חוסר בלומדי תורה, וזו משימה לאומית. אנחנו גאים במשפחות אברכים, בלומדים, בנשים הגיבורות שלהן. ברוך ה', מדי שנה רואים מגמת עלייה בשיעור לומדי התורה, הרבה מעל הגידול הטבעי של האוכלוסייה".

גוטמן מזכיר את מקומם של תלמידי הישיבות ומסירותם גם במלחמה: "אנחנו רואים בחובת הגיוס זכות ומצווה דאורייתא של עזרת ישראל מיד צר. עם פרוץ המלחמה הישיבות התרוקנו. הרבה סיפורי גבורה סופרו על תלמידי החכמים הלוחמים שמחזירים עטרה ליושנה ומייצגים את מודל הספרא והסייפא".

הספרא והסייפא בחזית

במכתב ששיגר לאחרונה אורי פינסקי, רמ"ט איגוד ישיבות ההסדר, לראשי הישיבות ומנהליהן, הוא חשף נתונים שמפתיעים אפילו את האופטימיים ביותר במגזר. על פי הניתוח של איגוד ישיבות ההסדר, שנת הלימודים תשפ"ו נפתחה עם זינוק של 13 אחוזים במספר המצטרפים החדשים לשיעור א'. "מדובר בתוספת של מאות תלמידים חדשים בשנה אחת בלבד", מסביר פינסקי. "זהו גידול גבוה פי ארבעה מהצמיחה הדמוגרפית. המשמעות היא שהנוער וההורים נותנים אמון חסר תקדים במסלול שמשלב לימוד תורה מעמיק עם שירות צבאי משמעותי".

פינסקי תולה במכתבו חלק נכבד מהזינוק בנסיבות הביטחוניות. המלחמה הבליטה את התרומה הקריטית של בני הישיבות לביטחון המדינה. "כ־80% עד 85% מתלמידינו משרתים בתפקידי לחימה קרביים. זהו נתון שאין לו אח ורע בשום מגזר אחר. המלחמה חיזקה את תפיסת השילוב של 'ספרא וסייפא' – התלמידים מבינים שהתורה היא הכוח שמניע את הלוחם בחזית".

הוא מביא את הדוגמה המרגשת של מחלקת בני הישיבות בגדוד 13 של גולני. "ביום הטבח ב־7 באוקטובר, המחלקה הזו נלחמה בגבורה במוצבים. חלק נהרגו. כולם נפצעו. למרות שהיו אמורים לסיים את שירותם ולחזור לישיבה, הם בחרו להישאר כלוחמים סדירים חודשים ארוכים נוספים כדי למלא את השורות. זו המסירות שאנחנו מחנכים אליה, וזה מה שמושך היום עוד ועוד צעירים לישיבות". פינסקי מגדיר את ישיבות ההסדר כ"נכס אסטרטגי" של צה"ל ושל עם ישראל. "גם בצבא יודעים ומברכים על כך. העלייה במספר התלמידים היום תתורגם ישירות לגידול במספר הלוחמים הקרביים בשנים הקרובות. זו קומה רוחנית ייחודית שבונה את כלל ישראל".

כל העשייה הזו לא הייתה מתאפשרת ללא שינוי עומק בסדרי העדיפויות התקציביים של מדינת ישראל. מאז כניסתה של מפלגת הציונות הדתית לממשלה והצבת השר סמוטריץ' במשרד האוצר, חל שינוי בגישה התקציבית כלפי מוסדות הזהות היהודית. הציונות הדתית, תחת הנהגתו של סמוטריץ', הציבה לעצמה למטרה להחזיר את התורה למרכז הבמה הלאומית – לא כגורם מפלג, אלא כגורם מאחד ומחזק. הנתונים שהוצגו כאן – מהגידול באולפנה ובישיבה בחריש ועד לשיא הרישום בישיבות ההסדר – מעידים כי השטח צמא לזהות הזו. כאשר מביטים בבוגרי המערכת הזו – לוחמים, מחנכים, אנשי חסד ומובילים חברתיים – קשה להתעלם מההצלחה.

"אנחנו לא רק בונים מבנים", מסכמים מובילי המגזר, "אנחנו בונים את הדור הבא של מדינת ישראל. דור שיש לו שורשים עמוקים בתורה, וכתפיים רחבות של עשייה למען המדינה". המשימה הלאומית, כפי שרואים אותה שר האוצר ויו"ר ועדת החינוך, היא להמשיך ולבצר את המוסדות הללו, להעשיר את אפשרויות החינוך ולהבטיח שכל צעיר שחפץ בכך יוכל לטבול ב"מקווה" של תורת ארץ ישראל. המהפכה השקטה כבר כאן, והיא מעצבת את פני האומה לשנים הבאות.

בשיתוף מפלגת הציונות הדתית