מפלגת הציונות הדתית בראשותו של בצלאל סמוטריץ' תיכנס להיסטוריה (כן, לא פחות מזה) כמי שהובילה מהלכים משמעותיים ביותר בתולדות המדינה. התנופה האדירה של ההתיישבות ביהודה ושומרון, שבהיקפה אין כדוגמתה בתולדות המדינה, וכן ההתעקשות על קווים אדומים בצמתים הקריטיים של המלחמה הנוכחית ובסוגיית החטופים, תרמו תרומה מכרעת לטובה למצב שמדינת ישראל נמצאת בו היום. כדי לעמוד על הדברים הקריטיים האלה היה צורך במסירות, בעקביות, וכן באידיאליזם בלתי משוחד. כל אלה תוצרים נדירים למדי בפוליטיקה בכלל ובפוליטיקה הישראלית בפרט. כללו של דבר: בלי סמוטריץ' ואנשי מפלגתו (שאת רובם אני מכיר אישית, ולכן אני יכול להעיד על דבקותם האידיאליסטית במטרות שהוזכרו לעיל), מצבה של מדינת ישראל היה גרוע לאין ערוך.
וכעת לדבר הפחות חשוב: מצבה האלקטורלי של מפלגת הציונות הדתית בראשותו של בצלאל סמוטריץ' הוא בכי רע. גם אם היא תעבור בבחירות הבאות את אחוז החסימה, היא תחזור למעמד של מפלגה קיקיונית: ארבעה מנדטים מנבא לה דיירקט פולס, הסוקר המחמיא ביותר. במילים אחרות: מפלגת הציונות הדתית נאבקת על הישרדותה. על הסיבות לכך כתבתי בעיתון זה בעבר לא מעט, ואחזור על העיקריות שבהן: הגמגום בסוגיית גיוס החרדים, שבסופו של דבר מתורגם מבחינה פוליטית לתמיכה בהשתמטות החרדית, וכן סדרה של התבטאויות תקשורתיות לא מוצלחות של סמוטריץ'. יש עוד כמה סוגיות משנה שתרמו לירידה במעמדה האלקטורלי של המפלגה, אבל שני הדברים שהזכרתי נראים לי הדברים העיקריים.
ויודגש: אני מדבר רק על ההיבט האלקטורלי במבחן השטח, בלי קשר להיותו מוצדק או לא בעיני המתבונן. התוצאה המוחשית היא על כל פנים שמפלגת הציונות הדתית איבדה את הסנטימנט של חלק גדול מבוחריה. ומוכח מעל לכל ספק שבבחירות הסנטימנט זה הכול, כמעט הכול. לא רק אצלנו אלא בכל העולם: לא מצע המפלגה, לא אינטרס וחשבון קר, אלא סנטימנט. אנשים בוחרים לפי סנטימנט. כן טוב, לא טוב, זה המצב על פי רוב. אפילו צ'רצ'יל הגדול הפסיד ליריב אפור בבחירות שנערכו באנגליה עם תום מלחמת העולם השנייה, למרות הישגיו המדהימים במלחמה, בגלל סנטימנט שניצת בעקבות התבטאות אחת לא מוצלחת שלו, שנתפסה כעלבון לאינטליגנציה של הבוחר, כאשר השווה את יריבו לגסטאפו.
בשבוע שעבר קראתי ב'מקור ראשון' מאמר של העיתונאי גדעון דוקוב. כמי שרוצה בטובת מפלגת הציונות הדתית (כך אני מנחש), פנה דוקוב לבוחרים בציבור הדתי־לאומי והציע להם לעשות חשבון קר של מה שבאמת חשוב להם (מן הסתם הוא התכוון להתיישבות ולעמדה איתנה מול הערבים), ולשים את הפתק לפי זה. לתפיסתו, על הבוחר המשכיל לא לחפש "בית פוליטי", לא לחפש את מי שהוא מזדהה איתו כמנהיג, אלא עליו לבחור במי שבחישוב קר הכי מתקרב ברוב התחומים לעמדותיו. זה מתבקש, זה הגיוני וזה לא עובד ככה. כאמור: מה שמכריע בבחירות הוא על פי רוב הסנטימנט, הכולל בין היתר גם הזדהות עם המנהיג. קולותיהם של מי שהסנטימנט שלהם לא נמצא קרוב לסמוטריץ' ולמפלגת הציונות הדתית יתפזרו על הספקטרום הרחב במרכז־ימין, ובלבד שהם יאמינו שהמפלגה שיצביעו לה לא תשתף פעולה עם ההשתמטות החרדית. כן, רבים מאוד יצביעו בעיקר לפי זה, למרות התנופה בהתיישבות ולמרות התרומה המדהימה של מפלגת הציונות הדתית למלחמה. אפשר לאהוב את זה ואפשר שלא, אך זה המצב להערכתי.
אולי יעניין אתכם
אין לי ספק שמה שסמוטריץ' יעשה במצב עניינים סבוך זה הוא חיבור פוליטי מחודש (במסגרת רשימה משותפת במתכונת כל שהיא) לסביבתו הטבעית, כנראה שוב בן גביר ומפלגת נועם, כדי להבטיח את בחירתו לכנסת הבאה. בשל מצבה העגום של הציונות הדתית בסקרים, הפעם התנאים יהיו פחות טובים מאשר בבחירות האחרונות, וקשה לי להאמין שמלבד הרביעייה הראשונה, כלומר סמוטריץ' ועוד שלושה (פלוס מקום מובטח לאבי מעוז) עוד מישהו מחברי הסיעה הנוכחית יצליח להתברג במקומות ריאליים במסגרת חיבור שכזה.
אני מציע למפלגת הציונות הדתית מסלול אחר. צריך להחזיר לציבור הדתי־לאומי את הייצוג הרחב המגיע לו. ייצוג רחב זה מצוי בשדה הקרב, בין הנופלים, בין המתנדבים הרבים. הוא חייב לבוא לידי ביטוי גם בשדה הפוליטי. לשם כך על סמוטריץ' לפנות למנהיגים דתיים הנערצים על רוב הציבור הדתי־לאומי הרחב, הפחות חרד"לי, כגון הרב גרנות, הרב עיטם, הרב מדן ויש עוד שלל שמות, ולהתייעץ איתם בעניין האפשרות לגשת לבחירות הבאות במסגרת מפלגה ציונית־דתית מאוחדת, עם ייצוג פריטטי לכל הזרמים במקומות הריאליים, שיזכה לתמיכתם, חצי חצי, ואם צריך אפילו הנהגה כפולה (דוגמת לפיד ובנט בממשלת השינוי). זהו win-win בעבור כולם, כי המקומות הריאליים יעלו פלאים, בסקרים ובמציאות. תדמיינו לעצמכם שכל סלתה ושמנה של רבני הציונות הדתית, מהרב יגאל לוינשטיין ועד הרבנים המקהילים קהלים גדולים בימי התנ"ך של מכללת הרצוג, יקראו להצביע למפלגת הציונות הדתית, שתיתן לכולם את הייצוג ההולם את מספרם בציבור הדתי־לאומי. זה עדיין אפשרי וזה בידיים שלך, בצלאל. ציבור גדול מאוד מחכה לזה.
לתגובות:
