מי שקצת מצוי ברזי הקולנוע, יודע שהקושי האמיתי בסרטי המשך הוא להצליח לשמור על אותה רמה בחלק השלישי בטרילוגיה. בדרך כלל הסרט הראשון יהיה חזק. השני יהיה מוצלח. השלישי כבר יהיה שיעמום מוחלט. על פניו, זה האתגר שעומד בפניי בטור הזה. ולמרות זאת, אני מאמין שאעמוד במשימה, בנוגע לטור השלישי שלי בדיוק באותו נושא של סוחר נשק בשם מוחמד מסילוואן.
את הטור הראשון, שהתפרסם באחד באוקטובר 2025, פתחתי כך: "הסיפור הזה יפוצץ לכם את המוח. הוא באמת מלמד על חוסר שיקול הדעת של שופטת בית המשפט העליון רות רונן״. בתחילת מרץ 2026 פרסמתי טור נוסף, והבטחתי כי ״בינתיים נשבר השיא שהיה קשה להאמין שאפשר לשבור״.
מקווה שתאמינו לי שההתפתחות החדשה הופכת את האירוע למשוגע בכל קנה מידה. בכך יעסוק הטור הזה, השלישי והאחרון בסדרה.
לפני שנגיע לפרטים החדשים, יש צורך בתקציר הפרקים הקודמים.
אולי יעניין אתכם
עוד מאת אבישי גרינצייג
הרפורמה המשפטית חוזרת. זה אולי צודק, אבל ממש לא חכם
עוד מאת אבישי גרינצייג
השופטים נגד הממשלה, שנותנת להם את כל הסיבות להיות נגדה
בנושא 1197b
הלימון הוליד לימונדה: בג"ץ הכשיר את רפורמת הנשק
עוד במשפט
נתניהו וכ"ץ: מחבלים לא יוחזרו לבתיהם, בניגוד לפסיקת בג"ץ
עוד במשפט
העונה החדשה של משפט נתניהו: דמויות מרתקות, עלילה צפויה
בנושא 1197b
האמא של הנסיגות: 'ארבע אימהות' לא עושות חשבון נפש
בחודש ספטמבר 2024 מכר מוחמד, תושב סילוואן, אקדח לסוכן משטרתי סמוי תמורת 37 אלף שקלים. זאת לאחר שמוחמד הציג את עצמו כאדם שמתעסק בסחר בכלי נשק ובסמים. מצלמה נסתרת תיעדה את העסקה, כולל ירי של שלושה כדורים באוויר על ידי מוחמד, כדי להוכיח שהאקדח עובד כראוי.
חלף זמן קצר, ומוחמד הציע לסוכן לקנות ממנו אקדחים נוספים. בהמשך הציע לקנות ממנו גם רובים. למוחמד היה היצע מרשים והוא הציע למכירה רובה מסוג 16-M ואקדחים מסוגים שונים. בסוף, לאחר התמקחות ומשא ומתן, הם סגרו על מכירת אקדח 'זיג זאואר' ומחסנית. מוחמד הראה לסוכן הסמוי שהאקדח עובד כראוי, וירה מחלון הרכב שלושה כדורים באוויר. חודש לאחר מכן המשיך מוחמד להציע לסוכן כלי נשק נוספים. בשעת לילה הוא שלח לו סרטון של ירי צרור באוויר, ושאל אותו אם הוא שמע את הירי הזה, כשהוא מסביר לו שהוא היורה. וכך הם סוגרים עסקה של מכירת רובה 16-M תמורת עשרות אלפי שקלים נוספים.
חלף זמן לא מבוטל, והמשטרה פתחה בסדרת מעצרים בעקבות פעולות ההפללה של הסוכן המשטרתי. עשרות רבות של עבריינים הופללו על ידי הסוכן, ועל הדרך גם הופללו אב ובנו שהתברר כי היו מעורבים בפעילות טרור מסוכנת.
בחודש יולי 2025, חקירת המשטרה עברה לשלב הגלוי שלה. הפרקליטות הגישה סדרת כתבי אישום נגד העבריינים, ובכללם נגד מוחמד, לצד בקשה למעצר עד תום ההליכים עקב המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. אלא שהשופטת רות רונן הורתה על שחרורו בחזרה לביתו, לשכונה שבה ביצע את הפשעים, כשקרובי משפחתו מעורבים בביצוע הפשע וכשהוריו מפקחים עליו. אותם הורים שלא שמו לב שהבן שלהם יורה בשכונה ושפיתח מערך של סחר באקדחים וברובים.
תקף שוטרים, אשתו זרקה אמל"ח
הראיות נגד מוחמד (ונגד הדוד שלו, שנאשם יחד איתו) הן ראיות ברזל. המסוכנות ברורה וזועקת. אז למה השופטת רונן שחררה אותו? ובכן, לטענת סנגורו מוחמד מאובחן כאדם עם מנת משכל נמוכה מאוד. ב־2017, כשמוחמד היה נער, הוגש נגדו כתב אישום על נהיגה ללא רישיון. כתב האישום בוטל, עקב קביעה של ועדת האבחון מטעם האגף לטיפול באדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין לאור מנת המשכל הנמוכה שלו. בד בבד הוא קיבל קצבה נדיבה מהביטוח הלאומי עקב מוגבלותו. לאור זאת טען הסנגור שגם על העבירות הנוכחיות – שאותן ביצע יותר משמונה שנים לאחר מכן – לא ניתן להעמידו לדין, ולכל הפחות ביקש שיישלח למעצר בית.
הפרקליטות, מן הצד השני, טענה כי לא ניתן להשוות נהיגה ללא רישיון כנער צעיר לעבירות נשק חמורות כאדם בוגר. המסוכנות הרבה יותר גדולה. ניכר שמוחמד חכם דיו כדי לנהל משא ומתן עם סוכן משטרתי ולהתמקח איתו, לצרף את דודו לעסקי הנשק, ולהרשים את הסוכן באמצעות ירי באוויר. ובכל מקרה טוענת הפרקליטות שוועדת האבחון שמעניקה את הפטור צריכה לבחון כל תיק ותיק. מה גם שבאמת חלפו שמונה שנים מאז ההחלטה של אותה ועדה. גם ילדים עם מנת משכל נמוכה יכולים להתקדם ולהתפתח. זאת ועוד, מנת המשכל הנמוכה לא אמורה להיות שיקול לקולא אלא שיקול לחומרא. אם אדם מסוגל להשיג רובה 16-M ולירות צרור באמצע השכונה, שחרורו עלול להוביל לרצח ולטבח. הרי זה אדם שאינו מבחין בין טוב לרע, אבל מעשיו מלמדים שיש לו את האמצעים לעשות הרבה מאוד רע. זו פצצה מתקתקת.
השופטת רונן כתבה כי "תחום קביעת רמתו השכלית של אדם הוא תחום מקצועי, ואינני סבורה כי בית המשפט יכול – מבלי שהונחה לפניו חוות דעת מקצועית מתאימה – לקבוע האם דברים כאלה או אחרים שהעורר אמר או עשה מעידים על רמה שכלית שונה מזו שקבעה בעניינו בשנת 2017 ועדת האבחון המקצועית". מה היה עושה שופט עם אחריות? דורש לזרז את בדיקת ועדת האבחון, ובינתיים מותיר אותו מאחורי סורג ובריח נוכח המסוכנות הקיצונית הנשקפת ממנו. אבל לא רונן. היא הורתה על שחרור, היישר לזירת הפשע והיישר לבית הוריו ולמשפחתו, עד שתתקבל ההחלטה של ועדת האבחון.
בפברואר נעצר שוב גיבור סיפורנו מוחמד. כוחות משטרה הגיעו לביתו שבמזרח ירושלים. לטענת המשטרה הוא ירק על השוטרים שבאו לממש צו חיפוש בביתו, השתולל ותקף אותם. אשתו השליכה מהחלון טלפון סלולרי ואמצעי לחימה.
למרות החשדות החמורים החדשים, השופט גד ארנברג הורה על שחרורו ממעצר ללא כל תנאי, בנימוק מופרך לחלוטין שבגלל קוצר היריעה איאלץ הפעם לא לחזור על הדברים. הסיפור המלא מופיע בטור הקודם בסדרה.
"הטיה קוגניטיבית שמעידה על תחכום"
ועכשיו, לאחר ההקדמה המאוד ארוכה הזאת, נגיע להתפתחות החדשה.
במהלך חודש דצמבר 2025 דנה ועדה בביטוח הלאומי בעניינו של מוחמד, ולאחר בדיקה מחודשת קבעה כי אינו סובל מנכות, ביטלה את הקצבה שקיבל עד אותה עת, וחייבה אותו להשיב כספים רטרואקטיבית באופן מקסימלי.
כלומר, הגיעו למסקנה שהאיש הזה נוכל.
בינואר 2026 נערך לו אבחון מקדים במרכז האבחון. מסקנות הפסיכולוג היו כי עולה ספק רב באשר למהימנות הממצאים, וצוינה התרשמות כי "קיימת הטיה מכוונת בהתנהלותו".
לאחר שמוחמד הבין שכלתה אליו הרעה, הוא התחמק מלהגיע לדיון בוועדת האבחון. כך, לדוגמה, טען שהוא מפחד לצאת מביתו בשל חשש מירי טילים, אף שיצא מביתו לצרכים אחרים.
בסופו של דבר, בסוף אפריל 26' מוחמד הגיע לדיון בוועדת האבחון. הוועדה הגיעה למסקנה חד־משמעית שלפיה מוחמד אחראי למעשיו וכשיר לעמוד לדין, וכי "קיימת מגמתיות להנמיך את תפקודו ולהציג מצג שישרת אותו בהליכים המשפטיים המתנהלים נגדו", וכן כי "קיימות עדויות משכנעות לשימוש בקשייו האישיותיים ובהנמכה הקוגניטיבית המסוימת כתירוץ להתחמק מאחריות פלילית, שזה כשלעצמו מעיד על תחכום".
לאור זאת, אצה רצה הפרקליטות וביקשה מבית המשפט המחוזי בירושלים להורות על מעצרו עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח.
לכאורה, הנימוק של הפרקליטות קל, פשוט וברור. הרי הנימוק היחיד של השופטת רות רונן לשחררו ממעצר התבסס על האבחון העתיק שהצביע על אי כשירות לעמוד לדין. עכשיו, משהתברר שהוא בהחלט כשיר לעמוד לדין, והאבחון הוכיח שהוא רמאי, יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים נגדו, כפי שהתבקש מלכתחילה.
שוב, אחזור על הדברים. השופטת רונן כתבה שהנסיבות של כתב האישום מצדיקות את מעצרו עד תום ההליכים, ואך ורק בגלל מצבו הקוגניטיבי היא מורה על שחרורו למעצר בית. כעת התברר שמצבו הקוגניטיבי איננו כפי שהוא מציג, והוא פשוט מתחזה. ומעבר לכך, לאחר מכן הוא הסתבך שוב באירוע פלילי נוסף. אז ברור שצריך להחזירו למעצר עד תום ההליכים. נכון?
ובכן, מתברר שלא על פי מערכת המשפט שלנו.
שופט בית המשפט המחוזי בירושלים מרדכי בורשטיין דחה השבוע את הבקשה בנימוק ההזוי (אין דרך יותר מנומסת לתאר זאת) הבא:
"ייתכן שככל שהבקשה הייתה מוגשת בחודש ספטמבר או אוקטובר בשנה שעברה, היה מקום להיעתר לה, שכן חל שינוי נסיבות משמעותי במובן זה שנקבע כי מוחמד אינו סובל ממוגבלות שכלית התפתחותית, אף שקיימת לו הנמכה קוגניטיבית. ועדת האבחון האמורה מלמדת על כך שמצבו של המשיב היום אינו כפי שהוצג לבית המשפט העליון״. לדבריו, ״ככל שהבקשה הייתה מוגשת בסמוך לאותה החלטה, ייתכן שהיה מקום להורות היום על מעצרו של המשיב ממש״.
אז למה לא? הו, הנה השופט בורשטיין עונה:
״עם זאת, חרף המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב, חרף העובדה הלכאורית שהמצג שהוצג לוועדת האבחון הקודמת ולבית המשפט העליון הוא מצג שונה בתכלית ממצבו האמיתי של המשיב, מתבקשת המסקנה כי אין מקום להורות על מעצר מחדש של המשיב. ראשית, חלף זמן ניכר מאז נעצר המשיב בפיקוח אלקטרוני, תקופה משמעותית של מספר חודשים שבהם לא ביצע המשיב עבירה. יש בתקופה זו כדי להטות את הכף אל עבר דחיית הבקשה״.
החלטות סתומות, תרתי משמע
עוד לפני שאגיע לנימוק הנוסף, אזכיר לכם ולשופט עצמו שרק לפני שלושה חודשים מוחמד נחקר על תקיפת שוטרים לאחר שנמצאו אמצעי לחימה בביתו. זה ממש נאמר על ידי הפרקליטות בדיון, רגע לפני ההחלטה שלו שאומרת את ההפך. מה נסגר למען השם? אבל בואו נחזור להחלטה.
השופט בורשטיין ממשיך וכותב נימוק שני להחלטתו. ״שנית, בית המשפט העליון עמד על כך שהמשיב לא היה תחת מגבלות כלשהן במשך תקופה של תשעה חודשים קודם למעצרו וכי יש קושי בעמדה כי לא תסכון כל חלופת מעצר״.
זה נימוק הזוי ומופרך בכל קנה מידה.
הסיבה שמוחמד לא נעצר בחודש אוקטובר 2024, עת ביצוע העבירות, אלא רק בחודש יולי 2025, היא שמדובר בתיק של סוכן משטרתי. הסוכן הזה המשיך להפליל עוד ועוד חשודים, ובכללם כאמור גם שני מחבלים. אם היו עוצרים את מוחמד באוקטובר 2024 – הסוכן היה נחשף. בתיקי סוכן משטרתי אף פעם לא שואלים למה לא ביצעו מעצר קודם לכן, כי התשובה ברורה מאליה. זה מביך שבכלל צריך להסביר דבר כזה.
אבל רגע, יש לבורשטיין נימוק שלישי. ״קיים אינטרס הסתמכות של מי ששינה את מצבו ונעצר בפיקוח אלקטרוני, כי לא ייעצר שוב. אומנם הנסיבות ברגיל היו מחייבות את החזרתו של המשיב למעצר, אך מכלול הנסיבות האמור, כמו גם העוגנים עליהם הושתתה החלטת בית המשפט העליון, מצדיקים שלא להורות על החזרתו של המשיב למעצר״.
אם השופט בורשטיין הבין מה שהוא כתב בפסקה הזאת, זה כנראה מעלה את סך כל המבינים לאחד. אני באמת לא מתחיל להבין מה כתוב פה. איזה עקרון הסתמכות יש לאדם ששוחרר למעצר בית רק משום שהוא הונה את המערכת כאילו הוא סובל ממוגבלות שכלית? השופט כותב כי ״מכלול הנסיבות״ מצדיק את השארתו במעצר בית, אבל הנסיבות עצמן הן הדיון. הנסיבה המקילה התבררה כשקרית. מכיוון שהוא התחמק ועשה כל שלאל ידו כדי לא לעבור את האבחון, מגיע לו פרס בגלל חלוף הזמן, הסתמכות ושאר תירוצים מופרכים לאחר שהתברר שהוא הונה את ועדת האבחון ואת הביטוח הלאומי?
כמה אנרגיות המשטרה והפרקליטות ניהלו על המעצר הזה, פעם אחר פעם. והכול יורד לטמיון עם החלטות סתומות, תרתי משמע.
אסיים את הטור הזה כפי שסיימתי את הטור הקודם. תחשבו מה ההחלטות הללו עושות לחוקרי המשטרה או לפרקליטים שמנהלים את התיק הזה. תחשבו איך זה מרגיש כשאתה נאלץ להיאבק לא רק במחוללי הפשיעה אלא גם במערכת המשפט, ששוב ושוב מצירה את צעדיך בלי סיבה הגיונית ותוך ניתוק מהבנת האירועים. כל החלטה כזאת היא מכה מורלית קשה. אי אפשר לצפות מהמשטרה ומהפרקליטות להסתער ולהיות עם סכין בין השיניים, כשיותר מדי שופטים מקבלים החלטות מנותקות באירוע חירום לאומי. כל החלטה כזאת מרפה את הידיים. ברגע שהחשוד משוחרר ממעצר, התיקים מתמסמסים ועוברים מצד לצד ומיד ליד, עד שהם מתפוגגים. רוח בית המשפט מחלחלת למטה. זה מדכא בצורה שלא תיאמן.
לתגובות:
