יש פוליטיקאים שיושבים פחות או יותר באותה פוזיציה כבר עשרות שנים. גפני, דרעי, ליברמן, לפיד – כולם מחופרים היטב בעמדה הקבועה שלהם בכנסת, מקסימום זזים כמה מנדטים לפה או לשם. משקיעים סולידיים. ויש את בנט – הפוליטיקאי הסטארטאפיסט. הוא משקיע ברעיונות חדשניים מתוך ידיעה שחמישה יקרסו, אבל אחד יצליח מעל המשוער. פעם הוא מתחיל משהו חדש עם 12 מנדטים, ופעם לא עובר את אחוז החסימה. פעם כובש בסערה את ראשות הממשלה, ופעם נרמס תחת מכבש של אופוזיציה מתוחכמת ונחושה. עם הסטארט־אפ הנוכחי שלו, כך נראה נכון לעכשיו, הוא בדרך להצלחה מסחררת.
יום הזעם החרדי שצוין השבוע בוודאי נחגג במשרדי הקמפיין של מפלגת 'ביחד'. אנשי הקמפיין שנתקעו בפקקי הענק שיצרו חסימות הכבישים, היו כנראה היחידים מעשרות אלפי הנהגים שהתמוגגו מהעמידה המתמשכת במקום. הזעם בציבור החרדי על הממשלה הוא כבר לא אסטרטגיית משא ומתן או איומים מן השפה ולחוץ, אלא זעם אותנטי וגועש. בשיקול שבין התזוזה הקבועה של הציבור החרדי ימינה ובין הדבקות באי־גיוס לצה"ל, עושה רושם שהערך השני מטה את הכף. לא יהיו יותר עכבות בדרך לפתרון הבעיה הכואבת.
בנט זיהה את הנקודה הזאת הרבה לפני כן. הוא בטח לא ידע לנבא באיזה נתיב בדיוק יתגלגל כדור השלג, אבל היה ברור לו שצריך לתת לו את הדחיפה הקטנה אל מורד ההר. חומרי הבסיס של כדור השלג הזה אמיתיים ועמוקים – החומרים שממנו עשוי כל קמפיין טוב. כמה חודשים לתוך מלחמת חרבות ברזל, כשעול המילואים כבר מעיק ואימת ה"הותר לפרסום" מרחפת מדי בוקר, הסתיימו הארכות של בג"ץ לממשלה להשיב בעניין הסדרת מעמד בני הישיבות בחוק. הסנטימנט הציבורי, שהיה עסוק כל כך בהקרבה של הנופלים והמילואימניקים, קיבל ישר לפּנים את הדיון האבסורדי על שחרור אוכלוסייה שלמה משותפות במלחמה.
זו המתנה הכי גדולה שבנט יכול היה לקבל. כאילו פינו לו מקום, סידרו כיסא, פרסו שטיח והזמינו אותו להתמקם בתפקיד ראש הממשלה. זו הרי סיטואציה של ניצחון־ממה־נפשך: אם הממשלה תחליט ללכת ראש בראש נגד החרדים ולחוקק חוק גיוס אגרסיבי תחת סנקציות – זה קץ הממשלה, סופו של הגוש שהגן על נתניהו והזדמנות בלתי חוזרת לגייס את החרדים בחזרה אל חיק השמאל. ואם הממשלה תתיישר עם החרדים, היא תאבד תמיכה של ציבור ציוני ענק שמשרת במילואים ובסדיר וכואב את הניכור החרדי יותר מכול. ומי היחיד שיוכל להביא את הציבור הזה, שיפרוש מממשלה שבגדה בו, כנדוניה לגוש השמאל? רק בנט. בתמורה לראשות הממשלה כמובן.
אולי יעניין אתכם
עוד מאת יוני רוטנברג
כולם נשא הרוח: לאן נעלם "גוש האחדות" הפוליטי?
עוד מאת יוני רוטנברג
כשהשמאל יפעיל את המכבש – 'עמך ישראל' עלולה להתכופף
עוד בפוליטיקה
"עשינו המון, תנו לנו כוח להמשיך"
עוד בפוליטיקה
ראשי המפלגות חייבים להסכים איך לא מסכימים
עוד מאת יוני רוטנברג
מחקר ישראלי: חיסוני הקורונה פגעו באוכלוסיות בריאות
עוד מאת יוני רוטנברג
בקואליציה מתווכחים, ועשיית הצדק במחבלי הנוחבה מתעכבת
מי מממן את 'הדור'?
בנט עצמו, נזכיר, החזיק בעמדה מאוד ברורה ועקבית בנוגע לבעיית גיוס החרדים. הוא נהג להסביר שגיוס החרדים אינו אופציה ריאלית וצריך להכיר בכך, ולפיכך נותר להציל את הכלכלה ולהוריד את גיל הפטור מגיוס כמה שיותר נמוך. כך יתאפשר להמוני חרדים לצאת לפחות לעבודה, להכניס מיסים למדינה ולהפחית קצבאות, והמהלך הזה בטווח הארוך עשוי להביא גם לעלייה בגיוס. כשהיה ראש ממשלה הוא גם ניסה לחוקק את זה. אומנם, מאז שהציג את העמדה הזאת פרצה המלחמה והצורך בלוחמים גבר – ועדיין קשה להתעלם מכך ששינוי העמדה הקיצוני של בנט מתאים גם לצורך הפוליטי שלו.
בנט התחיל ללחוץ על החוליה החלשה הזאת של הקואליציה בשלב מוקדם מאוד. הוא פרסם ללא הרף ציוצים, סרטונים והודעות לתקשורת נגד "ממשלת המשתמטים" והחוק שהיא מקדמת. לפי ההשערה שלי, שטרם הצלחתי לבסס, בנט בחש גם ביוזמות אזרחיות שונות שצצו נגד חוק הגיוס. מרגע שזיהה שהקואליציה הולכת ביחד לחוק גיוס, הוא סימן את היעד של המרדת קהל הבוחרים שמשרת בצבא, בדגש על הציונות הדתית, נגד נציגיו בממשלה. השלב הבא, לכשיתקרבו הבחירות, יהיה לגייס אותם אליו.
כשאני אומר "טרם הצלחתי", כוונתי שעשיתי מאמצים אך זו משימה לא קלה. בנט לא פראייר, ויש אין־סוף דרכים להעלים טביעות אצבע ביוזמות שונות. ובכל זאת, הרמזים נמצאים בכל מקום. למשל, תנועת המילואימניקים 'כתף אל כתף', שהקימה הרבה רעש בכנסת ובתקשורת נגד חוק הגיוס ונבחרי הציבור מהקואליציה, ובבוא העת חברה כולה – כמות שהיא – למפלגתו של בנט. זאת כאשר אימו של מנהיג התנועה, יונתן שלו, היא שותפה עסקית ותיקה של בנט. או עלון 'הדור', שפונה ממש אל הפלח באוכלוסייה שבנט מבקש לנתק ממפלגת הציונות הדתית, ועוסק רבות מאז הקמתו בחוק הגיוס. מה אנחנו יודעים על העלון, שכל עין מקצועית מבינה שהושקעו בו סכומי עתק? לא עומד מאחוריו שום גוף באופן רשמי, והעורך הראשי שלו גויס לפני כמה שבועות לשירות הקמפיין של נפתלי בנט.
במקביל למאמץ ההמרדה בתוך הציבור הדתי־לאומי, המערכת המשפטית התגייסה לסייע לבנט בגזרה השנייה – המגזר החרדי. בג"ץ, ובתשוקה גדולה פי כמה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, דאגו לדחוף את הציבור החרדי עד לקצה. להביא אותו לנקודת רתיחה שתכריח את הנציגים שלו בכנסת להתנתק מהגוש. בתנועת מלקחיים הם החריפו את הסנקציות ושלילת הזכויות מהציבור החרדי מחד, והטילו וטו על נוסחאות חוק שהיו יכולות להתקבל עליו מאידך. לבישול בסיר לחץ כזה לא יכולות להיות תוצאות שונות מאשר ההפגנות שראינו בתחילת השבוע ברחבי הארץ, והתבטאויות הולכות ומחריפות של ההנהגה החרדית נגד השותפות עם המחנה הלאומי.
חוק פטור עם מדינה פלשתינית
כשאתה מנסה ללכת בין הטיפות יכולים לקרות לך אחד משני מקרים: או שתישאר יבש, או שתירטב משתי הטיפות גם יחד. מה שקרה לקואליציה הוא האפשרות השנייה. היא גם מיתגה את עצמה באופן חד־משמעי ככזו שעשתה כל מאמץ לפטור את החרדים משירות צבאי, וגם לא הצליחה להעביר חוק גיוס שאכן יפטור אותם. הזעם על הקואליציה ניתך במקביל מהציבור החרדי ומקבוצה גדולה בציבור הדתי־לאומי, שחווה על בשרה את עול השירות בצה"ל.
ובל נטעה: בנט לא יהסס אפילו לרגע לצרף אליו את המפלגות החרדיות אם בכך תהיה תלויה הקמת ממשלה בראשותו. יאיר גולן, מהקצה השמאלי של המחנה, אמר זאת מפורשות בהקלטה שפרסם העיתונאי ישי פרידמן בערוץ 14. ההכחשות המאוחרות אינן אלא גיחוך. כמה שזה נראה מופרך בעת הזאת, התרחיש שבו השמאל נותן לחרדים חוק גיוס מקל פי כמה מזה שהוצג בכנסת הנוכחית ריאלי לחלוטין, וכמובן שהוא גם יזכה לגיבוי מהיועמ"שית ומבג"ץ. כבר ראינו הכול, רבותיי, התמימות אבדה. זה היתרון והחיסרון בלחיות תחת שלטון הטרלול של גלי בהרב־מיארה. ואם יידרשו תירוצים לבוחרים לאחר מעשה? זאת בעיה קטנה מאוד. בנט מנוסה בכך. וחוץ מזה, כשאתה המנצח בבחירות, הנדיבות ורוחב הלב מתפשטים בך כמו קסם.
ערב הקמת ממשלת בנט־לפיד 2021, כשהמנדט עוד היה אצל נתניהו, התנהלו מגעים בין הליכוד לרע"מ על תמיכה בקואליציה. סמוטריץ' עמד אז בפרץ, וסירב לשיתוף פעולה מכל סוג עם נציגי 'האחים המוסלמים'. על פי הדיווחים אז, הטענה שהציבו שליחי הליכוד בניסיון לשכנע את סמוטריץ' הייתה: 'זה או שאתה תקים איתם ממשלה, או שהשמאל יקים איתם. תבחר אתה מה משרת יותר את טובת מדינת ישראל'. סמוטריץ' אז בחר בחירה ערכית שאני מסכים לה, מפני שמדובר באויבים – גם אם בתחפושת.
החרדים הם אחים, לא אויבים. אני ממליץ לבני הציונות הדתית שהתאכזבו מהממשלה הנוכחית, ומתבשמים מ"ברית המשרתים", לשאול את עצמם את אותה השאלה: הרי זה או שהשמאל ייתן לחרדים חוק פטור מגיוס, או הימין. עכשיו מה אתם מעדיפים, את חוק הפטור מגיוס עם יאיר גולן והמדינה הפלשתינית, או אותו חוק עם פריחה חסרת תקדים בואכה סיפוח דה־פקטו של יהודה ושומרון?
לתגובות: