הצטרפותו של צביקה מור לרשימת 'הציונות הדתית' בשבוע שעבר עוררה תהיות בקרב גורמים שונים בציונות הדתית. היו שטענו שעל אף שמדובר בדמות מרשימה וערכית, היא אינה מביאה לרשימה גיוון, אלא מחזקת את הקו האידאולוגי־דתי הקיים ממילא. מאידך, ההחלטה לצרף את מור מעידה על יושרה אידאולוגית של השר סמוטריץ', שמיאן להמיר את עקרונות המפלגה בשביל שיקולים אלקטורליים צרים, שבאים על חשבון נאמנות לדרכה האידאולוגית והערכית העקבית של המפלגה.
הביקורת על היעדר גיוון ברשימה החזירה אותנו עשור אחורה, אל מערכת הבחירות של הבית היהודי בשנת 2015. אז ניסו יועציו של נפתלי בנט להרחיב את בסיס התמיכה של הבית היהודי באמצעות שריון הכדורגלן אלי אוחנה ברשימת המפלגה, כדי לפנות לציבור מסורתי ומזרחי רחב ולהוציא את המפלגה מתדמיתה המגזרית־אליטיסטית. המהלך עורר ביקורת חריפה בציבור הדתי־לאומי, שתפס אותו כניסיון להעדיף פוליטיקת זהויות שטחית על פני זהות אידאולוגית ועשייה ציבורית. איילת שקד הסבירה את ההחלטה בתכתובת של קבוצת פעילים פנימית: "נפתלי רצה לצרף מסורתי מזרחי שגדל בילדות קשה והצליח".
בעידן שבו מפלגות בונות רשימות לפי טבלאות זהויות ומצרפות כוכבים נוצצים מושכי קהל, בחר סמוטריץ' לצרף אדם שבמשך קרוב לשנתיים הוא ורעייתו אפרת עמדו מול מתקפות אישיות חסרות תקדים של אנשי תקשורת ואופוזיציה, וכל זאת בזמן שבנם הוחזק בשבי חמאס. למרות התמודדות אישית בלתי נתפסת, בני הזוג מור התמידו בהשמעת קול ערכי ועקבי שהתנגד לעסקאות חטופים מופקרות, ובמקום זאת הובילו קו של הגברת הלחץ הצבאי שיוביל לשחרור החטופים. קשה שלא להתרשם מתעצומות הנפש הנדירות שנדרשו מהורים לחטוף שסירבו להיכנע לכאב אישי בלתי נסבל, מתוך תפיסה שהאחריות למען הכלל אינה פוקעת גם ברגעי הכאב הפרטיים הקשים ביותר.
הטענות על הקצנה וחרד"ליזציה, שמלוות כיום את מפלגת הציונות הדתית אינן חדשות, ולא פסחו גם על הבית היהודי בבחירות 2013, שבהן זכתה המפלגה ב־12 מנדטים. שלושה מחברי הרשימה (בנט, שקד ואורבך) הוגדרו כבעלי אוריינטציה ליברלית יחסית, ולמרות זאת מיהרו פוליטיקאים כיאיר לפיד לתייג את המפלגה כ"ימנית קיצונית שמקדמת הדרת נשים". אלא שאותו לפיד, שישב זמן קצר לאחר מכן עם בנט בממשלת האחים, שוב מיהר להתנער ממנו לאחר תוצאות בחירות 2015 והחריף את הטון כשקבע: "הבית היהודי בחר ברשימה קיצונית חשוכה שמקבלת הנחיות מרבנים, שתעדיף לתקצב גבעה נידחת ליד בית אל או כביש עוקף חווארה במאות מיליוני שקלים על חשבון מעמד הביניים הישראלי".
אולי יעניין אתכם
אך למרות שאותן טענות בדיוק שנשמעו אז נשמעות כיום נגד מפלגת הציונות הדתית – קשה להשתחרר מהרושם שהביקורת על המפלגה במגזר קשורה בעיקר לפוליטיקת זהויות שנוגעת לגודל הכיפה שעל ראשו של סמוטריץ', צמיחתו באיחוד הלאומי, סגנון הדיבור שלו והרקע הישיבתי שממנו הגיע.
גם היום יש טענות כלפי מפלגת הציונות הדתית. החל מההתנהלות סביב מינויי רבני ערים והרב הראשי האשכנזי וחוק הגיוס, ועד התבטאויות פומביות שגרמו למסעות הכפשה של תקשורת השמאל. אך גם הבית היהודי בראשות בנט, שהייתה עם מספר כפול של מנדטים, התקשתה לבצע שינויים משמעותיים בסוגיות דת ומדינה. תחילה בקואליציית האחים ב־2013, כאשר הייתה אמונה על תיק הדתות, ולאחר מכן בממשלת השינוי ב־2020, כאשר החזיקה במשרדי הדתות, הפנים והמשפטים, וכל זאת כאשר המפלגות החרדיות ישבו באופוזיציה. למרות תנאי פתיחה שנראו אידיאליים לקידום רפורמות, התקשתה המפלגה להוביל אפילו שינויים בסיסיים דוגמת חוק גיוס מרוכך עם פחות משליש מיעדי הגיוס שבמתווה הנוכחי. החוק ההוא לא זכה לרוב ונפל על חודו של קול לאחר שג'ידא רינאוי זועבי ממרצ הצביעה נגד, והסבירה זאת בשל החשש שהחוק עלול להוביל לדרישות לשירות של צעירי החברה הערבית. ארבע שנים לאחר מכן עומד בראש אותה מפלגה יאיר גולן שהצהיר השבוע: "כל חוק הגיוס נגוע בפופוליזם. לא יתגייסו אלפי חרדים מחר בבוקר, זה תהליך".
הגורמים הליברליים בציונות הדתית, שדורשים מהמפלגה גיוון רחב יותר ברשימה ויכולת להשפיע גם בסוגיות דת ומדינה, ראוי שיעניקו לה את הקרדיט על הישגיה בקדנציה מהמורכבות והקשות שידעה המדינה. קדנציה שהתנהלה תחת לחצים בלתי פוסקים לעצירת המלחמה ולקידום עסקאות שבויים "בכל מחיר", כשחברי הרשימה שהתנגדו לעסקאות מופקרות ספגו קמפיין דה־לגיטימציה אגרסיבי שקטלג את חבריה כ"קיצוניים", "אוכלי מוות", "חסרי לב" ו"מפקירי חטופים". בצל המסע הדמוני שעברה המפלגה, היא המשיכה לעמוד בחזית המאבק על סוגיות הביטחון וההתיישבות, פעלה בתחומי המשפט והחינוך, והייתה השותפה העיקרית בניהול הכלכלי של המדינה, תוך הפגנת ביצועים כלכליים טובים יותר מחלק גדול ממדינות המערב.
זו ההזדמנות לזנוח את פוליטיקת הזהויות המגזרית שפשתה בחלקים נרחבים מדי בציונות הדתית הליברלית, ולהסתכל על הישגי המפלגה במבט רחב יותר. אם בבדיקת הקולות יתברר שהציבור הליברלי במגזר הצביע למפלגה, בהחלט תהיה לו גם הלגיטימציה המלאה לדרוש ממנה תיקונים ושינויים בעתיד.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי
