גלי בהרב מיארה עשתה סיכול ממוקד – והיא צריכה להתפטר מיד

במצב מתוקן, היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה הייתה חייבת להתפטר השבוע ולאפשר לממשלה למנות יועץ משפטי חדש לממשלה.

אנחנו לא במצב מתוקן. אנחנו עדים לממשלה, שאם להתנסח בלשון עדינה, מאתגרת את גבולות החוקיות מדי יום. חוץ מזה אנחנו כפסע מבחירות. זה לא ריאלי בשום צורה שכמה חודשים לפני הבחירות, תתחיל כעת הממשלה בהליך לאיתור יועץ משפטי חדש לממשלה.

אבל מה שנעשה השבוע הוא לא עוד ״מכה קלה בכנף״ ליועצת המשפטית לממשלה. התנהלותה בפרשת מינוי רומן גופמן מחייבת את התפטרותה. לו דעתי הייתה נשמעת, היא הייתה מתפטרת עוד היום, והיה נקבע כי את מקומה ימלא אחד מהמשנים שלה, לא כולל גיל לימון, שהיה ראש וראשון לקושרים נגד גופמן.

לא צריך למנות יועץ משפטי לממשלה שהיה עורך דינו של נתניהו, ולא מקורב כזה או אחר לראש הממשלה או לאחד משריו. יש ליועצת המשפטית לממשלה משנים רבים, כולם ראויים, כולם ללא זיהוי פוליטי, וכל שכן ללא זיהוי מפלגתי.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אבישי גרינצייג הרפורמה המשפטית חוזרת. זה אולי צודק, אבל ממש לא חכם

עוד מאת אבישי גרינצייג השופטים נגד הממשלה, שנותנת להם את כל הסיבות להיות נגדה

ישנו שרון אפק, ששימש כפרקליט צבאי ראשי. ישנה אביטל סומפולינסקי, ששימשה כמייצגת הכנסת בערכאות, וכבר כמה שנים ממלאת את תפקידה כמשנה החוקתית של היועמ״שית. ישנה כרמית יוליס, המשנה למשפטי־אזרחי, וישנו גיל־עד נועם, המשנה למשפט בין־לאומי (במאמר מוסגר, יש לציין שיריב לוין מנע איוש של שני תקנים שהתפנו: משנה פלילי ומשנה כלכלי).

לאור התנהלות בהרב־מיארה ולימון, אני מאמין שהם באמת לא ראויים להישאר עוד בתפקידם. זה לא היה סתם עוד אירוע שהייעוץ המשפטי לממשלה מפסיד לממשלה שאותה הוא בכלל היה צריך לייצג, אירוע שבעבר היה נדיר ביותר, וכעת הפך לאירוע שחוזר על עצמו יותר מדי פעמים.

היה פה ניסיון סיכול של ממש. לא פחות ממעשה נבלה. ולפני שניכנס לעניין עצמו, צריך לומר את האמת, גם אם היא תעצבן חלק מקוראי הטור. גלי בהרב־מיארה היא היועצת המשפטית לממשלה הכי מאפשרת בענייני מדיניות של צבא, ביטחון, התיישבות וכו׳. לא משום שבהכרח היא אוהבת את מדיניות הממשלה (והיא בהחלט לא), אלא בגלל תפיסה נכונה שזה לא התפקיד שלה למנוע מהממשלה לנקוט צעדים ומדיניות מסוימים, גם אם יהיו לכך השפעות משפטיות קשות. אין סיכוי בעולם שהיועצים המשפטיים לממשלה שכיהנו לפניה היו מאפשרים לממשלה לקדם את המדיניות של השר סמוטריץ' ביהודה ושומרון. תשכחו מזה. גם לא אביחי מנדלבליט, שהאמין בחשיבות ההתיישבות. וזו רק דוגמה אחת. יש לא מעט נוספות.

אני לא אומר שצריך להשתחוות בפניה ולהגיד לה תודה על שהיא לא מפריעה לממשלה בענייני מדיניות לאומית, אבל צריך להכיר בכך שבהרב־מיארה היא דמות מורכבת.

אלא שלצד זאת, יש תחומים שבהם היא מחליטה ללכת עד הסוף, ומרשה לעצמה לעשות הכול, כולל באמת כמעט הכול, כדי לטרפד את החלטות ראש הממשלה.

היכן שהיא מזהה חשש לפגיעה בדמוקרטיה, היא מסתערת והופכת לאופוזיציה של ממש. הבעיה היא מרובעת: התפקיד שלה אינו להיות אופוזיציה לממשלה; היא הרבה פעמים מזהה באופן שגוי חשש לפגיעה בדמוקרטיה; היא מרשה לעצמה לעשות דברים שאסור לעשות גם כשיש חשש לפגיעה בדמוקרטיה; ובסופו של דבר, היא בעצמה מזיקה למרקם הדמוקרטי ופוגעת אנושות באמון הבסיסי של הציבור ברשויות השלטון.

מאחורי גבה של ועדת המינויים

המאבק של היועצת המשפטית נגד רומן גופמן לא היה משהו שלא ראינו כמותו בעבר, אלא פשוט היה מאבק על סטרואידים, והיא סירבה לעצור גם כשהיא ראתה שהיא עומדת להפסיד. וכשהיא ראתה שהיא עומדת להפסיד, היא רק הגדילה את סכום ההימור ואת עוצמת הטינוף על גופמן.

בתחילת דצמבר 2025 הודיע ראש הממשלה כי החליט למנות את מזכירו הצבאי גופמן לתפקיד ראש המוסד הבא. החלטת ממשלה בת כמה עשורים קבעה כי לשבעת המינויים הבכירים בשירות הציבורי, ובכללם ראש המוסד, נדרשת היוועצות בוועדה המייעצת למינוי בכירים. בראש הוועדה עומד כיום נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס. חברי הוועדה נחלקו בהמלצתם. עמדת הרוב הייתה כי אין פגם בטוהר המידות של גופמן, בעוד עמדת המיעוט של היושב ראש גרוניס סברה כי נפל פגם בטוהר המידות של גופמן בפרשת הפעלת הנער אורי אלמקייס. גרוניס החליט כי יש שלושה היבטים שונים של פגם מבחינת טוהר המידות: ראשית, גרוניס ציין כי הוא בספק אם האלוף גופמן לא ידע שהאוגדה מפעילה קטין, אך גם תחת ההנחה שהאלוף גופמן לא ידע שהמופעל הוא קטין, עצם העובדה שהאוגדה הפעילה קטין יש בה משום פגם חמור מההיבט הערכי, שאותו יש לייחס לאלוף גופמן בהיותו מפקד האוגדה וכמי שנושא באחריות למעשיה ומחדליה.

זו עמדה מופרכת מאוד, שנדחתה בהמשך על ידי שופטי בג״ץ.

שנית, יושב ראש הוועדה מצא פגם בכך שגורמי האוגדה, והאלוף גופמן בפרט, עת נשאלו על ידי גורמי צה"ל אם מר אלמקייס הופעל על ידי האוגדה, לא השיבו "תשובה מדויקת וזה תיאור עדין".

או במילים אחרות – גרוניס טען שגופמן שיקר כשנשאל בנושא.

שלישית, יושב ראש הוועדה הטיל ספק בכך שהאלוף גופמן לא ידע על מעצרו של מר אלמקייס זמן קצר לאחר שזה התרחש, ובכך ייחס לו למעשה שקר והסתרה נוספים.

היועצת המשפטית החליטה, בניגוד לכל היגיון חוקי בסיסי, לסרב לייצג את ראש הממשלה שמינה את גופמן לאור המלצת הרוב, ובחרה להצטרף אקטיבית לעתירות שדרשו לפסול את גופמן. אבל האמת היא שעמדתה הייתה שיש לפסול את גופמן עוד לפני שהוועדה הזאת בכלל התכנסה והכריעה. רק שאת זה היא הסתירה, כשהיא פועלת במחשכים.

בתגובתה לעתירות לבג״ץ היא גילתה פתאום שהמסמכים הועברו ישירות ליושב ראש הוועדה ולא הועברו ליתר חברי הוועדה. היא ציינה כי הציגה ליושב ראש הוועדה התייחסות ראשונית של הבדיקות הנדרשות ביחס לסוגיית טוהר המידות. כלומר, תבדוק מה צריך לבדוק. כאשר מזכיר הממשלה התקומם על כך בדיון בבג״ץ, נציג היועמ״שית ענר הלמן שיקר וטען שזה היה עניין פרוצדורלי טכני ושזו הדרך שבה חומרים מועברים. מזכיר הממשלה התעקש שהחומרים עוברים רק דרך המזכירות, ואז נטען בתגובה שיושב ראש הוועדה מחליט עם מי הוא משתף את מה שנמסר לו.

כל מה שהיא כתבה ונאמר בשמה היה שקר. כפי שחשפתי לפני שבוע בחשבון הטוויטר שלי, בהרב־מיארה לא העבירה לגרוניס התייחסות ראשונית של הבדיקות הנדרשות, אלא המלצה חדה על הפגם בטוהר המידות של גופמן, בלי שהיא שמעה עד כלשהו ובלי שניתנה לגופמן הזכות להתגונן מפני הטענות. המסמך כן היה חסוי, ונכתב בכותרתו: "לכבוד נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס, אישי למכותב בלבד". בהמשך המסמך נכתב בפירוש שגרוניס מתבקש שלא להעבירו לאף גורם.

תראו איזה ״יופי״. בוועדה שעוסקת בטוהר המידות של המועמד ובטענה ששיקר, היועצת המשפטית לממשלה משקרת בעצמה בלי למצמץ.

יש לציין שהשופטים בחרו במודע שלא להתעסק בעניין הזה בכלל, ופטרו אותו (כמו עניינים נוספים) בכך שלא מדובר בעתירה נגד היועצת המשפטית או שחבל להרחיב את המחלוקת מעבר לעניין הקונקרטי שלפניהם. כמה נוח.

דדי ברנע מגויס למשימה

מעבר לכך, היועמ״שית כתבה בתגובתה כי ראש המוסד הנוכחי (בינתיים לשעבר) דדי ברנע ביקש לצרף מכתב חסוי, ושאם בית המשפט יאשר לקבלו, ניתן יהיה להציגו בדלתיים סגורות ובמעמד צד אחד.

לדבריה, ״מדובר במסמך מהותי המציג את הייחודיות של הארגון״.

בזמנו חשפתי את המסמך. המסמך הזה לא היה מהותי, לא הציג שום ייחודיות של הארגון, אלא כל כולו נועד לטרפד את המינוי של גופמן. ארבעה עמודים שכל כולם הכפשה של גופמן עם עובדות שגויות, שברנע בכלל לא בדק אותן ולא היה יכול לבדוק אותן.

בפתח המכתב היה כתוב ״הנדון: אלוף רומן גופמן, התייחסות לבקשת בית המשפט בעניינו״.

דדי ברנע לא היה צד לעתירות הללו. השופטים ממש לא ביקשו ממנו התייחסות כלשהי, ולמעשה הם בכלל סירבו לקבל את המסמך, וכל המהלך היה ניסיון להכניס בדלתיים סגורות, ובמעמד צד אחד, מכתב תחת אצטלה סודית שתהרוג את סיכויי גופמן להתמנות.

גלי בהרב־מיארה זרמה לחלוטין עם התרגיל המכוער הזה. השופט שטיין בפסק הדין לא נותר חייב, והתבטא על כך בחריפות: ‏״אני דוחה בשתי ידיים את הניסיון הפסול להפוך את ההליך שלפנינו ל'משפט גופמן', שמטרתו לקבוע האם גופמן ראוי לעמוד בראש המוסד. ניסיון זה בא לידי ביטוי, למשל, בהגשת מכתבו של ראש המוסד היוצא, אשר חיווה את דעתו לגבי כשירותו של גופמן לעמוד בראש הארגון; ואודה, כי התקשיתי עד מאוד להבין את עמדת היועצת המשפטית לממשלה אשר סברה כי עיון בחוות דעת זו יסייע בידינו בביקורת שיפוטית על החלטת הוועדה בעניינו של גופמן״.

מלכתחילה, העמדה של היועמ״שית בתגובתה לבג״ץ הייתה שהוועדה התרשלה בכך שלא זימנה לעדות את תת־אלוף ג׳, שתישאל את גופמן בזמן אמת בנוגע לפרשת אלמקייס, על מנת שיהיה אפשר לבדוק אם הוא שיקר לו או לא. אגב, בטענה הזאת היא בהחלט צדקה (אלא שהעמדה שלה לא הייתה שיש להחזיר את הדיון ולגבות את גרסתו, אלא לפסול את גופמן בלי צורך בזימונו). השופטים בתום הדיון החליטו לגבות את גרסת תת־אלוף ג׳.

ואז היועמ״שית עשתה שוב תרגיל, ועוד פעם דרשה להעביר לשופטים חומר סודי שגופמן כביכול היה חייב לגלות לבית המשפט, שמלמד על פגם נוסף בטוהר מידותיו. לא ניכנס לפרטים, אבל גם כאן השופטים גלגלו את היועמ״שית מכל המדרגות, ואמרו שאין בחומר ״הסודי״ כדי לשנות את החלטתם. ואז תת־אלוף ג׳ מסר תצהיר. אלא שלדאבון ליבה, התצהיר גיבה לחלוטין את גרסת גופמן. מה עשתה היועמ״שית? פתאום אמרה שיש חשש שחלוף הזמן פוגע בזיכרון שלו (זו אותה יועמ״שית שטענה שהייתה חובה לזמנו), וגם העלתה את הטענה שתת־אלוף ג׳ משקר משום שיש לו אינטרס תעסוקתי לגבות את גופמן.

השופטים שוב דחו, פה אחד

התרגילים המלוכלכים נמשכו. מעבר לכך, השופטים החזירו את הנושא להכרעה מחודשת של הוועדה. עמדת הרוב נותרה כפי שהייתה, עמדת המיעוט של גרוניס כבר התרככה יותר. לטענתו, נדרשות בדיקות נוספות על עניינים נוספים שעלו, ולכן הוא מציע שהוועדה תעמיק את בדיקתה.

מה עשתה היועמ״שית? הגישה עמדה שהעמיקה את טענתה המקורית שיש לפסול את המינוי. למה זה מופרע? כי כעת היא אפילו לא הסתמכה על עמדת המיעוט של גרוניס, כי לשיטתו, לאור החומרים החדשים יש רק להעמיק את הבדיקה.

היועמ״שית פשוט החליטה לעשות הכול כדי לפסול את גופמן.

בשורה התחתונה, עמדתה של בהרב־מיארה נדחתה על ידי שלושת השופטים. גרוסקופף ושטיין הכשירו את המינוי של גופמן. ברק־ארז בעמדת מיעוט סברה (פחות או יותר) כמו גרוניס שהיה מקום להעמיק את הבדיקה, אך אין בשלב הזה ממצאים המבססים פגם בטוהר המידות של גופמן, לשיטתה. העמדה של בהרב־מיארה נדחתה, כאמור, פה אחד.

אבל זה לא רק ההפסד והעובדה שהיא הייתה אמורה לייצג את ראש הממשלה, סירבה לייצגו כי הנימוק חורג מגבולות הסבירות באופן קיצוני, ובסוף התברר שדווקא העמדה שלה הייתה חריגה ומופרכת – אלא העובדה שהיא באמת עשתה כל תרגיל אפשרי כדי להביא לפסילת גופמן. היא התנהלה כמו אחרונת הסנגורים במשפט פלילי שעושים כל תרגיל מלוכלך כדי לזכות את הלקוח שלהם. זה ההפך המוחלט ממה שמצופה מיועץ משפטי לממשלה.

חשוב לציין שהמינוי של בהרב־מיארה, מלכתחילה הורתו בחטא. לא היה לה שום ניסיון בייעוץ משפטי לממשלה ולא במשפט פלילי. יושב ראש ועדת האיתור (אותו גרוניס, אגב) לא תמך במינויה. הנציגים הפוליטיים בוועדה תמכו בה. היה חסר לה קול אחד, שאותו היא קיבלה מנציג האקדמיה פרופ׳ רון שפירא. שפירא הודה בפניי בזמנו שהוא לא חשב שהיא האדם המתאים ביותר לתפקיד, אך כיאה לשמרן משפטי הוא נתן לה את קולו רק משום שהוא לא חשב שזה מינוי מופרך לחלוטין, ולאור העובדה שראש הממשלה דאז, ושר המשפטים דאז, ביקשו למנות דווקא אותה.

כלומר, במצב רגיל – ועדת האיתור לא הייתה בכלל מאשרת אותה כמועמדת. היא מונתה אף על פי שלא עמדה בתנאי הסף של בקיאות כלשהי במשפט פלילי ובייעוץ משפטי. היא מונתה רק בזכות ההמלצה והרצון של הדרג המדיני.

אותו דרג מדיני שהיום היא תקועה לו כמו אבן בגרון.

בנאום כניסתה לתפקיד ב־2022 היא דיברה על חשיבות האמון הציבורי במערכת. הזכרתי את הנאום הזה לא פעם ולא פעמיים בטוריי כאן. ״אני מתכוונת לשים את אמון הציבור במערכת המשפטית בראש סדר העדיפויות שלי״, אמרה אז.

אם אמון הציבור באמת עומד בראש סדר העדיפויות שלה, היא חייבת להתפטר על הפגיעה האנושה שלה באמון הציבור. כפי שאמרתי, אני לא חושב שיהיה נכון לאפשר לממשלה הנוכחית, שנמצאת בשלהי שלהי כהונתה, למנות יועמ״ש קבע. צריך להסכים על אחד מהמשנים שלה, שידו לא הייתה במעל, למלא את מקומה, עד שתוקם ממשלה חדשה ותוכל לבחור יועץ משפטי ראוי.

כן, אני יודע שזה לא יקרה. אבל מותר לחלום.

לתגובות:

 [email protected]