נפלו בביקורת

נפתח בהקדמה נדרשת לטור שעוסק בבחירות לתפקיד מבקר המדינה שהתקיימו ביום רביעי האחרון: אין באמור בטור הזה להטיל איזשהו דופי או ספק במבקר המדינה הנבחר עו"ד מיכאל ראבילו. רחוק מאוד מכך. אין שום סיבה לחשוב שלראבילו אין את הכישורים והיכולות המתאימות על מנת למלא את תפקיד מבקר המדינה בצורה טובה במיוחד. ולצד זאת, האירועים שהתרחשו ביום רביעי היו שפל פוליטי עבור הקואליציה.

מראש מועמדותו של ראבילו העלתה גבות רבות גם בחוגי הימין, ומסיבה ברורה. ראבילו ייצג את הממשלה והעומד בראשה מספר רב של פעמים בשנים האחרונות, ועצם מועמדותו לתפקיד איננה עוברת בטוב בגרונם של רבים, ובצדק. השאלה המיידית הנשאלת היא איך יכול מי שעד לפני רגעים ספורים ייצג את הממשלה להיות זה שמבקר אותה. גם התירוצים שהושמעו, שהממשלה גם ככה בסוף ימיה וכלל לא ברור שהקואליציה הזאת תיבחר שנית לא נותנים מענה. בסוף, את השנים הראשונות בתפקיד יקדיש ראבילו לבדיקת פעולותיה של הממשלה אותה ייצג.

וזה לא שהמועמד השני היה מועמד לא ראוי. השופט אלרון היה עד לבחירות הללו יקיר הימין והמחנה השמרני בעולם המשפט. הרי יריב לוין עצמו רצה את אלרון כנשיא העליון. רבים מחברי הכנסת בימין אף חתמו עבורו על ההתמודדות, לפני שמשכו את חתימתם בלחץ נתניהו. פתאום ההתאבדות הפוליטית לבחור את ראבילו, כשהמועמד מנגד הינו מועמד שגם הימין רואה בו כמועמד ראוי ביותר, היא אכן מטרידה במיוחד.

הנעליים הגדולות של אנגלמן

והיא מטרידה דווקא בגלל הנעליים הגדולות מאוד שמשאיר אחריו המבקר היוצא, מתניהו אנגלמן. אנגלמן עוד ייזכר בדברי ימי מדינת ישראל כאחד ממבקרי המדינה הטובים שהיו כאן. מבקר מדינה שלא עשה הנחות לאף גורם ולאף גוף מבוקר. זה היה נכון בדו"חות שחיבר על אינספור נושאים. נניח, דו"ח אסון מירון, שלא עושה הנחות לאף גורם שהיה מעורב באירוע, כשרבים מהם משתייכים לקואליציה הנוכחית, ובראשם נתניהו. ובמקביל לכך, דו"ח הרוגלות שפירסם עשה אותו הדבר בדיוק, רק כלפי הייעוץ המשפטי לממשלה.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות דיווח: ליברמן יחבור לנתניהו תמורת רוטציה – ליברמן מכחיש

עוד מאת אסף משניות בחירות 26: מי עבר, מי נשאר, ומי הולך לבד נגד הסיכויים

אך מעל לכל, מבקר המדינה היוצא ייזכר כמי שניסה ככל יכולתו לדאוג שחקר האמת על מחדלי ה7.10 לא ייקבר תחת שלל האינטרסים לקבור את החקירות. במשך למעלה משנתיים וחצי היה אנגלמן הגורם היחיד בישראל שחקר וניסה להציג לציבור הישראלי מסקנות על השאלה כיצד נולד המחדל הגדול ביותר מאז קום המדינה.

בגלל שאנגלמן ראה כשליחות לתת לציבור הישראלי תשובה לשאלה הזאת, הוא לא ויתר לאיש. לא לצה"ל, לא למשטרה, לא לשב"כ, לא לממשלה הנוכחית, לא לממשלה שקדמה לה. לא לאף גורם. וזאת בדיוק הסיבה מדוע ניסו גורמים רבים כל כך לבלום אותו, ובחלק לא קטן מהמקרים גם בהצלחה מרובה למדי. המטרה היתה ברורה: שהגורם היחיד שניסה לנהל חקירה ללא פניות לא יוכל לעשות זאת.

רמיסת מוסד המבקר מתנהלת שנתיים וחצי

אל הנעליים האלה, ואל המשימה החשובה הזאת, ייכנס מבקר המדינה החדש, ראבילו. החשיבות של האמון הציבורי במבקר המדינה, במיוחד במשימה זו, אינה ניתנת לשיערוך. וזאת בדיוק הסיבה מדוע עצם המועמדות של ראבילו היתה בעייתית. קשה יהיה לחלקים גדולים בציבור לתת אמון בדו"ח על המחדלים שמי שיפרסם אותו יהיה עו"ד שייצג את הממשלה פעם אחר פעם. את אותה ממשלה שבמשמרת שלה התרחש בטבח.

יחד עם זאת, בנקודה זו חשוב לומר את המציאות העגומה: בניגוד לקמפיין המביך למדי שהאופוזיציה וחלקים בתקשורת הריצו בימים האחרונים, לא התנהלותה של הקואליציה יצרה את הפגיעה במוסד מבקר המדינה, שפתאום נזכרו אותם דוברים כי מדובר בשומר סף רשמי במדינת ישראל. הרמיסה של המוסד החשוב הזה נמשכת כבר למעלה משנתיים וחצי, כאשר אנגלמן ואנשיו הותקפו מכל כיוון, במטרה למנוע מהם לבצע את עבודתם כפי שמוגדרת בחוק יסוד: מבקר המדינה.

יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד, במשך למעלה משנתיים, פשוט החרים את המבקר הנוכחי ואת הבדיקות המעמיקות שהוא עשה על ה7.10. הוא לא רק החרים, כפי שהמבקר עצמו כותב בדו"ח על סוגיית הרכש והייצור הביטחוני, הוא גם עשה ככל יכולתו לערער את האמינות של המבקר, וכפועל יוצא של המוסד עצמו. אך לפיד, שבהתנהלותו שילב גם רמיסת מוסד מבקר המדינה וגם הפרת הוראות חוק יסוד, ממש לא היה היחיד שרמס את מעמד מבקר המדינה.

במשך שנתיים וחצי התגייסו מערכת הביטחון ומערכת המשפט ועבדו יחד על מנת לעשות הכל כדי למנוע מהמבקר להשלים את הדו"חות שהכין על ה7.10. צה"ל סירב לעבוד מול המבקר, השופטים הוציאו נגדו צווי ביניים, היועמ"שית עשתה הכל כדי שאנגלמן ואנשיו לא יקבלו גישה לחומרים. פשוט עבודה שיטתית של כל הגופים האלה יחד חברו על מנת לסכל את עבודתו של המבקר, שכאמור מעוגנת בחוק יסוד.

וגם התקשורת תרמה את חלקה. כמה מכם בכלל שמעו משהו על הדו"חות הרבים שפורסמו? מעטים בלבד. התקשורת הישראלית סיקרה בפאתוס מלא חשיבות את התחקירים המחוררים שצה"ל הכין (מישהו יודע מה עלה בגורלם?), למרות שכולם ידעו שמדובר בכיסתוח וזריקת האשמה על הש.ג., ולא טיפול במחדלי העומק. התושבים עצמם זעמו על התחקירים הללו. אבל בתקשורת היו אייטמים שלמים על אותם מסמכים מלאי חורים. אבל סיקור מלא של הדו"חות שעוסקים בשלל חלקי המחדל, ולא עשו הנחות לאיש? לא נתקלתם בסיקור של הנושא, למעט במקומות בודדים. אנחנו ב'בשבע' היינו אותם הבודדים שהקפידו לסקר את דו"חות המבקר, ואת הניסיונות לשכל את עבודתו.

ההצבעה בסיבוב השני פגעה בדמוקרטיה

ואחרי שאמרנו את כל זה, שום דבר לא יכול להצדיק את סיבוב ההצבעה השני לבחירת המבקר. חוק יסוד: מבקר המדינה מאוד ברור. הבחירות לתפקיד חייבות להיות חשאיות. לא מדובר בהמלצה. זה חלק מהותי מההליך. מדובר בחלק קריטי לתפקודו של המבקר. בחירת מבקר המדינה חייבת להיות מעל לחלוקה הרגילה של קואליציה ואופוזיציה. תפקידו של המבקר הוא לבקר את כולם, כולל את הקואליציה וכולל אפילו את האנשים הספציפיים שבחרו בו.

בשביל זה המבקר צריך את החופש שמגיע יחד עם הבחירות החשאיות. עכשיו, כשכל העולם יודע בדיוק מי הצביע למבקר, כל דו"ח שיפרסם ראבילו ייבחן בעיניים הללו בדיוק: האם הוא על דמות שבחרה בו או לא. ואין דבר שיכול לערער את בדיקותיו של המבקר, מתדמית ציבורית של תלות בקואליציה הנוכחית.

אך הדבר מורכב הרבה יותר. כשיש בחירות חשאיות בכנסת אנחנו חוזים פעם אחר פעם בשבירת המחנות הפוליטיים. ניקח לדוגמא את כל הפעמים האחרונות שבחירות כאלה נערכו. כשרובי ריבלין התמודד לתפקיד נשיא המדינה, נתניהו, ראש הממשלה באותם ימים, ניסה ככל יכולתו למנוע ממנו להיבחר לתפקיד. אך ההצבעה החשאית עשתה את שלה, וריבלין קיבל קולות רבים בקואליציה שהביאו אותו לבית הנשיא. תסריט דומה התקיים בבחירות לנשיאות האחרונות, שגם בהם זכה המועמד שלא זכה לתמיכת נתניהו והקואליציה, הנשיא יצחק הרצוג.

גם מבקר המדינה היוצא, למרות הקמפיין השקרי שהודבק לו, נבחר בניגוד לרצונו של נתניהו. אנגלמן בכלל הובא כמועמד ע"י בנט ושקד. ובבחירות החשאיות שהתקיימו, הוא זכה. ואם אתם צריכים דוגמא נוספת לחשיבות של ההצבעה החשאית, ניתן למצוא אותה בבחירות שהתקיימו בתחילת הכנסת הנוכחית לתפקיד חברי הועדה לבחירות שופטים, שבגלל הבחירות החשאיות שיצרו חוסר תלות במשמעת קואליציונית, לצד התמודדותה של טלי גוטליב בניגוד לסיכומים, הצליחה להיבחר ח"כ קארין אלהרר לועדה.

אבל לא צריך ללכת רחוק. צריך פשוט להסתכל על הפער בין הסיבוב הראשון לסיבוב השני בבחירות שנערכו ברביעי. בסיבוב הראשון, בו ההצבעה התנהלה בחשאיות כדרוש בחוק, אלרון השיג 60 קולות, 3 יותר מראבילו. לצערו זה לא הספיק, כי החוק דורש רוב של 61. מי שהפיל את הבחירה באלרון לא היתה הקואליציה, אלא ח"כ סורר באופוזיציה, ומיש עתיד.

מעטים שמעו על חבר הכנסת ירון לוי. מדובר באחד הח"כים הכי לא פעילים בכנסת, אבל את הפארסה שקיבלנו בסיבוב השני קיבלנו רק בגלל שמסיבות שאינן ברורות לאיש, החליט לוי לשים פתק לבן. הוא לא סגר דיל עם הקואליציה. הוא אפילו לא רצה את ראבילו בתפקיד. באופן רשמי הוא טען שאין זה ראוי שהכנסת בסוף ימיה תבחר מבקר לשבע השנים הבאות. זה כמובן קשקוש מוחלט, אבל בשם הטעם הזה נכנסנו לסאגה של ההצבעה השנייה.

ומה שהתרחש כאן פשוט אסור שיקרה. נכון, תיעודים מלאים כנראה לא ניתן למצוא, מה שהוביל את יועמ"שית הכנסת לומר שאין עילה לביטול התוצאות, אבל כל אדם ישר יודה במה שהתרחש בזמן ההצבעה השנייה. הדרישה שהגיע מהליכוד שחברי הכנסת יצלמו סרטון וידאו שיוכיח שאכן הצביעו לראבילו היא דבר שאסור שיקרה. זאת רמיסת ההצבעה החשאית, שכאמור, היא תנאי הכרחי בבחירת מבקר. ובאופן לא מפתיע, פתאום ראבילו הצליח להשיג 61 אצבעות. מצליח להשיב אליו 4 מתוך 9 הח"כים בקואליציה שלא בחרו בו בסיבוב הראשון.

הרווח היחיד מהאירוע: אלרון פנוי לועדת חקירה ממלכתית

את המחיר על ההתנהלות הזו הימין ישלם עוד תקופה ארוכה. זה לא שהשמאל היה צריך יותר מדי תירוצים כדי להתנהל בצורה דומה, אבל הפעם הוא קיבל לגיטימציה לעשות זאת מהימין. זה אולי לא הוגן, אבל זה המצב. השמאל יטען בפעם הבאה שהוא יבצע מהלך אנטי דמוקרטי דומה שאי אפשר לבוא אליו בטענות, כי ממשלת נתניהו היא זאת שיצרה את כללי המשחק. וכמו שאנחנו יודעים, בשמאל יודעים לעשות זאת טוב בהרבה מהימין. והמחיר, בהתאם גבוה יותר.

היתרון היחיד שיש במה שקרה ביום רביעי הוא אי בחירתו של אלרון לתפקיד. ולא, לא בגלל שמדובר באדם שלא מתאים לכהן כמבקר המדינה. ההיפך המוחלט. אלרון הוא דמות ראויה ביותר לכהן בתפקיד, אבל יש תפקיד אחר, חשוב יותר, שאליו צריך לשבץ את אלרון.

כבר חודשים ארוכים שאני חושב, וגם כותב זאת בשלל פלטפורמות, שהאפשרות היחידה להקים ועדת חקירה ממלכתית שתהיה מקובלת על כל חלקי העם היא ועדת חקירה ממלכתית בהובלתו של השופט אלרון. נכון, נשיא העליון עמית לא סובל אותו באופן אישי, ואם הדבר יהיה תלוי בו אין סיכוי שהוא ייתן לאלרון את התפקיד, אבל עבור החברה הישראלית כולה אלרון הוא מועמד פשרה מושלם.

גם מדובר במועמד שהימין מעריך וסומך עליו, כזה שהוא רצה שייכהן כנשיא העליון, וגם מדובר בשופט עליון, כמו שדורש החוק ודורשים אלה הרוצים ועדת חקירה ממלכתית. גם מדובר באדם שהראה שוב ושוב חשיבה עצמאית ולא מחנאית. והכי חשוב, אלרון קיבל תעודת כשרות נהדרת מהאופוזיציה, בתור המועמד שלה לתפקיד מבקר המדינה.

אם חברי הקואליציה חכמים, הם ינצלו את הפארסה שהתרחשה בבחירת המבקר כדי להקים סוף סוף את ועדת החקירה הממלכתית, בהסכמות מלאות מול האופוזיציה. ואת זה היא חייבת לעשות לפני שיוצאים לבחירות, אחרת יהיה מאוחר מדי.