שעת המשחק של הנצי"ב ואשתו. הנצי"ב מוולוז'ין חי בליטא לפני יותר ממאה שנה. מסופר עליו שכשנה לאחר בר המצווה שלו, הוא נחטף על ידי רבי איצל'ה מוולוז'ין כחתן לבתו. הנצי"ב היה עילוי צעיר ומבטיח, וכנראה האב חשש שיקדימנו אחר אם לא ימהר. וכך היה העילוי הצעיר מתמיד ומתעלה בבית המדרש, אבל במקביל הקפיד כל יום לצאת לביתו הסמוך לישיבה, לפטפט ולשחק משחקי ילדים עם אשתו הצעירה שבקושי חגגה בת מצווה. כשהיה מסיים את שעת הילדות הזאת, היה חוזר לבית המדרש ללמוד עם הבחורים המבוגרים ממנו בכמה וכמה שנים.
במשך דורות רבים היה מקובל בקהילות ישראל להשיא את הילדים בנישואי בוסר, כשהם עוד קטנים. לעיתים היה מדובר בנישואים פיקטיביים שהיו אך ורק קביעת עובדה לעתיד, והחתנים והכלות הצעירים המשיכו לגדול עוד שנים אחדות כל אחד במשפחתו. בהמשך, הזוג הבאמת צעיר היה חי ומתבגר בקרב משפחת הכלה עוד שנים רבות.
מה אנחנו יודעים על נישואי בוסר היום? בוסר הוא פרי שכבר ברור שהוא פרי, אך עדיין לא השלים את תהליך הבשלתו. מבחוץ הוא נראה מבטיח, אך מי שיקדים לקטוף אותו יגלה בדרך כלל טעם חמוץ, מר או חסר, לא משום שיש בו פגם אלא פשוט מפני שהזמן עדיין לא עשה את שלו. כך גם בחיי האדם יש תהליכים שאפשר לזרז ויש כאלה שלא. עד לפני כמאה שנה נישואין בגיל צעיר מאוד היו נפוצים כמעט בכל העולם. גם באירופה, גם בארצות הברית וגם במזרח התיכון נערות רבות נישאו בשנות העשרה המוקדמות שלהן.
המלכה שילדה בגיל שלוש עשרה. במאה התשע עשרה תיארו רופאים באנגליה ובצרפת את מצבן של נערות צעירות שנישאו בגיל ארבע עשרה וילדו שוב ושוב בתוך שנים ספורות. הם דיווחו על תשישות, אנמיה, סיבוכי לידה ושחיקה. אחד המקרים המפורסמים הוא זה של המלכה מרגרט בופורט מאנגליה, אימו של המלך הנרי השביעי. היא ילדה את בנה היחיד בגיל שלוש עשרה בלבד. הלידה הייתה קשה במיוחד, ורבים מההיסטוריונים סבורים כי הנזקים שנגרמו לגופה מנעו ממנה הריונות נוספים לכל חייה. סיפורה הפך לאחת הדוגמאות ההיסטוריות המוכרות למחיר הפיזי שעלולה נערה צעירה לשלם אם היא יולדת בזמן שהגוף עדיין אינו בשל לאימהות.
אולי יעניין אתכם
כאשר נערה נכנסת להיריון בזמן שגופה עדיין נמצא בתהליך גדילה, עלולים להופיע יותר סיבוכים, לידות מוקדמות, תינוקות במשקל נמוך ואנמיה אימהית. הגוף הצעיר נדרש לחלק את משאביו בין המשך התפתחותו ובין התפתחות העובר. גופה של נערה עדיין מצוי בתהליך גדילה והתפתחות, ולעיתים נוצר מעין מאבק על משאבים בין צורכי הגוף המתפתח לצורכי העובר. במקומות רבים בעולם שבהם נישואי קטינות עדיין נפוצים, שיעורי התחלואה והתמותה האימהית גבוהים יותר באופן ניכר. גם המוח האנושי ממשיך להתפתח הרבה אחרי יום ההולדת השמונה עשר. אזורי המוח האחראים על תכנון לטווח ארוך, שיקול דעת וויסות רגשי ממשיכים להבשיל גם בשנות העשרים הראשונות.
נישואין חלוציים. כל מה שנאמר עד כה מתייחס בעיקר לנישואין מתחת לגיל שמונה עשרה, אך לאחר גיל זה התמונה משתנה. נישואין בגיל שמונה עשרה או תשע עשרה אינם נישואי קטינים. הם היו מקובלים במשך דורות רבים, ועדיין מקובלים בחלקים גדולים מהציבור הדתי והמסורתי. אלפי זוגות שנישאו בגילים אלו בנו בתים יציבים, בריאים ומאושרים. ובכל זאת, גם בגילים הללו קיימים אתגרים ייחודיים. צעיר בן שמונה עשרה עדיין נמצא בדרך כלל בעיצומו של תהליך גיבוש הזהות שלו. הוא מגלה מה מתאים לו מבחינה מקצועית, בונה את השקפת עולמו ומפתח את אישיותו. כאשר שני אנשים צעירים נישאים, הם למעשה יוצאים למסע משותף בזמן ששניהם ממשיכים להשתנות.
רבים מחלוצי העלייה השנייה בארץ ישראל נישאו בגילים צעירים מאוד. חלקם הצליחו לבנות משפחות יציבות, אך ביומנים ובמכתבים אישיים מופיעים תיאורים של קשיים שנבעו מכך שבני הזוג עדיין היו עסוקים בגיבוש דרכם בחיים. אצל חלק ניכר מהם התברר שכעבור שנים כל אחד מהם התפתח בכיוון שונה מזה שחשב עליו בתחילת הדרך. הסוציולוגים מכנים זאת התפתחות זהות. בעבר אנשים נכנסו לעולם העבודה בגיל צעיר מאוד, ולכן גם הבגרות הגיעה מוקדם יותר. כיום תקופת הלימודים ארוכה יותר, השירות הצבאי מוסיף שנים של התפתחות, והחשיפה לעולם רחב ומורכב מאריכה את תהליך ההתבגרות.
מבחינה זוגית, השנים הראשונות דורשות יכולת להכיל מורכבות. אהבה היא תנאי חשוב, אך היא לבדה אינה מספיקה. זוגיות דורשת תקשורת, פשרות, קבלת ביקורת, ניהול קונפליקטים ויכולת לראות את המציאות מנקודת מבטו של האחר. אלו כישורים שמשתפרים בדרך כלל עם השנים ועם ניסיון החיים. מצד שני, יש גם יתרונות מסוימים לנישואין בגיל צעיר יחסית. בני זוג צעירים גדלים יחד, בונים יחד את ביתם, ולעיתים דווקא הגמישות והיכולת להשתנות מאפשרות להם ליצור קשר עמוק ויציב לאורך זמן. לכן אי אפשר לקבוע גיל קסם שמתאים לכולם.
יותר חשוב ממתמטיקה. נישואי בוסר מוגדרים על פי הגיל הכרונולוגי, אולם ישנם זוגות שנישאו בגיל צעיר ובנו בתים יציבים, חמים ומאושרים לאורך עשרות שנים. השאלה האמיתית איננה בת כמה הכלה או בן כמה החתן, אלא עד כמה הם בשלים למשימה הגדולה של חייהם. בשלות זו תלויה גם בתמיכה המשפחתית, בחינוך שקיבלו, ביכולות התקשורת שלהם ובמשאבים שעומדים לרשותם. בעיניי, האתגר החינוכי העיקרי היום הוא להכין צעירים לחיי נישואין אמיתיים כבר בשנות התיכון – וזה חשוב יותר מחמש יחידות במתמטיקה! ידע על זוגיות, אחריות, ניהול רגשות, תקשורת, כבוד הדדי וקבלת החלטות משותפת חשוב הרבה יותר מהכנה למבחני הבגרות.
המשפחה היא אחד מהמפעלים האנושיים המורכבים והמרגשים ביותר. דווקא משום כך, ככל שבני הזוג מגיעים אליה עם ידע רב יותר, יציבות, אחריות ובשלות רגשית, כך גדלים הסיכויים שהבית שיבנו יעמוד איתן מול סערות החיים ויהיה למקור של צמיחה, ביטחון ושמחה לאורך שנים רבות.
לתגובות:
עיבוד AI: עדי דוד