חסד עושים בבית. בימיו של רבי תנחומא הייתה עצירת גשמים. באו אנשי עירו לפניו וביקשו ממנו שיגזור תענית ציבור. רבי תנחומא גזר שתי תעניות, ולא ירדו גשמים. אז קם הרב ודרש בציבור שכל אחד יקיים מצוות צדקה ככל יכולתו. קם אחד האנשים, לקח מביתו כסף ויצא לשוק. בדרך פגשה אותו גרושתו ואמרה לו: "תזכה בי היום במצוות צדקה, כיוון שמיום שיצאתי מביתך לא ראיתי טוב". ראה האיש שמצבה של גרושתו קשה מאוד, התמלא רחמים עליה ונתן לה סכום כסף. באו תלמידים להתלונן לפני רבי תנחומא על כך שהאיש נמצא משוחח בשוק עם אשתו לשעבר. קרא רבי תנחומא לאיש וגער בו על ההתנהגות הלא ראויה, אך הלה הסביר שלא הייתה זו פגישה ידידותית, אלא שהוא נתן לה סכום כסף נכבד לצדקה. ממשיך המדרש ומספר: "באותה שעה הגביה רבי תנחומא פניו לשמיים ואמר לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! מה אם זה שהוא בשר ודם ולא היה עליו מזונותיה נתמלא עליה רחמים ונתן לה, אנו שאנו בני בניך, בני אברהם יצחק ויעקב, ומזונותינו עליך, על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים. באותה שעה ירדו גשמים ונתרווח העולם".
אברהם אבינו ושרה אימנו, שכיכבו בפרשות האחרונות, מלמדים אותנו קודם כול את מידת החסד לקרובים ולרחוקים. כידוע, חסד עושים קודם כול בבית, אבל מתברר שלא רק בבית הקיים היום אלא גם בבית שהיה ואיננו. הציווי "ומבשרך לא תתעלם" נאמר גם על היחס המצופה מבעל שגירש את אשתו, שהייתה פעם בשר מבשרו אך דרכיהם נפרדו. הגמרא מביאה סיפור: התנא המפורסם רבי יוסי הגלילי גירש את אשתו שלא הייתה ראויה, ונישא מחדש. עם השנים התעשר רבי יוסי. גם גרושתו נישאה, אך לאחר שנים התעוור בעלה והם נעשו עניים מרודים. כששמע רבי יוסי הגלילי על מצבם הקשה נתן להם מקום לגור ודאג לפרנסתם לכל ימיהם. חמלה אנושית פשוטה.
"תמיד אהבתי את ג'פרסון". בבית הספר היסודי למדתי על ההיסטוריה של ארצות הברית ומצאתי בה עניין רב. אני זוכרת שני סיפורים על חמלה של מנהיגים שידעו להתעלות מעל מחלוקות קשות. בשנת 1800 למניינם נערכו בארצות הברית בחירות נשיאותיות סוערות במיוחד. ג'ון אדמס, הנשיא המכהן, ותומס ג'פרסון, שהיה סגנו, הפכו ליריבים פוליטיים מרים. המאבק ביניהם היה אישי ואידאולוגי כאחד. ג'פרסון ניצח בבחירות, והשניים התרחקו זה מזה במשך שנים ארוכות, אף שקודם לכן היו חברים קרובים ושותפים לכתיבת הכרזת העצמאות.
כעבור יותר מעשור החליט ידיד משותף, בנג'מין ראש, לנסות לחדש את החברות הישנה. הוא סיפר לג'פרסון כי שמע מאדמס את המשפט "תמיד אהבתי את ג'פרסון, ואני עדיין אוהב אותו". המשפט הזה חולל שינוי. ג'פרסון כתב לידידו כי זה כל מה שהיה זקוק לו כדי לעורר מחדש את החיבה שחש כלפי אדמס בימיהם הטובים. בשנת 1812 למניינם התחדשה ההתכתבות ביניהם. שני האישים, שכבר כיהנו שניהם כנשיאים וניהלו מאבקי כוח חריפים, התחילו להחליף מכתבים על פוליטיקה, פילוסופיה, דת, היסטוריה ומשפחה. ההתכתבות ביניהם עסקה רבות בעניינים אינטלקטואליים ופוליטיים, אך התנהלה מתוך כבוד הדדי. ב־4 ביולי 1826, יום השנה ה־50 להכרזת העצמאות האמריקאית, מתו שניהם, בהפרש של כמה שעות, כל אחד בביתו ובמדינתו.
אולי יעניין אתכם
אברהם לינקולן נבחר לכהונה שנייה כנשיא ארצות הברית בשנת 1864 למניינם. מלחמת האזרחים האמריקאית התקרבה לסיומה, לאחר ארבע שנים של שפיכות דמים ופילוג עמוק בין הצפון לדרום, על רקע המאבק בעבדות. ב־4 במרץ 1865 נשא לינקולן את נאום ההשבעה השני שלו, נאום מרגש בכל קנה מידה. אפשר היה לצפות מהנשיא המנצח לנאום ניצחון, רווי האשמות כלפי המובסים וקריאות לנקמה. אבל לינקולן בחר לסיים את נאומו במילים שהפכו לאחד הציטוטים המפורסמים בהיסטוריה האמריקאית: "ללא זדון כלפי איש, בחסד כלפי כולם". הוא קרא לאומה לאחות את השברים, לדאוג לפצועים, לאלמנות וליתומים, ולחתור לשלום צודק ומתמשך. הנאום התמקד בתוכניות לשיקום המדינה, בהחזרת המדינות הפורשות אל חיק האיחוד ובשאלת הזכויות והמעמד הפוליטי של האפרו־אמריקנים המשוחררים, כולל תמיכה במתן זכות בחירה לחלקם. הוא שילב עמידה נחושה על הצדק עם סירוב להפוך את הנקמה לעיקרון שינחה את העתיד.
מתי משנים מהמנהג. חמי היקר היה בעל קורא במשך עשרות שנים, ובתוקף תפקידו עמד על בימת בית הכנסת בזמן קריאת התורה, אך מעולם לא התערב בעבודת הגבאי. בבית כנסת שכונתי קטן מתגלעים מטבע הדברים מדי פעם מתחים וויכוחים, אבל חמי השתדל מאוד שלא להתערב, ובזמנים כאלה נהג לעיין בחומש. פעם אחת התווכח אחד המתפללים הקבועים עם הגבאי בזמן קריאת התורה משום שרצה לקבל עלייה מסוימת, וחמי, באופן חריג, פנה אליו ואמר רק שלוש מילים: "הוויכוח הזה מיותר". האיש נעלב ואמר לחמי בכעס: "דוקטור קטן, אל תתערב!". חמי ביקש סליחה וחזר לעיין בחומש שלו.
חמי היה יקה אמיתי, ואחרי תפילת שחרית בשבת הוא נהג לחזור מיד הביתה ולאכול סעודת בוקר חלבית. אבל בשבת ההיא, אחרי התפילה, במקום לפנות ימינה הוא פנה שמאלה וליווה את המתפלל ההוא עד פתח ביתו, ובדרך שוחח איתו על דא ועל הא. ליד הדלת אמר לו שבת שלום, ורק אז פנה הביתה. דבר כזה לא קרה מעולם. בעלי שאל את אביו לפשר העניין, והוא אמר: "אני לא מעוניין שמישהו בעולם יכעס עליי, בצדק או שלא בצדק". לכן טרח כל כך לפייס את המתפלל. בעלי אמר אז לעצמו שאחרי מאה ועשרים הוא יספר את הסיפור המיוחד הזה בהספד על אביו, ואכן כך עשה.
רבי יוסי הגלילי לא נתן לגירושיו להאפיל על החובה האנושית שלו כלפי גרושתו. פגשתי סיפור כזה, ואפילו מרגש ממנו, רק לאחרונה. בני זוג החליטו להתגרש לאחר כמה שנים של מתחים. כל אחד מהם מצא בן או בת זוג חדשים, ושניהם בנו את בתיהם מחדש. והנה הבעל לשעבר חלה במחלת כליות, ובשלב מסוים מצבו החמיר והוא נזקק לתרומת כליה. חיפשו תורם מתאים ולא מצאו. שמעה על כך אשתו לשעבר והתנדבה לתרום לו כליה. היא הצילה את חייו. והאמת והשלום אהבו.
לתגובות:
עיבוד AI: עדי דוד