מעבר לקשת. בילדותי בארצות הברית היה שיר שגדלתי עליו, אולי קצת לבושתי. זהו שיר ששרה השחקנית ג'ודי גרלנד בסרט הקלאסי 'הקוסם מארץ עוץ'. מילותיו מספרות על ארץ שנמצאת אי שם מעבר לקשת בענן, מעבר לכוכבי הלכת, מקום שבו השמיים כחולים, ורק שם החלומות שאנו מעיזים לחלום מתגשמים. תמיד חשבתי שיש בשיר הזה משהו ילדותי, כמעט נאיבי. הרי כולנו יודעים שהמציאות לא מתנהלת כמו באגדות, ושחלומות לא מתגשמים רק מפני שאנחנו רוצים בהם. אלא שבשנים האחרונות אני מוצאת את עצמי חוזרת אל השיר הזה ותוהה אם דווקא אנחנו, שחיים כאן בארץ ישראל, צריכים לפעמים ללמוד מחדש להאמין במה שנראה בלתי אפשרי.
בפרשת לך לך אברהם אבינו מתבשר שזה אפשרי. "ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים, אם תוכל לספור אותם". הקדוש ברוך הוא מוציא את אברהם אל מחוץ למגבלות המקום והזמן שבהם הוא חי, ומאפשר לו לראות מציאות רחבה הרבה יותר מזו שעיניו מסוגלות לתפוס. אברהם מתבקש להאמין בהבטחה שנראית באותו רגע רחוקה מכל אפשרות טבעית, ואכן "והאמין בה', ויחשבה לו צדקה". וגם מאיתנו, בניו של אברהם אבינו, מצופה לצאת מאצטגנינות שלנו, מהמבט המציאותי הרגיל, כדי להצליח לראות את מה שמתרחש לנגד עינינו באמת.
צביטה שמחזירה למציאות. יוחנן בן יעקב היה בן שלוש בתש"ח, כאשר כפר עציון נפל. הוא שהה אז בירושלים עם רוב האימהות והילדים של הקיבוץ, וקיבל יחד איתם את ההודעה המצערת שאביו נהרג עם רבים מחבריו כשהערבים כבשו את הכפר. במשך השנים שמר על קשר עם חבריו בני כפר עציון שהתפזרו בארץ, והם חלמו לחזור לשם. בכל שנה ביום העצמאות, יום נפילת כפר עציון, הם היו מטיילים בגבעות ליד בית שמש, משם אפשר היה לראות את האלון הבודד, שניצב עד היום ליד אלון שבות והיה סמל לגוש עציון שנפל.
במלחמת ששת הימים, כשהיה חייל, שמע יוחנן בהתרגשות על שחרור גוש עציון. בחופשה הראשונה שלו הוא נסע בטרמפים לירושלים, ובקצה דרך חברון, במקום שבמשך תשע עשרה שנים עמד מחסום עם שלט גדול "עצור, גבול לפניך", הוא חיכה לטרמפ שייקח אותו דרומה, לכיוון הגוש. משאית צבאית שהסיעה אספקה לחיילים בחברון עצרה לו. הוא חלף בהתרגשות דרך קבר רחל, וירד בצומת שנקרא היום צומת הגוש. משם הלך יוחנן ברגל מזרחה, ואחרי כמה דקות הגיע לאלון הבודד. הוא המשיך ישר עוד כמה מאות מטרים, ומצא מבני פח מעוגלים ששימשו את המחנה הצבאי הירדני שנבנה על חורבות כפר עציון. הוא אומנם לא זכר את הקיבוץ בבניינו, הרי הוא היה בן שלוש כאשר עזב אותו עם אימו, ובכל זאת הלך בין שרידי הבתים והעצים – ולא האמין שהוא זוכה לכך. תשע עשרה שנים חלפו ביעף, והנה הוא חוזר הביתה!
אולי יעניין אתכם
יוחנן היה בחור רציני ורציונלי, אבל לפתע הרגיש שהוא לא בטוח שהוא לא חולם – אולי כל זה חלום ולא מציאות? הוא צבט בידו הימנית את זרועו השמאלית, צביטה חזקה וכואבת שהוכיחה לו שזו מציאות ולא חלום. אז גמלה בליבו ההחלטה לארגן את חבריו בני כפר עציון ולחזור לבנות איתם את היישוב כמה שיותר מהר. ואכן, בתוך כמה חודשים חזרו בני כפר עציון לביתם עם אישור זמני של הממשלה, שהפך לקבוע. כפר עציון הפך ליישוב הראשון בשטחי יהודה, בנימין והשומרון שנבנה מחדש לאחר מלחמת ששת הימים. אולי לכך התכוון משורר תהילים כשכתב "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" – מדובר על מציאות עתידית שבה לא יהיה ברור לנו אם אנחנו רואים את שיבת ה' לציון במציאות, או שאנחנו חולמים. נצטרך להוכיח לעצמנו שזו מציאות ואכן ה' שב לציון. וזה בדיוק מה שקורה עימנו עכשיו כאן, בימים האלה ובזמן הזה.
רואים כוכבים. אנו חיים במציאות ניסית שעולה על כל דמיון. האם אנחנו זוכים לעכל את גודל ההתרחשות? הנה רק דוגמה אחת: במשך שנים דיברו על האפשרות לפתח מערכת הגנה המבוססת על קרן לייזר שתוכל ליירט איומים מן האוויר, ולפני שנה הודיע משרד הביטחון על השלמת ניסויי 'אור איתן' – מערכת שמצליחה ליירט רקטות, פצצות מרגמה וכלי טיס בלתי מאוישים בעזרת קרני לייזר, בעלות אפסית יחסית. היא נקראת כך על שם הגיבור איתן אוסטר הי"ד שנפל בקרב בלבנון, שאביו נמנה עם מפתחי המערכת הזאת. כמה דורות של מדענים ומהנדסים עבדו על הרעיון, והנה הוא הופך למציאות. האם זה לא סוג של "היינו כחולמים"?
ואם הזכרנו את השמיים זרועי הכוכבים שעליהם הצביע הקדוש ברוך הוא בפני אברהם, הם כבר לא גבול רחוק בשבילנו. לפני כמה חודשים שוגר לחלל הלוויין הישראלי אופק 19, וכעבור כשבועיים התקבלו ממנו תמונות מכ"ם ראשונות ברזולוציה גבוהה. מדינה קטנה, מוקפת איומים, במצב מלחמה בשבע זירות, מצליחה לפתח ולשגר לווייני תצפית מתקדמים לחלל כאחת המעצמות הגדולות.
גם בתחום הרפואה והשיקום מתרחשת התקדמות חשובה. המלחמה הציבה בפני בתי החולים ומרכזי השיקום אתגרים חדשים. באביב האחרון הודיעה רשות החדשנות על שמונה תוכניות ניסיוניות לפיתוח טכנולוגיות שיקום בתחומי החזרת היכולות המוטוריות והתחושתיות לפצועי מלחמות ותאונות, שיקום השמיעה והדיבור וטיפול מרחוק, תוכניות שעשויות בעזרת ה' לשפר משמעותית את מצבם של אלפי פצועים ונכים. הכלכלה הישראלית מציגה תמונה מדהימה. לפי רשות החדשנות, הייצוא של תעשיית ההייטק הישראלית עלה ב־5.6 אחוזים לעומת השנה הקודמת. ההייטק הוא כידוע מרכיב חשוב בכלכלה הישראלית, וממשיך לפעול ולהציע פתרונות בתחומי הבינה המלאכותית, הרפואה, הסייבר והמזון. למרות מחסור בעובדים שנמצאים במילואים, ממשיכים אנשים לחלום, ליזום וליצור. היינו כחולמים.
מתרגלים לניסים. אנחנו מתרגלים מהר מדי לניסים. כשיוחנן בן יעקב צבט את זרועו מול חורבות כפר עציון, הוא רצה לוודא שהחלום אכן מתרחש. גם אנחנו יכולים מדי פעם לעשות את הפעולה הסמלית הזאת. להסתכל סביבנו, על מדינת ישראל הנפלאה שלנו, על עולם התורה לגווניו שנמצא בפריחה מדהימה, על העם שלנו שהוא פלא גדול, על המדע, על הרפואה, על ההתיישבות, על החיילים, על המשפחות ועל היכולת לקום מחדש אחרי מכות קשות, להכיר בגודל השעה ולהודות מכל הלב על הטוב הזה.
לתגובות:
עיבוד AI: עדי דוד