השטות הפכה לבינגו היסטורי. ישנם מהלכים שנראים תמוהים ברגע הראשון, אבל ברבות השנים מתברר שהם היו מוצלחים ביותר. אחד מהם הוא רגע שכמעט נבלע בתהום הנשייה: ההחלטה של ארצות הברית לרכוש את אלסקה. ויליאם הנרי סיוארד היה מושל מדינת ניו יורק, סנאטור ומזכיר המדינה של ארצות הברית. כמזכיר המדינה הוא יזם וניהל משא ומתן סביב רכישת אלסקה מידי האימפריה הרוסית. ואכן, בשנת 1867 רכשה ארצות הברית מידי רוסיה את אלסקה תמורת 7.2 מיליון דולר, במושגים של היום 120 מיליון דולר. ברשתות של אז, כלומר בעיתונים ובשיחות הסלון, קראו לעסקה הזאת "השטות של סיוארד" או "קוביית הקרח של סיוארד" או "גינת דובי קוטב", בטענה שמדובר בבזבוז כספי ציבור. הציבור שאל בפשטות: למה אמריקה צריכה לבזבז כסף על גוש קרח מרוחק וקפוא המשתרע על שטח של כ־1,600,000 קילומטרים רבועים שאין בו כלום? אבל מתברר שהם טעו, ובגדול.
עשרות שנים אחר כך התגלו באלסקה מכרות זהב עצומים, ולאחר מכן מאגרי נפט וגז ענקיים. בתוך זמן קצר, גוש הקרח הפך לאחד הנכסים הכלכליים והביטחוניים הכי חזקים של ארצות הברית. מה שנראה כמו שטות מוחלטת, התברר כבינגו היסטורי. אלסקה נרכשה על ידי ארצות הברית מידי רוסיה במחיר שנחשב כיום למציאה בכל קנה מידה. והסיפור של אלסקה מסביר את העניין של ארצות הברית בגרינלנד.
אוצרות קורח מתחת לקרח. גרינלנד הוא אי עצום הממוקם מצפון־מזרח ליבשת אמריקה הצפונית. האי משתרע על פני כשני מיליון קילומטרים רבועים, כחצי משטחה של מערב אירופה וכחמישית משטח ארצות הברית. כ־80 אחוזים משטחי האי מכוסים בשכבת קרח קבועה. גרינלנד נחשבת לאי הגדול בעולם, אף שממצאים גאולוגיים מעידים כי היא עשויה להיות קבוצה של איים נפרדים שייחשפו אם הקרח יפשיר. בגרינלנד חיים היום כ־60 אלף תושבים, רובם מתגוררים בחלקה הדרום־מערבי. למרות קרבתה לצפון אמריקה, לגרינלנד יש קשרים היסטוריים עם אירופה מזה יותר מאלף שנים. לאורך הדורות היא נשלטה על ידי נורווגיה. בשנת 1953 בוטל מעמדה כמושבה והיא הפכה לחלק מדנמרק, ומאז 1979 היא נהנית מאוטונומיה רחבה. כ־90 אחוז מתושביה הם ילידים אינואיטים (מה שאנחנו קוראים "אסקימוסים"), והשאר הם כמה אלפי אירופאים. מבחינה כלכלית גרינלנד אינה עצמאית, וכחצי מתקציבה השנתי ממומן על ידי ממשלת דנמרק.
במאה השנים האחרונות ניסתה ארצות הברית לרכוש את האי מדנמרק כמה פעמים ללא הצלחה, וניסיונות אלו עלו שוב לכותרות בזכות טראמפ. התירוץ הרשמי שלו הוא ביטחוני, היות שגרינלנד חוצצת בין צפון־מזרח אמריקה הצפונית לצפון־מערב רוסיה, והצבת כלי נשק בה תחזק את יכולתה של ארצות הברית לאיים על רוסיה במקרה של עימות. אולם האמת כנראה שונה. אומנם כרגע רוב שטחה של גרינלנד מכוסה בקרח, אבל מומחים טוענים – ואת זה טראמפ יודע היטב – שמתחת לקרח נמצאים אוצרות קורח – נפט וגז ומתכות יקרות מכל הסוגים, שעשויים להתגלות אחרי המשך ההפשרה של הקרח שעל האי, או אולי אפילו עוד קודם לכן.
אולי יעניין אתכם
להגיע ראשון לזהב. הסכם היסטורי שנחתם בין דנמרק וגרינלנד לארצות הברית לפני כחודש יעניק לארצות הברית גישה קבועה לגרינלנד, יאפשר למטוסים אמריקניים לטוס מעל האי, וימנע מיריביה של ארצות הברית נוכחות צבאית באי וביצוע השקעות שעלולות לסכן את ארצות הברית. בפוסט שפרסם בנושא כתב טראמפ: "אני שמח להודיע כי ארצות הברית הגיעה להסכם עם דנמרק וגרינלנד, המעניק לארצות הברית שליטה קבועה על הביטחון ועל כל צורך אחר בגרינלנד, ובכך נותן מענה מלא לכל החששות הרבים שלנו. מעתה ואילך, שום יריב לא יוכל לעולם להחזיק בסיס בגרינלנד, לקיים נוכחות צבאית בה או לבצע השקעות רגישות בשטחה, ללא אישורנו המפורש בכתב".
מזכיר המדינה, מרקו רוביו, כינה את העסקה "ניצחון ענק", והוסיף כי "גרינלנד תהיה לנצח חלק מאזור ההגנה האסטרטגי של צפון אמריקה, ותרחיק כל יריב ממנה ומהאזור הסובב אותה. הסכם זה מטפל לצמיתות ובמלואו בחששות הביטחוניים הלאומיים שלנו בגרינלנד". ואני שואלת את עצמי: האם ההסכם הוא סופי או לא סופי? כאשר מדובר במנהיג כמו טראמפ, אי אפשר לדעת. הנשיא טראמפ הוסיף שבקרוב יתחילו האמריקאים בפעולות חיפוש אחר נפט ומינרלים "בגרינלנד היפה שלנו". האם דנמרק התכוננה לתוכנית הזאת? גם זה לא ברור לי.
בדיוק כמו באלסקה, פתאום כולם מבינים שבזמן שהקרח מפשיר, מתחתיו מסתתרים אוצרות ענק, נפט, גז ומתכות נדירות שבלעדיהן אי אפשר לייצר סמארטפונים, סוללות או טכנולוגיה מתקדמת. פרט לכך, מי שמחזיק בגרינלנד יושב בנקודה אסטרטגית בין ארצות הברית לרוסיה. ההסכמים והכותרות של התקופה האחרונה, שבהם אמריקה משיגה דריסת רגל ביטחונית וזכויות חיפוש משאבים בגרינלנד, הם לא סתם גימיק של טראמפ. ההיגיון שעומד מאחוריהם הוא בדיוק אותו היגיון שעמד מאחורי רכישת אלסקה. טראמפ רוצה לשים יד על המשאבים ועל השטח לפני שיריבותיה סין ורוסיה יעשו את זה, להיות הראשון במקום שבו נמצא הזהב.
איך מותחים אוהל. מה הקשר בין גרינלנד ואלסקה לסיפור שלנו? האם הבאתי את הסיפור של גרינלנד כהזדמנות לקצת אסקפיזם בימים טרופים אלו? ממש לא. אין לי ספק שגם זה חלק מהתכנון האלוקי. מתחת לשכבות הקרח של המציאות ישנם עולמות שלמים, עלומים מעינינו. ריבונו של עולם עושה סדר חדש בעולם, לקראת התגלות המלך המשיח במהרה בימינו. וכחלק מהגאולה הזאת, עם ישראל עתיד להרחיב את גבולותיו עוד ועוד. כך גם קראנו בהפטרה של שבת שעברה, כשהנביא ישעיהו מדבר על ההתרחבות הפלאית של עם ישראל גם במספר וגם בשטח: "הרחיבי מקום אוהלך ויריעות משכנותייך יטו אל תחשכי, האריכי מיתרייך ויתדותייך חזקי".
ולסיום, אנקדוטה קטנטנה על ביאור הפסוק: ההסבר הפשוט של הפסוק הוא שכדי להגדיל את שטח האוהל צריך להטות את יריעותיו, להרחיב את הזווית כך שהיריעות ייפתחו לרווחה וייטו אל הקרקע בזווית חדה יותר כדי לכסות שטח גדול יותר – דבר שמצריך מיתרים ארוכים ואחיזת יתדות חזקה. בעלי מצא בזמנו שעמוס חכם ז"ל הסביר את הפסוקים הללו אחרת, ופנה אליו עם הפשט הזה. עמוס השיב שבתור ילד נכה שכמעט לא יצא מהבית, הוא מעולם לא נטה אוהל ולא תקע יתד…
לתגובות:
עיבוד AI: עדי דוד