שנאה, כסף ותמימות – איראן מפעילה בארץ רשת ריגול מסועפת

זה יכול להתחיל בפנייה וירטואלית הכי תמימה שיכולה להיות: על רקע מקצועי, חברי, לפעמים גם אידאולוגי. מאחורי מעטה הרשתות והמדיות החברתיות מסתתרת דמות שרוקמת עם האזרח הפשוט מערכת יחסים נעימה, שהופכת לעמוקה ומחייבת יותר ויותר. וכך, בלי ששמת לב, בוקר אחד אתה מתעורר ומגלה שאתה מרגל בשביל איראן. לפעמים דווקא מהנקודה הזאת כבר קשה לעצור או להחזיר את הגלגל לאחור.

השבוע נעצר על ידי המשטרה והשב"כ רענן אוחנה, תושב חיפה בן 44, בחשד שביצע משימות ביטחוניות בשביל גורמי מודיעין איראניים. מחקירתו עלה כי גם במהלך מבצע 'שאגת הארי' הוא ביצע משימות כמו צילום באזורים רגישים, שעליהן קיבל סכומי כסף במטבעות דיגיטליים, על אף שידע כי מדובר בסוכן איראני. מעצרו של אוחנה הוא חוליה נוספת בשרשרת ארוכה, אולי ארוכה מדי, של ישראלים שגויסו בידי איראן לביצוע משימות ריגול שונות, בדגש על שנות המלחמה. הנתונים מדאיגים, בלשון המעטה: מתחילת מלחמת 'חרבות ברזל' סיכל שב"כ יותר מ־40 פרשיות ריגול חמורות של ישראלים לטובת גורמי המודיעין של איראן, והוגשו בהקשר זה כתבי אישום נגד יותר מ־60 ישראלים. ארבעה מתוכם כבר הורשעו.

על כל מרגל כזה שנעצר, חשוב לדעת, יש עוד פי כמה (לא ידוע אם בעשרות או יותר) של מגויסים ישראלים בידי סוכנים איראניים שעדיין לא נתפסו ופועלים בשטח. מה שמעניין הוא שלפי הנתונים של אלה שכבר נעצרו, אין שום מאפיין מובהק אחיד למופעלים בישראל בידי איראן. הפרופיל של המגויסים נע כמעט על כל הסקאלה המגזרית והגאוגרפית: חילונים מן השורה, חרדים, עולים חדשים יוצאי ברית המועצות ויוצאי ארצות המזרח, וכמובן גם ערבים תושבי ישראל. הם מתגוררים בחיפה, בפתח תקווה, בבית שמש, בבני ברק, באשקלון, בתל אביב, במסעדה, בירושלים, בנוף הגליל ועוד. גם טווח הגילים שלהם נע על פני כל עשורי החיים, כולל צעירים בני 20, 16 ואפילו נער בן 13 שגויס לתפקיד. בנוסף לכך, הביון האיראני הצליח לסחוף אל שורותיו גם לוחמים בשירות סדיר, חיילים וטכנאים מחיל האוויר.

המשימות שסוכני הריגול הישראלים ביצעו או התבקשו לבצע נחלקות לכמה סוגים עיקריים. אחד מהם הוא פרובוקציות והתססה נגד ישראל, זאת באמצעות גרפיטי, מודעות, רשתות חברתיות ואמצעים נוספים. סוג נוסף הוא עבירות רכוש, ובהן הצתות של כלי רכב, יערות ועוד. המשימות החמורות יותר כללו תיעוד ומעקב אחר מקומות או אישים: פוליטיקאים ואנשי ביטחון כמו בני גנץ, רונן בר, מדענים ישראלים, וכן צילום של בסיסים צבאיים, מתקנים אסטרטגיים כמו נמלים, התעשייה האווירית ועוד. כמו כן הם התבקשו לתעד מקומות שבהם נפלו טילים והיקף הנזק כדי לשפר את הפגיעות הבאות. היו גם כאלה שהאיראנים ביקשו מהם לבצע משימות התנקשות של ממש בחייהם של אישים בולטים, כולל בראש הממשלה בנימין נתניהו, אולם התוכניות הללו לא יצאו אל הפועל. על כל אלה, כמובן, שילמו האיראנים כסף רב למגויסים, חלקו במטבעות קריפטו.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת חגית רוזנבאום המאבק על הציר: תושבי גוש טלמונים נלחמים על חופש התנועה

עוד מאת חגית רוזנבאום המדיניות שמפלה לרעה יישובים יהודים בגליל נעצרה. בינתיים

האיראנים מזהים את טבע האדם

רבים מהחשודים והנאשמים הודו כי ידעו שהם מופעלים בידי האיראנים. מה, אם כן, מוביל אזרחים ישראלים לשתף פעולה עם האויבת המרה ביותר של מדינתם? שגיב אסולין, לשעבר בכיר במוסד וכיום חוקר במרכז הירושלמי ליחסי חוץ וביטחון, מסביר כי המוטיבציות משתנות לפי הפרופיל של כל אדם. יש מי שאידאולוגית מתנגדים למדינת ישראל, יש מי שלא יציבים נפשית והולכים שבי אחרי ההצעות הללו, יש את אלו שזקוקים לכסף בכל מחיר ועוד. אבל מחוץ לכל אלו יש אנשים מן השורה שנפלו ברשת, תרתי משמע, ורק לאחר זמן זיהו את הבור שלתוכו שקעו. אז, הוא מסביר, יש מי שחושבים בטעות שמאוחר מדי לעצור.

האם הריגול לטובת איראן היה קיים בהיקפים כאלה כל השנים, או שהוא התעצם דווקא בתקופת המלחמה?

"בעת מלחמה זה מתגבר משמעותית, אבל זה גם נחשף יותר, ולכן התחושה היא של תופעה רחבה. לישראל יש אינטרס דווקא בזמן מלחמה לחשוף יותר את הסיכולים של פרשיות ריגול כאלה כדי להזהיר מפני התופעה. מנגד, בשעת מלחמה גם האיראנים עובדים יותר באינטנסיביות על השגת מודיעין, הם רוצים לעבוד מהר יותר ולהשיג יותר הישגים, אבל לכן גם פחות זהירים ונחשפים יותר".

השב"כ, מסביר אסולין, מתאמץ לחשוף את הפרשיות הללו דווקא בזמן מלחמה, "קודם כול למען יראו וייראו, ושנית כדי ליידע את הציבור. השיטות שנוקטים המפעילים מתחילות בצורה תמימה, לפעמים חברית, הכול לפי טבע האדם שמולם. לפי מגוון טבעי האדם, כך מגוון הרעיונות לפנות אליהם".

אסולין מדגים אופי של פנייה התחלתית: "כדי לגייס מישהו בוחנים מה המניעים שלו, מה הוא רוצה להשיג בחייו. בשלבים הראשונים הקשר הוא בכלל לא על רקע ביטחוני. השיטה היא לדרדר: ליצור קשר אישי, להכיר את האדם, לדבר איתו על נושאים שונים, ורק בסוף מגיעים למשימות. יש למשל פניות שקשורות לעיסוק של האדם. אם מישהו אומן או רופא, אז יפנה אליו מישהו שמתחזה לשייך לאותו עיסוק. יש כאלה שמתחזים לקרובי משפחה. זה יכול להתחיל מקשר מאוד תמים. אבל כל אחד צריך להדליק לעצמו נורה אדומה", מעניק אסולין כלל אצבע לקורא הממוצע, "אם אדם שאתה לא מכיר יוצר איתך קשר דרך הרשתות או בכל צורה אחרת, אתה צריך להיות זהיר".

לאחר הפנייה הראשונית על רקע בסיס משותף כלשהו, המפעיל רוקם עם האזרח הישראלי מערכת יחסים טבעית. הבקשות הראשונות, לאחר שכבר קיים קשר טוב, אינן נוגעות לנושאים ביטחוניים, אולם בשיטת הדרדור – בקצה המדרון תגיע גם משימת הריגול. "צריך לשים לב מתי פתאום המשימה סוטה ממערכת היחסים הרגילה. למשל יוצרים קשר עם צלם אומן. בהתחלה מבקשים ממנו צילומי טבע ומשלמים לו עליהם, וכך נוצרת מערכת יחסים הדדית בתהליך ארוך ואיטי. אחר כך הוא יתבקש לאיזו בקשת ביניים שאינה בדיוק התחום שלו, אבל גם לא משימת ריגול. כך, לאט לאט, תגיע לבסוף הבקשה לצלם מתקן ביטחוני או אישיות מסוימת וכדומה. כל זה לוקח הרבה זמן".

לעצור את הטעות בזמן

סוג נוסף של גיוס, שאליו מתייחס אסולין, הוא על בסיס מניע אידאולוגי. "מחפשים מתנגד למשטר או לממשל, מישהו שמאוד מחצין את זה. ואז אומרים לו: תעשה לנו גרפיטי בכיסוי של עמותה אירופית, ועוד כל מיני משימות כיד הדמיון. מניעים לאומניים או אנטי־ציוניים הם קרקע פורייה מאוד. גם פה בדרך כלל התהליך יהיה מדורג ולא מיד משימה מובהקת".

ציר נוסף הוא ציר כספי. "יש כאלה שמוכנים לעשות בשביל בצע כסף, גם תמורת סכומים קטנים. יש כאלה שמזהים אצלם מצוקה כלכלית, משלמים לאדם שזקוק לכסף ומתחילים בדברים קטנים. לאט לאט מבקשים משימות גדולות יותר, ואז האדם פתאום מסתכל אחורה על כל מה שעשה וקולט – נפלתי לבור, מה אני עושה עכשיו?"

בנקודה הזאת אסולין מבקש להעביר לציבור מסר חשוב, ולמנוע את הטעות הנפוצה שנגרמת מתוך בהלה: "צריך לדעת שבדרך כלל הבור הזה רק מעמיק. אז גם אם עשית בשבילם משהו ורק אחר כך הבנת את חומרת המעשה – ברגע שזה קורה, תלך ותודה בזה. במערכת יבינו בשלב הזה ששיטו בך, ועדיף לעצור את הטעות כשהיא קטנה, כי זה רק ילך ויחמיר".

חלק חשוב ואולי פחות מדובר בנזקי הסוכנים הללו, מסביר אסולין, הוא דווקא במלחמת התודעה. "חלק ממה שהאיראנים רוצים לייצר פה אלה סוכני כאוס. זה יכול להתחיל מהצתות פחים, כתיבת גרפיטי, שריפות ויצירת סכסוכים ציבוריים. כל דבר כזה הוא תמיד חלק מאירוע גדול יותר. יש פעולות השפעה שמתבקשים לעשות ברשתות, גיוס סוכני השפעה ותודעה – כל מיני בוטים ואווטארים שאפשר למצוא שם. כל אלה יכולים להיות חלק מפעולות גיוס של איראן".

אסולין אינו מודאג מאוד מהיקף הנזקים שגורמים הסוכנים הפועלים בישראל, שכן לדבריו "לישראל יש ריגול נגדי מהטובים בעולם. מסכלים ריגול בהרבה מאוד אזורים, לא רק מאיראן. אומנם סוכן עם גישה נכונה במקומות הנכונים יכול להסב נזק אסטרטגי, אבל זה לא המצב כעת בישראל. עם זאת, צריך להיות ערניים ומודעים, ולדווח ברמה האישית והציבורית אם מגלים שמשהו כזה קורה. המערכת הביטחונית יודעת לטפל בזה".

לתגובות:

[email protected]