המתיישב הזעיק את צה"ל, המשטרה רוצה להאשים אותו בטרור

הדפיקות על דלת ביתם של אוריה ואלינעם כהן ביום ראשון ההוא בצהריים, הפתיעו אותם. השניים, מקימי חוות צפנת בלב השומרון, עברו שבת סוערת למדי. עדר הצאן שלהם נגנב, ובמבצע חיפושים קדחתני בשיתוף כוחות צה"ל הצליח אוריה יחד עם מתנדבים נוספים לאתר חלק מהכבשים. כשראו השניים את השוטרים בדלת יום למחרת, חשבו שאולי בכוונת המשטרה לחקור את אירוע הגנבה, לגבות עדויות, אולי אפילו ממש לאכוף את החוק ולעצור את הגנבים מהכפר. אבל במשטרה חשבו אחרת: בימ"ר ש"י בחרו להפנות אצבע מאשימה דווקא אל הקורבן, והודיעו לאוריה – כמו גם לשכנו לחווה יקיר אשבל – כי הם עצורים.

כמעט שבועיים עשו שני החוואים בתאי המעצר, כשהמשטרה מנסה בכל כוחה לגבש כתב אישום נגדם בעקבות אירועי אותה שבת. ביום שלישי השבוע שוחרר יקיר אשבל למעצר בית. אוריה כהן נשאר במעצר בשל החשדות הנוספים נגדו. בזמן שאתם קוראים שורות אלו, יש לסייג, ייתכן שהוא כבר שוחרר בדיון שמתקיים בעניינו היום (ה'). במסגרת החקירה נעצרו עוד שני בעלי משפחות, אולם התיק העיקרי והכבד מכולם מוטל על כתפיו של אוריה כהן, ובו גם נתמקד.

רכס אסטרטגי בין תפוח ליצהר

אוריה כהן הוא אזרח למופת: בן 38, אב לשבעה, תרם כליה לפני עשור עוד לפני שהעניין הפך לתופעה גורפת, הקים ארגון חסד והתנדב בארגונים רבים, חבר דירקטוריון בחברה לפיתוח השומרון, ושימש כארבע שנים יושב ראש מזכירות היישוב יצהר. לפרנסתו הוא עובד בחברה לשיווק מזון וגם בייעוץ כלכלי.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת חגית רוזנבאום המדיניות שמפלה לרעה יישובים יהודים בגליל נעצרה. בינתיים

עוד מאת חגית רוזנבאום מתמחים ממוסדות תומכי חמאס יטפלו בישראלים באיכילוב

כשהחלה המלחמה הוא נרתם בכל כוחו ליוזמה שהצילה חיים של מאות לוחמים בעזה ובלבנון, שעליה גם קיבל אות הצטיינות מצה"ל. היה זה לאחר שבצה"ל הבינו שרחפנים של האויב קולטים את הטנקים והנגמ"שים הישראליים וכך מצליחים להפציץ אותם. כדי למנוע את פעולת הרחפנים, היה צורך ביצירת מיגון של סבכות ברזל מעל הכלים הכבדים. אוריה ושכן נוסף, בעל מוסך מיצהר, הרימו את הפרויקט בעשר אצבעות בעקבות פנייה של מג"ד. הם גייסו מתנדבים, ובמשך חצי שנה עבדו יום ולילה, כמעט בלי הפסקה, הכינו את המיגונים לטנקים ושלחו אותם לעזה ולגבול הצפון. ההודעות הנרגשות שקיבלו מחיילים ומפקדים שהודו להם על הפרויקט מציל החיים, מדברות בעד עצמן.

המלחמה עוררה אצל אוריה רצון לפעול גם באפיק נוסף. נושא ההתיישבות החלוצית היה תמיד קרוב לליבו, כמי שגם גדל אצל הורים חלוצים שלפני אי אלו עשורים עזבו את ישיבת כרם ביבנה לטובת הקמת היישוב קרני שומרון. הוא עצמו התגורר ביצהר, אבל תמיד בגבעות המרוחקות יותר, שהיו זקוקות לעיבוי. כשפרצה המלחמה הוא חש שעליו לצאת למשימת התיישבות חדשה. "הוא הרגיש שזו שעת רצון לעשות דברים למען ארץ ישראל, להרחיב את הגבולות", מספרת אשתו אלינעם.

לפני כשנתיים החל בסיורים בשטח שהפך לימים לחוות צפנת. מדובר ברכס אסטרטגי בין תפוח ליצהר, שחולש על כביש 5, על צומת תפוח ועל כביש עוקף חווארה. כשסייר במקום גילה יער טבעי יפהפה שהושחת בידי ערביי הכפרים הסמוכים. המקום היה "החצר האחורית של חווארה", כפי שהוא כינה אותו. הערבים היו עורכים שם מסיבות אלכוהול, השאירו בו מזבלה ענקית ובנו שם מעין "זולה" לצעירים. אוריה החליט להתמקם על הרכס הזה, שמלבד השליטה האסטרטגית על כל הסביבה, ההתיישבות בו עוצרת את ההשתלטות הערבית על שטחי C הסמוכים. "הוא אמר לי: ההר הזה ראה את אברהם, יצחק ויעקב הולכים פה, את השבטים, אחר כך ראה את היישובים שמוקמים מסביב, וחיכה לתורו – מתי יהודים יגיעו גם אליו", מצטטת אלינעם.

השניים החלו בהגעה לשטח, בפינוי אשפה, ניקיון וסדר. כשהחליטו לעלות למקום ולהקים חווה, פנה אוריה למועצת שומרון והצליח לשכנע אותם לתמוך בו. הסיוע הרשמי אכן הגיע, והמועצה תרמה לחוות צפנת בהתפתחות הראשונית, סללה אליה דרך גישה ועוד. לפני כחודשיים זכה המקום לקפיצת מדרגה. במסגרת אישורי היישובים החדשים שמוביל שר האוצר סמוטריץ', זכתה גם חוות צפנת להיות מאושרת כיישוב רשמי של מדינת ישראל.

כיום כוללת החווה שתי משפחות, בחורים שמסייעים בעבודה, דיר לצאן, סוסים, בית כנסת, ומשפחה נוספת שעתידה להצטרף בחודש הקרוב. החווה גם מתרחבת לשטחים נוספים והבנייה בה מתפתחת. על הרקע הזה, של חווה מוסדרת ומאושרת, שמשתפת פעולה עם כל הרשויות ושמעולם לא עוררה חיכוכים עם ערביי הסביבה, קשה עוד יותר להבין את ההתנהלות המשטרתית נגד בעלי החווה מאז אירוע גנבת העדר בשבת לפני שבועיים.

"היינו כאן בשבת לבד בחווה, עם כמה בחורים", מתארת אלינעם, "אוריה קם בשש בבוקר להוציא את העדר למרעה וגילה שהוא נעלם. הוא לא הבין איך זה קרה, אבל קודם כול נבהלנו מהפן הביטחוני של האירוע – אם מישהו נכנס לפה וגנב כבשים מהדיר, זה מבהיל. זה אומר שמישהו הצליח לחדור לחווה".

הערבים התפרעו ולא נעצרו

אוריה החל בחיפושים בסביבה הקרובה, אך ללא תוצאות. לאחר שהבין שהעדר כנראה נגנב לכפר הסמוך חווארה, הוא יצר מיד קשר עם הצבא ועם גורמי הביטחון בסביבה, ומשם פעל איתם בשיתוף פעולה מלא. כוחות צה"ל החלו לסרוק מכלאות בכפר. גם גששים צה"ליים גילו נתיב של דם וטבעות שהוסרו מהכבשים והושלכו לקרקע, מה שמעיד על גנבה.

במשטרה טענו נגדו כי לא היה מדובר בגנבה, ובדובר צה"ל אף תדרכו כי בעל החווה עצמו הודה שמישהו שכח לנעול את דלת הדיר ולכן הכבשים ברחו לשטח פתוח. עורך דינו, דניאל שימשישווילי מארגון 'חוננו', מסביר כי גם אם הכבשים הגיעו לשטח פתוח ליד החווה, הרי הממצאים בשטח מוכיחים שמישהו גנב אותן מהשטח הפתוח, בניגוד לתדרוכים ולנרטיב שהוצג בחלק מכלי התקשורת. אלינעם מוסיפה: "אם לא היה מדובר בגנבה היינו מוצאים את העדר בשטח סמוך לחווה, ולא רואים נתיב לחווארה".

אל מבצע החיפושים, שנמשך עד השעה 11:30 בבוקר יום השבת, הצטרפו מתנדבים רבים מכל האזור, שחיפשו את העדר בכפרים. בהמשך הסריקות התפתחו עימותים בנקודות שונות במרחב הכפר חווארה, והמשטרה טענה כי אוריה ויקיר אחראים לכל האירועים, כולל למגרש ה"משטובות" (גרוטאות) שנשרף בכלל בצד השני של הכפר כמה שעות לאחר האירוע. המשטרה פיתחה נרטיב שלפיו הם אחראים לכל ההתרחשויות בכפר, מכיוון שהם אלו שהזעיקו את המתנדבים לבוא לחיפושים.

"ציירו אותם כמובילי ההתארגנות למהומות", מציין שימשישווילי, "אבל האמת היא שאוריה היה לאורך כל האירוע בקשר עם הסמ"פ, עם גורמי הצבא, הכול היה בשיתוף הגורמים הרשמיים. שאלנו את המשטרה בדיון: שאלתם את הצבא מה היה? האם גם הם אומרים שאוריה עשה דין לעצמו? אוריה נכנס לכפר עם הצבא וברשות הצבא. בימ"ר ש"י אמרו לנו: אנחנו לא מכירים את זה. שאלנו אותם שוב ושוב: ביררתם לפני שאתם מאשימים? כל האינדיקציות מראות שהכול היה בתיאום עם צה"ל. מה הם ענו? 'עכשיו מלחמה, אי אפשר להשיג מישהו מהצבא'", מצטט עורך הדין את התשובה המתחמקת.

כך התנהל התיק, כשבמשטרה לא טורחים להשיג את הגרסה המתבקשת של צה"ל, למעט גורם ביטחון מאחד היישובים שאכן העיד כי אוריה היה איתו בקשר שוטף לאורך האירוע. במשטרה גם לא עצרו אף ערבי במסגרת חקירת האירוע, על אף שמוקד ההתרחשות היה כזכור גנבה של עדר אל תוככי הכפר, ועל אף שגם המשטרה הודתה בדיון האחרון כי בכפר התרחשה התפרעות של ערבים שתקפו את כוחות צה"ל.

האשמה המרכזית כלפי אוריה קשורה להתרחשויות שהיו תוך כדי החיפושים. במהלך החיפושים החלו עשרות ערבים לתקוף כמה מהמתנדבים באבנים ובמקלות. חלק מהערבים נכנסו לכלי הרכב והחלו לנסוע, תוך שהם ממשיכים ליידות אבנים. אוריה, שהתבקש בידי קצין צבא לנסות ולהוציא את המתנדבים מהכפר כדי למנוע את הידרדרות האירועים, הגיע למקום ומצא את עצמו בסכנת חיים: ערבים יידו עליו אבנים מכל עבר, ערבי נוסף אחז בסכין. הוא ביקש להסיג אותם לאחור וירה יריית אזהרה באוויר, כשלידו היו חיילים נוספים שביצעו ירי.

"אוריה ניסה להרגיע, ונעצר"

מכאן הגרסאות חלוקות, ובמשטרה מסתמכים הן על סרטונים מהשטח והן על טענות מהצד הערבי. הערבים טענו כי אחד מהם נפצע קל ברגלו מירי במהלך האירוע. במשטרה קבעו כי מאחר שבסרטון נראה כי אוריה מכוון את נשקו לרכבו של הערבי שנפצע, הרי הוא זה שירה במתכוון ופצע אותו. על האירוע הזה, בתוספת מה שנטען נגדו לעיל, מבקשים בימ"ר ש"י לטפול על אוריה עבירות ברף הגבוה ביותר האפשרי: עבירות ממניעי טרור, תקיפה ממניע גזעני, נזק לרכוש, פציעה ועוד.

אלא שעורך דינו טוען כי התשתית הראייתית כביכול של המשטרה לא מחזיקה מים: "קודם כול, בשטח היו כמה אנשים שירו, כך שלא בטוח בכלל שהירי שפצע היה מהנשק של אוריה. אוריה דבק בגרסתו שירה רק כדור אחד, וזה היה לאוויר, כשהיה במצב של סכנת חיים. שנית, כל הטענה שיש בכלל פצוע ערבי נסמכת רק על דוח רפואי של הפלשתינים, שזו בהחלט ראיה מפוקפקת". אלינעם אשתו מוסיפה כי גם לא היו אמבולנסים שיצאו מזירת האירוע, מה שעוד מקשה על טענת קיומו של פצוע ירי.

אירוע נוסף שמתועד בסרטון הוא חייל במדים, רעול פנים, שמכה באגרופים ערבי שמגיע עם רכב מתוך הנקודה שבה התפרעו הערבים. נראים שם גם תושבים אחרים שמנסים להשתלט על ערבי נוסף ולעכב אותו, ולבסוף אחד מהם מכה אותו באלה. "במשטרה מנסים לקשור את יקיר ואוריה גם לאירוע התקיפה הזה, שאולי הם הביאו את החייל לשם, הובילו את האירוע. אלא שהסרטון מראה שאוריה הוא זה שדווקא מפריד בין הערבי לחייל התוקף. הוא זה שמנסה להרגיע וקורא לחובש", אומר שימשישווילי.

החקירה נמשכת, ובימים הקרובים יוחלט בפרקליטות ובמשטרה האם להגיש נגד החשודים כתב אישום. לפי המסתמן כרגע, בימ"ר ש"י ינסו לעשות הכול כדי לגבות מהחוואים את המחיר הגבוה ביותר. "המשטרה לוקחת על מלא את הגרסה של הערבים", מתקומם עו"ד שימשישווילי, "היא גם קושרת את השניים לאירועי הצתה שבכלל קרו במקום אחר. אם יוגש פה כתב אישום זו רשלנות פושעת, הם לא יכולים להוכיח שאדם נפצע מירי של אוריה. הוא דיווח על כל פסיק שעשה, והצבא הלך איתו".

"המשטרה לא מציגה לבית המשפט תמונה מלאה של האירועים", הוא מאשים, "היא צובעת את זה כמו שהיא רוצה, בצבע של אדם שבחר לבצע עבירות, גורם טרוריסטי כביכול. היא לא מביאה את הגרסה של הצבא, מטאטאת מתחת לשטיח את העדויות שהיו שומטות את הקרקע מתחת לכל התיק. יש פה יחידה חוקרת שעובדת בצורה מגמתית, לא עצרה אף ערבי ולוקחת את הגרסה של הערבים כ'כזה ראה וקדש'".

בתוך כך, גוברת בימים האחרונים הדרישה הציבורית לשחרר את החוואים ממעצר. חברי הכנסת צבי סוכות, עמית הלוי, לימור סון הר־מלך ואריאל קלנר חתמו על עצומה הדורשת את שחרור החוואים. על העצומה חתומים גם רבני השומרון, בהם הרב אליקים לבנון, הרב דוד דודקביץ' ומזכירי יישובים מהשומרון.

ראש מועצת שומרון, יוסי דגן, פרסם סרטון תמיכה בחוואים ודרש לשחררם: "האנשים הללו הקימו חווה חקלאית שמשמרת שטח אדיר של אדמות הלאום, ומסכנים את חיי משפחותיהם כדי להגן על מדינת ישראל. הם שליחים שלנו, אני מגבה אותם בצורה מלאה. הם שליחים של מדינת ישראל, הם שליחים של ההתיישבות. קצין הביטחון של המועצה שהיה שם בשטח באירוע העיד באוזניי ובאוזני גורמים רבים במערכת שהם פעלו כנדרש, הם בקשר עם גורמי הצבא, אין להם שום קשר למעשי אלימות. המעצר שלהם הוא טעות, ואני קורא למשטרת ישראל לשחרר אותם באופן מידי".

לתגובות:

 [email protected]